פרשת פנחס ספר חנוכת התורה מי יכול להסביר את הקטע הזה

דור קודם

משתמש רשום
חנוכת התורה פרשת פינחס

קמד) בפסוק אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח ובנים לא היו לו כי בחטאו מת וגו'. ויש לדקדק דהוה ליה למיכתב כי בחטאו מת תיכף אחר הדיבור והוא לא היה בעדת קרח וכך הוה ליה למיכתב אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו. ויש לומר דבאו לתרץ דבריהם ולהוכיח דמחמת שלא היו לו בנים מוכח דבחטאו מת. והוא על פי מאמר חכמינו ז"ל. ויפול משה על פניו מלמד שחשדוהו באשת איש וקנא כל אחד את אשתו ממשה. והנה מצינו עוד בדברי חכמינו ז"ל דגבי סוטה כתיב ונקתה ונזרעה זרע דאם היתה יולדת נקיבות יולדת זכרים. אם כן אותה עדה כולם שקנאו לנשותיהם ממשה והם באמת היו טהורות אם כן פשוט הוא שהיה שכרם שילדו זכרים. לכך אמרו בנות צלפחד אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה וגו' והראיה דהא ובנים לא היו לו אלא כולם בנות נקבות אם כן מזה מוכח שלא היה בעדת קרח רק כי בחטאו מת וגו':
 

נפתולי

משתמש ותיק
קושיא אלימתא עתיקה, שהרי בתורה כתוב אכן "כי בחטאו מת ובנים לא היו לו", ולא קשיא מידי.
ושייך למצודת השגיאה הידועה.
והוא רחום יכפר וכו'
בזמנו היה ע"ז אשכול בפורום אוצר החכמה, ובו ליקוט של כל השגיאות הללו המצויות בספרי אמת, והעתקתי משם תגובה הולמת.
עכשיו מצאתי זאת בארכיון שלי, והנני מעתיק משם:

א) ישנו תוס' מפורש (בבא בתרא קיג. ד"ה תרויהו), כי אפילו האמוראים הק' "פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים"! עיין שם.

ב) גם בכתבי האריז"ל מוצאים אנו כעין שגיאה להבנתנו הדלה, בספה"ק עץ חיים (שער ט"ו פרק ד'): "ואז נכללת תבונה הב' בתבונה הא' ואז שתיהם נקרא תבונות ואז ז"א נאמר עליו ואיש תבונות ידלנה כי הרי עולה עמהם למעלה ונכלל בשתיהן ועתה דולה ומשקה אפילו מאותה תבונה הא' וזהו ידלנה לשון יחיד וכאשר הוא נכלל בשתי התבונות עולין שלשתן למעלה וכו'". מוצאים אנו כאן פירוש שלם על ההבדל בין "תבונות" לשון רבים, לבין "ידלנה" לשון יחיד, ובזאת בשעה שבפסוק כתוב מפורש "ואיש תבונה ידלנה". ויש להעיר כי בהגהות רמ"מ הלפרין שם כותב כי לאחר הטורח והעמל מצא כת"י אשכנזי מדוייק שכתוב בלשון האר"י "ואיש תבונה ידלנה" כלשון הפסוק, אולם לענ"ד קשה להלום גירסה זו בהבנת דברי האריז"ל.

ג) בהרבה ספרי חסידות מופיע הפסוק "וברכתיך בכל אשר תעשה" (ראה קדושת לוי פר' כי תשא ד"ה בחריש, אוהב ישראל פר' תרומה, מאור ושמש פר' בשלח ובעוד הרבה ספרים שיופיעו בחיפושים), וזאת בשעה שאין כזה פסוק בכלל, אלא "למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך אשר תעשה" (דברים יד, כט) או "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה" (שם טו, יח).

