פרשת קרח - פנינים וסיפורים ליקוטים

מאן דהו

משתמש ותיק
השל"ה הקדוש בספרו עמד לבאר שלב אחר שלב את התהליך העובר על בעל המחלוקת או כל אדם שמשתתף בה, דרך האותיות של המילה מ, ח, ל, ו, ק, ת. אומר השל"ה "תחילת המחלוקת הוא באות מ', סגורה מכל איבריה, אך פתח קטן למטה, הכניסה היא אשנב זעיר, אחרי זה האדם נשאב פנימה, עוברים מה-מ' ל-ח' הפתח מתרחב ומלוא רוחבו - ח', השלב הבא אש המחלוקת מתלהבת עד למעלה וזהו האות ל', האות הגבוהה ביותר, אחרי כן היא יורדת עד התהומות וזהו האות ק', יש לה רגל שיורדת למטה, ואז נמשכת המחלוקת הרבה זמן, משום שיש לה שתי רגליים, כמו האות ת', שיש לה תוספת שתעמוד הרבה יותר טוב מאשר ה-ח'.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
כבר ידועים התבטאויותיהם של גדולי הדורות בגנות המחלוקת, והצורך הגדול להתרחק ממנה, כמו מאש בוערת בשדה קוצים. על החפץ חיים מסופר, שכאשר התעורר ויכוח בעירו, והבין שזה עלול להיגרר למריבה ומדון, היה עוזב את העיירה לתקופה מסוימת עד ששקטה המהומה ונרגעה אימת המחלוקת, כי לא רצה להימצא בקרבת אנשי הריב. סיפור בגנות המחלוקת סיפר אחד מהמגידים. מעשה שאירע בעיירה בפולין: בני הקהילה חיפשו שוחט כשר, ירא אלוקים, שישחט עבור בני הקהילה. הצעות רבות הועלו, ומתוכן, לאחר סינון ובירור, נשארו שתי הצעות ראויות. ראשי הקהל החליטו כי יערכו בחירות בין שני השוחטים. שני השוחטים היו ידידים טובים אך היצר הרע שיודע לנצל הזדמנויות כאלו הטיל ביניהם מריבה. כל שוחט הקהיל סביבו פעילים ומשפיעים, הללו טוענים בכה והללו בכה, ואש המחלוקת התלקחה ומאנה להירגע. אחד השוחטים היה מקורב אל בעל ה'שפתי צדיק זצ"ל, ושלח אליו מכתב, בו הוא מפרט את דבר הפלוגתא עם השוחט השני, ושואל ממנו עצה: מה תפקידי בעת הזאת? שלח לו ה'שפתי צדיק': "מחלוקת היא אש, ומאש בורחים, שא רגליך והימלט מן המקום אשר אתה שמה". המכתב טרם הגיעו ליעדו – אל השוחט, הוא הגיע לידי אחד מן הפעילים שצידדו לטובתו, הלה לא רצה שהשוחט יעזוב את העיר, ועל כן החליט שלא למוסרו לידי השוחט, וכך השוחט נשאר בעיר, וכדרכה של מחלוקת היא המשיכה לבעור במלוא העוצמה. כעבור שבוע, השוחט – תלמידו של ה'שפתי צדיק' הלך לעולמו בפתע פתאום ואחריו מתו עוד כמה ממחרחרי הריב. פחד וחרדת אלוקים נפל על הקהילה, הכל ראו עד היכן מגעת שריפת המחלוקת. לימים נודע דבר תשובתו של ה'שפתי צדיק' לתלמידיו, גם פרשת העלמת המכתב ע"י 'ידידו' נודע אף הוא למשפחתו, ומספרים שעוד כמה דורות היה קשה לבני משפחת השוחט למחול לו על מעשה נלוז זה, שלא מסר לאבי המשפחה את דבריו הנחרצים של מורו ורבו, ובזה גרם לסילוקו מהעולם בטרם עת.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
פעם באו תושבים מעיר אחת אל הגאון בעל "ה"אבני נזר" מסוכטשוב בטענה: שהרב שלהם הכשיר בשאלה של בשר וחלב, וזאת אע"פ שלפי דעת רוב האחרונים יש להחמיר ולאסור. ולכן אנו מבקשים להסמיך מורה הוראה נוסף, אותו נשאל ולפיו נלך.
אמר להם הרבי: אינני יכול להכריע בשאלה, עד שלא אברר את פרטי הדברים ואדבר עם הרב של עירכם. אך גם בלא להיכנס לכל פרטי השאלה, הרי אפילו לדבריכם התיר הרב שלכם רק איסור דרבנן, ואילו אתם רוצים לעבור על איסור דאורייתא. תמהו האנשים: איסור תורה? כן קרא הצדיק, מחלוקת היא איסור דאורייתא לדעת כולם, על ידי המחלוקת מגיעים לעבור על איסורי תורה רבים: לשון הרע, רכילות, שנאת חינם, הלבנת פנים ועוד איסורים רבים.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
הקשה הגאון החתם סופר איך נתנו הצדיקים בני לוי לבנם את השם קרח, שהוא שם מאלופי עשו בראשית ל"ו ה'
