כידוע שכיום עם התפתחות הטכנולוגיה ישנה אפשרות להתפלל כמונה מעות = כמכונה אלקטרונית המונה מעות בציינג'...
מה הדין בכל מגוון המקרים של אונס שאינו יכול להתפלל כראוי.
כמו למשל אשה שטרודה במצות "משמשי החולה" = כל ילד קטן.
כי הוא תמיד כחולה שאין בו סכנה (היתר ידוע של הח"ח לאשתו).
לכאורה הרי במשך אלפי שנים מבריאת העולם ועד סוף ימי בית שני - כולם התפללו בפשיטות ותמימות כמו כל ברסלבר שמתבודד בשדה - פשוט דיברו עם ה' !
וכל אחד ואחת בנוסח האישי שלו/שלה - שבחוהו, בקשו ממנו, והודו לו.
וכמו שמתאר זאת הרמב"ם באריכות מחכימה ומרתקת.
(בתחילת הלכות תפילה, מי מתנדב להעלות?)
האם בגלל שכעת סידרו לנו אנכנה"ג נוסח מתוקן שבו >נכוין< את ליבנו - חלפה מן העולם מצות תפילה העיקרית המקורית והפשוטה שאותה תקנו האבות?
ומנין לנו >שהתפילה האוטומטית< שחידשנו - גם היא נחשבת כקיום מצות תפילה דאורייתא שמזכירים כל יום בק"ש: "לעבדו בכל >לבבכם<" .
(מי מתנדב להעלות את ההגדרה של הרב דסלר על זה: "צפצוף" וכו')
וגם אחרי התקנה של כנסת הגדולה - מי יימר שהיה כלול בתקנתם תחליף מוזר כזה שרק >אומרים< ולא שמים >לבבכם< מה אומרים.
בקיצור: מנין ההיתר לדחות על הסף את האפשרות להתפלל באמת מהלב = לדבר עם ה' כפשוטו.
ולהעדיף 'תפילה' מחודשת כזו שהיא אולי בגדר "זכר לאבותינו שהיו מתפללים לאלוקינו בזמן שהיה ביהמ"ק קיים"...
נ. ב. נא לא להילחץ יותר מידי...
מה הדין בכל מגוון המקרים של אונס שאינו יכול להתפלל כראוי.
כמו למשל אשה שטרודה במצות "משמשי החולה" = כל ילד קטן.
כי הוא תמיד כחולה שאין בו סכנה (היתר ידוע של הח"ח לאשתו).
לכאורה הרי במשך אלפי שנים מבריאת העולם ועד סוף ימי בית שני - כולם התפללו בפשיטות ותמימות כמו כל ברסלבר שמתבודד בשדה - פשוט דיברו עם ה' !
וכל אחד ואחת בנוסח האישי שלו/שלה - שבחוהו, בקשו ממנו, והודו לו.
וכמו שמתאר זאת הרמב"ם באריכות מחכימה ומרתקת.
(בתחילת הלכות תפילה, מי מתנדב להעלות?)
האם בגלל שכעת סידרו לנו אנכנה"ג נוסח מתוקן שבו >נכוין< את ליבנו - חלפה מן העולם מצות תפילה העיקרית המקורית והפשוטה שאותה תקנו האבות?
ומנין לנו >שהתפילה האוטומטית< שחידשנו - גם היא נחשבת כקיום מצות תפילה דאורייתא שמזכירים כל יום בק"ש: "לעבדו בכל >לבבכם<" .
(מי מתנדב להעלות את ההגדרה של הרב דסלר על זה: "צפצוף" וכו')
וגם אחרי התקנה של כנסת הגדולה - מי יימר שהיה כלול בתקנתם תחליף מוזר כזה שרק >אומרים< ולא שמים >לבבכם< מה אומרים.
בקיצור: מנין ההיתר לדחות על הסף את האפשרות להתפלל באמת מהלב = לדבר עם ה' כפשוטו.
ולהעדיף 'תפילה' מחודשת כזו שהיא אולי בגדר "זכר לאבותינו שהיו מתפללים לאלוקינו בזמן שהיה ביהמ"ק קיים"...
נ. ב. נא לא להילחץ יותר מידי...