ד) יישוב נפלא לקושיות מעין אלו, הראה לי ת"ח בספר "ביאור הליקוטים" שהוא פירוש על ליקוטי מוהר"ן מהגאון הצדיק המופלא ר' אברהם ב"ר נחמן מטולטשין, (סי' ס' אות פ"ב) וכך הוא כותב: "כי כל אלה השינויים [הנראים לשכל האנושי כשגגה ושכחה חס ושלום], הן הן תעלומות תהפוכות השכחה וההכחשה הנ"ל, לעמקי עמקי ההתבוננות והחכמה הנ"ל. ומלבד מה שגם בזה בעצמו, נמשך התיקון לרחק למי שצריכין לרחק כמוב"פ. כי באמת ובוודאי אין שכחה לפניו יתברך, אבל במקום גדולתו ורוממות דעתו לאין סוף, מצמצם וממעט את עצמו בכוונה, לרוגז, והעלמת הדעת שבשכחה, ושגגת הדיבור הנ"ל [לכי ומעטי וכו']. וכל הסתירות שנמצאים מדברי יחזקאל לתורת משה, וכן כל הסתירות והמחלוקת שנמצאים בדברי חז"ל מחמת השכחה שבשברי לוחות הנ"ל, יהיו באמת האמיתי דברי אלהים חיים, שאין לבוא על זה בביאור השכל הפשוט [כי רעם גבורותיו מי יתבונן]. וכמבואר מדבריו הקדושים בכמה מקומות ובפרט בספר חיי מוהר"ן בשיחות השייכים להתורות. ועיין בתוספות, וגם בזוהר הקדוש .... וגם בשאר ספרי אמת נמצאים לרוב פליאות כאלה, אשר רבים מתרחקים מפני זה כנודע".

תמצית דבריו: שהשגיאות הללו נועדו לכתחילה משמים בכוונה תחילה כדי לרחק את מי שצריכים לרחק, שיהיה לו תירוץ בפיו מדוע הוא מתרחק מספרי אמת, אבל אנו מאמינים שהכל מהשמים בכוונה מיוחדת
 

נפתולי

משתמש ותיק
כנראה את אלו שבגלל שגיאות כאלו או אחרים הם כופרים בהכל.
שישארו במסגרת שלהם ולפחות לא יבואו להתעמק בספרי אמת, ובפרט בספרי קבלה וכדו'.
 

סופר

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
קושיא אלימתא עתיקה, שהרי בתורה כתוב אכן "כי בחטאו מת ובנים לא היו לו", ולא קשיא מידי.
ושייך למצודת השגיאה הידועה.
והוא רחום יכפר וכו'
בזמנו היה ע"ז אשכול בפורום אוצר החכמה, ובו ליקוט של כל השגיאות הללו המצויות בספרי אמת, והעתקתי משם תגובה הולמת.
עכשיו מצאתי זאת בארכיון שלי, והנני מעתיק משם:

א) ישנו תוס' מפורש (בבא בתרא קיג. ד"ה תרויהו), כי אפילו האמוראים הק' "פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים"! עיין שם.

זה אפשר להגיד על רבותתינו הראשונים שלא היה בנמצא ספרים לפניהם, אבל בזמן רבותינו רועי החסידות, היה בנמצא ספרים מודפסים לרוב, ולא מסתבר שטעה בדבר כזה.
דבר אחד אני רוצה לומר, אני מתעסק עם כתבי יד של ראשונים, והרבה פעמים רואים טעויות שבדפוסים תיקנו אותם. אבל לאחר מחשבה ועיון רואים שהמחבר כתב כך בכוונה תחילה. לכן חלילה לנו להחליט מיד על טעות, כי אם ראשונים כמלאכים, אנו כחמורים. ומי לנו להיכנס בדברים בהני קדושי עליון.
 

