גארטל או חגורת קלאץ'

[אריך]

מה הטעם של הלובשים גארטל בתפילה?

כתב השו"ע בסי' צא שיש ללבוש אזור בתפילה, משום הכון, מלבד האבנט שבא להפסיק בין לבו לערוה. ו"היכון" הכוונה משום כבוד התפילה שלובש בגדים מכובדים (כן פשוט וכן כתוב ב'לבוש' כאן). וכאן הבן שואל: האם הגארטל נחשב בעיני הלובשים אותו כ"בגד מכובד"? ניקח למשל חבר כנסת חסידי, כשיש לו פגישה עם אדם חשוב, האם הוא לובש גארטל? בודאי שלא. זה נתפס כ"חפץ של קדושה", ולא כחגורת כבוד, כפי שהיה בזמן הגמ' והשו"ע.

יתירה מזו, החסידים שלובשים כל היום את הגארטל, לכאורה איבדו את מעלת היכון שבגארטל, כי נמצא שאינו הכנה לתפילה כלל. וכבר העירו בזה הדברי חיים והדינובר כמו שמובא במ"ב עוז והדר. אך שוב נתבוננתי שיש להשיב בפשטות, שהיכון אינו הכנה מיוחדת לתפילה, אלא הכנה הכוונה שיהיה לבוש בבגד חשוב, וזה שלובש כל היום בגד חשוב לא מגרע. והגע בעצמך, ראש ישיבה שלובש פראק כל היום לא מקיים היכון בלבישת הפראק לתפילה.

אך טענה א' בעינה עומדת.

בקיצור. ללבוש חגורת קלאץ' וכיו"ב הוא לכאורה הרבה יותר קיום של "היכון", כאשר יש בכך מכובדות ובגד יפה. אבל גארטל לכאורה אינו ענין של חשיבות אלא של "קדושה".

[מנין]

וכאן הבן שואל: האם הגארטל נחשב בעיני הלובשים אותו כ"בגד מכובד"? ניקח למשל חבר כנסת חסידי, כשיש לו פגישה עם אדם חשוב, האם הוא לובש גארטל? בודאי שלא.

וכאן הבן שואל: האם הקאפילוטש (מגבעת, קנייטש) נחשב בעיני הלובשים אותו כ"בגד מכובד" ניקח למשל חבר כנסת ליטאי, כשיש לו פגישה עם אדם חשוב, האם הוא חובש מגבעת? בודאי שלא.

[אריך]

וכאן הבן שואל: האם הגארטל נחשב בעיני הלובשים אותו כ"בגד מכובד"? ניקח למשל חבר כנסת חסידי, כשיש לו פגישה עם אדם חשוב, האם הוא לובש גארטל? בודאי שלא.

וכאן הבן שואל: האם הקאפילוטש (מגבעת, קנייטש) נחשב בעיני הלובשים אותו כ"בגד מכובד" ניקח למשל חבר כנסת ליטאי, כשיש לו פגישה עם אדם חשוב, האם הוא חובש מגבעת? בודאי שלא.

ברוך שכיוונתי לטענתך. מיהו, השבוע אמר לי ידען אחד, שכובע במקורו הוא בגד של כבוד אצל אוה"ע, ובהשבעת נשיא ארה"ב היה חובה שילבש כובע, עד שהגיע קנדי וביטל זאת כדי להראות שהוא צעיר וכו', הרי שבעצם זה כבוד אלא שהעולם המודרני ממאס בנכבדות שכזו. אלא שאף שהוא כנראה צודק, מסתבר שלענין תפילה אין לך אלא מקומו ושעתו.

[יודע ספר]

פשוט וברור שהיכון אינו עניין של 'כבוד' גרידא, אלא עניין של התכוננות והכנה לתפילה בצורת עמידה לפני מלך מלכי המלכים ואין כאן עניין של איך עומדים לפני מלך בו"ד, בודאי שאם עומדים לפני נשיאים בצורת שחץ וגאווה לא יהיה עניין לעמוד כך לפני מלך מלכי המלכים.
ואשר על כן פשוט וברור שאם הגארטל ייחודו כבגד שהוא לכבוד ה' יש בזה מעלה גדולה למי שנוהג כן, ומי שאינו נוהג כן משום שלא ייחד בגד כזה לתפילה ועבודת ה' לא הפסיד כלל, וכל הנידון כאן משונה בעיני מאד, ובדרך משל קיצוני הרי אם למחר יחייבו את מרן הגר"ח קנייבסקי להטיל לוגו של בורסלינו על הכובע רק משום שבעולם הגוילם זה מכובד, הלא כל אחד מבין שזה חוחא ואיטלולא לא כבוד ולא כיבוד.

