אליהו52 אמר:
בן של רב אמר:
על מה מלכי צדק = שם בן נח ירד מגדולתו?
(שהיה כהן לאל עליון בעיר הצדק ירושלים)
על כך שהקדים ברכת הדיוט לגבוה - כשאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ.
ורק אחר כך אמר וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך.
אז לכאורה כל מי שאומר שבחים לאשתו על האוכל ולא מקדים לשבח במילה או חצי מילה את השי"ת שהוא הראשון שעשה את התפו"א הרבה לפני שהיא הכניסה לסיר - נופל שוב באותה טעות!
האמנם???
יש איזה סיפור על המהרי"ל דיסקין שהיה מודה לה' ורק אח"כ למי שעשה לו כל טובה לא זוכר בדיוק את המעשה.
לגבי הכותרת לכא' אין זה מדויק כיון שכבר הודה לה' בברכה ראשונה וזה אמור להספיק.
סתם כך המלצה תברך תאכל ולאחר שטעמת תודה לאשתך כמה שזה טעים... אם תודה לה לפני שאכלת נמצאת דובר שקרים (אם האוכל לא יצא טוב)
האמת שיש בזה "צווי דינים". (מרגש?...)
הצווי הראשון:
תודה על שטרחה הכינה והגישה.
ועל זה צדקו הצדיקים הצודקים שטענו שכבר ברכתי ברכה ראשונה - למי שהכין הראשון את התפו"א הלז.
והצווי השני:
תודה על ההנאה בפועל (הן של השביעה והן של הטעם הטוב).
ורק בזה מתחילה הבעיה - דלכאורה אני מקדים את ברכת האשה לברכת המזון "בחן בחסד וברחמים".
אך נראה פשוט שגם לפני ברכת המזון אפשר לברך "ברכה
קצרה"...
וכלול בה "צווי ברכות" באין כאחת.
כלומר:
אם אני אומר "וואו! איזה אוכל טעים! מבהיל על הרעיון" וכל כיו"ב
>זה לא חייב להתפרש דוקא רק כהודאה לאשה שהכינה אותו.
>ומאידך זה גם לאו דוקא מתפרש רק כהודאה לה' שהכין אותו הרבה לפניה ועזר גם לה להצליח להוציא דבר מוגמר.
אלא - - גם וגם***.
(ס'איז ממש ממיש אנענדרע צווי זאכען... שנים שהן
ארבע,
הצווי ה-1 בהלכות התודות - שאני מודה לפני ההנאה ומודה שוב אחריה,
והצווי ה-2 בהתלהבות מהטעם - שזה בבת אחת גם כלפי מעלה וכלפי האשה)
*** אמנם כמו תמיד הכל תלוי מה מתכוונים ולמי מתכוונים.
"אחר כוונת
הלב הן הן הדברים".