טיעונים דלי"ם

[מאן דהו]

קראתי נהניתי גיחכתי ושיתפתי

בתורה יש 5846 פסוקים. השואה החלה בשנת ארבעים שזה 5700 לבריאה. בפסוק ה5700 בתורה כתוב:"ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה"
להזכירך, הרפורמים ברחו בעוד מועד, הציונים עלו לארץ, רק החרדים שהרבנים אסרו עליהם לעלות בגלל שלושת השבועות, נשארו. התוצאה, וחמושים עלו החרדים מאירופה, שמונים אחוז נרצחו בשואה.
השואה נמשכה כמה שנים, הפסוקים הבאים:"ויתשם ה' מעל אדמתם, באף ובחימה ובקצף גדול, וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה...:
בתש"ח קמה המדינה הציונית, ב5708 לבריאה. באותו פסוק כתוב:"והביאך ה' אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישת. והיטיבך והירבך מאבותיך".
הגאון מוילנא כותב כי יש שני ימים בספירת העומר, שהקליפה אינה שולטת בהם, ומסוגלים להביא לבנין הארץ, והחשת הגאולה, יום העשרים לעומר שזה חג העצמאות, ויום ארבעים ושנים שזה יום שחרור ירושלים.

[חלק א׳ ממעל]

דוגמא חי׳ לדרכי ה׳ ישרים וגו׳

[יוספזון]

קראתי נהניתי גיחכתי ושיתפתי

בתורה יש 5846 פסוקים. השואה החלה בשנת ארבעים שזה 5700 לבריאה. בפסוק ה5700 בתורה כתוב:"ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה"
להזכירך, הרפורמים ברחו בעוד מועד, הציונים עלו לארץ, רק החרדים שהרבנים אסרו עליהם לעלות בגלל שלושת השבועות, נשארו. התוצאה, וחמושים עלו החרדים מאירופה, שמונים אחוז נרצחו בשואה.
השואה נמשכה כמה שנים, הפסוקים הבאים:"ויתשם ה' מעל אדמתם, באף ובחימה ובקצף גדול, וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה...:
בתש"ח קמה המדינה הציונית, ב5708 לבריאה. באותו פסוק כתוב:"והביאך ה' אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישת. והיטיבך והירבך מאבותיך".
הגאון מוילנא כותב כי יש שני ימים בספירת העומר, שהקליפה אינה שולטת בהם, ומסוגלים להביא לבנין הארץ, והחשת הגאולה, יום העשרים לעומר שזה חג העצמאות, ויום ארבעים ושנים שזה יום שחרור ירושלים.

רק חבל שבגימטריאות אינני טוב...

 

[מאן דהו]

קראתי נהניתי גיחכתי ושיתפתי

בתורה יש 5846 פסוקים. השואה החלה בשנת ארבעים שזה 5700 לבריאה. בפסוק ה5700 בתורה כתוב:"ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה"
להזכירך, הרפורמים ברחו בעוד מועד, הציונים עלו לארץ, רק החרדים שהרבנים אסרו עליהם לעלות בגלל שלושת השבועות, נשארו. התוצאה, וחמושים עלו החרדים מאירופה, שמונים אחוז נרצחו בשואה.
השואה נמשכה כמה שנים, הפסוקים הבאים:"ויתשם ה' מעל אדמתם, באף ובחימה ובקצף גדול, וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה...:
בתש"ח קמה המדינה הציונית, ב5708 לבריאה. באותו פסוק כתוב:"והביאך ה' אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישת. והיטיבך והירבך מאבותיך".
הגאון מוילנא כותב כי יש שני ימים בספירת העומר, שהקליפה אינה שולטת בהם, ומסוגלים להביא לבנין הארץ, והחשת הגאולה, יום העשרים לעומר שזה חג העצמאות, ויום ארבעים ושנים שזה יום שחרור ירושלים.

