מאן דהו אמר:לא כתוב סקילה כתוב מיתה ואולי בידי שמים
שאלה יפה מאוד, כמדומה שהאפיקי ים מדבר על זה.שי גולד אמר:ד' שמאי הזקן בקידושין מג שיש שלדב"ע והאומר לשלוחו הרוג את הנפש חייב מיתה.
ויל"ע את מי יתרו, ומתי?
אם יתרו את השליח איך זה יועיל לחייב את המשלח.
ואם יתרו את המשלח, אזי מתי - בזמן ביצוע השליחות לכאו' אין תוכן להתראה כי זה לא בידו, ובזמן המינוי זהו התראת ספק, וצ"ע
אמת מארץ תצמח אמר:הקשה כן בנודע ביהודה מהדו"ת - אבן העזר סימן עז ע"ש
למה אי אפשר להתרות את המשלח בשעת המעשה -שיחזור בו מהשליחות ויבטלנה ?שי גולד אמר:ואם יתרו את המשלח, אזי מתי - בזמן ביצוע השליחות לכאו' אין תוכן להתראה כי זה לא בידו, ובזמן המינוי זהו התראת ספק, וצ"ע
נכון מאוד, ואה"נ חיוב מיתה בידי אדם יהיה רק בכה"ג שהוא בפניו ויכול לבטל את השליחות .שי גולד אמר:בשליחות שהיא לא נתינת כח אלא רק ציווי לעשות את המעשה עבורי - ייסדו האחרונים שמועיל ביטול רק בפני השליח.
וכן פסק הרמב"ם הלכות עבודה זרה יב אתני תנא קמיה דרב חסדא: אחד המקיף ואחד הניקף לוקה. אמר ליה: מאן דאכיל תמרי בארבילא לקי? דאמר לך: מני? רבי יהודה היא, דאמר: לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. רבא אומר: במקיף לעצמו ודברי הכל. רב אשי אומר: במסייע ודברי הכל.
וא"כ תיקשי הרי זו התראת ספק דמאן יימר שיגלחנו המקיף, וע"כ שכיון שהמצב לפנינו שהוא עומד לגלחו ובכה"ג הוה התראת ודאי.במה דברים אמורים באיש המגלח אבל איש המתגלח אינו לוקה אלא אם כן סייע למגלח, והמגלח את הקטן לוקה.
פשוט עד מאוד ,כשהמצב לפני ההתראה הוא שהוא ודאי הולך לעשות את המעשה, כפי שנראה לעיננו אין כאן שום ספק ממילא זה גם לא התראת ספק, משכך אין לשאול אולי הוא לא ישמע לו, כיון שיש אומדנא דמוכח שהוא הולך לעשות על דעת המשלח .אמת מארץ תצמח אמר:1 הנודע ביהודה כותב ששליחות לדבר עבירה הוא התראת ספק שמא לא ישמע לו השליח מה זה קשור לפרשנותיך וכי אם השליח עשה זאת מיד אז זה היה יותר ודאי שהשליח ישמע לו?! כך שהפרשנות בהתראת המשלח אין לה קשר לדברי הנודע ביהודה.
השייכות של המשלח אל המעשה האסור, הוא בכך שהשליח עושה זאת על דעתו ובשליחותו, ממילא ההתראה היא שיחזור בו מכך שהוא עומד מאחורי המעשה ,מה הקשר שאין באי ביטול השליחות מעשה , המעשה עבירה הוא מה שהשליח עושה, ההתייחסות היא אל המשלח על ידי שהוא עושה על דעתואמת מארץ תצמח אמר:2. ובלא"ה אין כזה דבר התראה לבטל שליחות. ההתראה תמיד היא על מעשה החטא ואין התראה לבטל שליחות (גם זה שלא מבטל שליחות אין בזה מעשה).