אלכס

משתמש ותיק
דור קודם אמר:
חנוכת התורה פרשת פינחס

קמד) בפסוק אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח ובנים לא היו לו [highlight=yellow]כי בחטאו מת[/highlight]וגו'. ויש לדקדק דהוה ליה למיכתב [highlight=yellow]כי בחטאו מת תיכף אחר הדיבור והוא לא היה בעדת קרח[/highlight]וכך הוה ליה למיכתב [highlight=yellow]אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו.[/highlight] ויש לומר דבאו לתרץ דבריהם ולהוכיח דמחמת שלא היו לו בנים מוכח דבחטאו מת. והוא על פי מאמר חכמינו ז"ל. ויפול משה על פניו מלמד שחשדוהו באשת איש וקנא כל אחד את אשתו ממשה. והנה מצינו עוד בדברי חכמינו ז"ל דגבי סוטה כתיב ונקתה ונזרעה זרע דאם היתה יולדת נקיבות יולדת זכרים. אם כן אותה עדה כולם שקנאו לנשותיהם ממשה והם באמת היו טהורות אם כן פשוט הוא שהיה שכרם שילדו זכרים. לכך אמרו בנות צלפחד אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה וגו' והראיה דהא ובנים לא היו לו אלא כולם בנות נקבות אם כן מזה מוכח שלא היה בעדת קרח רק כי בחטאו מת וגו':

צריך לדעת שספר חנוכת התורה לא חובר ע"י הרבי ר' העשיל אלא הוא ליקוט מהרבה ספרים שערך רבי חנוך העניך עהרזאן (בעמח"ס גן רווה)
מקור דבר התורה הזה הוא מהספר לקט שמואל (מנכד הסמ"ע שנכתב בקיצור נמרץ כפי שמעיד בשם הגדולים והרב המלקט בהקדמתו http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14078&st=&pgnum=5&hilite=)
ושם כלל לא מופיע הפסוק והקושיא כפי שיחזו עיניכם בערך משה אות ח כאן http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42564&st=%D7%A7%D7%A8%D7%97&pgnum=54
ויתכן שיש טעות בפסוק וצריך להבין את כוונת הרב הגדול בעמח"ס גן רווה או שהוכנס בטעות בהמשך
אבל וודאי שאין לייחס זאת לרבי ר' העשיל
 

אלכס

משתמש ותיק
סופר אמר:
זה אפשר להגיד על רבותתינו הראשונים שלא היה בנמצא ספרים לפניהם, אבל בזמן רבותינו רועי החסידות, היה בנמצא ספרים מודפסים לרוב, ולא מסתבר שטעה בדבר כזה.
הערת אגב
הרבי ר העשיל נפטר עוד לפני שהבעש"ט נולד
כך שהוא לא קשור לרועי החסידות....
https://he.wikipedia.org/wiki/השיל_מקראקא
 

ערך רב

משתמש ותיק
דור קודם אמר:
חנוכת התורה פרשת פינחס

קמד) בפסוק אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח ובנים לא היו לו [highlight=yellow]כי בחטאו מת[/highlight]וגו'. ויש לדקדק דהוה ליה למיכתב [highlight=yellow]כי בחטאו מת תיכף אחר הדיבור והוא לא היה בעדת קרח[/highlight]וכך הוה ליה למיכתב [highlight=yellow]אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו.[/highlight] ויש לומר דבאו לתרץ דבריהם ולהוכיח דמחמת שלא היו לו בנים מוכח דבחטאו מת. והוא על פי מאמר חכמינו ז"ל. ויפול משה על פניו מלמד שחשדוהו באשת איש וקנא כל אחד את אשתו ממשה. והנה מצינו עוד בדברי חכמינו ז"ל דגבי סוטה כתיב ונקתה ונזרעה זרע דאם היתה יולדת נקיבות יולדת זכרים. אם כן אותה עדה כולם שקנאו לנשותיהם ממשה והם באמת היו טהורות אם כן פשוט הוא שהיה שכרם שילדו זכרים. לכך אמרו בנות צלפחד אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה וגו' והראיה דהא ובנים לא היו לו אלא כולם בנות נקבות אם כן מזה מוכח שלא היה בעדת קרח רק כי בחטאו מת וגו':

