חקירה בהא דקדושת התפילין גדולה משל ציץ

בן ישיבה

משתמש ותיק
במס' מנחות וביומא ילפי' איסור היסח הדעת בתפילין בק"ו מציץ מהא דבציץ יש רק אזכרה אחת ואילו בתפילין יש כ"א הזכרות,

זכור לי חקירה בזה 
האם הק"ו הוא דהא דתפילין יש בה כ"א הזכרות הוא עצם זה שיש בה ריבוי אזכרות בזה הוא חמור יותר מציץ,
או דריבוי האזכרות הוא סיבה שעצם התפילין קדוש יותר,

כמדומני ששמעתי זאת בעבר בשם הרב מבריסק זי"ע ורצה לדייק מל' הרמב"ם כהצד השני דהרמב"ם בהל' תפילין כ' דקדושת התפילין גדולה משל ציץ, הרי שהאזכרות הוא סיבה הגורם שעצם התפילין הוא קדוש יותר ולא כהצד הא' שעצם ריבוי האזכרות הם הקדושה,

אך איני מוצא זאת אפילו ברמב"ם פרנקל לא מצאתי שהביאו זאת, 
ע"כ אשמח למי שיש לו מקור לזה
 
 

יושב אהל

משתמש רגיל
בן ישיבה אמר:
במס' מנחות וביומא ילפי' איסור היסח הדעת בתפילין בק"ו מציץ מהא דבציץ יש רק אזכרה אחת ואילו בתפילין יש כ"א הזכרות,

זכור לי חקירה בזה 
האם הק"ו הוא דהא דתפילין יש בה כ"א הזכרות הוא עצם זה שיש בה ריבוי אזכרות בזה הוא חמור יותר מציץ,
או דריבוי האזכרות הוא סיבה שעצם התפילין קדוש יותר,

כמדומני ששמעתי זאת בעבר בשם הרב מבריסק זי"ע ורצה לדייק מל' הרמב"ם כהצד השני דהרמב"ם בהל' תפילין כ' דקדושת התפילין גדולה משל ציץ, הרי שהאזכרות הוא סיבה הגורם שעצם התפילין הוא קדוש יותר ולא כהצד הא' שעצם ריבוי האזכרות הם הקדושה,

אך איני מוצא זאת אפילו ברמב"ם פרנקל לא מצאתי שהביאו זאת, 
ע"כ אשמח למי שיש לו מקור לזה
מעניין מאד
ידוע מה שנחלקו האחרונים אם איסור היסח הדעת הוא מדיני התפילין או מצוה נפרדת, ובעמק ברכה מסיק בפשיטות שהוא מצוה מיוחדת, והביא לכך ראיה משיטמ"ק במנחות שהביא מרבינו משולם שבשעת התפילה מותר להסיח דעת כיון דעוסק במצוה פטור מן המצוה, ומכח זה מקשה על הרמב"ם שכ' להלכה דמצטער פטור מן התפילין, והק' בזה וכי כיון שאינו יכול לקיים המצוה של איסור היסח הדעת יהא פטור מעיקר המצוה של הנחת תפילין, עיי"ש והניח בצ"ע,
מאידך במשיב דבר ובפרי יצחק נקטו דבשעה שמסיח דעת אינו מקיים מצוות הנחת תפילין, הרי שנקטו בזה דהוא דין ותנאי בעצם מצוות הנחת התפילין,

לכאו' אפשר דתלוי בב' צדדי החקירה שהביא הרב בן ישיבה, דאי נימא דקדושתו גדולה היינו משום ריבוי האזכרות שבו הרי שאין זה דין ותנאי בעצם מצוות הנחת תפילין אלא מצוה מיוחדת, וכד' בעל העמק ברכה,
אך אי נימא דריבוי האזכרות גורם שעצם התפילין יהא קדושתו גדולה, וכל' הרמב"ם, הרי שזה דין ותנאי בעצם הנחת התפילין, וכד' המשיב דבר והפרי יצחק,
ולפ"ז לא קשה קושיית בעל העמק ברכה על הרמב"ם דהרמב"ם אזיל בזה לשיטתו,
 
 
 