המודגש מבחינת העובדה נכון או לא? כמובן לגבי ספירת העומר

[חלק א׳ ממעל]

מצאתי:

מתחילת בואנו תלמידי רבנו הגר"א לאר"י בשנת תקס"ט "אפרים בכורי" לפ"ק, התחילה האתחלתא המעשית הראשונה של "אילת השחר" שבחז"ל, והאתחלתא של עת לחננה בתפקידו של משיח הראשון, משיחא דאתחלתא, משיח בן יוסף בטוריא דעזרא ונחמיה כמו בימי כרש בימי בית שני שע"ז התכוון רבנו הגר"א הרבה בחבוריו הקדושים בתורת הקבלה וביעודו של רבנו שהוא נהורא דמב"י בדרגה דטוב. וכאשר קבענו מושבנו בעיה"ק ירושלם ת"ו בשנת תקע"ב "מעונתו" בציון לפ"ק, תחילת פקידה ג' דאתחלתא של "עת הזמיר" בסוד "קול התור". ובאחד הימים באותה שנה, תקע"ב, שבו הניחו את היסוד להקמת "בית מדרש אליהו" על שם רבנו הגר"א. ויחד עם זה הבנת פעולה חשובה לבנין ירושלם נראה לנו תלמידי רבנו הגר"א בגוונין נהירין כי באותה שעה נפתח החלון הראשון של מחיצת הברזל לחבור הזכות של ברית אבות (החבור שהוא יסוד דתפארת דרך מלכות) שהיה נפסק מחורבן בית המקדש. ואותו היום היה יום ה"עשרים בעמר" (ה' באייר) שהוא יסוד דתפארת כידוע ליודעי חן.

מתוך קול התור.

למה לצטט קטע מספר מזויף מתוכו, כשאף הקטע עצמו מלא ב'עובדות' בדויות:
- תלמידי הגר"א החלו לעלות בתקס"ח לא בתקס"ט (העיקר שיש גימטריה).
- הם עלו לירושלים בתקע"ו ולא בתקע"ב (בחורף תקע"ג ביקר בה ר' סעדיה לבדוק את אפשרות המעבר לירושלים, ובקיץ תקע"ג ברח אליה עם חלק מהקהילה בגלל המגיפה שם מתו הוא ואחרים במגיפה ושאר הקהילה חזרה לצפת בסוף המגיפה. גם כאן העיקר שיש גימטריה).
- ביהמ"ד של תלמידי הגר"א בירושלים לא נקרא "בית מדרש אליהו".

אז העיקר שהבדיה 'אירעה' בה' באייר???

[חלק א׳ ממעל]

מצאתי:

בספר "צדיק יסוד עולם" (פירוש על מגילת רות) כתב: בפירושו על הפסוק "ליני הלילה והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנוכי חי האל שכבי עד הבקר", מבואר שהלילה רומז לגלות והגואל הוא הקב"ה וישנם שני אפשרויות לגאולה. הראשונה ע"י זכויות של עם ישראל אם יעשו תשובה וזה מבחינת אחישנה, ועל זה אמר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא האפשרות השנייה היא גאולה בזמנה, ועל זה נאמר וגאלתיך אנוכי וכו'. ומבאר האר"י ש"חי" רומז ליסוד (על פי הקבלה) ושם ה' רומז לתפארת, ופה כותב האר"י "ויש בכאן רמז גדול שלא ניתן לכתוב באשר שנוגע אל זמן הגאולה". האר"י אומנם לא מבאר את הסוד, אך היום אנו יודעים שיסוד שבתפארת (שמרומז ב"חי ה'...") זהו היום בספירת העומר בתאריך ה' באייר. רואים מכאן, שהאר"י עוד לפני למעלה מ-500 שנה כבר ראה ברוח קודשו את החשיבות של יום זה. ואפשר להוסיף על דבריו בסוף הפסוק "שכבי עד הבקר" שאם נוציא את האות ה' של הבקר נקבל גימטרייה של שלושת התיבות 708 ועם האות ה' שרומזת ל-5000 נקבל את התאריך ה'תש"ח (וכן ראיתי שביאר כך בספר "רסיסי לילה").

כמובן שאין זה באמת מהאר"י, אבל מבחינת ה'נבואה' שבדברים הרי הספר נדפס כבר בשנת תקנ"א, מה שמעניין אותי היא האם נכונה טענתו של י' ליבס בדבר שבתאיותו של הספר, [וכמובן זה שהוא טוען כך לא מעלה ולא מוריד כידוע].

