סיפורים על אנשים (לא!) פשוטים.

פרלמן משה

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
בילדותי השתייכתי לקהילה דתית לאומית, בעיר מעורבת, דתיים וחילונים, ללא חרדים. דווקא לאחר שכבר שיניתי כיוון, נודע לי לאט לאט על יהלומים שיש שם, "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי".

שבת אחת ישבתי בביהכ"נ של אבי בשלוש סעודות מצומצם, ואחד חשמלאי קצת מבוגר, שאני מכיר את כל בניו ובנותיו מבני עקיבא, מספר שיש לו אחיין חרדי בן ישיבה. פעם אחת נתוועדו ואותו אחיין דרש על איזו חומרה מסויימת (הוא לא אמר איזו אך מההמשך הבנתי שמדובר בענייני צניעות). הוא ענה לאותו אחיין "אתה בישיבה שלך ובסביבה שלך, שייך שתחמיר בזה. אבל אתה יודע מה זה שהזמינו אותך לטפל בתקלת חשמל בדירה בעירנו, ופותחת לך נערה בת שש עשרה ואומרת לך "אני לבד בבית, תיכנס"? זה קרה לי הרבה בעיסוקי כחשמלאי, ובחיים לא נכנסתי! תפסתי את הרגליים וברחתי!" (וצנזרתי את סיפורו כדי לשמור על הפורום נקי.)

פעם אחת נזדמן לי להיות בבית הוריי בראש השנה, לאחר הרבה שנים שלא הייתי. לאחר מנחה הלכתי לתשליך, ולאן הולכים לעשות תשליך? למקוה הכלים, כך עשיתי כל ילדותי עם משפחתי. אך באמצע הדרך תפסתי את עצמי, הרי יש שם ערבוביא של גברים ונשים! לא, אני לא הולך! עדיף לעשות תשליך בכיור. אז ירדתי לכיור של האולם, מתחת לבית הכנסת. מילאתי את הנטלה במים והתחלתי לומר. פתאום אני שומע עוד מישהו יורד במדרגות. אני מביט, והנה משה פרקש ז"ל עם סידורו. שתבינו, עם משפחת פרקש היינו יוצאים להמון טיולים בילדותי, וגם את כל בניו ובנותיו אני מכיר היטב מבני עקיבא. אך מתברר בדיעבד שאת הצד הזה במשה לא הכרתי. הוא הסתכל עלי ואני הסתכלתי עליו, והוא הבין מה אני עושה פה ואני הבנתי מה הוא עושה פה. והוא בא ועומד לידי, ואומר לי שצריך מים זורמים, לכן פתחתי את הברז ונתתי לו לזרום. ושנינו אומרים את התשליך על נטלה של מים, "ותשליך במצולות ים כל חטאותם". משה נזדכך ביסורים קשים בשנתיים האחרונות ועזב אותנו לאנחות. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.

בביהכ"נ של אבי יש תורנות גבאים, בכל שנה מחליפים את צוות הגבאים. ליל שבת אחד בתחילת השנה נזדמנתי לשם, ומשה פרקש שכיהן אז כגבאי, עלה לאחר התפילה למסור לו"ז והודעות. והנה הוא אומר בתחילת דבריו, כמעט בצעקה, "רבותיי, מישהו שם לי (כך וכך) שקל בתוך התא, אז אני מבין מהסכום שאלה דמי חבר לבית הכנסת, אבל הוא לא הודיע לי כלום, ואין לי מושג מי זה! אל תעשו לי את זה! שמי ששם את זה, אחרי שבת יבוא אלי ויודיע!"
חס ושלום שבבית הכנסת של אבי ימעלו בכספים, זה לא שייך שם כלל. אבל אדם ששם סכום גדול בתוך תא לא נעול... לפעמים דברים נעלמים, אתם יודעים... לא! משה צעק בפני כל בית הכנסת, לקיים מה שכתוב "והייתם נקיים מה' ומישראל".

זו שוהם של מעלה.
הסיפור השני ריגשני!
הראשון והשלישי מעידים על זהירות מעוונות חמורות, אבל הסיפור השני אצל דל"י זה מדרגה של יר"ש.
.
 

במבי

משתמש ותיק
לפני מספר שנים אספו כסף עבור בוגר מישיבתי, כשהגיע אלי האברך לאסוף סיפר לי את מה שארע עימו קודם לכן.
בעת שהיה סמוך לביתי עצר אותו שוטר על עבירת תנועה, (כמדומני בגלל התייחסות אל תמרור עצור כאל "תן זכות קדימה") הנ"ל ביקש רחמים ואף הוסיף וסיפר לשוטר עבור מה הוא מסתובב כעת, והשוטר ריחם עליו ואף שלף את ארנקו ונתן לו שטר של 100 ש"ח !
 
 

דורדיא

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
חגי פאהן אמר:
בילדותי השתייכתי לקהילה דתית לאומית, בעיר מעורבת, דתיים וחילונים, ללא חרדים. דווקא לאחר שכבר שיניתי כיוון, נודע לי לאט לאט על יהלומים שיש שם, "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי".