מבלי להתייחס לקושיא, לא הבנתי את עצם ה"ווארט". שהרי "ונקתה ונזרעה זרע" נאמר רק אם אחרי הקינוי חזרה ונסתרה עמו, ויש עדי קינוי ועדי סתירה, שאז היא ראויה לשתות, ואכן שתתה, והתברר שלא זינתה עמו.
וכי תעלה על דעתך שמשה רבנו אכן התייחד עם כל אשה ואשה מבנות ישראל אחרי שבעלה קינא לה?
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
בפרשת חוקת וישלח ישראל מלאכים אל סיחן מלך האמרי לאמר אעברה בארצך לא נטה בשדה ובכרם.
וכתב שם בבעל הטורים אעברה בארצך. ולא אמר נא כדרך שאמר באדום שלא רצה לפייסו כל כך ולא שלח לו אלא כדי לפתוח לו בשלום ועל כן לא השיב לו תשובה כמו שעשה מלך אדום אלא מיד יצא לקראתו למלחמה.
וצ"ע דמפורש בקרא בהפטרה דאמר ישראל לסיחון נעברה "נא" בארצך עד מקומי.
ודכירנא שאחד רצה לדמות זה לכל הנ"ל, אך לענ"ד איו לומר כן.
 

ישבב הסופר

משתמש ותיק
ראה את טעמי המקרא על הפסוק הלז, ותבין את קושייתו הנפלאה, וביאורה - למה המילים "כי בחטאו מת" נכתבו אחרי האתנחתא ביחד עם סוף הפסוק "ובנים לא היו לו".
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
 גם בכתבי האריז"ל מוצאים אנו כעין שגיאה להבנתנו הדלה, בספה"ק עץ חיים (שער ט"ו פרק ד'): "ואז נכללת תבונה הב' בתבונה הא' ואז שתיהם נקרא תבונות ואז ז"א נאמר עליו ואיש תבונות ידלנה כי הרי עולה עמהם למעלה ונכלל בשתיהן ועתה דולה ומשקה אפילו מאותה תבונה הא' וזהו ידלנה לשון יחיד וכאשר הוא נכלל בשתי התבונות עולין שלשתן למעלה וכו'". מוצאים אנו כאן פירוש שלם על ההבדל בין "תבונות" לשון רבים, לבין "ידלנה" לשון יחיד, ובזאת בשעה שבפסוק כתוב מפורש "ואיש תבונה ידלנה". ויש להעיר כי בהגהות רמ"מ הלפרין שם כותב כי לאחר הטורח והעמל מצא כת"י אשכנזי מדוייק שכתוב בלשון האר"י "ואיש תבונה ידלנה" כלשון הפסוק, אולם לענ"ד קשה להלום גירסה זו בהבנת דברי האריז"ל.
ישנו פסוק נוסף (משלי כ,ה) ואיש תבונות ידלנה. ולמה אי אפשר לפרש דהאר"י קאי על הך קרא?
 

נפתולי

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
נפתולי אמר:
 גם בכתבי האריז"ל מוצאים אנו כעין שגיאה להבנתנו הדלה, בספה"ק עץ חיים (שער ט"ו פרק ד'): "ואז נכללת תבונה הב' בתבונה הא' ואז שתיהם נקרא תבונות ואז ז"א נאמר עליו ואיש תבונות ידלנה כי הרי עולה עמהם למעלה ונכלל בשתיהן ועתה דולה ומשקה אפילו מאותה תבונה הא' וזהו ידלנה לשון יחיד וכאשר הוא נכלל בשתי התבונות עולין שלשתן למעלה וכו'". מוצאים אנו כאן פירוש שלם על ההבדל בין "תבונות" לשון רבים, לבין "ידלנה" לשון יחיד, ובזאת בשעה שבפסוק כתוב מפורש "ואיש תבונה ידלנה". ויש להעיר כי בהגהות רמ"מ הלפרין שם כותב כי לאחר הטורח והעמל מצא כת"י אשכנזי מדוייק שכתוב בלשון האר"י "ואיש תבונה ידלנה" כלשון הפסוק, אולם לענ"ד קשה להלום גירסה זו בהבנת דברי האריז"ל.
ישנו פסוק נוסף (משלי כ,ה) ואיש תבונות ידלנה. ולמה אי אפשר לפרש דהאר"י קאי על הך קרא?
אני מתפלא על התגובה... הרי ממש על פסוק זה במשלי פרק כ' פסוק ה' אנו עוסקים כאן. ושם הרי כתוב ואיש תבונה ולא תבונות. פתח נא את התנ"ך ותעיין...
היום הרי אפשר בקלות לעשות חיפוש ממוחשב בתנ"ך, אפשר תוך כמה שניות להיווכח כי אין כזה פסוק ואיש תבונות ידלנה, אלא ואיש תבונה ידלנה.
 