[חלק א׳ ממעל]

עוד:
ה' באייר אצל תלמידי הגר"א
בשנת תרכ"ו, דרש רבי יושעה (יוסף) ריבלין דרשה ארוכה ועמוקה על הנושא: "ספירת העומר, יום מתן תורה וקדושת ירושלים'. בתוך דרשתו הוא אמר כך:
"ימי הספירה הם ימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה, אך לעומת זאת הם גם רגישים יותר להתדבקות הקליפות. כלל ידוע הוא, שכל המקודש ביותר, הן במקום הן בזמן, בכל נושאי הקדושה, עלול להיפגע יותר ע"י הס"א, שיונקת את חיותה רק מהקדושה. וזהו הטעם שבימי הספירה צריכים להיזהר יותר ממגע עם חברותא רעה ומדבר סכנה, זולת שני ימים מסוימים בימי הספירה שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים בעומר, ויום הארבעים ושנים בעומר, כידוע ליודעי חן. ועובדא היסטורית מופלאה היא, שתלמידי הגר"א, ביום ה'עשרים בעומר', בזמן תחילת פעולתם הכבירה ביסוד הישוב בירושלים בשנת תקע"ב, אותה שנה שבה הניחו את היסוד של 'בית מדרש אליהו' על שם רבינו הגר"א בירושלים, ראו ברוח קודשם שנפתח החלון הראשון במחיצת הברזל להחזרת החבור של זכות אבות, שהיה נפסק מאז זמן חורבן בית המקדש. תלמידי הגר"א ותלמידי תלמידיהם הבאים אחריהם, ניצלו את שני הימים האלה של הנחת יסוד למפעלי קדושה שונים בירושלים" ['דורש לציון', עמ' ע"א].
גם המהלך המופלא של היציאה מהחומות, שנעשה בהשראת תורת הגאולה של הגר"א, והתבצע ע"י צאצאי תלמידיו – היה ביום ה' באייר. ביום זה, 'יום העשרים בעומר' בשנת תרכ"ט, הונחה אבן הפינה לבנין שתי הבתים הראשונים, בשכונת נחלת שבעה. ערכו של הבית הראשון הוא לא רק בהיותו הבית הראשון מבתי השכונה הראשונה, אלא בעיקר בתור 'ראשון להתיישבות'. ההתיישבות היהודית הראשונה מחוץ לעיר העתיקה הייתה בבית הזה, ע"י ה'נחשון הראשון', רבי יושעה ריבלין, בתנאים מסוכנים, בזמן שכל הסביבה הייתה מדבר שמם.
כל זקני ירושלים היו מצביעים תמיד על בית זה בתור ראשון להתיישבות מחוץ לחומה. גם שררה אמונה בקרב כל הקהל, כי ברכת הגר"א שרויה על הבית הזה, והיה מקודש בעיני כל. כדאי לציין גם עובדא אופיינית זו: שעות אחדות לפני פטירת בתו של ר' יושעה, הצדקת מרת פרידא רויזא, שלחה לקרוא את מזכיר המוסד, קרובה ר' פישל ריבלין, ובקול חלש אמרה לו שימסור לכולם להיזהר מלהרוס את בית אביה בנחלת שבעה, מפני שהוא יסוד הישוב כולו. ר' פישל סיפר זאת בהלוויתה [ספר 'מוסד היסוד', עמ' 184, ובהערה ע"ז].
דברים אלו שנאמרו בשנת תרכ"ו, והיו ליסוד במהלך הבנין של תלמידי הגר"א, ביחס ל'יום העשרים בעומר' (ה' באייר), קיבלו משמעות חדשה ומפתיעה עשרות שנים אחר כך – בשנת תש"ח.

[מאן דהו]

כל המספרים והרזי דרזין.. האלה של מי ועל מה?

[יוספזון]

שמעתי פעם, שמזרחניק אחד שאל את הרה"ק מסאטמאר זי"ע היות שבפרשת אמור כתובים כל החגים, איפה כתוב שם יום אידם שבדו מלבם בה' אייר? ענה ואמר, שזה כתוב בסיפור של בן האשה הישראלית שחירף וגידף...
ישבתי פעם אם מחשב חשבונות מומחה, ועשה לי חשבון מדוייק, שהסיפור אכן התרחש באותו יום... וחבל ששכחתי את סדר החשבון. יבואו נא מחשבי חשבונות ויחשבו מחדש

[חלק א׳ ממעל]

וכתגובה נכתב:
הספרים הללו "דורש לציון" ו"מוסד היסוד" אינם נאמנים לשום דבר, כידוע לכל מי שחקר את נושא עליית תלמידי הגר"א ולו במקצת.