ואתה מתחיל את הנידון שלך בהנחת יסוד שהעניין הוא בגד מכובד ושכך כתוב בלבוש, ומיד אתה מסיק בלא עוררין שאם לובשים כל היום אין זה כבוד, ועוד שממה שלא נפגשים עם זה בפגישות חשובות מוכח כנ"ל.
אבל נפל היסוד המוטעה נפל הבניין כי אין זה בגד מכובד מצד העולם אלא בגד מיוחד לתפילה- וממילא הכל מיושב כמין חומר ובין הגארטל ובין הקיטל ובין הפראק ובין המגבעת הכל עניינם שווה, ואלו ואלו דברי אלקים חיים ובלבד שיכוון לבו לשמים.

[אריך]

מה שכתבת שהגארטל אף שאינו כבוד, ייחודו כבגד שהוא לכבוד ה', זה אמירה מעגלית. כלומר, איך זה מתחיל? למה החלטנו שזה בגד שמכבד את ה'? כי זה בגד שמכבד את ה'?

[יודע ספר]

לא, אלא כי כך נקבע על ידי המשתמש לייחד בגד כזה לכבוד ה'.
ובאמת כמו שאיזה אנשים קבעו את הגארטל לכבוד ה' אפשר לכל אחד ואחד לקבוע מה שבא לו לכבוד ה' [כמובן שלא יהיה דבר משונה או מבוזה] ובזה יעשה רצון ה' יתברך בדיוק כלובשי גארטל, צריך לזכור שמקורו של הגארטל לא מהר סיני אלא בדורות מאוחרים יותר.

[אריך]

שוב אני שואל. במה ה' מתכבד בכך שקבעתי לכרוך סביבי בתפילה חבל? האם כוונתך שהכבוד הוא מכח העובדה שחשבתי על התפילה והתכוננתי אליה? ובאותה מידה יתכן לעשות הכנות אחרות, כגון להוריד איזה בגד במיוחד לכבוד התפילה.

[יודע ספר]

לא כזה ציני כמו שעשית את זה, אלא....
בזה שייחדת בגד לתפילה נעשה הבגד הזה בגד דתפילה, ומנא דכשאתה לובש אותו הרי אתה לובש בגד דתפילה לכבוד התפילה ולכבוד ה', נמצא שאתה מכבד את התפילה במה שאתה לובש בגד מיוחד לתפילה, שאתה ייחדת אותו קודם לכן.

אם תוריד בגד לכבוד התפילה זה יהיה כבוד רק אם באיזו שיהא צורה תצליח להגדיר שכשאתה ללא בגדים אתה במצב המיוחד לתפילה, ואכן אם נכנסת אל בית המדרש עם מעיל פוך מנופח שאין הדרך להתפלל כך, מסתמא אם תוריד את המעיל לכבוד התפילה כבר הראת בדעת ועשית בגופך הכנה נאותה לתפילה.
והשי"ת יקבל תפילתינו ברצון.

[אריך]

אמן.
אני חושב שתצטרך להגדיר ולחדד יותר מהו הדבר הזה "בגד לתפילה", היכן מצינו שיש בזה ענין. האם יש על זה גמרא או פוסקים?
איך שיהיה. גם לדבריך יוצא שה"גארטל", אינו נובע מדין של אזור. שעניינו נתבאר בלבוש שהוא מצד שזהו בגד חשוב. וכן אצטט ממ"ב דרשו: ומה שרבים אינם נוהגים בזה (בחגורה) ביארו הגר"י קנייבסקי (קרינא דאגרתא) והגרש"ז אויערבך (הליכו"ש) שדוקא בזמניהם היה בכך משום מידת חסידות, כיון שכשרצו ללכת למקומות חשובים או לאנשים חשובים היו חוגרים אזור שהיה משלים את הבגד, ואם כן לתפילה היה בכך משום "הכון", משא"כ בזמנינו.

[יודע ספר]

בודאי אין בזה את עיקר הדין של אזור כמובן שאינו שייך בבגדים דזמנינו שיש הפסק גמור בין הלב לערווה, וכל המנהג דהחסידים הוא מצד היכון.
ומה שהחזו"א היה אוזר בגארטאל צ"ע ממה זה נבע ואין לי ידיעה בנושא אע"פ שברור שזה מבואר רק צריך לבדוק ואדרבא תעשה חיפוש ונדע ונחכים.

