במסכת אבות שנינו ( ) אין אדם עומד על דעת רבו אלא לאחר ארבעים שנה.
יש להתבונן מה באמת איכא בארבעים שנה דייקא, ואמנם חשבתי לפרש על דרך רמז, דאולי ארבעים הכוונה [גם] לארבעים פעמים של חזרה, ו"שנה" היינו מלשון שונה, שאדם המשנן לימודו ארבעים פעמים של חזרה אז הדברים מחודדים כדבעי, וראיה לכך ממה שמצאנו כמה וכמה פעמים בגמ' ובחז"ל דכשאמר אמורא איזה דבר הלכה ששמע מרבו או חברו איתא כהאי לישנא "תנא מיניה ארבעים זימנין", והיינו על דרך הנ"ל שמלמדינו התנא שארבעים פעמים של חזרה אז עומד על הדברים "ששנה", ומה לנו יותר מזה אשר כשעלה 'משה' למרום לקבל את התורה וליתנו לבני ישראל, שנה הקב"ה עמו את התורה ארבעים יום דייקא, הוי אומר ללמדינו כנ"ל, והבן.
יש להתבונן מה באמת איכא בארבעים שנה דייקא, ואמנם חשבתי לפרש על דרך רמז, דאולי ארבעים הכוונה [גם] לארבעים פעמים של חזרה, ו"שנה" היינו מלשון שונה, שאדם המשנן לימודו ארבעים פעמים של חזרה אז הדברים מחודדים כדבעי, וראיה לכך ממה שמצאנו כמה וכמה פעמים בגמ' ובחז"ל דכשאמר אמורא איזה דבר הלכה ששמע מרבו או חברו איתא כהאי לישנא "תנא מיניה ארבעים זימנין", והיינו על דרך הנ"ל שמלמדינו התנא שארבעים פעמים של חזרה אז עומד על הדברים "ששנה", ומה לנו יותר מזה אשר כשעלה 'משה' למרום לקבל את התורה וליתנו לבני ישראל, שנה הקב"ה עמו את התורה ארבעים יום דייקא, הוי אומר ללמדינו כנ"ל, והבן.