3 סוגים של אהבת כסף. (נסיון לעשות ביחד סדר הגיוני בנושא הכי מדובר בעולם...)

ייעוץ תורני

משתמש ותיק
ראיתי בספר אחד שכתב להבחין בין שלשה סוגי אהבת כסף
וביאר שיש במשמעות המושג "כסף" 3 מטרות שונות לגמרי זה מזה.

1. הכסף כאמצעי הכרחי כדי לשלם על הצרכים האמיתיים ולהמשיך הלאה בחיים. 

2. הכסף ככלי להשיג מותרות בילויים והנאות נוספות. 

3. גם אחרי שהאדם מסודר יש תאוה לעוד ועוד כסף שישכב בבנק או לקנות בו נכסים מיותרים - כדי להגביר מעמד כח ושליטה בעולם.

כולם מוזמנים להוסיף לכולם חכמה ותבונה בזה, כי כמעט לא מדברים על זה בישיבות ואח"כ מגיעים/נופלים לחיים עצמם בלי הכנה.

[וראיתי רבים שחושבים שהאדם אמור לבחור בין הקצנה של עניות להקצנה הפוכה, או בין קיצוניות בהשתדלות לקיצוניות הפוכה]. 
 

ייעוץ תורני

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש בחז"ל הרבה מאוד בכל נושא הכסף, וזה פרוייקט רציני אם נזכה יחד:

1. להעלות כאן את מה שאמרו בש"ס, וגם מכל רבותינו שאח"כ.

2. להגדיר ולברר על איזה סוג של כסף הם התכוונו - מבין שלשת הסוגים הנ"ל.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
יש המון מה להאריך בזה ויישר כח על פתיחת האשכול

מהגמ' שכהן גדול חייב להיות עשיר רואים שיש סוג נוסף של צורך בכסף

יש בחז"ל ממונו של האדם שמעמידו על רגליו או משהו כזה


לדעתי ההגדרה
כמו שבריאות ואריכות ימים וכח פיזי וכושר דבור וכו וכו זה אמצעים לעבודת ה' ולהרבות טוב
כך גם כסף
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
בעבר כתבתי לעצמי דברים הקשורים לנושא זה

עשירות הטובה היא אם רעה

ידוע מהח"ח בגנות העשירות שאמר על מי שזוכה מפסיד את הנדוניא מיד ונהייה רב בעיירה
ומי שלא זכה מתעשר ורק אחרי כמה שנים מפסיד את כספו והוא כבר שכח את לימודו

וסיפור חייו של הח"ח עצמו שויתר על נדוניא גדולה בשביל שלא יהיה חיכוך אצל אמו בזיווג שני

מאידך, מבקשים בברכת החודש חיים של עושר וכבוד

ראה אבות ו ח הנוי והבנים והעושר נאה לצדיקים ונאה לעולם

וכן משנה ט אפילו אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא. במקום תורה משמע שיש כאן מהלך של התגברות

וידוע אצל קורח יש עושר שמור לבעליו לרעתו.

ראה אבן עזרא פרשת משפטים לגבי הלואה את העני עמך כי החסידים לא יבקשו עושר בעולם הזה וידוע שהאבן עזרא בעצמו היה עני

ובחוהל עבודת ה' הדברים שצריך לשנן זה שאולי העשירות לנסיון

אולי יש לנסות להבין על פי עשירות רבי מה המשמעות לעושרו (יעויין ב"מ פה. על העשירות של שומר הסוסים שלו)

הרי רבי הרים עשר אצבעותיו כלפי מעלה וכו

וראה בתפארת ישראל ריש פרק ב באבות שמטרת העשירות של רבי שע"י עושרו פירנס את החכמים גדולי הדור והייתה להם פניות לערוך את המשניות

יעויין משלי ד ה אל תיגע להעשיר ויעויין ספר לוית חן

יעויין בריש שער הבטחון בגנות הסומך על עושרו

שמעתי בשם ה יעקובזון
בימינו ניסיון העוני יותר קשה מנסיון העושר

יוד סימן רמו סעי כא רמא ושך האם מותר לתח לקחת מתנות
ובשך מביא ב"ח שמותר לראש ישיבה ואבד לקבל מתנות עד שיתעשר שהוא כמו מלך וכהן גדול

