מסירת הנפש על אחת מתרי"ג מצוות

נושאים שונים

פותח הנושא
אוריאל
משתמש ותיק
הודעות: 1331
הצטרף: 26 יוני 2017, 22:51
נתן תודה: 634 פעמים
קיבל תודה: 439 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

מסירת הנפש על אחת מתרי"ג מצוות

שליחה על ידי אוריאל » 09 אפריל 2018, 23:17

נח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים.
בתוס' כתבו דמה שלא נמנה דבר זה עם ג' עבירות חמורות, משום שג' עבירות כתובות להדיא בתורה, משא"כ זו שאינה מפורשת.
בחידושי הגרי"ז סוטה י. תמה ע"ד התוס', דבפשטות "נח לו" הוא מידת חסידות לבד, ובודאי של"ש למנות זה עם ג' עבירות, וכתב דצ"ל דתוס' למדו דאם לא היה זה מן הדין שצריך למסור ע"ז הנפש, ממילא היה אסור למסור ע"ז את הנפש, וע"כ דיש דין כזה שצריך להפיל עצמו על כבשן האש, וע"ז קשיא להו אמאי לא תני לה גבי ג"ע חמורות.

והוא לכאו' כמו שכתב הרמב"ם שמי שמסר נפשו על אחת מהמצוות שאי"צ למסור עליהם הנפש "הרי זה מתחייב בנפשו". דכיון שאמרה תורה וחי בהם, ממילא הדר דינא שאסור לו לאבד עצמו לדעת.

אך צריך עיון שהרי שיטת התוס' להדיא לא כן במסכת ע"ז כז: דמבואר שם בדבריהם שמותר לו לאדם למסור עצמו על אחת מהמצוות, ולשונם שם שיכול "להחמיר" כן על עצמו, הרי ששיטת התוס' שיש מידת חסידות כזו, ובזכרוני שבמגדול עוז על הרמב"ם גורס בתוס' שמי שעושה כן נקרא קדוש וחסיד, ולפ"ז דברי הגרי"ז צ"ב.

ואולי היה קשה לתוס' דא"כ מאי רבותא דוקא בהלבנת פנים, הא בכל עבירה יש כזו מידת חסידות וע"כ דזה מן הדין.
גם י"ל דאה"נ התוס' בסוטה חולקים על התוס' בע"ז, כמצוי להם במקומות הרבה.

ערכים:


הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
הודעות: 2750
הצטרף: 22 ינואר 2018, 00:46
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 180 פעמים
קיבל תודה: 749 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסירת הנפש על אחת מתרי"ג מצוות

שליחה על ידי הפקדתי שומרים » 10 אפריל 2018, 02:33

אוריאל כתב:נח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים.
בתוס' כתבו דמה שלא נמנה דבר זה עם ג' עבירות חמורות, משום שג' עבירות כתובות להדיא בתורה, משא"כ זו שאינה מפורשת.
בחידושי הגרי"ז סוטה י. תמה ע"ד התוס', דבפשטות "נח לו" הוא מידת חסידות לבד, ובודאי של"ש למנות זה עם ג' עבירות, וכתב דצ"ל דתוס' למדו דאם לא היה זה מן הדין שצריך למסור ע"ז הנפש, ממילא היה אסור למסור ע"ז את הנפש, וע"כ דיש דין כזה שצריך להפיל עצמו על כבשן האש, וע"ז קשיא להו אמאי לא תני לה גבי ג"ע חמורות.
והוא לכאו' כמו שכתב הרמב"ם שמי שמסר נפשו על אחת מהמצוות שאי"צ למסור עליהם הנפש "הרי זה מתחייב בנפשו". דכיון שאמרה תורה וחי בהם, ממילא הדר דינא שאסור לו לאבד עצמו לדעת.
אך צריך עיון שהרי שיטת התוס' להדיא לא כן במסכת ע"ז כז: דמבואר שם בדבריהם שמותר לו לאדם למסור עצמו על אחת מהמצוות, ולשונם שם שיכול "להחמיר" כן על עצמו, הרי ששיטת התוס' שיש מידת חסידות כזו, ובזכרוני שבמגדול עוז על הרמב"ם גורס בתוס' שמי שעושה כן נקרא קדוש וחסיד, ולפ"ז דברי הגרי"ז צ"ב.
ואולי היה קשה לתוס' דא"כ מאי רבותא דוקא בהלבנת פנים, הא בכל עבירה יש כזו מידת חסידות וע"כ דזה מן הדין.
גם י"ל דאה"נ התוס' בסוטה חולקים על התוס' בע"ז, כמצוי להם במקומות הרבה.
קו' חזקה ע"ד הגרי"ז. ומה שתרצתם בתי' הראשון "הא בכל עבירה יש כזו מידת חסידות" לכאורה לא יעלה מזור לד' הגרי"ז הנ"ל.
ומש"כ בתי' ב' דתוס' חולקים וכו' מתבאר היטב לד' הגרי"ז. ויש להוסיף בפרט שבעל המאור חולק בזה ע"ד תוס' הנז' חדא מד' ר' מנא שם בירושלמי. ועוד דבירושלמי שם מסיים 'אילו שמע ר' אבא מיליהוון דרבנן הוה אכיל ליה'. היינו מהטעם הנ"ל. ותוס' פירשו כפי' היפה מראה. עיין שם חי' בן אריה.


הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
הודעות: 2750
הצטרף: 22 ינואר 2018, 00:46
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 180 פעמים
קיבל תודה: 749 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסירת הנפש על אחת מתרי"ג מצוות

שליחה על ידי הפקדתי שומרים » 10 אפריל 2018, 02:35

אני מעתיק דברים שכתבתי בענין זה לפני שנים, ואחרי ד' הגרי"ז הנ"ל שציינתם הקו' על הרמב"ם שהערנו מתעצמת. ולדברינו מיושב עפ"י הגר"ח מבריסק אבוה דהגרי"ז.

הרמב"ם פ"ג מחובל ומזיק ה"ז כתב כל המלבין פני אדם כשר מישראל ברבים אין לו חלק לעוה"ב, וצריך להבין -
א. מדוע דוקא "אדם כשר" הלא אם הלבנת פנים היא מלתא דשפיכות דמים עיין בתוס' סוטה י. דיהרג ואל יעבור כפשוטו הרי האיסור שייך אף באדם רשע אא"כ הוא אפיקורס או מין וצ"ע. ועוד צ"ע לשי' הרמב"ם דלא נקט לגמ' סוטה דהלבנת פנים בכלל דין יהרג ועל יעבור ואי משום דס"ל דהוי לאו שאין בו מעשה, עיין מש"כ בחי' רבינו חיים הלוי בהל' יסוד התורה בראשית ספרו העמיד שי' הרמב"ם דרציחה במקום שאין מעשה חייב להיהרג ויש לדחות.

ב. ועוד יל"ע לשי' תוס' דדין יהרג ואל יעבור נאמר אף במלבין פני חבירו, האם מותר לשני להורגו מדין הבא להורגך השכם להורגו ואם נימא דלא שייך טעמא דמאי חזית מ"מ יל"ד שמא יכול להלבינו קודם שיגרום לו הראשון הלבנת פנים וכן יל"ד גבי כהן שהלבין פנים אם כשר לנשיאת כפים או שמא דינו כרוצח דמבואר בגמ' ברכות לב. דפסול ועיין תוס' סנהדרין לה: תרי טעמא בסיבת הפסול ויל"ע.

ולדבריכם היה אפש"ל בישוב הקו' א' לפ"ד הגרי"ז בשאלתו, דלשון נוח מילתא דחסידות, וע"ז ס"ל להרמב"ם דחסידות הוי לא להלכה וי"ל.


הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
הודעות: 2750
הצטרף: 22 ינואר 2018, 00:46
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 180 פעמים
קיבל תודה: 749 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסירת הנפש על אחת מתרי"ג מצוות

שליחה על ידי הפקדתי שומרים » 06 מאי 2018, 01:29

אוריאל כתב:נח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים.
בתוס' כתבו דמה שלא נמנה דבר זה עם ג' עבירות חמורות, משום שג' עבירות כתובות להדיא בתורה, משא"כ זו שאינה מפורשת.
בחידושי הגרי"ז סוטה י. תמה ע"ד התוס', דבפשטות "נח לו" הוא מידת חסידות לבד, ובודאי של"ש למנות זה עם ג' עבירות, וכתב דצ"ל דתוס' למדו דאם לא היה זה מן הדין שצריך למסור ע"ז הנפש, ממילא היה אסור למסור ע"ז את הנפש, וע"כ דיש דין כזה שצריך להפיל עצמו על כבשן האש, וע"ז קשיא להו אמאי לא תני לה גבי ג"ע חמורות.

והוא לכאו' כמו שכתב הרמב"ם שמי שמסר נפשו על אחת מהמצוות שאי"צ למסור עליהם הנפש "הרי זה מתחייב בנפשו". דכיון שאמרה תורה וחי בהם, ממילא הדר דינא שאסור לו לאבד עצמו לדעת.

אך צריך עיון שהרי שיטת התוס' להדיא לא כן במסכת ע"ז כז: דמבואר שם בדבריהם שמותר לו לאדם למסור עצמו על אחת מהמצוות, ולשונם שם שיכול "להחמיר" כן על עצמו, הרי ששיטת התוס' שיש מידת חסידות כזו, ובזכרוני שבמגדול עוז על הרמב"ם גורס בתוס' שמי שעושה כן נקרא קדוש וחסיד, ולפ"ז דברי הגרי"ז צ"ב.

ואולי היה קשה לתוס' דא"כ מאי רבותא דוקא בהלבנת פנים, הא בכל עבירה יש כזו מידת חסידות וע"כ דזה מן הדין.
גם י"ל דאה"נ התוס' בסוטה חולקים על התוס' בע"ז, כמצוי להם במקומות הרבה.
מד' התוס' ע"ז הנ"ל שציינת אז, הסתפקתי בפלוגתת ר"ע ובן פטורא ב"מ סב. לשי' ר"ע שהסיק "חייך קודמים לחיי חבירך", מה הדין אם לפנים משורת הדין מחליט ליתן לחבירו, אף שעי"ז יגרום לעצמו מוות, אם שרי או לאו.
ולכאו' לפי תוס' הנ"ל שמותר לאדם למסור עצמו על אחת מהמצוות, גם שלא בפהרסיא, ולא בג' עבירות. ה"ה כאן.
אמנם יש לחלק בין המק' של תוס' דמיירי בנכרי שכופהו ואע"פ דלא הוי בפרהסיא מ"מ יש כאן קידוש השם, משא"כ בנידו"ד ויל"ע.

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא סב.
וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי ורבי יוחנן האי וחי אחיך עמך מאי עביד ליה מבעי ליה לכדתניא שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו עד שבא רבי עקיבא ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך.


הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
הודעות: 2750
הצטרף: 22 ינואר 2018, 00:46
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 180 פעמים
קיבל תודה: 749 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסירת הנפש על אחת מתרי"ג מצוות

שליחה על ידי הפקדתי שומרים » 06 מאי 2018, 01:32

סבא כתב:
אלימלך כתב:לפני כ15 שנה התפללתי יחד עם הגרש"ר במנין ליטאי אחד, בסוף התפילה יהודי אמר קדיש והוסיף בו 'ויצמח פירקוניה', הדבר הרגיז את אחד המתפללים -תקיף ולמדן- שגער בו בקול רם. הכל שתקו, אבל רבי שלמה זצ"ל קם ומחה
לא ברור על מה הוא מחה, האם על הלבנת פני האומר "ויצמח פוקניה"?
בלי קשר לנפטר הדגול, באמת זה דבר שכמותו מזדמן הרבה, ואני תמיד מסתפק האם מן הראוי להלבין פני ראובן על שהלבין פני שמעון?
כמו כן, הרי אין זמן לחשוב בשיקול הדעת, וממילא, האם אפשר לפסוק על דבר שהוא כשפיכות דמים על אתר, רק משום שאח"כ יהיה מאוחר יותר, בדרך כלל אני לעצמי נוהג לעודד את הנפגע ולחזקו, באיזה מילה טובה או דבר הומור, ולא לפגוע בפוגע
.
שאלה מצויינת.
וראיתי בעבר שמזכירים בזה. לכשאמצא ב"ה אעלה.