[אחד התלמידים]

מסופר שכאשר הג"ר משה פיינשטין היה באניה לארה"ב היה איתו איזה אדמו"ר שלא מצא גטרטל והוא הוריד העניבה שלו להשתמש בו במקום גארטל. ורמ"פ שאל אותו איך אתה מתפלל בלי עניבה. וביאר כוונתו שמצד הפסק מספיק החגורה וענין הגארטל אינו אלא מצד הכן. והיות שהוא נהג ללבוש עניבה גם על זה יש ענין של הכן.
וכאן הבן שואל איזה אדמו"ר לבש עניבה.

[אריך]

וכאן הבן שואל איזה אדמו"ר לבש עניבה.

האדמו"ר מבויאן, לפי התמונות, לובש עניבה.

[יודע ספר]

כמו"כ אדמו"ר מקופישניץ וקרלין סטולין, וכן אדמו,ר מסדיגורא, ואדמו"ר מטריסק כמדומני.

[אריך]

יתירה מזו, החסידים שלובשים כל היום את הגארטל, לכאורה איבדו את מעלת היכון שבגארטל, כי נמצא שאינו הכנה לתפילה כלל. וכבר העירו בזה הדברי חיים והדינובר כמו שמובא במ"ב עוז והדר. אך שוב נתבוננתי שיש להשיב בפשטות, שהיכון אינו הכנה מיוחדת לתפילה, אלא הכנה הכוונה שיהיה לבוש בבגד חשוב, וזה שלובש כל היום בגד חשוב לא מגרע. והגע בעצמך, ראש ישיבה שלובש פראק כל היום לא מקיים היכון בלבישת הפראק לתפילה.

ועתה ראיתי בשו"ע סי' צח, ד "וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפילה, כמו בגדי כהונה, אלא שאין כל אדם יכול לבזבז ע"ז". משמע שיש מעלה בבגד שמיוחד לתפילה שאינו לובשו בשאר שעות היום. ומדוקדק שאכן מצד "היכון" אין ענין בבגד מיוחד לתפילה אלא העיקר שיהיה בגד מכובד ונאה, ומצד "דומיא דבגדי כהונה" נתחדש הענין של "מיוחד לתפילה". אך אולי יש לחלק דדוקא אם כל בגדיו הם מיוחדים אז הוי כבגדי כהונה, אך כשמדובר רק בחגורה, אין כלל את מעלה זו. וצ"ע.

[יודע ספר]

מהכ"ת לחלק בין כל בגדיו למקצת בגדיו. מנ"ל להמציא כזה חידוש וגם אם כהן היה צריך שיהיו בגדיו על הבשר משום 'שלא יחצוץ בינו לבשר' מהכ"ת שהיה דין מצד בגדי הכהונה שיהיו הם ולא אחרים. ומה הדין כהן שלבש משקפיים??????

[אריך]

מהכ"ת לחלק בין כל בגדיו למקצת בגדיו. מנ"ל להמציא כזה חידוש וגם אם כהן היה צריך שיהיו בגדיו על הבשר משום 'שלא יחצוץ בינו לבשר' מהכ"ת שהיה דין מצד בגדי הכהונה שיהיו הם ולא אחרים. ומה הדין כהן שלבש משקפיים??????

אולי לא הסברתי את עצמי. אני טוען דבר פשוט שכיון שהטעם של השו"ע להדר בבגדים מיוחדים לתפילה, הוא שיהיה כמו בגדי כהונה, יש מקום לומר שדוקא אם עיקר בגדיו הם מיוחדים לתפילה אז הדבר דומה לכהן, אבל אם רק את הגרטל מחדש לכבוד התפילה, קשה לראות זאת דומה לכהן. למה הדבר דומה, לכהן שלובש בגדים רגילים ועליו את האבנט, האם נוכל לראותו כ"כהן"?