יושב אהל

משתמש רגיל
התוס' במנחות הק' על האי ק"ו מציץ דהלא הציץ האזכרה גלויה ואילו בתפילין האזכרות מחופות בתפילין, ומכח זה הסיקו דעיקר איסור היסח הדעת הוא מדרבנן עיי"ש,
ולכאורה גם זה תלוי בב' צדדי חקירה הזו,
דאי נימא דעצם ריבוי האזכרות הוא זה שקדושתו גדולה בזה איכא שפיר קושיית התוס' דאיכא פירכא על האי ק"ו,
אך אי נימא דריבוי האזכרות גורם שעצם התפילין קדושתו גדולה, הרי האי פירכא לאו פירכא הוא,
וא"כ נמצא דבזה פליגי הרמב"ם והתוס' והרמב"ם לשיטתו אכן ס"ל דהוא דין דאורייתא
 

יושב אהל

משתמש רגיל
ביראים נמי ס"ל כשי' התוס' דהוא מדבנן, והוא מסיק זאת מכח מה דמצינו בגמ' לחלק בין נשיאות כפיים במקדש לנשיאות כפיים במדינה, דבמקדש כהן גדול מרים ידיו מול כתפו כדי שלא יגביה ידיו מעל הציץ ואילו במדינה ושאר הכהנים מגביהים מעל הראש, ולכאו' הרי גם בשאר הכהנים הרי מכח האי ק"ו דקדושת התפילין גדולה משל ציץ אמאי מותר להם להגביה ידיהם מעל התפילין, ומכח זה מסיק היראים שאכן הוא דין דרבנן וכהתוס', ובאמת קדושת הציץ גדולה כיון דהאזכרה בגילוי ולא מחופה כהתפילין,

ולכאו' אפשר דתלוי בזה דאי נימא דעצם ריבוי האזכרות הוא הקדושה שבתפילין, א"כ שפיר הק' היראים,
אבל אי נימא דריבוי האזכרות גורם לעצם התפילין שקדושתו גדולה, א"כ שפיר יש לחלק בין היסח הדעת להגבהת היד, דהיסח הדעת הוא דין הנובע מכח הקדושה שבו, וקדושת התפילין גדולה משל ציץ, אך הגבהת היד מעל הציץ אינו דין הנובע מכח הקדושה שבו, אלא דיש בזה בזיון ופחיתת כבוד לאזכרה המגולה, וטעם זה לא שייך בתפילין שהאזכרות מחופין
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אהל אמר:
התוס' במנחות הק' על האי ק"ו מציץ דהלא הציץ האזכרה גלויה ואילו בתפילין האזכרות מחופות בתפילין, ומכח זה הסיקו דעיקר איסור היסח הדעת הוא מדרבנן עיי"ש,
ולכאורה גם זה תלוי בב' צדדי חקירה הזו,
דאי נימא דעצם ריבוי האזכרות הוא זה שקדושתו גדולה בזה איכא שפיר קושיית התוס' דאיכא פירכא על האי ק"ו,
אך אי נימא דריבוי האזכרות גורם שעצם התפילין קדושתו גדולה, הרי האי פירכא לאו פירכא הוא,
וא"כ נמצא דבזה פליגי הרמב"ם והתוס' והרמב"ם לשיטתו אכן ס"ל דהוא דין דאורייתא
עי' ל' הריטב"א ביומא שכ' תפילין שיש בהם אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה. פי' דאע"ג דלקדושה ולמילי אחריני ציץ חמור שאינו אלא בכהן גדול ובמקדש, אפילו הכי לענין שמירת היסח הדעת שהזכרה שבו גורם אותה, תפילין חמורין שיש בהן כמה אזכרות.
ומדבריו משמע דס"ל דעצם ריבוי האזכרות היא זו שקדושתו גדולה, אך מאידך ס"ל דאיסור היסח הדעת הוא מדאו' ומיישב קושיית התוס' באופן אחר דריבוי האזכרות הוא גורם רק לגבי היסח הדעת,

 
 