שבת אחת ישבתי בביהכ"נ של אבי בשלוש סעודות מצומצם, ואחד חשמלאי קצת מבוגר, שאני מכיר את כל בניו ובנותיו מבני עקיבא, מספר שיש לו אחיין חרדי בן ישיבה. פעם אחת נתוועדו ואותו אחיין דרש על איזו חומרה מסויימת (הוא לא אמר איזו אך מההמשך הבנתי שמדובר בענייני צניעות). הוא ענה לאותו אחיין "אתה בישיבה שלך ובסביבה שלך, שייך שתחמיר בזה. אבל אתה יודע מה זה שהזמינו אותך לטפל בתקלת חשמל בדירה בעירנו, ופותחת לך נערה בת שש עשרה ואומרת לך "אני לבד בבית, תיכנס"? זה קרה לי הרבה בעיסוקי כחשמלאי, ובחיים לא נכנסתי! תפסתי את הרגליים וברחתי!" (וצנזרתי את סיפורו כדי לשמור על הפורום נקי.)

פעם אחת נזדמן לי להיות בבית הוריי בראש השנה, לאחר הרבה שנים שלא הייתי. לאחר מנחה הלכתי לתשליך, ולאן הולכים לעשות תשליך? למקוה הכלים, כך עשיתי כל ילדותי עם משפחתי. אך באמצע הדרך תפסתי את עצמי, הרי יש שם ערבוביא של גברים ונשים! לא, אני לא הולך! עדיף לעשות תשליך בכיור. אז ירדתי לכיור של האולם, מתחת לבית הכנסת. מילאתי את הנטלה במים והתחלתי לומר. פתאום אני שומע עוד מישהו יורד במדרגות. אני מביט, והנה משה פרקש ז"ל עם סידורו. שתבינו, עם משפחת פרקש היינו יוצאים להמון טיולים בילדותי, וגם את כל בניו ובנותיו אני מכיר היטב מבני עקיבא. אך מתברר בדיעבד שאת הצד הזה במשה לא הכרתי. הוא הסתכל עלי ואני הסתכלתי עליו, והוא הבין מה אני עושה פה ואני הבנתי מה הוא עושה פה. והוא בא ועומד לידי, ואומר לי שצריך מים זורמים, לכן פתחתי את הברז ונתתי לו לזרום. ושנינו אומרים את התשליך על נטלה של מים, "ותשליך במצולות ים כל חטאותם". משה נזדכך ביסורים קשים בשנתיים האחרונות ועזב אותנו לאנחות. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.

בביהכ"נ של אבי יש תורנות גבאים, בכל שנה מחליפים את צוות הגבאים. ליל שבת אחד בתחילת השנה נזדמנתי לשם, ומשה פרקש שכיהן אז כגבאי, עלה לאחר התפילה למסור לו"ז והודעות. והנה הוא אומר בתחילת דבריו, כמעט בצעקה, "רבותיי, מישהו שם לי (כך וכך) שקל בתוך התא, אז אני מבין מהסכום שאלה דמי חבר לבית הכנסת, אבל הוא לא הודיע לי כלום, ואין לי מושג מי זה! אל תעשו לי את זה! שמי ששם את זה, אחרי שבת יבוא אלי ויודיע!"
חס ושלום שבבית הכנסת של אבי ימעלו בכספים, זה לא שייך שם כלל. אבל אדם ששם סכום גדול בתוך תא לא נעול... לפעמים דברים נעלמים, אתם יודעים... לא! משה צעק בפני כל בית הכנסת, לקיים מה שכתוב "והייתם נקיים מה' ומישראל".

זו שוהם של מעלה.
הסיפור השני ריגשני!
הראשון והשלישי מעידים על זהירות מעוונות חמורות, אבל הסיפור השני אצל דל"י זה מדרגה של יר"ש.
.

אני חרדי וחושבני שעדיין לא הגעתי לדרגה זו.
האם הייתי "מוותר" על תשליך בגלל חשש של שמירת העיניים.
וואו. איזה יופי. איזה חשיבה נכונה. חשיבה יהודית.
ששמה את הקב"ה למלך ואותי לעבד אמיתי שלו.
שאני עושה מה שד' רוצה, ולא את מה שאני רוצה או חושב שד' רוצה.
 

במבי

משתמש ותיק
אוסיף סיפור קטן וזה הולך עלינו וכולל את כולנו.

לפני שנה חזרתי מחו"ל עם מספר רב של מזוודות ואף נהג מונית בנתב"ג לא הסכים לקחת אותי, פתאם צץ לו נהג שהסכים בשמחה ואף סידר באמנות את ערימת המזוודות בבגאז' (לפחות 4 גדולות ועוד קטנות)
בדרך הוא סיפר לי שהוא בכלל אינו יהודי וזה זכות גדולה בשבילו לקחת יהודי למחוז חפצו.

בסוף הנסיעה הוא אמר לי את המשפט הבא

אתם בתוך הסנה הבוער ואתם לא רואים את המעלה שלכם, אני מחוץ לסנה ואני רואה זאת היטב !

אנחנו באמת לא פשוטים ! 
יהי רצון שאכן נממש את עצמינו ואת המוטל עלינו באופן המיטבי ביותר !
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מעשה לא פשוט על איש במצב לא פשוט.
זה פשוט מסביר את הענין כמה חשוב הסגנון של האשכול.
אך בל נקדים את המאוחר.

