הגיע אלי מלח שכתוב עליו הכשר של איזה רב ראשי של עיר כלשהיא שאיני מכירו.
בדקתי את המלח וראיתי שיש שם ברכיבים מלח וחומרי מניעת התגיישות או משהו כזה.
מישהו יודע מה המציאות כיום, אם צריך לחשוש במלח שיש שם דברים לא כשרים או לא?
יש לדון אם החומר מניעת התגיישות הוא פחות מס' ג"כ. וגם יש לדון אם החומרים הללו הם צמחיים או מן חי.
פעם היו כולם רוכשים פירות ללא השגחה (הבית ישראל היה קונה מחנות מסוימת שבה הקפידו ע"כ), כיום יותר חוששים למיעוט המצוי או שגדלו האחוזים.
פרט לכך מי אמר שאפשר לסמוך על הידברות.
לא הבנתי מאי נפק"מ מה החומר שיש שם, אם זה חומר אם חשש טרפה זה צריך כשרות והשגחה, ובזה כבר כל אחד יכול להחליט איזה רמת השגחה הוא מחפש, רמת השגחה של בד"ץ או רמת השגחה של רבנות, שזה כולל הרבה הבדלים.
אם היה מדובר בחומרא שאין בה חיוב מעיקר הדין, נניח למי שסובר שחדש חו"ל הוא רק חומרא ומותר לכתחילה, באופן כזה היה אפשר לדון על כשרות רבנות, שלוקחת אחריות על פרט חדש אבל אם מדובר על דבר שהוא חיוב מעיקר הדין זה חוזר לשאלה העיקרית האם יש להשתמש בבד"ץ או ברבנות.
לא הבנתי מאי נפק"מ מה החומר שיש שם, אם זה חומר אם חשש טרפה זה צריך כשרות והשגחה, ובזה כבר כל אחד יכול להחליט איזה רמת השגחה הוא מחפש, רמת השגחה של בד"ץ או רמת השגחה של רבנות, שזה כולל הרבה הבדלים.
אם היה מדובר בחומרא שאין בה חיוב מעיקר הדין, נניח למי שסובר שחדש חו"ל הוא רק חומרא ומותר לכתחילה, באופן כזה היה אפשר לדון על כשרות רבנות, שלוקחת אחריות על פרט חדש אבל אם מדובר על דבר שהוא חיוב מעיקר הדין זה חוזר לשאלה העיקרית האם יש להשתמש בבד"ץ או ברבנות.
לא הבנתי מאי נפק"מ מה החומר שיש שם, אם זה חומר אם חשש טרפה זה צריך כשרות והשגחה, ובזה כבר כל אחד יכול להחליט איזה רמת השגחה הוא מחפש, רמת השגחה של בד"ץ או רמת השגחה של רבנות, שזה כולל הרבה הבדלים.
אם היה מדובר בחומרא שאין בה חיוב מעיקר הדין, נניח למי שסובר שחדש חו"ל הוא רק חומרא ומותר לכתחילה, באופן כזה היה אפשר לדון על כשרות רבנות, שלוקחת אחריות על פרט חדש אבל אם מדובר על דבר שהוא חיוב מעיקר הדין זה חוזר לשאלה העיקרית האם יש להשתמש בבד"ץ או ברבנות.
בלא להיכנס לענין המלח
@בי בר רב, יש הבדל מהותי בחיפוש רמת הכשר בעניין החששות.
מוצר שהחששות הוא עניין השגחתי וקפדני נצרך רמת כשרות כל אחד לפי דרגתו הרוחנית בנושא.
אולם במוצרים שהחששות שם זה רק רכיבי מוצרים בהתייחסותם ליהודות, (אבאר להלן) אין צורך כלל בהשגחה טובה.