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
הפלא הוא לא על כתבי אריז"ל אלא על הרבה שמביאים כן לשון הכתוב
עי' כלי יקר בראשית מ"ו ד' ו מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה.
מלבי"ם ישעי'ה י"ב ג' מביא כן לשון הכתוב מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה.
ועוד
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
הפלא הוא לא על כתבי אריז"ל אלא על הרבה שמביאים כן לשון הכתוב
עי' כלי יקר בראשית מ"ו ד' ו מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה.
מלבי"ם ישעי'ה י"ב ג' מביא כן לשון הכתוב מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה.
ועוד

עשיתי בדיקה.
התוצאות של 'תבונות' רבות על תבונה

במדרש באבן עזרא הגר"א מלבים ספרי קבלה וחסידות ועוד עשרות ספרים נכתב תבונות
זה נכון שהאר"י פירש על פי זה. אבל קשה לטעון שבכל עשרות הספרים נפלה טעות. אולי באמת היה להם גירסה אחרת?
 

מאן דהו

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
...

תמצית דבריו: שהשגיאות הללו נועדו לכתחילה משמים בכוונה תחילה כדי לרחק את מי שצריכים לרחק, שיהיה לו תירוץ בפיו מדוע הוא מתרחק מספרי אמת, אבל אנו מאמינים שהכל מהשמים בכוונה מיוחדת
והערה חמורה לא פחות על טעות אחד מגדולי האחרונים בדבר משנה מובא בהקדמת שו"ת רב פעלים אם כי לא מנימוק - לרחק את מי שצריכים לרחק כפי שכתבת [קצת נשמע הצטדקות..] גם שהטעויות אינם בהכרח בספרי האמת והסוד ולאן ילך אחרי שנתרחק מספרי האמת אם לא לפשט?
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1401&st=&pgnum=8
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
טעות אחד מגדולי האחרונים בדבר משנה מובא בהקדמת שו"ת רב פעלים. 
ושם כתב וז"ל: 'באמת נמצא לכמה גדולים שיהיה להם שגיאה גדולה בדבריהם שאפילו קטנים לא יטעו בה'.​
ובדידיה גופא אשכחן כהדא בספר 'בן איש חי' (שנה שניה פרשת וארא):​
'לְמָחָר' בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, 'יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה' הוּא אוֹת מֵם שֶׁל 'הַמִּשְׂרָה' שֶׁנִּרְמָז בְּאוֹתִיּוֹת 'זֶה', וְהַיְנוּ שֶׁבַּגָּלוּת מֵם שֶׁל 'הַמִּשְׂרָה' הִיא סְתוּמָה. וְאִם תִּמְנֶה מִן הָאוֹתִיּוֹת 'לְמַרְבֵּה' תִּמְצָא מֵם שֶׁל 'הַמִּשְׂרָה' הוּא אוֹת שְׁבִיעִית אֲשֶׁר הִיא סְתוּמָה‏, וְלֶעָתִיד תִּהְיֶה פְּתוּחָה, שֶׁהִיא אוֹת חֲמִישִׁי בְּאוֹתִיּוֹת אַלְפָא בֵּיתָא, שֶׁאִם תִּמְנֶה אוֹתִיּוֹת הָעֲשִׂירִיּוֹת כָּזֶה: י' כ' ך' ל' מ' – אַתָּה מוֹצֵא מֵם פְּתוּחָה הוּא אוֹת חֲמִישִׁית; וְזֶהוּ הַנִּרְמָז בְּתֵבַת 'זֶה', כְּלוֹמַר, מֵם שֶׁל 'הַמִּשְׂרָה' שֶׁהִיא אוֹת שְׁבִיעִית בְּ'הַמִּשְׂרָה' תִּהְיֶה מֵם פְּתוּחָה שֶׁהִיא אוֹת חֲמִישִׁית בְּאַלְפָא בֵּיתָא.
שגיאה גדולה! המם של 'למרבה' היא הסתומה ולא המם של 'המשרה'.
 