פותח הנושא
אוריאל
משתמש ותיק
הודעות: 1331
הצטרף: 26 יוני 2017, 22:51
נתן תודה: 634 פעמים
קיבל תודה: 439 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסירת הנפש על אחת מתרי"ג מצוות

שליחה על ידי אוריאל » 03 יוני 2019, 20:08

אוריאל כתב:
09 אפריל 2018, 23:17
נח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים.
בתוס' כתבו דמה שלא נמנה דבר זה עם ג' עבירות חמורות, משום שג' עבירות כתובות להדיא בתורה, משא"כ זו שאינה מפורשת.
בחידושי הגרי"ז סוטה י. תמה ע"ד התוס', דבפשטות "נח לו" הוא מידת חסידות לבד, ובודאי של"ש למנות זה עם ג' עבירות, וכתב דצ"ל דתוס' למדו דאם לא היה זה מן הדין שצריך למסור ע"ז הנפש, ממילא היה אסור למסור ע"ז את הנפש, וע"כ דיש דין כזה שצריך להפיל עצמו על כבשן האש, וע"ז קשיא להו אמאי לא תני לה גבי ג"ע חמורות.

והוא לכאו' כמו שכתב הרמב"ם שמי שמסר נפשו על אחת מהמצוות שאי"צ למסור עליהם הנפש "הרי זה מתחייב בנפשו". דכיון שאמרה תורה וחי בהם, ממילא הדר דינא שאסור לו לאבד עצמו לדעת.

אך צריך עיון שהרי שיטת התוס' להדיא לא כן במסכת ע"ז כז: דמבואר שם בדבריהם שמותר לו לאדם למסור עצמו על אחת מהמצוות, ולשונם שם שיכול "להחמיר" כן על עצמו, הרי ששיטת התוס' שיש מידת חסידות כזו, ובזכרוני שבמגדול עוז על הרמב"ם גורס בתוס' שמי שעושה כן נקרא קדוש וחסיד, ולפ"ז דברי הגרי"ז צ"ב.

ואולי היה קשה לתוס' דא"כ מאי רבותא דוקא בהלבנת פנים, הא בכל עבירה יש כזו מידת חסידות וע"כ דזה מן הדין.
גם י"ל דאה"נ התוס' בסוטה חולקים על התוס' בע"ז, כמצוי להם במקומות הרבה.
בעיקר קושיית הגרי"ז, אולי יש לומר דבאמת שיטת התוס' בסוטה כמו שיטתם בעבודה זרה, דאדם רשאי להחמיר ולמסור נפשו למיתה על כל אחת ממצוות התורה. ומה שהבינו דהא בנח לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש הוא דין ולא מידת חסידות, אי"ז משום דסברי דאם לא היה כן הדין היה אסור לה למסור עצמה, שהרי שיטת התוס' לא כן, אלא ראיה אחרת היתה להם שאין זה מידת חסידות [ובאמת יל"ע שהרי אפילו לשיטת הרמב"ם שמי שמסר עצמו על אחת ממצוות התורה מתחייב בנפשו, כתב הכס"מ שם דבאדם גדול וידוע כחסיד, מודה הר"מ דרשאי למסור עצמו ולהחמיר ע"ע, וא"כ יש מקום לצדד שגם תמר בכלל זה].
והראיה, שהרי יחד עמה היו נשרפים גם שני התאומים שבבטנה, וזו לא שמענו שאדם שמחמיר על עצמו לההרג על אחת ממצוות התורה יכול להחמיר גם עבור ב' נפשות אחרות. ואם באה ומסרה עצמה למיתה, על כרחך שזהו דין גמור ולא מידת חסידות.
 