יש לי חבר שלמד בשעתו כאברך/חונך עם בחור בתוך ישיבה קטנה באשדוד.
הבחור עלה לישיבה גדולה ומאז לא היה קשר ביניהם.
אחרי שנים ידידי רואה בשבת זכור בבית הכנסת את מיודעו הנ"ל לבוש כחילוני וכו' מגיע לבית הכנסת לשמוע את הקריאה בצהרים [לנשים]
הוא שואל בהלם ובזהירות מה איתך?
והלה עונה לו בגילוי לב:
במשך שנתיים בישיבה גדולה [ישיבה מוכרת בהר נוף] הייתי חי בשני עולמות ופסחתי על שני הסעיפים ואף אחד לא ידע, כן! גם למדתי.
עד שיום אחד הגעתי למצב של עוונותינו הטו אלה... ונפשי הוטתה לגהינום.
אין לי טעם אמיתי במצבי כיום. אני מרגיש שפל ונאלח וכו' וכו'
[שאר המילים שאמר על עצמו אינם מתאימות לת"ח העדינים והנכבדים דפה]

ואז ידידי שואל את השאלה המתבקשת: אבל מה לך פה!?
והוא עונה: נכון שאני לא חרדי, אבל הרי אני יהודי!
לכן שבת ותפילין וכיו"ב זה אצלי מינימום שגם רשע עלוב כמוני מקיים.
[וזכור הוא לא של חרדים אלא של יהודים].

הבנתם אחי ורעי מורי ורבותי?
החינוך הבריא הוא קודם כל להיות יהודי וסיפורים על יהודים פשוטים נותנים השראה להיות יהודי! ועל זה להוסיף כמובן להיות גם חרדי וגם ת"ח וגם גדול וגם מרן וכו'
וזה הסוד של מה שנשאר מאיש שבור זה:
כי יהודי שמרגיש יהודי = לא מגרש מעצמו את היהודי!
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
בדיוק בנושא יהודי, פגשתי פעם סמנכ"ל חברת הייטק שיושבת היטב, והראיתי לו ספר של פירוש מאד ברור על הגמרא שעשינו פעם והדפסנו יפה עם צבעים וכו'. והוא שאל בקול גדול: "מה, שגם יהודי פשוט יוכל להבין את הגמרא?!"
והתבוננתי אח"כ בנקודה שהוא לא רואה עצמו כ"חילוני" אלא כ"יהודי פשוט" שלא זכה להכיר את הגמרא.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
פעם אחת נזדמן לי להיות בבית הוריי בראש השנה, לאחר הרבה שנים שלא הייתי. לאחר מנחה הלכתי לתשליך, ולאן הולכים לעשות תשליך? למקוה הכלים, כך עשיתי כל ילדותי עם משפחתי. אך באמצע הדרך תפסתי את עצמי, הרי יש שם ערבוביא של גברים ונשים! לא, אני לא הולך! עדיף לעשות תשליך בכיור. אז ירדתי לכיור של האולם, מתחת לבית הכנסת. מילאתי את הנטלה במים והתחלתי לומר. פתאום אני שומע עוד מישהו יורד במדרגות. אני מביט, והנה משה פרקש ז"ל עם סידורו. שתבינו, עם משפחת פרקש היינו יוצאים להמון טיולים בילדותי, וגם את כל בניו ובנותיו אני מכיר היטב מבני עקיבא. אך מתברר בדיעבד שאת הצד הזה במשה לא הכרתי. הוא הסתכל עלי ואני הסתכלתי עליו, והוא הבין מה אני עושה פה ואני הבנתי מה הוא עושה פה. והוא בא ועומד לידי, ואומר לי שצריך מים זורמים, לכן פתחתי את הברז ונתתי לו לזרום. ושנינו אומרים את התשליך על נטלה של מים, "ותשליך במצולות ים כל חטאותם". משה נזדכך ביסורים קשים בשנתיים האחרונות ועזב אותנו לאנחות. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.

עוד סיפור על שמירת העינים במחוזות רחוקים
נער צעיר הייתי כשהלכתי לאופטיקה הלפרין בבני ברק
ראיתי יהודי שככה"נ לא לומד בכולל חזו"א....
תוך כדי שיחה עם המוכרים שם ראינו משהו מוזר במשקפי שמש הגדולות שלו
והוא הסביר כמסל"ת שהוא חייב להגיע לתל אביב ובלית ברירה הוא שם סלוטייפ באחת העדשות מבפנים
ובשעת הצורך הוא עוצם עין אחת..
כמדומני שעדין לא ידעתי אז מהמושג שמירת העינים אבל הסיפור מלווה אותי עד היום
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
שבוע שעבר נסעתי עם נהג מונית שומר תורה מצוות בירושלים, וראיתי שיש לו טלפון כשר.
הבעתי התפעלותי ב'דוגרי'.
[זה לא מפחיד... וכידוע שאין דבר יותר מועיל ומקדם ומעצים כל אדם בכל התחומים - כמו לתפוס אותו 'על חם' במעשה טוב כלשהו...] 
והוא עונה לי שהחברים במוניות לוחצים עליו להתחבר לאפליקציות שיביאו לו נסיעות רבות אבל הוא לא עושה.
וכלשונו "השאלה מה אתה מחפש בחיים"...

רציתי לשאול "מה אין לך ווייז?"
והנה אני רואה שיש לו מכשיר הדרן מותקן ברכב.
ולכן אני מדלג ושואל "הרי יש להם אפליקציות כשרות של מוניות"?