לדוג' ה"עובדא היסטורית מופלאה" הנזכרת בקטע מ"דורש לציון", לא היה ולא נברא וסותר את המקורות ההיסטוריים שבידינו, כולל מקורות ראשוניים - בני הזמן. א', שכן תלמידי הגר"א כלל לא עלו לירושלים בתקע"ב אלא בתקע"ו (בתקע"ב ביקרו ר' סעדיה ובנו בירושלים לבדם בחודש טבת לכמה ימים וחזרו לצפת, בטבת ולא באייר). ב', מניין הפרושים בירושלים לא נקרא בתקופה זו "בית מדרש אליהו", ועוד.

[יוספזון]

עוד:
ה' באייר אצל תלמידי הגר"א
בשנת תרכ"ו, דרש רבי יושעה (יוסף) ריבלין דרשה ארוכה ועמוקה על הנושא: "ספירת העומר, יום מתן תורה וקדושת ירושלים'. בתוך דרשתו הוא אמר כך:
"ימי הספירה הם ימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה, אך לעומת זאת הם גם רגישים יותר להתדבקות הקליפות. כלל ידוע הוא, שכל המקודש ביותר, הן במקום הן בזמן, בכל נושאי הקדושה, עלול להיפגע יותר ע"י הס"א, שיונקת את חיותה רק מהקדושה. וזהו הטעם שבימי הספירה צריכים להיזהר יותר ממגע עם חברותא רעה ומדבר סכנה, זולת שני ימים מסוימים בימי הספירה שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים בעומר, ויום הארבעים ושנים בעומר, כידוע ליודעי חן. ועובדא היסטורית מופלאה היא, שתלמידי הגר"א, ביום ה'עשרים בעומר', בזמן תחילת פעולתם הכבירה ביסוד הישוב בירושלים בשנת תקע"ב, אותה שנה שבה הניחו את היסוד של 'בית מדרש אליהו' על שם רבינו הגר"א בירושלים, ראו ברוח קודשם שנפתח החלון הראשון במחיצת הברזל להחזרת החבור של זכות אבות, שהיה נפסק מאז זמן חורבן בית המקדש. תלמידי הגר"א ותלמידי תלמידיהם הבאים אחריהם, ניצלו את שני הימים האלה של הנחת יסוד למפעלי קדושה שונים בירושלים" ['דורש לציון', עמ' ע"א].
גם המהלך המופלא של היציאה מהחומות, שנעשה בהשראת תורת הגאולה של הגר"א, והתבצע ע"י צאצאי תלמידיו – היה ביום ה' באייר. ביום זה, 'יום העשרים בעומר' בשנת תרכ"ט, הונחה אבן הפינה לבנין שתי הבתים הראשונים, בשכונת נחלת שבעה. ערכו של הבית הראשון הוא לא רק בהיותו הבית הראשון מבתי השכונה הראשונה, אלא בעיקר בתור 'ראשון להתיישבות'. ההתיישבות היהודית הראשונה מחוץ לעיר העתיקה הייתה בבית הזה, ע"י ה'נחשון הראשון', רבי יושעה ריבלין, בתנאים מסוכנים, בזמן שכל הסביבה הייתה מדבר שמם.
כל זקני ירושלים היו מצביעים תמיד על בית זה בתור ראשון להתיישבות מחוץ לחומה. גם שררה אמונה בקרב כל הקהל, כי ברכת הגר"א שרויה על הבית הזה, והיה מקודש בעיני כל. כדאי לציין גם עובדא אופיינית זו: שעות אחדות לפני פטירת בתו של ר' יושעה, הצדקת מרת פרידא רויזא, שלחה לקרוא את מזכיר המוסד, קרובה ר' פישל ריבלין, ובקול חלש אמרה לו שימסור לכולם להיזהר מלהרוס את בית אביה בנחלת שבעה, מפני שהוא יסוד הישוב כולו. ר' פישל סיפר זאת בהלוויתה [ספר 'מוסד היסוד', עמ' 184, ובהערה ע"ז].
דברים אלו שנאמרו בשנת תרכ"ו, והיו ליסוד במהלך הבנין של תלמידי הגר"א, ביחס ל'יום העשרים בעומר' (ה' באייר), קיבלו משמעות חדשה ומפתיעה עשרות שנים אחר כך – בשנת תש"ח.