והלא בגמ ' יומא לח: כתוב שלא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע, וגם רואים שנעשה רשע משום שנתנו לו שם זה, וכותב ליישב דזהו הפירוש ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, שהיה לו להתקדש על ידי שהיה בן יצהר וקהת ולוי, רק וייקח קרח, השם קרח לקח כל הקדושה .
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
"וַיִּקַח קֹרַח.."
אמר בעל חידושי הרי"ם זצ"ל: כל הטעות של קורח הייתה , שהוא חשב שאפשר לקחת לבד, "ויקח קרח" - אני לוקח ! והאמת שהאדם צריך בכל עת להכניס אל לבו: "אני לא לוקח לבד". אני סך הכל מקבל. אם משמים נותנים לי, אני לוקח, ואם לא נותנים לי, אני לא לוקח ...
רש"י אומר, "פרשה זו יפה נדרשת", יש אומרים, שפרשה זו של קרח , אפשר לדרוש בה בכל ימות-השנה, שבכל השנה יש מחלוקות. וכן אומרים "ובני קרח לא מתו" - שהמחלוקת, לא מתה .
והבן איש חי אומר: קורח התעשר בגלל הגזלה שגזל את אוצרות פרעה במצרים... אך הוא לא הסתפק בזה וגם חיפש כבוד ... סופו שהודח מהעולם. זה רמוז במילה ג זֵ לָ ה: אותיות לפני גזלה הם כָ בוֹ ד. ואותיות שאחרי גזלה הם מ ו דָ ח שנידחה מן העולם . ועוד אפשר להסביר: כ וֹ בֵ ד = גזלה = חוֹמֵד. למרות שהיה כָ בֵ ד בכסף רצה לחמוֹד עוד
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
במדרש רבה (קרח יח,ח) מובא: "קרח שפקח היה מה ראה לשטות זה? אלא עינו הטעתו". הרבה קולמוסים נשתברו בפירוש דברי המדרש "עינו הטעתו". פירוש נפלא על כך כתבו בשם האדמו"ר ממישקולץ: דהנה בתרגום אונקלוס על הפסוק "ויקח קרח" פירש: "ואתפלג קרח". ופירשו המפרשים "ואתפלג" –קרח פילג וניתק את עצמו מדרך האבות . וידועים דברי חז"ל מדרש רבה (סח) על הפסוק (תהלים קכא,א): "אשאֵ עיַּני אלֶ ההִרים" –אל תקרא ההרים אלא ההורים. דהיינו האדם צריך להסתכל למעלה אל ההורים – האבות, וללכת בדרכיהם. וזהו הכוונה "עינו הטעתו" – קרח לא קיים את הדרוש "אשא עיני אל ההורים" – להסתכל למעלה לדרך האבות בכדי ללכת בדרכיהם, אלא לקח לו דרך לעצמו, ולכן נכשל אף על פי שפיקח היה.. ועל פי פירוש מתוק זה, המשיך לבאר את דברי המדרש פליאה: "מה ראה קרח לחלוק על משה? פרה אדומה ראה". שקרח אף על פי שעזב את דרך אבותיו, רצה לנצל את זכות אבותיו שתעמוד לו שלא ייענש על מעשיו, כמו בפרה אדומה שבאה לכפר על חטא העגל כמובא ברש"י (פר' חוקת): "משל לבן שפחה שטינף פלטרין של מלך, אמרו לאמו שתבוא ותקנח את צואת בנה ". וזהו אם כן פירוש המדרש, מה ראה קרח לחלוק על משה, ולא פחד שייענש? פרה אדומה ראה. קרח חשב, כמו שפרה אדומה מכפרת על עוון בניה, אם כן גם לו תעמוד זכות אבותיו בעדו, אולם "עינו הטעתו" דזכות אבות מסייעת לאדם רק כשהולך בדרכיהם ..
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
''ואון בן פלת בני ראובן"
און בן פלת, אשתו הצלתו, אמרה לו, למה אתה מתערב במחלוקת, הרי בכל אופן או משה יהיה המנהיג, או קרח, אבל אתה הרי לא תקבל שום מינוי ולמה לך להתערב, והיינו דכתיב חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת (שם).
בעלי המוסר שואלים הרי לדבר כזה לא צריך חכמה רבה, ומסבירים שבשעת מחלוקת כל שכל ישר כל שהוא, הוא חכמה רבה, מפני שבשעת המחלוקת מאבדין את השכל.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
ומדוע תתנשאו על קהל ה'
גאון אחד שאל פעם את הרבי מלובלין מדוע ינהרו רבים אליו ללמוד, ומה יראו מכבודו כי ייסעו אליו, ולמה לא יבואו גם אלי, הלוא אנכי תלמיד חכם גדול יותר מכבודו. השיב לו הרה"ק בנחת, גם בעיני פלא שהם באים אלי, יודע אני את ערכי השפל, מי אני ומה אני כי רבים יבואו אלי לדרש את א-לקים ולמה, לא ילכו באמת אל כבודו אשר ידעתיו לגאון מובהק סיני ועוקר הרים, ואולי היא הנותנת משום שאני מתפלא על שהם באים אלי, לכן באים דווקא אלי, ומפני שכבודו מתפלא למה לא יבואו אליו על כן אינם באים אליו.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים

נצטווינו בפרשת קדושים (ויקרא יט, לב): "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", ומכאן למדו חז"ל (קדושין לב ע"ב) מצות קימה בפני תלמיד חכם. ועד כמה חייב לעמוד מפניו אומרת הגמרא: "יכול יעמוד מפניו ממקום רחוק? תלמוד לומר 'תקום והדרת' - לא אמרתי קימה אלא במקום שיש לו הדור בעמידתו" ופרש רש"י: "הדור בעמידתו - דהינו תוך ד' אמות, דמוכחא מילתא שמפניו הוא עומד". אמנם, לא כל תלמידי החכמים שווים לעניין זה. נפסק בשלחן ערוך (יורה דעה סי' רמד, ט- יד): "הרואה חכם עובר, אינו עומד עד שיגיע לתוך ארבע אמותיו, וכיון שעבר מלפניו יושב. ואם רבו מובהק - עומד מלפניו מלוא עיניו, ואינו יושב עד שיתכסה מעיניו או עד שישב במקומו. ראה אב בית דין - עומד מלפניו משיראנו מרחוק מלוא עיניו עד שיעבור מלפניו ארבע אמות. ראה את הנשיא - עומד מלפניו מלוא עיניו, ואינו יושב עד שישב במקומו או עד שיתכסה מעיניו".
לפי זה, אומר החיד"א ב"נחל קדומים" - תחילת בזוי משה על ידי קרח ועדתו מונחת כבר בפסוק זה: "ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים" - הם השוו את כבודו לכבודם של שאר מאתים וחמשים ראשי הסנהדריות, וקמו רק "לפני משה" כלומר, רק כאשר בא לפניהם ממש, כשהגיע לתוך ד' אמותיהם, ולא כפי הדין שמיד כשרואים אותו עומדים מלפניו מלוא עיניהם.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
"כלם קדושים ובתוכם ה''
פירש האדמור מויז'ניץ ז"ל בעל ה"אמרי חיים" קרח טען, וממשיך לטעון את זה עד היום, שכולם קדושים. וכששואלים אותו מדוע לא רואים את זה, מדוע הם לא נראים כך, משיב קרח, "ובתוכם ה'". הם קדושים בלב. ועד היום הם עונים את אותה תשובה כששואלים אותם על התנהגותם, והם עונים: יש לי לב יהודי.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
איך נהרו חמישים ומאתיים איש אחרי קורח.

מגיד אחד נתן בזה משל: פעם הגיעו האינדיאנים באמריקה לראש השבט שלהם, לצ'יף, ושאלו אותו : החורף הקרוב יהיה קר או לא?. הצ'יף הרהר רגע, והכריז: החורף השנה יהיה קר מאוד. לכן, תתחילו לאסוף עצים. נצטרך המון עצים כדי להתחמם. הצ'יף אמר - עושים. ערימות העצים באזור המחיה של השבט הלכו והתגבהו. כולם מתכוננים לחורף קשה וסוער במיוחד .

אחרי שבוע באים שוב הילידים לראש השבט ושואלים אותו: אתה בטוח שהחורף יהיה ממש קר השנה?. והוא עונה להם: חכו עד מחר . הלילה אני אעשה עליית נשמה, אשאל את הרוחות ואחזיר לכם תשובה. יצא הצ'יף מחוץ לג'ונגל, התקשר למכון המטאורולוגי, ושאל אותם על התחזית לקראת החורף המתקרב. הולך להיות קר מאוד בחורף, הם אמרו לו. הולך להיות קר מאוד בחורף, אמר הצ'יף לבני השבט. והעצים נערמים בהמוניהם.