ולתדהמתי הוא עונה לי "לא מתחיל עם זה!" 
​​​​​​"אם אני אוסיף משהו יותר מהווייז והפנגו - אני מפחד שאולי זה יגרור עוד ועוד".

כמובן שלא באתי להביא פסק הלכה למעשה מהנהג הזה כמה להחמיר ומה צריך להקל,
אבל חשוב רק שנדע להעריך מה זה יהודי פשוט!
 

מאן דהו

משתמש ותיק
אולי אני תמים. אבל אני חושב שהאשכול הזה יש לו פונטציאל גדול! [חיים ולדר יוכיח..]
כל הסופרים ובעלי הסיפורים בפורום שיעלו את הסיפור [וישתדלו לדייק בלי לנפח ולהגזים] מעל גבי האשכול. בלי נדר אני אטרח לקבץ אותם לכדי חוברת.
ועל כן בקשתי שטוחה להשתדל לתאר גם פרטים שוליים אבל שמוסיפים לאמינות הסיפור. [מקום, תאריך, כלי ראשון, שני]
 

מאן דהו

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
שמעתי מלצר מבוגר מספר לרב אחד בהתרגשות שאביו היה מגהץ בגד אחד מיוחד שהיה לו כדי שכל יום שיבא משיח הוא יוכל לקבל אותו בבגד מגוהץ (אני לא יודע מי היה אביו של המלצר)
אתה בטוח שהמלצר לא היה בנו של החפץ חיים..?
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
יוסף יצחק אמר:
שמעתי מלצר מבוגר מספר לרב אחד בהתרגשות שאביו היה מגהץ בגד אחד מיוחד שהיה לו כדי שכל יום שיבא משיח הוא יוכל לקבל אותו בבגד מגוהץ (אני לא יודע מי היה אביו של המלצר)
אתה בטוח שהמלצר לא היה בנו של החפץ חיים..?
כמובן שלכן ספרתי את זה, כי המלצר היה נראה רחוק מאד מלהיות הבן של הח"ח...
 

טעם ודעת

משתמש ותיק
הכרתי יהודי שעבר את השואה עם שבעת ילדיו וספרו עליו ספור מדהים, אותו יהודי ר' שלמה שמו והיה יהלומן והיו מביאים לו את היהלומים לליטוש כי היה מומחה בדבר, כשפרצה המלחמה, והוצרך לברוח מן הבית, הוא לקח עמו רק טלית ותפילין ואת היהלומים שהיה ברשותו, והשאיר אחריו את כל ביתו ואפילו המפומטים של שבת שחשב לקח עמו, השאיר כי בטוח היה שבורחים ליום יומים ונחזור מיד הביתה, אולם הם נדדו עם שבעת ילדיו לעבר צרפת, ושם הסתתר כשני שנים, והיה ימים קשים שלא היה לו במה להאכיל את ילדיו, ואמרה לו אשתו, הרי יש לנו כמה יהלומים [שאינם שלנו] ובמצב הזה אני חושבת שמצוה עלינו למכרם למען נציל את נפשינו, אולם ר' שלמה לא אבה לשמוע זאת, זה אינו שלי ואיני רוצה לנגוע בהם, וכך עברו את השואה האיומה ולא נגע כי הוא זה ביהלומים הללו, ואחרי המלחמה זכה לעלות לארץ ישראל, וחיפש למצוא את בעלי היהלומים או יורשיהם, ולא נתן מנוח לעצמו תמיד חיפש, ואמנם חפץ ה' בידו והמצליח למצוא את היורשים [כי הבעלים נספו במלחמה] ולהשיב להם את היהלומים, וזכה אדם זה לבנים תלמידי חכמים מופלגים.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
בצדק תשפוט עמיתך" [יט, טו] . III (ופריו מתוק) .
בימי בין הזמנים, התקיימה תפילת שחרית באחד מבתי הכנסת , בו נערכות תפילות במניינים מזדמנים, בסגנון ה'שטיבלאך'. כשהגיעו לקריאת התורה, חיפש גבאי המניין אחר 'בעל קורא '. שאל כמה מתפללים האם יוכלו לקרוא, ונענה בשלילה. לפתע הבחין בבחור צעיר, שנראה משום מה מתאים לתפקיד . " האם אתה יודע לקרוא?", שאלו הגבאי, והבחור, בלא להתבלבל, משיב: "עם כסף – אני מוכן "... הגבאי נדהם. סוחר צעיר שכזה... מה עולה בדעתו?! קריאה של כמה דקות, שלא דורשת טרחה מיוחדת, והוא עוד מבקש כסף! בפנים זועפות עזבו הגבאי, ופנה אל אדם אחר שהסכים למלא את המשימה. בהתנדבות כמובן . "

תגובת הצעיר ניקרה בראשי משך כל התפילה", סיפר הגבאי, "לא יכולתי להירגע. כמה נראה לו שיוכל לדרוש על קריאה קצרה שכזו? והלוא מעולם, אבל מעולם, לא שמענו על אדם שיבקש כסף תמורת זאת. שוב ושוב הפכתי בדעתי למצוא עליו נקודת זכות, אך זו לא נמצאה... הוא לא חמד לצון, ולא דיבר בהלצה, אלא אמר זאת במלוא הרצינות . מילים שנאמרות כהלצה מתנגנות בניגון מאוד מסוים, מה שממש לא התנגן כאן. בתום התפילה, החלטתי פשוט לגשת אליו ולנסות לברר את התעלומה. ביקשתי את סליחתו, והבעתי את התמיהה העצומה שלי מדבריו .