יושב אהל

משתמש רגיל
בן ישיבה אמר:
יושב אהל אמר:
התוס' במנחות הק' על האי ק"ו מציץ דהלא הציץ האזכרה גלויה ואילו בתפילין האזכרות מחופות בתפילין, ומכח זה הסיקו דעיקר איסור היסח הדעת הוא מדרבנן עיי"ש,
ולכאורה גם זה תלוי בב' צדדי חקירה הזו,
דאי נימא דעצם ריבוי האזכרות הוא זה שקדושתו גדולה בזה איכא שפיר קושיית התוס' דאיכא פירכא על האי ק"ו,
אך אי נימא דריבוי האזכרות גורם שעצם התפילין קדושתו גדולה, הרי האי פירכא לאו פירכא הוא,
וא"כ נמצא דבזה פליגי הרמב"ם והתוס' והרמב"ם לשיטתו אכן ס"ל דהוא דין דאורייתא
עי' ל' הריטב"א ביומא שכ' תפילין שיש בהם אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה. פי' דאע"ג דלקדושה ולמילי אחריני ציץ חמור שאינו אלא בכהן גדול ובמקדש, אפילו הכי לענין שמירת היסח הדעת שהזכרה שבו גורם אותה, תפילין חמורין שיש בהן כמה אזכרות.
ומדבריו משמע דס"ל דעצם ריבוי האזכרות היא זו שקדושתו גדולה, אך מאידך ס"ל דאיסור היסח הדעת הוא מדאו' ומיישב קושיית התוס' באופן אחר דריבוי האזכרות הוא גורם רק לגבי היסח הדעת,

בהבאת דברי הריטב"א האלו לכאו' תחזור קושיית העמק ברכה דהרי לפי ד' הריטב"א האלו נמצא דאיסור היסח הדעת אינו דין ותנאי בתפילין אלא הוא מצוה מיוחדת וכהעמק ברכה, וא"כ תיקשי קושיית העמק ברכה היכי ביטלו חז"ל את מצוות הנחת תפילין כל היום, הא מה בכל שאינו יכול להסיח דעת וכי מפני שאינו יכול לקיים מצוה זו יבטל גם ממצוות תפילין,
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אהל אמר:
בן ישיבה אמר:
יושב אהל אמר:
התוס' במנחות הק' על האי ק"ו מציץ דהלא הציץ האזכרה גלויה ואילו בתפילין האזכרות מחופות בתפילין, ומכח זה הסיקו דעיקר איסור היסח הדעת הוא מדרבנן עיי"ש,
ולכאורה גם זה תלוי בב' צדדי חקירה הזו,
דאי נימא דעצם ריבוי האזכרות הוא זה שקדושתו גדולה בזה איכא שפיר קושיית התוס' דאיכא פירכא על האי ק"ו,
אך אי נימא דריבוי האזכרות גורם שעצם התפילין קדושתו גדולה, הרי האי פירכא לאו פירכא הוא,
וא"כ נמצא דבזה פליגי הרמב"ם והתוס' והרמב"ם לשיטתו אכן ס"ל דהוא דין דאורייתא
עי' ל' הריטב"א ביומא שכ' תפילין שיש בהם אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה. פי' דאע"ג דלקדושה ולמילי אחריני ציץ חמור שאינו אלא בכהן גדול ובמקדש, אפילו הכי לענין שמירת היסח הדעת שהזכרה שבו גורם אותה, תפילין חמורין שיש בהן כמה אזכרות.
ומדבריו משמע דס"ל דעצם ריבוי האזכרות היא זו שקדושתו גדולה, אך מאידך ס"ל דאיסור היסח הדעת הוא מדאו' ומיישב קושיית התוס' באופן אחר דריבוי האזכרות הוא גורם רק לגבי היסח הדעת,

בהבאת דברי הריטב"א האלו לכאו' תחזור קושיית העמק ברכה דהרי לפי ד' הריטב"א האלו נמצא דאיסור היסח הדעת אינו דין ותנאי בתפילין אלא הוא מצוה מיוחדת וכהעמק ברכה, וא"כ תיקשי קושיית העמק ברכה היכי ביטלו חז"ל את מצוות הנחת תפילין כל היום, הא מה בכל שאינו יכול להסיח דעת וכי מפני שאינו יכול לקיים מצוה זו יבטל גם ממצוות תפילין,
עיין ריטב"א שבת דף מ"ט גבי אלישע בעל הכנפיים שכ' ליישב קושיית הראשונים דאיך חלץ את התפילין הרי בשעת השמד חייב למסור נפש אערקתא דמסאני, וכ' הריטב"א לתרץ ד מצות תפילין בחיוב תורה אינו אלא בשעה שמקבל עליו עול מלכות שמים, ולהניח כל היום הוא מדת חסידות  עכ"ל, הרי דס"ל דמדאו' אין המצוה להניח כל היום,