ועיי טז שם בחומרת הדברים
 

מאן דהו

משתמש ותיק
אצל כהן וכל אדם חשוב שאחד התנאים להיות עשיר הוא בגלל העם ולא במטרה לכשעצמה כלפי עצמו
 

ייעוץ תורני

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש מטרה כזו שהעם שמתפעל מכח ועוצמה יתכופף לאמת של האיש האמיתי.
אבל יש גם חוץ מזה מטרה נוספת שכל העולם יהיה כבוש תחת האמת.
וכמו שדוד המלך עשה מצוה בכיבושיו וכן המשיח צריך לכבוש את העולם, כך כל יהודי שמתעשר - - לש"ש - - הוא כובש את העולם בחלקה הקטנה שלו תחת מלכות שמים.
​​​​​​(ולהיפך כל מתנת חינם לגוי היא איסור דאורייתא)

וכמו שכתוב בהוריות דף י ע"ב - "אמר רבא, אי אכלו צדיקי תרי עלמא מי סני להו? אלא אמר רבא אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשי הרשעים של עולם הזה בעולם הזה".
 

yosf

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
בעבר כתבתי לעצמי דברים הקשורים לנושא זה

עשירות הטובה היא אם רעה
העשירות כשלעצמה היא טובה מאוד וכדלהלן, 
אלא שכמו בכל דבר יש אפשרות בחירה ולכך נאמר יש עושר שמור לרעתו, ולעומת זה ישנם פסוקים המורים להפך, והיינו כנ"ל דביד האדם ולפי דרגתו ועוצם קדושתו והנהגתו וכו' כ"ז משפיע אם העושר לרעתו ב"מ או אדרבה לטובתו. [והצדיקים פשוט פחדו מנסיון גדול]
ובגמ' אמרו דרבי מכבד עשירים
והלא ודאי אין הכוונה ח"ו שהיה סוגד ומעריך העשיר בגלל עושרו, לא יעלה על הדעת
והביאור בזה הוא כי הרי איך נעשה אדם עשיר ??   ע"י שהשי"ת משפיע עליו שפע גדול מהשמים
ועניין השפע הזה הוא שפע הנקרא שפע דנפש וכעניין כי נפשו הוא חובל, 
והיינו כי יש ג' דברים שמקורם הוא שפע הנפש, האחד ממון, השני כעס, הג' אישה
ובעת אשר נגזר על האדם כי יושפע עליו שפע עצום דנפש אזי שולח לו השי"ת נסיון הכעס ואם יזכה ויעמוד אזי יזכה לשפע דנפש וע"י שיזכה לאור השפע דנפש ממילא ג"כ זה יתבטא בגשמיות בשפע ממון או אישה כשרה וכו'
וזה עניין רבי מכבד עשירים והיינו לפי דבהכרח זכו לשפע אור עצום המושפע עליהם ומפני אותו  האור הק' היה רבי מכבדם
[וממילא מובן מה עניין עושר שמור לרעתו והיינו כי היה ראוי לו לקבל עיקר שפע האור דנפש למקום גבוה יותר אבל קיבלו רק בממון, וגם דכיון דאינו ראוי כ"כ הרי שממילא יאבד ח"ו אותו האור ע"י שלא יחלק לאחרים ולצדקה וכו]
ולמה אני כותב את זה???.
כדי שנדע שכל פעם שיש נסיון של כעס, היינו שיש רצון מאת השי"ת להוריד לנו שפע עשירות ושלום בית וכו' וח"ו שלא נאבד את האור על הכעס ב"מ בבחינת טורף נפשו באפו- דהיינו שטורף ומאבד הנפש דהיינו האור הנ"ל באפו דהיינו ע"י הכעס,
וכל הכועס כאילו... והבן.
 
