יש כלל ידוע שהראשונים משתמשים בו הרבה לפסק הלכה, דאם נחלקו תנאים או אמוראים קדמונים, ואמורא שקיל וטרי אליבא דחד מ"ד מוכח דס"ל דהכי הילכתא. דוגמא אחת הרא"ש בסוכה (פ"ב סימן ב') "יראה דהלכה כשמואל מדשקלו וטרו אביי ורבא אליביה". וכהנה רבות.
ובעניי לא אבין סברא זו, וכי האמורא לא נושא ונותן בדעות שאינם מוסכמות להלכה, חוץ מזה שזה מצות ת"ת, הרי ודאי שכדי להכריע במחלוקת חובה על האמורא להבין את ב' הצדדים ולהעמידם על מתכונתם, ואז יוכל להכריע ביניהם, ואם לא נשא ונתן בב' השיטות איך יוכל להכריע, וא"כ מה הראיה דס"ל דהכי הלכתא, דלמא המשא ומתן היה על מנת להבין שיטה זו, ולבסוף לא הכריע כמותה. ותלמידיו העבירו לדורות הבאים את מה שביאר את השיטה למען ילמדו ולמען ילמדו.
אודה למי שיוכל להאיר עיני בדבר תימה זה.