 
 
A

Anonymous

Guest
בן ישיבה אמר:
במס' מנחות וביומא ילפי' איסור היסח הדעת בתפילין בק"ו מציץ מהא דבציץ יש רק אזכרה אחת ואילו בתפילין יש כ"א הזכרות,

זכור לי חקירה בזה 
האם הק"ו הוא דהא דתפילין יש בה כ"א הזכרות הוא עצם זה שיש בה ריבוי אזכרות בזה הוא חמור יותר מציץ,
או דריבוי האזכרות הוא סיבה שעצם התפילין קדוש יותר,

כמדומני ששמעתי זאת בעבר בשם הרב מבריסק זי"ע ורצה לדייק מל' הרמב"ם כהצד השני דהרמב"ם בהל' תפילין כ' דקדושת התפילין גדולה משל ציץ, הרי שהאזכרות הוא סיבה הגורם שעצם התפילין הוא קדוש יותר ולא כהצד הא' שעצם ריבוי האזכרות הם הקדושה,

אך איני מוצא זאת אפילו ברמב"ם פרנקל לא מצאתי שהביאו זאת, 
ע"כ אשמח למי שיש לו מקור לזה
עיין בפניני מרן הגרי"ז לבעל משמר הלוי שהאריך בענין.
 
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
פותח הנושא
זקן ויושב בישיבה אמר:
בן ישיבה אמר:
במס' מנחות וביומא ילפי' איסור היסח הדעת בתפילין בק"ו מציץ מהא דבציץ יש רק אזכרה אחת ואילו בתפילין יש כ"א הזכרות,

זכור לי חקירה בזה 
האם הק"ו הוא דהא דתפילין יש בה כ"א הזכרות הוא עצם זה שיש בה ריבוי אזכרות בזה הוא חמור יותר מציץ,
או דריבוי האזכרות הוא סיבה שעצם התפילין קדוש יותר,

כמדומני ששמעתי זאת בעבר בשם הרב מבריסק זי"ע ורצה לדייק מל' הרמב"ם כהצד השני דהרמב"ם בהל' תפילין כ' דקדושת התפילין גדולה משל ציץ, הרי שהאזכרות הוא סיבה הגורם שעצם התפילין הוא קדוש יותר ולא כהצד הא' שעצם ריבוי האזכרות הם הקדושה,

אך איני מוצא זאת אפילו ברמב"ם פרנקל לא מצאתי שהביאו זאת, 
ע"כ אשמח למי שיש לו מקור לזה
עיין בפניני מרן הגרי"ז לבעל משמר הלוי שהאריך בענין.
היות שאין לי את פניני מרן הגרי"ז אודה לך מאד אם תוכל להעלותו כאן
(בדרך אגב מעניין מאד מה שכשלמדתי סוגיות אלו במס' מנחות אצל מו"ר הגרמ"ד הלוי שליט"א, בנו של מרן הדרי"ז, והוא לא הביא זאת על אף שהוא התייחס לקושית התוס' ביומא על האי ק"ו ושי' הרמב"ם,),
 
 
A

Anonymous

Guest
בן ישיבה אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
בן ישיבה אמר:
במס' מנחות וביומא ילפי' איסור היסח הדעת בתפילין בק"ו מציץ מהא דבציץ יש רק אזכרה אחת ואילו בתפילין יש כ"א הזכרות,

זכור לי חקירה בזה 
האם הק"ו הוא דהא דתפילין יש בה כ"א הזכרות הוא עצם זה שיש בה ריבוי אזכרות בזה הוא חמור יותר מציץ,
או דריבוי האזכרות הוא סיבה שעצם התפילין קדוש יותר,

כמדומני ששמעתי זאת בעבר בשם הרב מבריסק זי"ע ורצה לדייק מל' הרמב"ם כהצד השני דהרמב"ם בהל' תפילין כ' דקדושת התפילין גדולה משל ציץ, הרי שהאזכרות הוא סיבה הגורם שעצם התפילין הוא קדוש יותר ולא כהצד הא' שעצם ריבוי האזכרות הם הקדושה,