 

עניין

משתמש רגיל
זכור לי שבליקוטי מוהר"ן כתוב כזה רעיון, שעשיר שיש לו כסף הרי זה השפעה ולכן אנשים אוהבים אותם וכו' וכו'
לא זוכר ברור ואיפה זה כתוב אולי הרב @ברסלבר (ליטאי לשעבר) יכול להביא את הדברים
 
 

מאן דהו

משתמש ותיק
yosf אמר:
יעקב שלם אמר:
בעבר כתבתי לעצמי דברים הקשורים לנושא זה

עשירות הטובה היא אם רעה
העשירות כשלעצמה היא טובה מאוד וכדלהלן, 
אלא שכמו בכל דבר יש אפשרות בחירה ולכך נאמר יש עושר שמור לרעתו, ולעומת זה ישנם פסוקים המורים להפך, והיינו כנ"ל דביד האדם ולפי דרגתו ועוצם קדושתו והנהגתו וכו' כ"ז משפיע אם העושר לרעתו ב"מ או אדרבה לטובתו. [והצדיקים פשוט פחדו מנסיון גדול]
ובגמ' אמרו דרבי מכבד עשירים
והלא ודאי אין הכוונה ח"ו שהיה סוגד ומעריך העשיר בגלל עושרו, לא יעלה על הדעת
והביאור בזה הוא כי הרי איך נעשה אדם עשיר ??   ע"י שהשי"ת משפיע עליו שפע גדול מהשמים


 

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=2274
 
עניין אמר:
זכור לי שבליקוטי מוהר"ן כתוב כזה רעיון, שעשיר שיש לו כסף הרי זה השפעה ולכן אנשים אוהבים אותם וכו' וכו'
לא זוכר ברור ואיפה זה כתוב אולי הרב @ברסלבר (ליטאי לשעבר) יכול להביא את הדברים
 

תורה ס"ח
http://rabenubook.com/%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%b4%d7%9f-%d7%a1%d7%97/


כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים וּמִתְאַוִּים לְמָמוֹן, וְלֹא לְמָמוֹן בִּלְבַד מִתְאַוִּים וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְהָאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַמָּמוֹן, דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִמְשֹׁךְ אֵלָיו וְלֶאֱהֹב אוֹתוֹ, מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יד): וְאוֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים. וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן, שֶׁהַמָּמוֹן בָּא וּמִשְׁתַּלְשֵׁל וּמִתְהַוֶּה מִשָּׁם. כִּי בְּוַדַּאי הַתְחָלַת הַמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם הַמָּמוֹן, הוּא בְּוַדַּאי בְּחִינַת קְדֻשָּׁה וְשֶׁפַע קֹדֶשׁ, וְאַחַר־כָּךְ נִתְגַּשָּׁם לְמַטָּה, כְּדֶרֶךְ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, וְנִתְהַוֶּה מָמוֹן. וְעַל כֵּן הַנֶּפֶשׁ תְּאֵבָה לְמָמוֹן, מֵחֲמַת שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִמָּקוֹם שֶׁהַמָּמוֹן בָּא מִשָּׁם. אַךְ צָרִיךְ לִבְלִי לְהִתְאַוּוֹת לְהַמָּמוֹן, כַּמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים גֹּדֶל גְּנוּת תַּאֲוַת מָמוֹן, רַק לְהִתְאַוּוֹת וְלֶאֱהֹב הַמָּקוֹם שֶׁהַמָּמוֹן בָּא וּמִשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם כַּנַּ"ל. וּבִבְחִינָה זוֹ רַבִּי מְכַבֵּד עֲשִׁירִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין פו), מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָמוֹן שֶׁהוּא בָּא מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ כַּנַּ"ל:
וְדַע, שֶׁרָאוּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ לָהֶם מָמוֹן, אַךְ יֵשׁ מִדָּה אַחַת שֶׁמַּפְסֶדֶת וּמְאַבֶּדֶת מֵהֶם הַמָּמוֹן, וְהִיא מִדָּה רָעָה מְגֻנָּה, שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה. וַאֲפִלּוּ אִם יִרְצֶה אֶחָד לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה, וּבִפְרָט בִּשְׁבִיל תַּאֲוַת הַמָּמוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּפְסִיד לוֹ אֶת הַמָּמוֹן, עִם כָּל זֶה הַמִּדָּה רָעָה הַזֹּאת מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו בְּיַלְדוּתוֹ וּבְקַטְנוּתוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַפְסֶדֶת מִמֶּנּוּ הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ. וְהַמִּדָּה רָעָה הַהִיא הוּא מִדַּת הַכַּעַס, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַפְסִיד וּמְאַבֵּד הַמָּמוֹן הָרָאוּי לוֹ. כִּי בִּבְחִינַת שֹׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל הַמָּמוֹן, מִמָּקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם, הוּא בְּחִינָה אַחַת עִם הַכַּעַס מַמָּשׁ. וְעַל כֵּן הַבַּעַל דָּבָר, כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל וְיוֹרֵד שֶׁפַע לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן, אֲזַי יוֹרֵד וּמַזְמִין לוֹ כַּעַס, וְעוֹשֶׂה לוֹ מִבְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁיּוֹרֵד אֵלָיו שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן, עוֹשֶׂה לוֹ מִמֶּנּוּ כַּעַס. כִּי הַכַּעַס הוּא מַמָּשׁ בְּחִינָה אַחַת וְעִנְיָן אֶחָד עִם הַמָּמוֹן, בִּמְקוֹם שֹׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, וְאֵין בֵּינֵיהֶם שׁוּם הֶפְרֵשׁ, כִּי שְׁנֵיהֶם יוֹרְדִים מִגְּבוּרוֹת, וְנִמְשָׁכִין מִמָּקוֹם אֶחָד מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת (איוב לז): מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה; וּכְתִיב (ירמיה א): מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה; הַיְנוּ בְּחִינַת כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת יא): וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ. כִּי הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת הִיא בְּחִינַת חוֹמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יח): הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה וְכוּ'. וְהַכַּעַס הוּא קִלְקוּל הַחוֹמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כה): עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה, אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ. וְהַבַּעַל דָּבָר, כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁיּוֹרֵד לָאָדָם הִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁפַע שֶׁל מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה כַּנַּ"ל, אֲזַי הוּא עוֹשֶׂה לוֹ מִזֶּה הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת כַּעַס, שֶׁמַּזְמִין לוֹ דָּבָר לִכְעֹס, וְנִתְקַלְקֵל בְּחִינַת הַחוֹמָה עַל־יְדֵי הַכַּעַס כַּנַּ"ל, כִּי הַכַּעַס וְהַמָּמוֹן הֵם בְּחִינָה אַחַת בְּשֹׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן בְּקַל מְהַפֵּךְ לוֹ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁפַע שֶׁל מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה, לְכַעַס, שֶׁהוּא הֶפֶךְ הַחוֹמָה, וְעוֹשֶׂה לוֹ מֵחוֹמָה חֵמָה, שֶׁמְּהַפֵּךְ הַמָּמוֹן לְכַעַס כַּנַּ"ל. כִּי תְּחִלַּת שֹׁרֶשׁ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַמָּמוֹן, הוּא מָקוֹם שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מִשָּׁם, בִּבְחִינַת (דברים כד): וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ, הַנֶּאֱמַר עַל מָמוֹן שֶׁל שְׂכִיר יוֹם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ה): בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ, וְעַל כֵּן הַנֶּפֶשׁ מִתְאַוָּה וְתָאֵב לוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל יְדֵי כַּעַס מְאַבֵּד נַפְשׁוֹ, בִּבְחִינַת (איוב יח): טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תצוה דף קפב):
וְדַע, שֶׁאֲפִלּוּ אִם כְּבָר הִגִּיעַ לוֹ הַשֶּׁפַע, וְנִתְהַוֶּה מִמֶּנָּה מָמוֹן, וּכְבָר יֵשׁ לוֹ הַמָּמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה כַּנַּ"ל. עַל כָּל זֶה, לִפְעָמִים הַבַּעַל דָּבָר מְגָרֶה אוֹתוֹ בְּכַעַס גָּדוֹל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁמַּפְסִיד וּמְאַבֵּד מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּבָר. אַף שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁלֹּא יוּכַל אָז לְהַפְסִיד לוֹ הַמָּמוֹן עַל יְדֵי הַכַּעַס, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְהַוָּה מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַשֶּׁפַע מָמוֹן, וְשׁוּב אִי אֶפְשָׁר לְהִתְהַפֵּךְ לְכַעַס, וְאַדְּרַבָּא הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹמָה, רָאוּי שֶׁיָּגֵן עָלָיו שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַפְסִיד לוֹ וּלְהַזְמִין לוֹ כַּעַס, שֶׁהוּא הֶפֶךְ בְּחִינַת חוֹמָה. עַל כָּל זֶה, יֵשׁ כֹּחַ בְּיַד הַבַּעַל דָּבָר לְהִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם בְּכַעַס גָּדוֹל כָּל־כָּךְ, שֶׁיַּפְסִיד מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּבָר. כִּי כְּשֶׁהַמָּמוֹן יוֹרֵד לָאָדָם, הוּא בִּבְחִינַת (תהלים קיא): טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו. וְהוּא מְהַפְּכוֹ לְכַעַס, וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ כַּנַּ"ל. הַשֵׁם יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:


