נוכח ונסתר בתפילת שמונה עשרה

מוטי

משתמש ותיק
סקירה של כל תפילות השמו"ע, בחול שבת ומועד, מגלה, שכולן נאמרו בלשון נוכח. 
וכך יאה, כיון שעומד לפני המלך.
יוצאים מן הכלל:
א) "למען שמו באהבה" - דבר זה גורם להסתפק שמא ברכת אבות כולה, מלבד פתיחתה, בלשון נסתר נתקנה (כי מ"ואלקי אבותינו" היא אמורה בלשון "נייטרלית"). 
ב) "ומקיים אמונתו לישני עפר" - גם זה גורם להסתפק שמא גם מה שקדם למשפט זה אמור בלשון נסתר (כי מ"מחיה מתים אתה" הדברים אמורים בלשון "נייטרלית").
ג) חתימות הברכות: יש האמורות בלשון "נייטרלית", ויש האמורות בלשון נסתר (לדוגמא: "עמו ישראל"). היוצאת מן הכלל היא חתימת "מודים" - "הטוב שמך ולך נאה להודות", וחתימת ה"עבודה" המיוחדת "שאותך לבדך ביראה נעבוד".

אשמח לעזר בפשר דבר.
 

שניאור

משתמש ותיק
כמדומה לי שראיתי פעם מביאים בשם הרשב"א שבכל ברכה ארוכה הנוסח מתחלף בין נוכח לנסתר כדי לשים על לבנו שאנו עומדים לפני המלך ומצד שני להרגיש איזושהו ריחוק ודרך ארץ.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
א) ברכת אבות מ'אתה' בלשון נייטרלית.
ב) בברה"מ ברכה ראשונה כולה (חוץ מ'ברוך אתה') בגוף נסתר, וברכה שניה כולה בגוף נוכח.
 

בבא קמא

משתמש ותיק
פעם ראיתי מישהו מבאר, כי כשאומרים בברכה ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו לדוגמא, יש לומר שאין זה לשון נסתר, אלא זה הכל המשך אחד: אתה ה' שקידש אותנו, אתה ה' שברא פרי העץ.
 

zxc

משתמש רגיל
לפי הידוע לי (ואולי אני טועה, אשמח לדעת) הכלל הוא (כמעט) תמיד:
ברכה המתחלת ב"ברוך אתה!" ממשכת בנסתר.
ברכה שאינה מתחלת בברוך, (סמוכה לחברתה) ממשיכה בנוכח.
הכלל הוא גם לגבי חתימת הברכה (חוץ מהטוב שמך ועוד).
איני יודע הסבר ל'איפכא מסתברא' הזה
 

הכהן

משתמש ותיק
כמעט תמיד ברכה שאינה פותחת בברוך יש בה הודיה ישירה (נודה לך וכדו') או בקשה, ולכן זה בנוכח
 

zxc

משתמש רגיל
הכהן אמר:
כמעט תמיד ברכה שאינה פותחת בברוך יש בה הודיה ישירה (נודה לך וכדו') או בקשה, ולכן זה בנוכח
אבל "ברוך אתה" הרבה יותר נוכח משאר הפניות
 

אליהוא

משתמש רגיל
נראה לי כי חז"ל לא קבלו את הדקדוק המקראי.
במקרה שלפנינו אנחנו מרשים לעצמנו סטייה בכך שמערבים נוכח ונסתר.
במקרא אין כמעט דבר כזה.
אלא, כאשר פונים למישהו ממשיכים לכנות אותו 'אתה' וכדו'.

מצאתי גם בזמירות 'אלהא די ליה', וזאת כנראה הגרסה המקורית עד כמה שבדקתי.
כמובן היה צריך לכתוב 'אלהא די לך', כפי שנמצא בגרסות מאוחרות יותר.
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
ג) חתימות הברכות: יש האמורות בלשון "נייטרלית", ויש האמורות בלשון נסתר (לדוגמא: "עמו ישראל"). היוצאת מן הכלל היא חתימת "מודים" - "הטוב שמך ולך נאה להודות", וחתימת ה"עבודה" המיוחדת "שאותך לבדך ביראה נעבוד".
אני שמעתי פעם בשם ספרים
לא זוכר אבל לא ספר מהיום
שע"י ההודאה אדם נהיה יותר קרוב להשי"ת
 
חלק עליון תַחתִית