מעולם לא עלה על דעת אדם שדוד התחייב מיתה, איני יודע איך הגעת להבנה כה מעוותת בדברי , הסברתי שהנודע ביהודה הבין שהמקרה של שמאי הזקן הוא דומיא של המעשה של דוד המלך שהיה לא ברור שיעשה המעשה ,[מה גם שהתראת ספק מחסירה בהגדרה של ואותו הרגת ].אמת מארץ תצמח אמר:3. גם הפירוש שלא היה ניחא לנוב"י לפרש בדברי שמאי שמדובר בפני המשלח כי לא כך היה מעשה דדוד. אינו נכון היות ומהמעשה של דוד רק לומדים שהמעשה מתייחס למשלח. ומימילא בתנאים שיש התראת ודאי יתחייב מיתה. שהרי דוד לא קיבל התראה כלל ולא שייך לומר שבדוד היתה התראת ודאי. ודוד לא חוייב חלילה במיתת בית דין.
מילים חסרות פשר וקשר, אם המקיף לא יגלח אותו לא יהיה איסור, מה פירוש "עושה ודאי מעשה איסור"? אם המקיף לא יגלח אותו לא יעזור הסיוע ולא יהיה ודאי איסור, בדיוק כמו בכל דבר שתלוי ביד אחרים שדעת הנו"ב שהוא התראת ספק .אמת מארץ תצמח אמר:4. התראת ספק יש כבסנהדרין עח: כשהמעשה שמתאים בו הוא מעשה שספק אם יבוא בו לאיסור ניקף שמסייע בזה פה עושה ודאי מעשה איסור אבן משלח לדבר עבירה ספק אם ישמע לו השליח.
אדרבה דברי הפר"י הם הפשוטים ודברי הנו"ב הם המחודשים .אמת מארץ תצמח אמר:בדברי הפר"י מאוד מחודשים הוא מפרש שאין ההתראה על הציווי לשליח שלא יגרום למיתה בציווי זה שזה התראת ספק שמא ישמע לו השליח. אלא שבגלל ששלוחו של אדם כמותו אז באמצעות הציווי מצטרף מעשה השליח להיות מעשה המשלח עצמו ומתרים בו על מעשה הרציחה והדברין תמוהים
גם למ"ד התראת ספק לאו שמיה התראה אין הכוונה שצריך שיהיה אומדנא דמוכח שהמותרה כן יחטא וילך ויעשה את העבירה.האחד בא לגור אמר:כשהמצב לפני ההתראה הוא שהוא ודאי הולך לעשות את המעשה, כפי שנראה לעיננו אין כאן שום ספק ממילא זה גם לא התראת ספק, משכך אין לשאול אולי הוא לא ישמע לו, כיון שיש אומדנא דמוכח שהוא הולך לעשות על דעת המשלח .
תירוץ חדש שלא קשור לנאמר לעיל:איש ווילנא אמר:בל בשולח שליח הרי אתה מתרה אותו על התוצאה
התראה זו דומה למקרה שאדם הדביק פת בתנור בשבת שאינו חייב עד שתיאפה, והתרו בו לרדות את הפת קודם שתיאפה הפת שלא חשיב התראה (כמוכח בתחילת מסכת שבת)האחד בא לגור אמר:ההתראה היא שיחזור בו מכך שהוא עומד מאחורי המעשה ,מה הקשר שאין באי ביטול השליחות מעשה
לא הסברתי את דברי מספיק בכל התראה בעינן שיהא כאן מעשה מסויים שהוא וודאי אסור ובהכה את זה וחזר והכה את זה אין כאן מעשה מסוים שהוא וודאי אסור שכל הכאה היא ספק אסורהאמת מארץ תצמח אמר:תירוץ חדש שלא קשור לנאמר לעיל:איש ווילנא אמר:בל בשולח שליח הרי אתה מתרה אותו על התוצאה
אם כי זה לא יתכן שאם כן בכל התראת ספק אפשר לומר שהתראה היא על התוצאה שתהא תוצאת איסור
מהמעשה של דוד לומדים שהמעשה מתייחס למשלח, גם בדבר עבירה כמו בכל שליחות שלא צריך התראה כדי שזה יתייחס למשלח ולכן לא חסר בהגדרה של ואותו הרגת, ואין לזה קשר כלל למחלוקת בהתראת ספק.האחד בא לגור אמר:הסברתי שהנודע ביהודה הבין שהמקרה של שמאי הזקן הוא דומיא של המעשה של דוד המלך שהיה לא ברור שיעשה המעשה ,[מה גם שהתראת ספק מחסירה בהגדרה של ואותו הרגת ].