בהבזק של שנייה, הסביר את דבריו: "ידידי היקר, היום חול המועד פסח, וכידוע לך אחת הקריאות בחול המועד , היא 'אם כסף תלוה את עמי'... ובכן, כשביקשת ממני לקרוא, לא ידעתי אם היום קוראים את 'אם כסף' אם לאו, ולכן עניתי לך: 'אם כסף – אני מוכן', כלומר אני בקי בטעמי קריאת 'אם כסף', אך אם זו קריאה אחרת, אז אינני יודע אותה ... נמצאנו למדים, שפעמים לימוד הזכות הוא כה מפתיע, ועלינו להיזהר שלא להגיע למסקנות שליליות, גם כאשר קשה להעלות על הדעת כל צד של זכות. ובכל אופן, ראוי לפנות אל 'החשוד' ולבקש ממנו הסבר על מה שאמר או עשה, ואז העניינים מתבהרים בו-במקום
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש לי חבר מתמיד גדול שבפורים הביא לביהכ"נ את סבא שלו מאמריקה.
התברר לי שהסבא אמריקאי חילוני כל ימי חייו.

והחבר מספר לי אח"כ שהסבא היה מאוכזב משני דברים.
1. שקראו את המגילה מהר מידי, ואי אפשר היה לו להתענג על הנס.
2. הפריע לו שמתיישבים מיד שהמגביה התיישב עם הס"ת.
מה קרה? הספר עדיין ערום.
(ולהרגשתו האישית "איך אפשר לשבת כל עוד לא הלבישו את הספר תורה?!)

אותו חבר ת"ח טען לי שז רק סימפטום של הרבה דברים כאלו.
שהוא ראה הרגשים יהודיים טבעיים פשוטים (או לא פשוטים)
אצל אלו מבני משפחתו שאינם מכירים במיוחד את התורה...

נא לא לראות זאת כבקורת עלינו, כי סו"ס כך המציאות שא"א לתפוס הכל.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
פעם ישבתי בסעודה שלישית עם יהודי שאני מכיר עוד מילדותי. להפתעתי התברר לי שהוא משגיח כשרות באולם יוקרתי, אע"פ שאם תראו אותו כנראה תחשבו שהוא הבעלים של אותו אולם.
והוא סיפר לנו כך. האולם הוא אחד היוקרתיים בארץ. פעם התעתדה להיות שם חתונה של בתו/בנו של אחד מראשי משפחות הפשע הידועות ביותר בארצנו הקדושה. הוא ועוד אחד היו אחראים על השגחת הכשרות באולם באותו ארוע. יומיים לפני החתונה נודע לו שהמשפחה הזמינה משקה חריף מסוים ויקר מאד (מאד!) בכמות גדולה, אך ההכשר שלו מפוקפק. בפגישת הכנה עם המשגיח השני הוא העלה נקודה זו, והשני אמר לו "אל תדאג, זה עלי". לאחר כמה שעות הוא התקשר אל המשגיח השני לסגור כמה דברים ושוב הזכיר לו את ענין המשקאות הנ"ל, וזה חזר על דבריו ואמר לו "זה עלי, אל תדאג". יופי!

בתחילת הארוע האולם מתחיל להתמלא וידידנו מגיע לאולם... וחושכות עיניו. על כל שולחן יושב לו בקבוק חריף ויקר, שתקנות הרבנות אינן מאפשרות את הגשתו. מיד הוא ניגש למשגיח השני, וזה אומר לו "נו מה אתה רוצה, מה יכולתי לעשות..." כחס על נר נשמתו. הוא פחד להתעסק עם אנשים מסויימים...
המשגיח שלנו נאזר בגבורה, וניגש אל שולחן הכבוד. השולחן מוקף מאבטחים גלויים ושאינם, ויושב לידו בעל השמחה, הידוע כלוקח נפשות בתנועת יד. חובש כיפה (!), ומקבל מזלטובים מהאורחים. המשגיח אמר לאחד המאבטחים שהוא המשגיח של האולם, וצריך לדבר עם בעל השמחה, ונפתח בפניו המעגל. ידידנו ניגש אל בעל השמחה ואומר לו "מזל טוב! אני משגיח הכשרות של האולם. גילינו בעיה קטנה שמשקה פלוני שהוגש על השולחנות הכשרות שלו מפוקפקת, ועפ"י התקנות של האולם אי אפשר להגיש אותו". הוא סיפר לנו שבכל משך דקות השיחה עם האיש, העיניים של בעל השמחה לא הפסיקו לזוז מצד לצד, סורקות את האולם. האיש אמר לו לאט "אז מה אתה רוצה שנעשה עכשיו?" המשגיח אמר לו "אין שום בעיה. אני אאסוף בעצמי את הבקבוקים ואכניס אותם לכספת שבחדר היחוד (מדובר בשווי גדול מאד), והכל בסדר". אמר לו בעל השמחה "ואם אני ארצה לשתות?!" אמר לו המשגיח בקור רוח "אין שום בעיה. המפתח אצלי, ובכל עת שתרצה אמסור לך אותו, תיכנס לחדר יחוד ושם תעשה מה שאתה רוצה". האיש נתן לו גיבוי מלא לסדר את ענין המשקאות.