[שאול]

ברור שכוונת השו"ע היא לא להיראות 'כהן' וללכת יחף... הכוונה להידמות לכהנים וכמו שלהם היו בגדים המיוחדים לעבודה כך גם לובשים דבר שמיוחד לתפילה לכבוד התפילה, ובתוספת עוד טעמים כ'היכון' ולהפסיק בין הערווה ללב חגרו ב'גארטל' ויוצאים ידי חובת כולם

[אריך]

כהן שלובש בגדי כהונה, הדבר הופך את ההופעה שלו ל"כהונתית", וכמו שאמרו שכשאין בגדיהם עליהם אינם בכהונתם. וזה כמובן שייך כשעיקר בגדיו מיוחדים לכהונה, ובדומה לזה בתפילה, הענין הוא להיות אדם ה'לבוש' באופן מיוחד לתפילה. בקיצור: בגדי כהונה הם "מדים", וכמו שכל אדם בעל תפקיד לובש מדים שעל ידם הוא מתייחד ומתקבע לתפקידו ומשאו, כך ראוי שבתפילה יהיה אדם לבוש ב"מדים של תפילה", וכל זה כמעט לא שייך כשכל בגדיו רגילים ורק בגד אחד מיוחד לתפילה.
על ההיכון כבר דיברנו לעיל והבאנו שאינו שייך בבגד שאינו "נאה". וגם הפסקה בין לבו לערוה לא רלוונטי כשבלא"ה יש מכנסים הדוקים. אולי רק ענין סמלי של הפסקה בין לבו לערוה, לא הלכתית, אלא הצהרתית.

[שאול]

שוב, אמנם כל אחת מהסיבות אולי אינה ראויה לכשעצמה אך בצירוף כל הטעמים הנ"ל ואולי עוד טעמים שאיני יודע עליהם הגארטל הוא זה שמצרפם יחד ואכמ"ל

[אריך]

שוב, אמנם כל אחת מהסיבות אולי אינה ראויה לכשעצמה אך בצירוף כל הטעמים הנ"ל ואולי עוד טעמים שאיני יודע עליהם הגארטל הוא זה שמצרפם יחד ואכמ"ל

שאול שמך וחסדאין מילך.
אם הנך חושש שבאנו לערער ח"ו על מנהגם של חסידי עליון, מי אנו שנעשה כן. לא באנו אלא לדון בקרקע להבין את הדבר כדרכה ודתה של תורה.

[שניאור]

וכאן הבן שואל איזה אדמו"ר לבש עניבה.

כבר נתנו כאן רשימה, אבל באופן כללי טוב לדעת שפחות או יותר כל האדמורי"ם שבאו מרוסיא לבשו עניבה, וחלק מהם נשארו גם הבנים והנכדים

[איש מזרע אהרן]

לפני שנים ראיתי אדם שקשר עניבה לפני התפילה.
מאז קיבלתי על עצמי בלי נדר, לא לנהוג כאותם שאם היו בחתונה וכדו' ורוצים להיכנס לשטיבלך למעריב, מסירים את העניבה קודם התפילה...

[תנא-קמא]

בבעלזא היה קפידא שלא ללבוש עניבה. כי פעם ראה אחד מאדמור"י בעלזא את השר ההונגרי בשמים וראה שהיה מלובש עניבה.

[תנא-קמא]

בחלוקת התיקון ביום כ' אייר תשס"ד – יומא דהילולא של הרה"ק ר' מרדכי מטשערנאביל זי"ע, שח כ"ק מרן אדמו"ר [מבעלזא] שליט"א:

כ"ק זקיני ז"ל (- מרן מהרי"ד זי"ע) אמר בשם חו"ז הרה"ק ר' אהרן מטשערנאביל זי"ע על הפסוק (משלי לא, כד): "וחגור נתנה לכנעני", שלבישת החגורה – ה"גארטעל" – ניתנה לאיש יהודי, כדי שיהיה סימן היכר לגוי – "לכנעני" – שהוא יהודי.

ומסופר, שפעם אחת הבחין הרה"ק ר' אהרן מטשערנאביל זי"ע באחד מאנשי שלומו שנתקרר קצת ולא הקפיד עוד להתפלל עם חגורה, פנה אליו ר"א אמר לו: האם יודע הנך עניינו של לבישת "גארטעל" בשעת התפילה, הבה ואומר לך, כתיב "וחגור נתנה לכנעני", והיינו, שלבישת החגורה היא סגולה להכנעה.

מרשימות ידידנו הרה"ח ר' אהרן וינד שליט"א.