 

יעקב פלוס

משתמש רגיל
בע"ה עומד לצאת לאור מהדורה חדשה של הספר חנוכת התורה, ושם כתוב בהערה:
ובמהדורות הישנות נכתב הקושיא כדלהלן "בפסוק אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח ובנים לא היו לו כי בחטאו מת וגו'. ויש לדקדק דהוה ליה למיכתב כי בחטאו מת תיכף אחר הדיבור והוא לא היה בעדת קרח, וכך הוה ליה למיכתב אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו". והנה כל עובר דרך השתומם ע"ז, שהרי במקרא באמת כתוב "כי בחטאו מת ובנים לא היו לו", ולא להיפך כמו שציטט, וע"ז הקשה היה לו לכתוב כמו שכתוב באמת!?, (והעירו זאת רבים, ונתפרסם השגה זו בקובץ פעמי יעקב קובץ ס"ד דף קס"ז, איך תולים בוקי סריקי ברבן של כל בני הגולה, עי"ש.) אמנם אחר העיון במקור, הקושיא היא כאשר נכתב למעלה.
ושם כתוב למעלה:
אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ (כ"ז-ג')
וקשה, מנין היה להם שלא היה בעדת קרח ובחטאו מת, וגם מה השייכות "ובנים לא היו לו" להא שבחטאו מת דמשמע שהוא נתינת טעם.
ויש לומר דבאו לתרץ דבריהם ולהוכיח דמחמת שלא היו לו בנים מוכח דבחטאו מת.
והוא על פי מאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין דף ק"י ע"א מו"ק דף י"ח ע"ב) עה"פ (תהילים ק"ו-ט"ז) ויקנאו למשה במחנה, מלמד שחשדוהו באשת איש וקנא כל אחד את אשתו ממשה, וזהו וישמע משה ויפול על פניו (ט"ז-ד') עי"ש. נמצא שעדת קרח קנאו את נשותיהם ממשה, והנה אמרו חז"ל עה"פ (ה'-כ"ח) ונקתה ונזרעה זרע (הובא ברש"י שם) דאם היתה יולדת נקיבות יולדת זכרים.
אם כן אותן שקנאו לנשותיהם ממשה, והם באמת היו טהורות אם כן פשוט הוא שהיה שכרם שילדו זכרים. לכך אמרו בנות צלפחד; אבינו מת במדבר - והוא לא היה בתוך העדה וגו', והראיה - דהא 'ובנים לא היו לו' אלא כולם נקבות, אם כן מזה מוכח שלא היה בעדת קרח רק כי בחטאו מת.[לט]
(הובא בס' דרוש שמואל, ובס' לב אריה, ובקובץ תורה מציון שנה ג' ה'-ו', חנוכה"ת אות קמ"ד)
 

ריש תורא

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
קושיא אלימתא עתיקה, שהרי בתורה כתוב אכן "כי בחטאו מת ובנים לא היו לו", ולא קשיא מידי.
ושייך למצודת השגיאה הידועה.
והוא רחום יכפר וכו'
בזמנו היה ע"ז אשכול בפורום אוצר החכמה, ובו ליקוט של כל השגיאות הללו המצויות בספרי אמת, והעתקתי משם תגובה הולמת.
עכשיו מצאתי זאת בארכיון שלי, והנני מעתיק משם:

א) ישנו תוס' מפורש (בבא בתרא קיג. ד"ה תרויהו), כי אפילו האמוראים הק' "פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים"! עיין שם.