לדוגמא בדגים כשאתה יודע את סוג הדג שהוא דג כשר כאמנון או בורי וכדו' אז אין צורך בהכשר טוב אלא מספיק כל חותמת שהיא
או המלח המדובר שיש שני סוגי חומרים האחד מותר ליהודים והשני אסור, אין נצרך כאן כשרות טובה
אלא מספיק רב שבדק שמשתמשים בחומר המותר ומסכם עמם שלא ישנו כלל את לחומר האסור ובודק את זה מידי פעם.
כל רבנות מקומית מספיקה לזה.
אקווה שדברי מובנים
לא הבנתי מאי נפק"מ מה החומר שיש שם, אם זה חומר אם חשש טרפה זה צריך כשרות והשגחה, ובזה כבר כל אחד יכול להחליט איזה רמת השגחה הוא מחפש, רמת השגחה של בד"ץ או רמת השגחה של רבנות, שזה כולל הרבה הבדלים.
אם היה מדובר בחומרא שאין בה חיוב מעיקר הדין, נניח למי שסובר שחדש חו"ל הוא רק חומרא ומותר לכתחילה, באופן כזה היה אפשר לדון על כשרות רבנות, שלוקחת אחריות על פרט חדש אבל אם מדובר על דבר שהוא חיוב מעיקר הדין זה חוזר לשאלה העיקרית האם יש להשתמש בבד"ץ או ברבנות.
אכן נבדק ואושר רק שאני מציין שהכשרות היתה רבנות, וכמו שציינו בעבר שגם הרב מבריסק אכל מוצרי חלב בהכשר רבנות.
ולא כמו הדור שלנו שלעיתים פוחד מדברים שאין צורך לחשוש מהם.
וכבר אמר בעל חובת הלבבות "מן הזהירות שלא תרבה להזהר"
כלומר שאחד מכללי הזהירות הוא (אפילו הייתי אומר הכלל הראשון שבהם) שלא להזהר יותר מידי.
כמובן שצריך להקפיד על כשרות מהודרת, אך צריך לעיתים להפעיל את ההגיון הבריא.
אתה הולך סחור סחור ולא עונה, אולי אתה סומך על בירור כשרות של איזה רבנות לגבי איזה רכיב, אבל השואל (ורוב החברים פה מסתמא) לא סומכים על בירור זה.
אני ממש לא מסכים עם יוסף יוסף שמספיק לזה סתם רבנות, אולי מספיק רבנות שידוע שיש שם יראי שמים ומבינים בתחום.
אני ממליץ לפנות לועד הכשרות של העד"ח ולברר אצלם.
אכן נבדק ואושר רק שאני מציין שהכשרות היתה רבנות, וכמו שציינו בעבר שגם הרב מבריסק אכל מוצרי חלב בהכשר רבנות.
ולא כמו הדור שלנו שלעיתים פוחד מדברים שאין צורך לחשוש מהם.
וכבר אמר בעל חובת הלבבות "מן הזהירות שלא תרבה להזהר"
כלומר שאחד מכללי הזהירות הוא (אפילו הייתי אומר הכלל הראשון שבהם) שלא להזהר יותר מידי.
כמובן שצריך להקפיד על כשרות מהודרת, אך צריך לעיתים להפעיל את ההגיון הבריא.
כפי מה שידוע לי, הרב מבריסק לא אכל מוצרי חלב משום הכשר, אלא אך ורק מה שהעיד עליו עדים נאמנים. בד"כ הוא היה שולח הבנים שלו לראות איך חולבים הפרות.
אם כי שמעתי מנכד של הגרי"ז שפעם רימו אותו. הוא היה קונה מחלבן ספרדי שהיה נחשב ליודע ספר ויר"ש. אבל אחר קצת זמן הם תפסו שהוא מרמה אותם. הוא היה מניח חלב שהוא היה קונה במק"א בתוך בקבוק שהוא היה מחביא תוך בגדיו, כשהפה למטה. כשהוא היה חולב פרה שלו לתוך דלי, הוא היה מוציא פה הבקבוק ופותח אותו לתוך הדלי.