אך איני מוצא זאת אפילו ברמב"ם פרנקל לא מצאתי שהביאו זאת, 
ע"כ אשמח למי שיש לו מקור לזה
עיין בפניני מרן הגרי"ז לבעל משמר הלוי שהאריך בענין.
היות שאין לי את פניני מרן הגרי"ז אודה לך מאד אם תוכל להעלותו כאן
(בדרך אגב מעניין מאד מה שכשלמדתי סוגיות אלו במס' מנחות אצל מו"ר הגרמ"ד הלוי שליט"א, בנו של מרן הדרי"ז, והוא לא הביא זאת על אף שהוא התייחס לקושית התוס' ביומא על האי ק"ו ושי' הרמב"ם,),
אין לי איך להעלות את זה.
אולי יש את זה באוצר החכמה?
דרך אגב, גם שם אין מקור ברור שזה מדברי הגרי"ז, זה רק 'מיוחס' להגרי"ז
 
 

אמדי

משתמש רשום
ידועה חקירה זו בעולם הישיבות בשם הגרי"ז
עיין מנחת אברהם יומא ז' ב'
ישורון ח"ט דף רי"א [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20349&st=&pgnum=223]
שניהם בשם הגרי"ז
כמדומה לי שהדבר גם מופיע בקוטרס שיעורי הגרי"ז על יומא וקד"הח אבל כעת אין לי אותו תחת ידי לבדוק.
 

ינון קליין

משתמש רגיל
בבית האוצר למהר"י ענגיל זצ"ל (מערכת ב-ג כלל יא) שהקשה, הרי קדושת הציץ חמורה מקדושת תפילין? אלא, "הבינו חכמים בחכמתם טעם האזהרה הזאת דהוא מפאת כבוד השם הכתוב בציץ. דענין השם מחייב שלא יסיח דעתו וכו'. ולכן שפיר דנו קל וחומר לתפילין דיש בהם ריבוי שמות, דכל שכן שלא יסיח דעתו רק ימשמש בהם כל שעה ושעה". והוסיף שם מהר"י ענגיל במוסגר: "ועי' פרקי ר"א פרק מ, אמר משה לפני הקב"ה רבון כל העולמים הודיעני שמך הגדול והקדוש וכו', והודיעו וכו', וראו העליונים שמסר לו הקב"ה סוד שם המפורש וענו ברוך אתה ה' חונן הדעת, עכ"ל הפרקי ר"א. וזה מורה כי ענין הדעת יתייחס אל עניין השם, ועל כן שפיר ענין השם שבציץ מחייב שלא יסיח דעתו". ועי' בהמשך דבריו מה שביאר על דרך הסוד.
אמנם עי' בישועות יעקב (סי' מג) שהעלה בדעת הרמב"ם שבשמות מכוסים אין בעיה של היסח הדעת והבעיה לשיטתו היא מצד שם שדי שבתפילין. וע"ע במלבי"ם בארצות החיים (סי' כח ארץ יהודה ס"ק א) ובפרי יצחק לגר"י בלאזר (סי' ה).
בשיעורי הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל (ציצית, תפילין וקריאת התורה עמ' סג) ביאר שדין היסח הדעת בתפילין נובע משרש המצוה- לשעבד את המחשבה והלב (הדעת והתאוות) לעבודתו יתברך, "ובהיסח הדעת אין התכלית הזה מתקיים".
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
פותח הנושא
זקן ויושב בישיבה אמר:
בן ישיבה אמר:
במס' מנחות וביומא ילפי' איסור היסח הדעת בתפילין בק"ו מציץ מהא דבציץ יש רק אזכרה אחת ואילו בתפילין יש כ"א הזכרות,

זכור לי חקירה בזה 
האם הק"ו הוא דהא דתפילין יש בה כ"א הזכרות הוא עצם זה שיש בה ריבוי אזכרות בזה הוא חמור יותר מציץ,
או דריבוי האזכרות הוא סיבה שעצם התפילין קדוש יותר,

כמדומני ששמעתי זאת בעבר בשם הרב מבריסק זי"ע ורצה לדייק מל' הרמב"ם כהצד השני דהרמב"ם בהל' תפילין כ' דקדושת התפילין גדולה משל ציץ, הרי שהאזכרות הוא סיבה הגורם שעצם התפילין הוא קדוש יותר ולא כהצד הא' שעצם ריבוי האזכרות הם הקדושה,

אך איני מוצא זאת אפילו ברמב"ם פרנקל לא מצאתי שהביאו זאת, 
ע"כ אשמח למי שיש לו מקור לזה
עיין בפניני מרן הגרי"ז לבעל משמר הלוי שהאריך בענין.