אין צורך להפריך, כי לא הביא שום ראיה. הוא מספר על 'עובדא היסטורית'. למי ולמה זה משנה? או שכן או שלא. נראה לי שזה כלל לא ראוי להתייחסות. 
 

[חלק א׳ ממעל]

כל המספרים והרזי דרזין.. האלה של מי ועל מה?

רובם מהספרים הריבלינאים המפוקפקים עד למאד (אולי הרב @יוספזון כ׳ על זה פעם... )

[יוספזון]

מצאתי:

בספר "צדיק יסוד עולם" (פירוש על מגילת רות) כתב: בפירושו על הפסוק "ליני הלילה והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנוכי חי האל שכבי עד הבקר", מבואר שהלילה רומז לגלות והגואל הוא הקב"ה וישנם שני אפשרויות לגאולה. הראשונה ע"י זכויות של עם ישראל אם יעשו תשובה וזה מבחינת אחישנה, ועל זה אמר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא האפשרות השנייה היא גאולה בזמנה, ועל זה נאמר וגאלתיך אנוכי וכו'. ומבאר האר"י ש"חי" רומז ליסוד (על פי הקבלה) ושם ה' רומז לתפארת, ופה כותב האר"י "ויש בכאן רמז גדול שלא ניתן לכתוב באשר שנוגע אל זמן הגאולה". האר"י אומנם לא מבאר את הסוד, אך היום אנו יודעים שיסוד שבתפארת (שמרומז ב"חי ה'...") זהו היום בספירת העומר בתאריך ה' באייר. רואים מכאן, שהאר"י עוד לפני למעלה מ-500 שנה כבר ראה ברוח קודשו את החשיבות של יום זה. ואפשר להוסיף על דבריו בסוף הפסוק "שכבי עד הבקר" שאם נוציא את האות ה' של הבקר נקבל גימטרייה של שלושת התיבות 708 ועם האות ה' שרומזת ל-5000 נקבל את התאריך ה'תש"ח (וכן ראיתי שביאר כך בספר "רסיסי לילה").

כמובן שאין זה באמת מהאר"י, אבל מבחינת ה'נבואה' שבדברים הרי הספר נדפס כבר בשנת תקנ"א, מה שמעניין אותי היא האם נכונה טענתו של י' ליבס בדבר שבתאיותו של הספר, [וכמובן זה שהוא טוען כך לא מעלה ולא מוריד כידוע].

שוב, הספר לא מזכיר כלל את התאריכים, יש מי שעושה 'לומדות' מדבריו, שיערב לו. זה כלל לא משנה עובדות היסטוריות כאלו ואחרות.
 

[חגי פאהן]

לפי קובץ ממכון ממרא שברשותי, ראיתי 5844 פסוקים אם עשרת הדברות בטעם תחתון, ו-5840 אם הם בטעם עליון.
לפי טעם עליון, שנת ת"ש היא הפסוק "ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה". ותש"ח: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא". ותשע"ט: "כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה, ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות למו". (אולי בגלל זה מתעסקים בתקופה הזאת בענייני סדום?)

לפי טעם תחתון, שנת ת"ש: "ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול, וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" (טוב, די מתאים). תש"ח: "ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך". תשע"ט: "כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה".

בר מן דין, עובדתית טענות אלו לא מדוייקות. המוני יהודים חרדים רצו לעלות לארץ ישראל אך שעריה היו סגורים על ידי הבריטים. וגם הרבה רפורמים נהרגו בשואה.

[איש מזרע אהרן]

וגם הרבה רפורמים נהרגו בשואה.

בלשון המעטה: לא בטוח בכלל שרוב הנספים בשואה שמרו מצוות

[מאן דהו]

וגם הרבה רפורמים נהרגו בשואה.