מה שצריך ההכשר זה לשמוע ולראות מבעל המפעל את סוג החומר שאמור להיות בעייתי שמשתמשים בו, וזה דבר פשוט מאד ושוב מדובר במוצר הכי פשוט שבעולם ואין צורך בו במקצועיות יתירה.
אגב למי ברז מוסיפים "פלואור", פעם משהו ניסה לשאול אם בדקו את כשרותו והאם הבד"ץ נתן כשרות למקורות, וכן אם הרבנות תתחיל לתת כשרות למי ברז האם מאן דהוא יפסיק לשתותם בגלל שאין להם הבד"ץ?
אלא זה חומר סינטטי שפשוט שהוא כשר ואין צורך לתת לו כשרות.
בדיוק אותו דבר הרב נותן הכשרות מברר את סוג החומר שמונע התגיישות, ששמים במלח ובודק אם מדובר בחומר בעייתי, ובדיקה כזו לא לוקחת יותר מ5 דקות.
אני קורא עכשיו הדברים שנאמרו למעלה.
וכמה הערות:
מבחינה הלכתית אין הבדל בין רכיבים לבין לא רכיבים, כל דבר שהוא מיוצר מן החי הוא טרף, (אלא אם כן בתנאי ביטול הלכתיים), אלא אם כן מדובר על דבר שאין חשש על רכיבים מעיקר הדין, ואז יש מקום לדון על חומרא והידור אם אנו סומכים בדברים אלה על רבנות.
מה שהזכירו כאן על דגים שאין צורך בכשרות מהודרת אינו מוסכם כלל וכלל ואין זמני מיותר לפרט את כל המידע הרב שפורסם בשעתו בנושא זה.
מה שהיה לפני מספר שנים רבנות זאת אינה ראיה משום שלפני כמה שנים יותר אחורה גם רבנות לא היה, וכמובן שלא התכוונתם שגם זה לא צריך.
ועוד הערה, הסיבה שאנו לא סומכים על רבנות אין זה רק משום שאלות של צבע מגדר ומגזר, אלא הרבה יותר עמוק מכך, מדובר ברמת פיקוח אחרת, ברמת לכתחילה אחרת כשיש שאלות, אולי נניח אפילו של תערובת וכדומה, הסתמכות על שיטות מקילות בכל מיני מקומות, וקשה לי להאריך בזה, רק היסוד צריך לדעת בזה שרבנות זה רמת כשרות אחרת, ובדבר שצריך הכשר על שאלות דאורייתא של טריפות ונבילות כל אחד יעשה כהבנתו.
אני קורא עכשיו הדברים שנאמרו למעלה.
וכמה הערות:
מבחינה הלכתית אין הבדל בין רכיבים לבין לא רכיבים, כל דבר שהוא מיוצר מן החי הוא טרף, (אלא אם כן בתנאי ביטול הלכתיים), אלא אם כן מדובר על דבר שאין חשש על רכיבים מעיקר הדין, ואז יש מקום לדון על חומרא והידור אם אנו סומכים בדברים אלה על רבנות.
מה שהזכירו כאן על דגים שאין צורך בכשרות מהודרת אינו מוסכם כלל וכלל ואין זמני מיותר לפרט את כל המידע הרב שפורסם בשעתו בנושא זה.
מה שהיה לפני מספר שנים רבנות זאת אינה ראיה משום שלפני כמה שנים יותר אחורה גם רבנות לא היה, וכמובן שלא התכוונתם שגם זה לא צריך.
ועוד הערה, הסיבה שאנו לא סומכים על רבנות אין זה רק משום שאלות של צבע מגדר ומגזר, אלא הרבה יותר עמוק מכך, מדובר ברמת פיקוח אחרת, ברמת לכתחילה אחרת כשיש שאלות, אולי נניח אפילו של תערובת וכדומה, הסתמכות על שיטות מקילות בכל מיני מקומות, וקשה לי להאריך בזה, רק היסוד צריך לדעת בזה שרבנות זה רמת כשרות אחרת, ובדבר שצריך הכשר על שאלות דאורייתא של טריפות ונבילות כל אחד יעשה כהבנתו.