מקוה שלא עיוותתי דברים, אך כך פחות או יותר שמעתי מפיו.
 

במבי

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
בצדק תשפוט עמיתך" [יט, טו] . III (ופריו מתוק) .
בימי בין הזמנים, התקיימה תפילת שחרית באחד מבתי הכנסת , בו נערכות תפילות במניינים מזדמנים, בסגנון ה'שטיבלאך'. כשהגיעו לקריאת התורה, חיפש גבאי המניין אחר 'בעל קורא '. שאל כמה מתפללים האם יוכלו לקרוא, ונענה בשלילה. לפתע הבחין בבחור צעיר, שנראה משום מה מתאים לתפקיד . " האם אתה יודע לקרוא?", שאלו הגבאי, והבחור, בלא להתבלבל, משיב: "עם כסף – אני מוכן "... הגבאי נדהם. סוחר צעיר שכזה... מה עולה בדעתו?! קריאה של כמה דקות, שלא דורשת טרחה מיוחדת, והוא עוד מבקש כסף! בפנים זועפות עזבו הגבאי, ופנה אל אדם אחר שהסכים למלא את המשימה. בהתנדבות כמובן . "

תגובת הצעיר ניקרה בראשי משך כל התפילה", סיפר הגבאי, "לא יכולתי להירגע. כמה נראה לו שיוכל לדרוש על קריאה קצרה שכזו? והלוא מעולם, אבל מעולם, לא שמענו על אדם שיבקש כסף תמורת זאת. שוב ושוב הפכתי בדעתי למצוא עליו נקודת זכות, אך זו לא נמצאה... הוא לא חמד לצון, ולא דיבר בהלצה, אלא אמר זאת במלוא הרצינות . מילים שנאמרות כהלצה מתנגנות בניגון מאוד מסוים, מה שממש לא התנגן כאן. בתום התפילה, החלטתי פשוט לגשת אליו ולנסות לברר את התעלומה. ביקשתי את סליחתו, והבעתי את התמיהה העצומה שלי מדבריו .

בהבזק של שנייה, הסביר את דבריו: "ידידי היקר, היום חול המועד פסח, וכידוע לך אחת הקריאות בחול המועד , היא 'אם כסף תלוה את עמי'... ובכן, כשביקשת ממני לקרוא, לא ידעתי אם היום קוראים את 'אם כסף' אם לאו, ולכן עניתי לך: 'אם כסף – אני מוכן', כלומר אני בקי בטעמי קריאת 'אם כסף', אך אם זו קריאה אחרת, אז אינני יודע אותה ...

נמצאנו למדים, שפעמים לימוד הזכות הוא כה מפתיע, ועלינו להיזהר שלא להגיע למסקנות שליליות, גם כאשר קשה להעלות על הדעת כל צד של זכות. ובכל אופן, ראוי לפנות אל 'החשוד' ולבקש ממנו הסבר על מה שאמר או עשה, ואז העניינים מתבהרים בו-במקום
תמיד שאנו שומעים משהו ובטוחים בהבנתו, אנחנו אפילו לא חושבים שיש הבנה נוספת של הענין.
ואביא דוגמא: הנביא (זכריה כמדומני) כותב שהמשיח יגיע "עני ורוכב על חמור", מה פירוש "עני"? 

ברור כשמש, מה יש לשאול תגידו.

אך הביטו שם בתרגום וברש"י שמביאו, שהכוונה "ענוותן" !
כלומר ברגע שקבענו במחשבה שעני זה עני, אין סיכוי שנקבל הבנה אחרת עד שמשהו יאמר לנו זאת.

רק אני מקווה שיסוד זה יעמוד מולינו תמיד ובעיקר שאנו תמהים על הזולת.


 
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
סיפור זה אני מספר דוקא כן עם שמות
(בתקוה שהמנהלים היקרים יאשרו את הפרסום ויאמינו לי שזה בלי אחוזים...)
כי כך לימדונו רבותינו בש"ס ובפוסקים: "מפרסמים עושי מצוה".

הייתי אצל עו"ד צבי מרגליות במגדלי בסר, ותוך כדי השיחה הוא אומר לי לפי תומו שלעולם איננו ניגש לתביעה משפטית לפני שהוא מקבל היתר מרב!
ואם אני לא טועה הוא אמר לי שהוא מקפיד דוקא לקבל היתר בכתב!

תאמרו שאולי הוא סתם מתרברב כמו נהגי המוניות שאומרים סבא שלי היה רב?
אז הנה ההמשך:
יומיים אחרי אני פוגש בן של רב...
הרב הוא רב מפורסם בירושלים, ובנו הלזה אומר לי על העו"ד הזה שאכן ידוע לו מקרוב שהוא שואל ברצף את אביו ולא תובע בלי אישור ממנו.

עד כאן הקפה א'.

וכעת המשך לאותו סיפור
וזה גם סיפור בפני עצמו על איש באמת לא פשוט - הלא הוא הגר"ש אויערבך...