בלשון המעטה: לא בטוח בכלל שרוב הנספים בשואה שמרו מצוות

עדיף לא להכנס לזה

[נחפשה דרכינו]

וגם הרבה רפורמים נהרגו בשואה.

בלשון המעטה: לא בטוח בכלל שרוב הנספים בשואה שמרו מצוות

אין צורך לכתוב ברמזים, ודוקא בטוח שהרוב המוחלט התנהגו כגויים לכל דבר, ולכן באה השואה כפי שאמרו גדולי ישראל
 

[חלק א׳ ממעל]

אני לא קובע שבגלל זה באה השואה, הציבור החרדי גם לא הי׳ נקי, הגר"נ נדל זללה"ה אמר פעם ׳אני הסתובבתי בישיבות לפני השואה והקב"ה צודק׳, וכן היו לא מעט מחלוקות, ומסתמא התביעה שיש על השומרי תורה ומצוות והקטרוג בגללם זה יותר גדול מעל ובגלל החילונים

[מבקש אמת]

קראתי נהניתי גיחכתי ושיתפתי

בתורה יש 5846 פסוקים. השואה החלה בשנת ארבעים שזה 5700 לבריאה. בפסוק ה5700 בתורה כתוב:"ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה"
להזכירך, הרפורמים ברחו בעוד מועד, הציונים עלו לארץ, רק החרדים שהרבנים אסרו עליהם לעלות בגלל שלושת השבועות, נשארו. התוצאה, וחמושים עלו החרדים מאירופה, שמונים אחוז נרצחו בשואה.
השואה נמשכה כמה שנים, הפסוקים הבאים:"ויתשם ה' מעל אדמתם, באף ובחימה ובקצף גדול, וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה...:
בתש"ח קמה המדינה הציונית, ב5708 לבריאה. באותו פסוק כתוב:"והביאך ה' אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישת. והיטיבך והירבך מאבותיך".
הגאון מוילנא כותב כי יש שני ימים בספירת העומר, שהקליפה אינה שולטת בהם, ומסוגלים להביא לבנין הארץ, והחשת הגאולה, יום העשרים לעומר שזה חג העצמאות, ויום ארבעים ושנים שזה יום שחרור ירושלים.

כמה לא חלי ולא מרגיש ההוא שטיא, שהפסוק הזה גופא מדבר על ארץ ישראל שמקיאה עוברי עבירה, וממנו הוא בא להוכיח שהעוברי עבירה צדקו במה שטמאו את א"י???
(ואגב, רוב הרפורמים והציונים נספו בשואה, ורק מיעוט עזבו קודם. בא"י היו אז כמה מאות אלפים בלבד, ובאירופה 11 מליון, כשרובם אינם חרדים).


נ.ב. השואה התחילה בשנת תרצ"ט, 5699. והפסוק של "והביאך ה' אלקיך אל הארץ" הוא מספר 5707 ולא 5708. 

[בן ישיבה]

שמעתי פעם, שמזרחניק אחד שאל את הרה"ק מסאטמאר זי"ע היות שבפרשת אמור כתובים כל החגים, איפה כתוב שם יום אידם שבדו מלבם בה' אייר? ענה ואמר, שזה כתוב בסיפור של בן האשה הישראלית שחירף וגידף...
ישבתי פעם אם מחשב חשבונות מומחה, ועשה לי חשבון מדוייק, שהסיפור אכן התרחש באותו יום... וחבל ששכחתי את סדר החשבון. יבואו נא מחשבי חשבונות ויחשבו מחדש

מצורף בזה

יום אידם.pdf

[זקן ויושב בישיבה]

אני לא קובע שבגלל זה באה השואה, הציבור החרדי גם לא הי׳ נקי, הגר"נ נדל זללה"ה אמר פעם ׳אני הסתובבתי בישיבות לפני השואה והקב"ה צודק׳, וכן היו לא מעט מחלוקות, ומסתמא התביעה שיש על השומרי תורה ומצוות והקטרוג בגללם זה יותר גדול מעל ובגלל החילונים

צורם..
 

[חלק א׳ ממעל]

אני לא קובע שבגלל זה באה השואה, הציבור החרדי גם לא הי׳ נקי, הגר"נ נדל זללה"ה אמר פעם ׳אני הסתובבתי בישיבות לפני השואה והקב"ה צודק׳, וכן היו לא מעט מחלוקות, ומסתמא התביעה שיש על השומרי תורה ומצוות והקטרוג בגללם זה יותר גדול מעל ובגלל החילונים

צורם..
 