ויצוין בזה מה שסיפר הרה"ח המפו' ר' חיים נטע כ"ץ ז"ל בשם ה"יושב" רבי ישעי' ראווער ז"ל, ששמע פעם את כ"ק מרן מהר"א זי"ע אומר בביתו בניגון: "וחגור נתנה לכנעני - א גארטעל איז געמאכט אויף הכנעה" (הובא ב"אור הצפון" קובץ ח עמ' לד).
עוד יובא מה שסיפר זקני הרה"ח המפו' ר' מאיר גראס ז"ל: פעם אחת ראה מרן זי"ע מתוך ה"אייזערנע שטוב" את חתנו הרה"צ ר' ישעי' זושא טווערסקי זצ"ל הי"ד, שהלך בלי "גארטל", שלח מרן זי"ע לקרוא לו ושאלו לפשר הדבר, והוא ענה איזה תירוץ. נענה מרן זי"ע ואמר לחתנו: "עס איז נישט קיין תירוץ", והוסיף להטעים לו שתי סיבות מדוע יש להקפיד על החגורה: א. כתיב 'וחגור נתנה לכנעני', שה'גארטל' מביא לידי הכנעה. ב. כיון שאנחנו חייליו של הקב"ה, וחייל צריך שילך תמיד עם מדיו, ובתוכם החגורה (הובא ב"אור הצפון", קובץ ח עמ' נח).

אור הצפון - והייתם לי סגולה - מאמר ראשון

[אמונת אומן]

אני הק' יכול להעיד, כי גם אחרי עשרות שנים שאני חוגר עצמי לפני התפלה, אני מרגיש שזה מסייע להרגשה של 'עומד לפני המלך' ותחושת ה'היכון', מה שא''י לומר על חגורת קלאץ'.
חושבני שאפשר לראות בקלות את ההבדל בין חסיד שניגש לעמוד כשהוא אזור באזור, לעומת מי שאינו חגור, שפעמים לא מעטות באמצע קר''ש של מעריב עוד איכשהו מחפש את הכפתורים של החליפה.

[מאן דהו]

אני הק' יכול להעיד, כי גם אחרי עשרות שנים שאני חוגר עצמי לפני התפלה, אני מרגיש שזה מסייע להרגשה של 'עומד לפני המלך' ותחושת ה'היכון', מה שא''י לומר על חגורת קלאץ'.
חושבני שאפשר לראות בקלות את ההבדל בין חסיד שניגש לעמוד כשהוא אזור באזור, לעומת מי שאינו חגור, שפעמים לא מעטות באמצע קר''ש של מעריב עוד איכשהו מחפש את הכפתורים של החליפה.

רגש הוא אינדיבידואלי. לא בהכרח שמעורטלי הגארטלים חסרים בהרגשת היכון גם בלא חתיכת הבד..כשיש להם חגורה

[שאר לעמו]

רגש הינו יותר מאינדוידואלי. הוא הרגל נרכש גם אם אין לו שום בסיס.

[אמונת אומן]

אני הק' יכול להעיד, כי גם אחרי עשרות שנים שאני חוגר עצמי לפני התפלה, אני מרגיש שזה מסייע להרגשה של 'עומד לפני המלך' ותחושת ה'היכון', מה שא''י לומר על חגורת קלאץ'.
חושבני שאפשר לראות בקלות את ההבדל בין חסיד שניגש לעמוד כשהוא אזור באזור, לעומת מי שאינו חגור, שפעמים לא מעטות באמצע קר''ש של מעריב עוד איכשהו מחפש את הכפתורים של החליפה.

רגש הוא אינדיבידואלי. לא בהכרח שמעורטלי הגארטלים חסרים בהרגשת היכון גם בלא חתיכת הבד..כשיש להם חגורה

גארטל איננו חתיכת בד, אלא אבנט דוגמת בגדי כהונה.
ומצינו כ''פ שהכהנים היו לובשים בחוץ דומיא דבגדי כהונה לכבוד ותפארת.
מי שרוצה לזלזל יכול לכנות כל בגד  חתיכת בד, ולמגבעת שעומדים איתה לפני המלך אפשר לקרוא 'חבילת סיבים לא ארוגים' וזה יהיה גם אמת.
לגבי הטענה שלא בהכרח וכו' ע''ז נאמר המוחש לא יוכחש.  דוק ותשכח.
 

[אמת מארץ תצמח]

מצד השו"ע והמ"ב די בחגורה רגילה.
וב"מב מביא שאף חגורה י"א שאם לא רגיל בחגורה די במכנסיים ,שע"י המכנסיים (שוליו העליונים) אין ליבו רואה את הערוה.

[יהודה1]

לכאורה לפי המ"ב שמביא שמי שאינו רגיל אינו חייב יוצא שמי שלובש גארטל רק בתפילה אינו חייב בזה והוא יכול להיחשב להידור אבל מי שלובש חגורת קלאץ' וכדו' כל הזמן אסור לו להוריד אותה בזמן התפילה. ומ"מ גארטל ודאי אין לחייב אותו ללבוש.