עו"ד צבי מרגליות הלזה בא פעם לרבי שמואל (לברכה/עצה/לא יודע מה...)
והרב שאל אותו במה אתה עוסק.
ושהשיב לתומו אני עורך דין - רבי שמואל הגיב בלהט וכאב "האם לא מצאת עבודה יותר נורמלית?"
והמשיך רבי שמואל:
"אבא שלי זצוק"ל שהיה מסתדר באופן יוצא דופן עם כל סוגי היצורים - היה מתרחק עד הקצה מעורכי דין והם היו האנשים היחידים שהוא פשוט לא יכל לסבול אותם.
ועד כדי כך שהיה יהודי שהסיע אותו במשך זמן רב ויום אחד נודע לרבי שלמה זלמן שהוא עורך דין ומיד הודיע לו שלצערו הוא מוכרח להפסיק להשתמש בשירותיו".
ורק לאחר שעו"ד מרגליות הבהיר לו היטב היטב שהוא תמיד שואל על כל תיק ותיק על מה וכמה ואיך מותר לתבוע בערכאות - או אז נרגע רבי שמואל ובירכו בהצלחה וכו'.
אבל גם זה לא לפני שדרש הגר"ש לדעת מיהו הרב הנשאל כדי לוודא שאכן מדובר ברב שיודע לענות נכון בחושן משפט.
 

במבי

משתמש ותיק
סיפר לי השנה רב אחד, שפעם שהוא נסע במונית, סיפר לו הנהג (שאינו דתי) שהוא לא מסוגל לעשות נסיעות לתל אביב כי הוא מרגיש בה טומאה, ואם מזדמן לו נסיעה לשם, הוא חייב לעבור אח"כ דרך בני ברק, לעשות טבילה במקווה לצאת מההרגשה הנ"ל !
 

במבי

משתמש ותיק
לפני שנה ישבתי ולמדתי בבית מדרש לפתע ניגש אלי ילד ושאלני עם מי אפשר ללמוד, למדתי איתו ולאחר מכן דיברתי איתו קצת, והתברר לי שהוא מגיע מבית שאינו שומר תורה ומצוות והוא אוהב ללמוד ולכן מגיע בזמנו הפנוי ללמוד תורה !

--------------

סיפר לי ידיד שנסע לפני תקופה לטיול ג'יפים מאורגן בחו"ל שהיה למשך מספר ימים והוא היה בין הדתיים היחידים באותה קבוצה ולהפתעתו כמעט אף אחד מהקבוצה לא נגע באוכל הבשרי במלון "כי זה לא כשר"
 
 

בן המתחטא

משתמש ותיק
דורדיא אמר:
יוספזון אמר:
בן של רב אמר:
חידושים מחודשים!
אולי לפחות תעלה כאן את הפלא יועץ.

פלא יועץ ערך דיבור:
מצוה לשבח את הצדיקים ויספר בשבחם ושבח מעשיהם הטובים. וכתבו משם הרב ישראל בעל שם טוב, שהמדבר בשבח הצדיקים חשוב כאלו עוסק במעשה מרכבה.
איך צריך להבין את זה..?ראיתי פעם מאמר נפלא מרבי יעב הלל לבאר זאת, ואיני זוכר מקומו איה.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
נסעתי עם נהג מונית מזרחי פשוט וטוב - שסיפר לי איך פעיל ציוני (ימ"ש? תלוי אם התכוין להעביר על הדת) הביא אותו ואת כל הישוב שלו לארץ כולם יחד בעלייה אחת בלי שום התארגנות כראוי.

הוא פשוט הביא להם חול ואמר "זה מארץ ישראל"!

והוא מספר לי בפשטות "כולנו לקחנו בהתלהבות ואכלנו את החול!".

וכששאלתי "התאכזבתם מהטעם?" "בטח הקאתם את זה מיד..."
הוא עונה לי בעינים בורקות "מה פתאום, הרגשנו טעם גן עדן".

ושוב:
אין צורך להיכנס עכשיו להכריע כדיינים בב"ד של מעלה כמה אחוזי מצוה היו כאן אם בכלל.
וגם לא כמה אחוזי נלוזות ומשומדות ומרידה בקב"ה היו צפונים בבטנו של הפעיל הציוני הלזה.
כי ממש לא הוא וחבריו הנושא בסיפור - אלא רק ההתפעלות האישית שלי מהיופי של הקהילה הפשוטה והמתוקה הזו.
(כמדומני בתוניס, אבל שמא נתחלף לי בין נהג זה לנהג אחר, אולי בהזדמנות הסיפור של השני).
 

tkhvu

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
יש בזה משהו, אבל מאידך הבעיה היא שסיפורים אלו לא צמחו בחלל ריק, ובאמת היתה - ועודנה - בעיה של מידות אצל אי אלו תלמידי חכמים, שמלבד עצם הבעיה גם השניאו את התורה על עמי הארץ
אינני מתכוין כלל לתמוך בטענה כביכול הסיפורים נועדו לזלזל בת"ח, טענה זו נראית לי קשקוש מוחלט הנובעת ממח צר של "אין לי אלא תורה" שכידוע אף תורה אין לו כמאמר חז"ל. 
אולם לגוף הטענה כאילו תלמידי חכמים אינם כ"כ בעלי מידות. יעוין באבן שלמה מהגר"א (איני זוכר כעת הפרק המדויק) שכותב כך: "כפי הנראה רוב החוטאים והפושעים הם טובים בטבע (בענינים של בין אדם לחברו) וזוהי עצת היצר כדי להטעות את ההמון לימשך אחריהם". 
 