זה הלשון במילי דהספידא והערכה

[זקן ויושב בישיבה]

אני לא קובע שבגלל זה באה השואה, הציבור החרדי גם לא הי׳ נקי, הגר"נ נדל זללה"ה אמר פעם ׳אני הסתובבתי בישיבות לפני השואה והקב"ה צודק׳, וכן היו לא מעט מחלוקות, ומסתמא התביעה שיש על השומרי תורה ומצוות והקטרוג בגללם זה יותר גדול מעל ובגלל החילונים

צורם..

זה הלשון במילי דהספידא והערכה

ועדיין..
 

[חלק א׳ ממעל]

צורם למי שבטוח שרק ב...שנים האחרונות הציבור החרדי הוא לא מושלם בכל

[זקן ויושב בישיבה]

צורם למי שבטוח שרק ב...שנים האחרונות הציבור החרדי הוא לא מושלם בכל

אני רואה שלא התחלת להבין מה צרם לי.
צורם הלשון הזה של 'אני אומר לכם שהקב"ה צודק'.
 

[חגי פאהן]

צורם למי שבטוח שרק ב...שנים האחרונות הציבור החרדי הוא לא מושלם בכל

אני רואה שלא התחלת להבין מה צרם לי.
צורם הלשון הזה של 'אני אומר לכם שהקב"ה צודק'.

י"ל שהאומר רצה שיצרום. כנגד כל האומרים איך אלוקים עשה דבר כזה?! והרי לפני השואה כולם היו צדיקים וחסידים קדושי עליון וכו' וכו'.

רב מפורסם באמריקה שלאחר השואה פרסם מאמר (השוכן בביתי אחר כבוד) היוצא נגד מחנכי הדור שלאחר השואה, בכך שהם להוטים להעביר את היהדות הישנה לדור שנולד באמריקה, ומציירים להם את כל עם ישראל לפני השואה כצדיקים גמורים. אותו רב טען שזה יגרום לעזיבה המונית של הדת, משום שזה יצור בעיות קשות באמונה, והכי הוה.

[מאן דהו]

לפי קובץ ממכון ממרא שברשותי, ראיתי 5844 פסוקים אם עשרת הדברות בטעם תחתון, ו-5840 אם הם בטעם עליון.
לפי טעם עליון, שנת ת"ש היא הפסוק "ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה". ותש"ח: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא". ותשע"ט: "כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה, ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות למו". (אולי בגלל זה מתעסקים בתקופה הזאת בענייני סדום?)

לפי טעם תחתון, שנת ת"ש: "ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול, וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" (טוב, די מתאים). תש"ח: "ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך". תשע"ט: "כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה".

בר מן דין, עובדתית טענות אלו לא מדוייקות. המוני יהודים חרדים רצו לעלות לארץ ישראל אך שעריה היו סגורים על ידי הבריטים. וגם הרבה רפורמים נהרגו בשואה.

viewtopic.php?f=24&t=5967

[בן של רב]

צורם למי שבטוח שרק ב...שנים האחרונות הציבור החרדי הוא לא מושלם בכל

אני רואה שלא התחלת להבין מה צרם לי.
צורם הלשון הזה של 'אני אומר לכם שהקב"ה צודק'.

מצוות צידוק הדין היא לברר ולדון באומץ בכנות וביושר, על מה עשה ה' ככה.
וכמו ששאל משה מפני מה צדיק ורע לו (ברכות ז)
וכמו שעשו חבריו של איוב שדנו יחד עמו בכל הפרטים.
ועוד הרבה כעי"ז בנביאים ובגמרות.
ורק אז לומר ולהרגיש שבאמת באמת באמת ובצדק: "הצור תמים פעלו אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" (דברים לב ד)

ראה למשל מזמור שיר ליום השבת עם הביאורים השונים.

לעצם השואה: גם החזו"א הגיב על השאלה למה היתה שואה - בתרעומת, כי ידע שרובם פרקו עול מכל וכל. 
ואמר שצריך לשאול להיפך: "למה הקב"ה התאפק כ"כ הרבה זמן..."