אם התראה צריכה להיות על המעשה ואי אפשר להתרות על התוצאה, אז ההתראה על השליחות היא התראת ספק ואם אפשר להתרות על תוצאה אז מ"ש מכל התראת ספק, תמיד יתרו על התוצאה האסורה?איש ווילנא אמר:לא הסברתי את דברי מספיק בכל התראה בעינן שיהא כאן מעשה מסויים שהוא וודאי אסור ובהכה את זה וחזר והכה את זה אין כאן מעשה מסוים שהוא וודאי אסור שכל הכאה היא ספק אסורה
מה שאין כן בשולח שליח הרי המעשה שהוא וודאי אסור הוא הריגת אותו פלוני הרי זה התראת וודאי אף שהמותרה אינו יודע בוודאות שעושה מעשה זה
אם המקיף מגלח והוא מסייע אז מעשה הסיוע למקיף הוא מעשה אסור בודאי ולא מעשה שלא נגמר ותלוי באחרים שאינם בידוהאחד בא לגור אמר:אם המקיף לא יגלח אותו לא יהיה איסור, מה פירוש "עושה ודאי מעשה איסור"? אם המקיף לא יגלח אותו לא יעזור הסיוע ולא יהיה ודאי איסור,
אבל כיון שהחפצא דאיסורא הוא לא השליחות עצמה אלא ההריגה הרי ניתן להתרות על ההריגה שלא יהרוג פלוני גם על ידי שליחותאמת מארץ תצמח אמר:אם התראה צריכה להיות על המעשה ואי אפשר להתרות על התוצאה, אז ההתראה על השליחות היא התראת ספק ואם אפשר להתרות על תוצאה אז מ"ש מכל התראת ספק, תמיד יתרו על התוצאה האסורה?איש ווילנא אמר:לא הסברתי את דברי מספיק בכל התראה בעינן שיהא כאן מעשה מסויים שהוא וודאי אסור ובהכה את זה וחזר והכה את זה אין כאן מעשה מסוים שהוא וודאי אסור שכל הכאה היא ספק אסורה
מה שאין כן בשולח שליח הרי המעשה שהוא וודאי אסור הוא הריגת אותו פלוני הרי זה התראת וודאי אף שהמותרה אינו יודע בוודאות שעושה מעשה זה
ההתראה שמתרים את המשלח היא על מעשהו האסור ששולח להרוג. ולא על מה שהשליח יעשה. זאת ההתראה שצריך להתרות את השליח. ואם כן ההתראה שמתרים את השליח היא על מעשה מסופק שגם אם המעשה עצמו יתבצע - שהמשלח ישלח לרצוח. לא בטוח שיהיה עבירה- שהשליח יהרוג.חלילה.האחד בא לגור אמר:אדרבה דברי הפר"י הם הפשוטים ודברי הנו"ב הם המחודשים .
בפשטות התראת ספק זה רק מתי שגם אם המעשה עצמו יתבצע לא בטוח שיהיה עבירה, אבל בשליחות לד"ע אם השליח ירצח יהיה כאן בודאות עבירה , רק שהדבר אינו תלוי במשלח , בפשטות אין כאן קשר להתראת ספק
אנציקלופדיה תלמודית כרך יא, התראת ספק [טור שטו]איש ווילנא אמר:והדבר דומה לזורק אבן ספק תהרוג ספק לא תהרוג שלא חשיבא התראת ספק