tkhvu

משתמש ותיק
נזכרתי במעשה שסיפר לי אחד שתקופה מסוימת ענה לשאלות הלכתיות באתר מסוים, שם קיבל המון שאלות מאנשים פשוטים שיש בהם כדי להקל מאד על על רבי לוי יצחק מברדיטשוב.
אחת השאלות היתה מנהג בתחבורה ציבורית שהדביקו על האוטובוס בו נהג פרסומת תועבה. וחשש הנ"ל לנהוג באוטובוס הזה משום שהוא מכשיל אחרים בראיות אסורות.
(אגב, ידידי הנ"ל סיפר שלא מצא שום פתח להתיר לו את הענין, כי אף שאם לא ינהג הוא ינהגו אחרים מ"מ דעת רוב הפוסקים שאין בזה היתר של חד עברא דנהרא וכדו' משום שמה שיהודי אחר יעבור בלפני עור אין זה מחשיב את הדבר כחד עברא דנהרא. שאל הנ"ל את הגרז"נ גולדברג שליט"א ואף הוא לא מצא כ"כ היתר, ואף אמר שהפתרון היחיד לכאורה הוא לבוא באמצע הלילה ולתלוש את המודעה).
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
tkhvu אמר:
נזכרתי במעשה שסיפר לי אחד שתקופה מסוימת ענה לשאלות הלכתיות באתר מסוים, שם קיבל המון שאלות מאנשים פשוטים שיש בהם כדי להקל מאד על על רבי לוי יצחק מברדיטשוב.
אחת השאלות היתה מנהג בתחבורה ציבורית שהדביקו על האוטובוס בו נהג פרסומת תועבה. וחשש הנ"ל לנהוג באוטובוס הזה משום שהוא מכשיל אחרים בראיות אסורות.
(אגב, ידידי הנ"ל סיפר שלא מצא שום פתח להתיר לו את הענין, כי אף שאם לא ינהג הוא ינהגו אחרים מ"מ דעת רוב הפוסקים שאין בזה היתר של חד עברא דנהרא וכדו' משום שמה שיהודי אחר יעבור בלפני עור אין זה מחשיב את הדבר כחד עברא דנהרא. שאל הנ"ל את הגרז"נ גולדברג שליט"א ואף הוא לא מצא כ"כ היתר, ואף אמר שהפתרון היחיד לכאורה הוא לבוא באמצע הלילה ולתלוש את המודעה).
לפי הבית יצחק יו"ד סי' קיז אם היהודי השני הוא שוגג אין בזה חשש של לפנ"ע ליהודי הראשון, וחיליה מתוס' קידושין נו,א שמתירים באופן כזה.

אמנם עדיין לכאורה יהא אסור מדרבנן משום מסייע לדבר עבירה (אא"כ מדובר במקומות חילוניים לחלוטין ובסוג פרסומת שאינה מכשילתם משום שרגילים בה, וצל"ע).
 
 

tkhvu

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
לפי הבית יצחק יו"ד סי' קיז אם היהודי השני הוא שוגג אין בזה חשש של לפנ"ע ליהודי הראשון, וחיליה מתוס' קידושין נו,א שמתירים באופן כזה.
כתבתי דעת רוב הפוסקים. וכפי שציינתי כנראה כך נפסק. ומשום כך הגרז"נ החמיר.
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
במבי אמר:
סיפר לי ידיד שנסע לפני תקופה לטיול ג'יפים מאורגן בחו"ל שהיה למשך מספר ימים והוא היה בין הדתיים היחידים באותה קבוצה ולהפתעתו כמעט אף אחד מהקבוצה לא נגע באוכל הבשרי במלון "כי זה לא כשר"

גם אני בהתחלה לא ידעתי אבל בשנה האחרונה התברר לי שבאופן כללי הציבור החילוני מקפיד על בשר כשר (אמנם בטיול לחו"ל הם פחות מקפידים) ואפי׳ על בשר וחלב יחד (יש שאפי׳ מחכים ביניהם)
 

במבי

משתמש ותיק
סיפור טרי מהשבוע,

בעירי יש מישהו שהוא די מסכן גר לבד ואין כ"כ מי שידאג לו והוא גם לא כ"כ נורמלי (לדוגמא שפגשתי אותו בשמחת תורה ואיחלתי לו חג שמח הוא החזיר לי "חג עצוב, הלוואי שתמות", וכך הוא מחזיר לכולם כך שלא לקחתי זאת ללב, וכולם כבר מקבלים אותו בחיוך. פעם הוא סיפר לי שבעל החנות מכולת ברחובי דואג לו ונותן לו כסף. ואכן השבוע כשנכנסתי למכולת הוא הגיע לבקש כסף ובעלת החנות שאלה אותו כמה אתה רוצה והוא ענה 30 ש"ח, היא הוצאה ונתנה לו, ולאחמ"כ הוא אמר בעצם אני צריך עוד 20, היא הוציאה ורצתה לתת לו, אך לבן אדם לא היה זמן להוצאה השניה וכבר ברח מהחנות לפני שקיבל שוב...
ולאחמ"כ היא סיפרה לי, שיש מי שממן זאת רק שאין לו חשק ליצור איתו קשר אז הוא לקח אותם בתור המתווכים
בעלי החנות אינם דתיים (עדיין) אך הנדיב הוא יהודי חרדי צדיק.
 
חלק עליון תַחתִית