מאן דהו
משתמש ותיק
הודעות: 2414
הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
נתן תודה: 1488 פעמים
קיבל תודה: 335 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסירת הנפש על אחת מתרי"ג מצוות

שליחה על ידי מאן דהו » 03 יוני 2019, 20:29

הפקדתי שומרים כתב:
10 אפריל 2018, 02:35
אני מעתיק דברים שכתבתי בענין זה לפני שנים, ואחרי ד' הגרי"ז הנ"ל שציינתם הקו' על הרמב"ם שהערנו מתעצמת. ולדברינו מיושב עפ"י הגר"ח מבריסק אבוה דהגרי"ז.

הרמב"ם פ"ג מחובל ומזיק ה"ז כתב כל המלבין פני אדם כשר מישראל ברבים אין לו חלק לעוה"ב, וצריך להבין -
א. מדוע דוקא "אדם כשר" הלא אם הלבנת פנים היא מלתא דשפיכות דמים עיין בתוס' סוטה י. דיהרג ואל יעבור כפשוטו הרי האיסור שייך אף באדם רשע אא"כ הוא אפיקורס או מין וצ"ע. ועוד צ"ע לשי' הרמב"ם דלא נקט לגמ' סוטה דהלבנת פנים בכלל דין יהרג ועל יעבור ואי משום דס"ל דהוי לאו שאין בו מעשה, עיין מש"כ בחי' רבינו חיים הלוי בהל' יסוד התורה בראשית ספרו העמיד שי' הרמב"ם דרציחה במקום שאין מעשה חייב להיהרג ויש לדחות.

ב. ועוד יל"ע לשי' תוס' דדין יהרג ואל יעבור נאמר אף במלבין פני חבירו, האם מותר לשני להורגו מדין הבא להורגך השכם להורגו ואם נימא דלא שייך טעמא דמאי חזית מ"מ יל"ד שמא יכול להלבינו קודם שיגרום לו הראשון הלבנת פנים וכן יל"ד גבי כהן שהלבין פנים אם כשר לנשיאת כפים או שמא דינו כרוצח דמבואר בגמ' ברכות לב. דפסול ועיין תוס' סנהדרין לה: תרי טעמא בסיבת הפסול ויל"ע.

ולדבריכם היה אפש"ל בישוב הקו' א' לפ"ד הגרי"ז בשאלתו, דלשון נוח מילתא דחסידות, וע"ז ס"ל להרמב"ם דחסידות הוי לא להלכה וי"ל.

במקרה כזה יכול להצילו באחד מאבריו כמו ברודף ומה היתר להורגו


פותח הנושא
אוריאל
משתמש ותיק
הודעות: 1331
הצטרף: 26 יוני 2017, 22:51
נתן תודה: 634 פעמים
קיבל תודה: 439 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מסירת הנפש על אחת מתרי"ג מצוות

שליחה על ידי אוריאל » 07 יוני 2019, 14:11

התעוררתי עוד על דברי הגרי"ז, מהא דסוטה יא: שהמילדות העבריות המרו את פי פרעה ולא עשו כאשר גזר עליהן. והקשה שם המהרי"ץ חיות היאך הכניסו עצמם לחשש סכנה, הלא בן נח אינו מצווה על קידוש השם. וכתב שם דצ"ל שהחמירו על עצמם, ואף שכתב הרמב"ם שמי שמחמיר על עצמו ומוסר נפשו למיתה במצוה שאין חייב למסור עליה את הנפש - ה"ז מתחייב בנפשו, כל זה דוקא בישראל שנאמר בו "וחי בהם", ומהאי טעמא אסור לו למסור נפשו, אבל בן נח שלא נאמר בן וחי בהם יכול למסור עצמו למיתה ולהחמיר ע"ע אפילו היכן שאינו מחוייב בדבר.
ולפ"ז אם המילדות העבריות, שפרה היא יוכבד היא בתו של לוי, מוגדרת כבת נח ולהכי יכלה למסור עצמה למיתה אפילו לדעת הרמב"ם, א"כ י"ל דגם תמר היתה נחשבת כן, ומעתה יכלה למסור עצמה למיתה אף שאינה חייבת, ושוב קשה אולי כל מה שראינו שמסרה נפשה הוא ממידת חסידות, וכעיקר קושיית הגרי"ז, וכנ"ל.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: Bing [Bot] | 1 אורח