אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה

טעם ודעת

משתמש ותיק
במסכת אבות שנינו (  ) אין אדם עומד על דעת רבו אלא לאחר ארבעים שנה.
 
יש להתבונן מה באמת איכא בארבעים שנה דייקא, ואמנם חשבתי לפרש על דרך רמז, דאולי ארבעים הכוונה [גם] לארבעים פעמים של חזרה, ו"שנה" היינו מלשון שונה, שאדם המשנן לימודו ארבעים פעמים של חזרה אז הדברים מחודדים כדבעי, וראיה לכך ממה שמצאנו כמה וכמה פעמים בגמ' ובחז"ל דכשאמר אמורא איזה דבר הלכה ששמע מרבו או חברו איתא כהאי לישנא "תנא מיניה ארבעים זימנין", והיינו על דרך הנ"ל שמלמדינו התנא שארבעים פעמים של חזרה אז עומד על הדברים "ששנה", ומה לנו יותר מזה אשר כשעלה 'משה' למרום לקבל את התורה וליתנו לבני ישראל, שנה הקב"ה עמו את התורה ארבעים יום דייקא, הוי אומר ללמדינו כנ"ל, והבן.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
פירוש נחמד, אבל בדברי הראשונים לא נראה כן.
ואגב, יש מחלוקת אם מ' שנה הכוונה לגיל מ', או מ' שנה ממתי שלמד. דהנה תוס' סוטה כב. כתבו דהא דאמרי' [ע"ז ה:] אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה הוא משלמד, אך רש"י פליג וס"ל דגם לענין דעת רבו הכל תלוי בגיל מ' עי' רש"י באבות שם פ"ה גבי בן ארבעים לבינה, וכן מבואר ברבינו בחיי פרשת כי תבוא. ועי' מהר"ם שיף ב"מ לג. ובשטמ"ק שם בשם ר"ח, ובר"ח שעל הגליון [ודו"ק בשינוי הלשון וצ"ע].
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
בספורנו סו"פ משפטים כ' וז"ל: ויהי משה בהר. בכל פעם שעלה שם מכאן ואילך שהה ארבעים יום וארבעים לילה כימי יצירת הולד, עכ"ל. וכ"ה באלשי"ך בפר' כי תשא (להלן ל"א, י"ח): וענין הארבעים הוא כי כאשר להצטייר צורת הולד במעי אמו מהטיפה צריך ארבעים יום, כך להתהפך החומר ההוא אל איכות זולתו, הוא הרוחניות, צריך ארבעים יום כנגד ארבעים יום שנתהוה בהם האיכות הראשון, עכ"ל. וכ"ה בפי' הרוקח בסו"פ כי תשא ובפי' האברבנאל במשפטים ובפר' עקב שכ' שענין מ' יום שלמד תורה בהר הוא כימי יצירת הולד, עיי"ש.
ומאחר ותלמידים כבנים, לכך אין אדם עומד על דעת רבו רק לאחר מ' שנה "כימי יצירת הולד", ועי'
 
חלק עליון תַחתִית