 
ויש להוסיף שכמו בכל עניין, ההתמודדות הנכונה עם הכעס - זה תפילה והתבודדות. רבינו כותב פה שקשה מאד להנצל מהכעס גם אם יודעים שעל ידי זה מפסידים את העשירות, ואפילו כשיש תאוות ממון - עדיין לא מצליחים לעצור את הכעס.
ולכן הייתי מתמקד במילים האחרונות של רבינו - "הַשֵׁם יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת", כי אדם בכוחות עצמו לבד לא יכול. והבחירה שלו אם להתפלל ולהתבודד על זה או לא.

לכל תורה בליקוטי מוהר"ן יש תפילה שחיבר עליה מוהרנ"ת בלקוטי תפילות. כאן מוהרנ"ת מאחד את התורה הזאת ואת התורה שאחריה, העוסקת בענייני גזל - לתפילה אחת, שמקיפה את ענייני הממון והפרנסה ע"פ התורות הנ"ל. (רבינו רצה שיעשו מהתורות תפילות, דהיינו שכל פעם שלומדים שצריך להתחזק במשהו - להתפלל לה' שיעזור לנו בזה)
אז הנה התפילה - לתועלת וזיכוי הרבים.
http://rabenubook.com/ליקוטי-תפילות-א-תפילה-סח-סט/
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
שמעתי היום ממו"ר הרב אריה שפירא

עשירות היא שלימות! (מסוימת אבל שלימות)

כל טוב שיש בעולם הוא זה ביטוי לשלימות
ולכן עושר זה מעלה
וההוכחה הכי פשוטה שהתורה מתארת את האבות היא מתארת את עושרם
בדבר שהוא לא מעלה א"א לשבח

אלא כמו בכל שלימות בלי דעת איך להשתמש בה זה עלול להיות מסוכן
להמחשה הוא הביא משל
מה שהגוף גדל ומתפתח זה טוב ושלימות ואמור להועיל
ניקח ל"ע מישהו חסר דעת
זה שהגוף שלו גדל כיון שהוא בלי דעת זה לא מועיל ואולי אף מפריע..

ולכן הנוסח הוא יש עושר שמור לבעליו לרעתו יש סיכון כזה

וכך פן אשבע וכיחשתי זה חשש שבלי דעת מספיקה זה מסוכן

ולכן העושר הוא נסיון
 
חלק עליון תַחתִית