יש פה איזו אי הבנה.
במלח בעיקרון אין שום בעיה כשרותית !
הובאה בתחילת האשכול מאמר מהידברות ששם נטען שיתכן ששמו במלח חומר שמקורו מן החי.
יש לומר שאין לשמועות הללו כל ביסוס ! ואף אם היה מדובר במלח ללא הכשר כלל !
כמובן שצריך לצרוך מלח עם הכשר ואז אין כל חשש שאז הגוף נותן הכשרות בודק את חומרי הרכיבים.
אני מוסיף העתק אודות חומר מונע התגיישות:
חומר מונע התגיישותחומר מונע התגיישות (anticaking agent) הוא תוסף מזון המשמש בתעשיית המזון כחומר המוסף למוצרי מזון ומונע התגיישות (היווצרות גושים) תוך שמירה על מרקם אחיד של המזון, ובכך משמר את הערכים האסתטיים של המוצר, ומקל על אריזתו והובלתו של המוצר.
חומרים אלה מוספים בעיקר למוצרים אבקתיים (כגון אבקת מרק).
במזון נהוג לסמן תוספי מזון אלה באמצעות מספרי E בתחום שבין 500 - 599.
חומרים מונעי התגיישות מוספים לאבקת חלב, תערובות מוכנות (כגון אבקות להכנת מאפים ביתיים), סוכר וממתיקים אחרים, וקמח.
חומרים אלה מסיסים במים או באלכוהול ומונעים התגיישות בכך שהם סופחים לחות או שמן החודרים אל המוצר (לדוגמה, סידן צורני). סוג אחר של חומרים מונעי התגיישות יוצר שכבת הגנה הדוחה מים סביב רכיבי המוצר.
חומרים מונעי התגיישות משמשים גם בתעשיית הקוסמטיקה, בחומרי ניקוי ואף במלחי דרכים.
חומרים מונעי התגיישות נפוצים:
תפוצהחומצה סטארית כאסטר של גליצרול נפוצה בשמנים ושומנים רבים. ככלל החומצה נפוצה יותר בשומנים מן החי מאשר בשמנים צמחיים. יוצאת מן הכלל היא חמאת קקאו המכילה 33% חומצה סטארית.[1]
הפקהמפיקים חומצה סטארית על ידי הידרוליזה בטמפרטורה ולחץ גבוהים של שומנים מהחי. ניתן לקבל את החומר גם בהידרוגנציה של חומצות שומן לא רוויות. בדרך כלל חומצה סטארית תהיה מעורבת בחומצה פלמיטית אם כי ניתן לקבל גם חומצה סטארית טהורה.
שימושים
תוסף למוצרי מזון מתועשים רבים לצורך הסמכתם או הקשייתם. לדוגמה: הקשיית סוכריות, הסמכת ממרחי שוקולד, הקשיית חלבה.
תוסף למוצרי קוסמטיקה כדוגמת קרם גילוח. החומר משמש להקשיית הסבון (בעיקר סבונים המיוצרים משמן צמחי).
אסטרים של חומצה סטארית עם אתילן גליקול: גליקול-סטארט וגליקול די-סטארט משמשים כתוסף לשמפו, סבון ומוצרי קוסמטיקה בהם מוכנסים החומרים הנ"ל כשהם מותכים ואז מניחים למוצר להתגבש.
תמיסת חומצה סטארית ומים המוברשת על כלי חרס לפני יציקה, מקלה על הוצאת המוצר המוגמר מהתבנית. על פני שטח הכלי המוברש, נוצר המלח סידן-סטארט שמשמש כשכבת הפרדה.
השפעה בריאותיתנמצא כי חומצה סטארית הופכת לחומצה אולאית הבלתי רוויה בשיעור גבוה יותר מחומצה פלמיטית והיא נוטה פחות ליצור אסטר עם כולסטרול. חומצה סטארית נמצאה כקשורה לרמות נמוכות של LDL לעומת חומצות שומן רוויות אחרות.