הצג קובץ מצורף פניני רבינו הגרי_ז שולזינגר, משה מרדכי בן יצחק הלוי עמוד 251.pdf
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אהל אמר:
ביראים נמי ס"ל כשי' התוס' דהוא מדבנן, והוא מסיק זאת מכח מה דמצינו בגמ' לחלק בין נשיאות כפיים במקדש לנשיאות כפיים במדינה, דבמקדש כהן גדול מרים ידיו מול כתפו כדי שלא יגביה ידיו מעל הציץ ואילו במדינה ושאר הכהנים מגביהים מעל הראש, ולכאו' הרי גם בשאר הכהנים הרי מכח האי ק"ו דקדושת התפילין גדולה משל ציץ אמאי מותר להם להגביה ידיהם מעל התפילין, ומכח זה מסיק היראים שאכן הוא דין דרבנן וכהתוס', ובאמת קדושת הציץ גדולה כיון דהאזכרה בגילוי ולא מחופה כהתפילין,

ולכאו' אפשר דתלוי בזה דאי נימא דעצם ריבוי האזכרות הוא הקדושה שבתפילין, א"כ שפיר הק' היראים,
אבל אי נימא דריבוי האזכרות גורם לעצם התפילין שקדושתו גדולה, א"כ שפיר יש לחלק בין היסח הדעת להגבהת היד, דהיסח הדעת הוא דין הנובע מכח הקדושה שבו, וקדושת התפילין גדולה משל ציץ, אך הגבהת היד מעל הציץ אינו דין הנובע מכח הקדושה שבו, אלא דיש בזה בזיון ופחיתת כבוד לאזכרה המגולה, וטעם זה לא שייך בתפילין שהאזכרות מחופין
ארשה בזה לעצמי להעיר לך, בהיראים ס"ל דאיסור היסח הדעת הוא מדאו' ודלא כשי' התוס', אלא דס"ל דאיסור היסח הדעת הוא משום שמא יפול לארץ וידרוס עליה, (וכמבו' בד' הבית יוסף בהלכות שבת דס"ל דאיסור היסח הדעת הוא אף כשהתפילין בידיו), הוא אכן הקשה בזה מנשיאות כפיים, והביא מזה להוכיח דאינו דומה בזיון של היסח הדעת מחשש שמא ידרוס עליה דבזה תפילין חמור מציץ, על אף שהאזכרות מחופות, לשאר בזיון דבזה ציץ חמור מאחר שהאזכרה מגולה,
וז"ל 
 אמר רבא בר רב חנא [ל"ו ב'] חייב אדם למשמש בתפליו בכל שעה ק"ו מציץ ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן כמה אזכרות לא כל שכן ואף על גב דאמרינן בפ' במה אשה יוצאה [שבת ס"ב א'] שקמיעין כיון דמחופין עור מותרין להכניסן בבית הכסא ותפילין ה"ט דאסירי משום שי"ן ודל"ת ויו"ד אלמא אזכרות שבפנים מהני להו חיפוי עור וא"כ ליכא ק"ו דהא בתפילין נמי חדא אזכרה איכא הא לא קשיא דלענין הכנסת בה"כ הוא דמהני חיפוי עור אבל לענין דריסת רגלים דאתי ע"י היסח הדעת לא מהני חפוי עור הלכך איתא לק"ו ותדע דציץ חמור מתפילין לענין בזיון דלא דמי לדריסת רגלים דתנן במס' תמיד ובסוטה פ' אלו נאמרין [ל"ח א'] במקדש כהנים נושאין כפיהם למעלה מראשיהם חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ אבל בשאר ראשי כהנים משום תפילין לא חיישינן.


 
 
חלק עליון תַחתִית