ב) גם בכתבי האריז"ל מוצאים אנו כעין שגיאה להבנתנו הדלה, בספה"ק עץ חיים (שער ט"ו פרק ד'): "ואז נכללת תבונה הב' בתבונה הא' ואז שתיהם נקרא תבונות ואז ז"א נאמר עליו ואיש תבונות ידלנה כי הרי עולה עמהם למעלה ונכלל בשתיהן ועתה דולה ומשקה אפילו מאותה תבונה הא' וזהו ידלנה לשון יחיד וכאשר הוא נכלל בשתי התבונות עולין שלשתן למעלה וכו'". מוצאים אנו כאן פירוש שלם על ההבדל בין "תבונות" לשון רבים, לבין "ידלנה" לשון יחיד, ובזאת בשעה שבפסוק כתוב מפורש "ואיש תבונה ידלנה". ויש להעיר כי בהגהות רמ"מ הלפרין שם כותב כי לאחר הטורח והעמל מצא כת"י אשכנזי מדוייק שכתוב בלשון האר"י "ואיש תבונה ידלנה" כלשון הפסוק, אולם לענ"ד קשה להלום גירסה זו בהבנת דברי האריז"ל.

ג) בהרבה ספרי חסידות מופיע הפסוק "וברכתיך בכל אשר תעשה" (ראה קדושת לוי פר' כי תשא ד"ה בחריש, אוהב ישראל פר' תרומה, מאור ושמש פר' בשלח ובעוד הרבה ספרים שיופיעו בחיפושים), וזאת בשעה שאין כזה פסוק בכלל, אלא "למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך אשר תעשה" (דברים יד, כט) או "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה" (שם טו, יח).

ד) יישוב נפלא לקושיות מעין אלו, הראה לי ת"ח בספר "ביאור הליקוטים" שהוא פירוש על ליקוטי מוהר"ן מהגאון הצדיק המופלא ר' אברהם ב"ר נחמן מטולטשין, (סי' ס' אות פ"ב) וכך הוא כותב: "כי כל אלה השינויים [הנראים לשכל האנושי כשגגה ושכחה חס ושלום], הן הן תעלומות תהפוכות השכחה וההכחשה הנ"ל, לעמקי עמקי ההתבוננות והחכמה הנ"ל. ומלבד מה שגם בזה בעצמו, נמשך התיקון לרחק למי שצריכין לרחק כמוב"פ. כי באמת ובוודאי אין שכחה לפניו יתברך, אבל במקום גדולתו ורוממות דעתו לאין סוף, מצמצם וממעט את עצמו בכוונה, לרוגז, והעלמת הדעת שבשכחה, ושגגת הדיבור הנ"ל [לכי ומעטי וכו']. וכל הסתירות שנמצאים מדברי יחזקאל לתורת משה, וכן כל הסתירות והמחלוקת שנמצאים בדברי חז"ל מחמת השכחה שבשברי לוחות הנ"ל, יהיו באמת האמיתי דברי אלהים חיים, שאין לבוא על זה בביאור השכל הפשוט [כי רעם גבורותיו מי יתבונן]. וכמבואר מדבריו הקדושים בכמה מקומות ובפרט בספר חיי מוהר"ן בשיחות השייכים להתורות. ועיין בתוספות, וגם בזוהר הקדוש .... וגם בשאר ספרי אמת נמצאים לרוב פליאות כאלה, אשר רבים מתרחקים מפני זה כנודע".

תמצית דבריו: שהשגיאות הללו נועדו לכתחילה משמים בכוונה תחילה כדי לרחק את מי שצריכים לרחק, שיהיה לו תירוץ בפיו מדוע הוא מתרחק מספרי אמת, אבל אנו מאמינים שהכל מהשמים בכוונה מיוחדת
וכן יש מהרה"ק מוילעדניק:
אוצר החכמה_170457 (1).jpg
 

דרומאי

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
קושיא אלימתא עתיקה, שהרי בתורה כתוב אכן "כי בחטאו מת ובנים לא היו לו", ולא קשיא מידי.
ושייך למצודת השגיאה הידועה.
והוא רחום יכפר וכו'
ודאי הוא דוחק גדול שטעה הגאון מו"ה העשיל בטעות פשוט כזה, ועוד פלפל פלפול שלם על פי טעותו.
וזכורני בשו"ת נודע ביהודה שהקשה על הרשב"א מגמרא מפורשת, וכתב שאין לומר דאישטמיטתיה שהרי בהמשך התשובה מביא ראיה מגמרא זו,
וכ"ש כאן שעוסק בפסוק זה איך יפול טעות בעצם הקושיא. 
 
חלק עליון תַחתִית