לא תקום ולא תטור

נושאים שונים

פותח הנושא
יעקב שלם
משתמש ותיק
הודעות: 448
הצטרף: 10 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 152 פעמים
קיבל תודה: 120 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

לא תקום ולא תטור

שליחה על ידי יעקב שלם » 13 יוני 2019, 20:58

שאלה שמטרידה אותי רבות 

בחינוך מצוה רמא
 שלא לנקום. כלומר, שנמנענו מלקחת נקמה מישראל, הענין הוא, כגון ישראל שהרע או צער לחברו באחד מכל הדברים, ונוהג רב בני אדם שבעולם הוא שלא יסורו מלחפש אחרי מי שהרע להן, עד שיגמלוהו כמעשהו הרע או יכאיבוהו כמו שהכאיבם, ומזה הענין מנענו השם יתברך באמרו (ויקרא יט יח) לא תקם. ולשון ספרא (קדושים ד י) עד היכן כחה של נקמה?
 אמר לו השאילני מגלך ולא השאילו, למחר אמר לו השאילני קרדמך, אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלת לי מגלך, לכך נאמר, לא תקם. ועל כגון זה הקש כל הדברים.

וכפל הדבר במצוות לא תטור

להמחשת השאלה
שכני נמנע מלהשאיל לי את דירתו לשבת גם כשזה היה צורך גדול 
אך הוא לא נמנע מלבקש דירה בשעת צורכו...
האם כוונת המצוה שאשאיל לו את דירתי בלי שום תחושת טינה 

כך בפשטות למרות שזה קשה לעיכול

מאידך חשבתי 
הרי אני לא חייב לתת את הדירה לכל אדם שאיני מכיר אלא רק לאדם שאני סומך עליו / שכן וכדו'
ממילא אדם שמגדיר את עצמו כזר לי כשאני זקוק לעזרה
אני גם מרגיש שהוא זר לי כשהוא זקוק לעזרה

אסביר
אם מה שאני לא משאיל זה בגלל שהוא לא ישר/ לא ירא שמים זה בסדר לא להשאיל
ואילו בגלל שהוא לא מיטיב אתי זה לא בסדר

מאידך גם בדברי החינוך הנ"ל בפשטות אין חובה להשאיל קרדום לכל אחד
ובכל אופן הוא עובר אם נמנע להשאיל בגלל שהשני לא השאיל לו

ערכים:


נושא למחשבה
הודעות: 111
הצטרף: 03 מאי 2019, 17:08
נתן תודה: 39 פעמים
קיבל תודה: 59 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: לא תקום ולא תטור

שליחה על ידי נושא למחשבה » 13 יוני 2019, 22:17

יש"כ גדול על שאלתך הנפלאה,
רחוק אני מלהשיב עליה, וכפי שבטח תבין מתוך מתן תשובתי...
לכאו' ההעצה שהצעת לבסוף הוא אמת, ובכחו ליתן מענה לשאלה.
אלא שמדוע בכל זאת הלב מהסס?
זאת משום תופעת ה'נגיעות' אשר נתונה בלב האדם במדה גדושה.
מן הראוי לכסות על פשע וחטאה, ושעל כן לא אדבר על עצמי אישית..
אך מתוך התבוננות במעשי האדם במשך כל שעות היממה, הרי שאם נבחון את סיבת פעולתם הדק,
חושבני שלא ימצא כי אם (וגם זה באולי) אחוז אחד קטן שהאדם מסלק את הנגיעות שלו מעליו.
כל יתר הזמן, המחשבות הם על עצמו ועצמו ועצמו, מה יותר טוב ויותר כדאי לו וכו' וכו'.
ומתוך נקודת הנחה זו, חושבני שהאדם לא יכול להשיב לעצמו תשובה לשאלה שעוררת,
כי גם אם הכל נכון שיש סיבות שונות שבגללם מותר להמנע מלהשאיל ולהטיב לשני,
אך האם יוכל האדם לשפוט שהרי הוא נקי ללא רבב עם צירוף כוונות ומחשבות בלי רצויות,
האם אין כאן איזו שהיא תוספת בגישמא'ק כאשר השכן הרע הזה דופק ומבקש ממך טובה,
ואתה "נאלץ" להשיבו ריקם...
ידוע ההלכה בדיני לשה"ר אשר הח"ח כ"כ מדגישה בפני הקורא (בצורה יוצאת דופן)
והוא שאין היתר לספר לשה"ר גם עם זה לתועלת והשלמת כל הפרטים וכו', בעוד שלמספר יש טינה
ושנאה בלב כנגד אותו שעליו הוא עומד לספר. ומה טעם הדבר? לכאו' הרי הוא מקיים מצוה חשובה
לספר את הדברים לצורך גמור אשר מצד ההלכה הוא מותר בלי פקפוק?
אך התשובה היא כהנ"ל, האדם ממלא וגדוש בנגיעות אישיות, ומטבע הדברים כאשר דנים כלפי
אדם שאינו אהוב עליו במיוחד (בלשון המעטה), הרי שהפה מרגיש פתוח לספר מעל ומעבר למותר,
וזוהי הסכנה הגדולה שקיימת בכל דבר ודבר שנוגע לבין אדם לחבירו - הנגיעה.

העצה הכי טובה ויעילה בדברים מעין אלו - זה פשוט ליתן למשהו 'חיצוני' לשפוט בענין,
העומד מבחוץ רואה דברים ישרים וברורים, בלי כל מיני מערבולות של מחשבות וצירופי כוונות,
והוא בהחלט יכול לשפוט בישרות ולראות האם הסיבה שלא להשאיל היא כנה ואמתית דיה.

אך עדיין אין בזה מענה שלם לפורדוקס, שהרי עדיין כיצד יוכל להתגבר על התחושה הפנימית
של ה'סיפוק' שאינו משאיל לשכן שלא השאיל לו. הרי זה טבוע כ"כ עמוק בנבכי הנפש.
שאלה גדולה, אשמח אם יעלו כאן עצות ותובנות כיצד מטפלים בבעיה קשה וכואבת זאת.
[כמובן שהעצה החותכת, להרגיש שכלל ישראל הם גוף אחד וכו', ולהאמין שהכל משמים וכו'
ואין אדם שנוגע במוכן לחבירו וכו'. הכל אמת אך איך מפנימים את זה היטב במעמקי הלב
ועוד בשעת מעשה...]

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 3 אורחים