אחרי שבועיים שוב ניגשים האינדיאנים לראש השבט ומבקשים תחזית מדויקת יותר. עד כמה קר יהיה?, הם שואלים אותו. הם רוצים לדעת כמה עצים הם צריכים במלאי. תחזרו מחר, אומר לכם בדיוק, אומר הצ'יף. ושוב, יצא הצ'יף מחוץ לג'ונגל, ההקשר למכון המטאורולוגי, ושאל אותם על התחזית לקראת החורף המתקרב. הולך להיות מאוד-מאוד קר החורף, הם אמרו לו. הולך להיות מאוד-מאוד קר החורף, אמר הצ'יף לבני השבט . ומרוב עצים כבר לא ראו ג'ונגל...

עוברים שבועיים נוספים ובני השבט שוב מבקשים את עצתו של ראש השבט. הם רוצים לדעת האם יהיה ממש-ממש קר בחורף. ושוב, הוא מתקשר למכון המטאורולוגי, והם אומרים לו יהיה מאוד-מאוד-מאוד קר החורף. תגידו, אומר הצ'יף , מאיפה אתם יודעים שהולך להיות חורף כל כך קר?. מה זאת אומרת?, עונים לו נציגי המכון המטאורולוגי. האינדיאנים אוספים עצים כמו משוגעים .
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
כי כל העדה כלם קדשים
רב אחד הזדמן לבית כנסת בעיר גדולה, והתפלא לראות שכל המתפללים אומרים קדיש יתום לאחר התפילה . שאל הרב את הגבאי לפשר הדבר. "וכי הייתה בעיר מגיפה חס וחלילה, שכולם יתומים?" "לא", אמר השמש, "פשוט מי שבא להתפלל הם אלה שיש להם חיוב לומר קדיש". נאנח הרב ואמר: "כל העדה כולם קדושים", כולם אינם אלא אלה האומרים קדיש .
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
"אל תפן אל מנחתם"
קטורת שהם מקריבים לפניך מחר, אל תפן אליהם רש"י
אמר על זה הסבא מקלם הערה נפלאה, רואים מכאן עד כמה גדול כח התפלה, משה רבינו היה צריך להתפלל תפלה מיוחדת שהקב"ה לא יקבל את הקטורת דהיינו את התפילות שלהם, אף שאם חלילה היו מתקבלות תפילותיהם היו כופרים במשה ובתורתו, והייתה מתבטלת כל התורה כולה, עם כל זה פחד משה רבנו מתפילתם והתפלל להקב"ה שלא יקבל את תפילתם . אם כן כמה חשוב לפני הקב"ה וגדול כח התפילה שאנחנו מתפללים על ישועת ה' ועמו, ואי אפשר לנו לדעת כמה פועלת תפילתנו למנוע מאתנו צרות רבות .
 

יוספזון

משתמש ותיק
דבר נורא מהרה"ק בעל הדברי חיים מצאנז זי"ע בענין מחלוקת על הנהגה.
משה רבינו אומר לבני ישראל 'אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי - וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וגו'. החלק השני של ואם בריאה יברא מובן מאוד, כי נאצו האנשים האלו את ה'. אבל החלק הראשון לכאורה לא מובן, שהרי אם 'לא ה' שלחני' למה מגיע להם מיתה כמות כל האדם? הרי הם צודקים לכאורה?
אלא הסביר דברים חריפים מאוד, על עצם החלוקה על משה רבינו שהוא רבם של ישראל, גם אם לא נשלח על ידי הקב"ה מגיע להם מיתה ה"י. אבל אם יש גם את החלק השני, אז מגיע להם מיתה משונה...
ואמר הרה"ק והוסיף, כי כל אלו החולקים על הנהגת רב העיר וכדו', לעולם לא יצאו נקי, ויוצ"ח יצאו לתרבות רעה רח"ל. וראיתי רב אחד (אאל"ט זה היה הרב דקטמון שכחתי כרגע את שמו, שההדיר הרבה ספרים לאחר המלחמה) שכתב שראו זאת בחוש.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
ואת אשר יבחר בו יקריב אליו
הקשה ר' צדוק הכהן מלובלין מפני מה לא תיקנו חז"ל לכהנים שיברכו בכל יום 'שעשני כהן', וכדרך שתקנו לברך בכל יום 'שלא עשני גוי' 'שלא עשני עבד' ו'שלא עשני אשה'. ותירץ החידושי הרי"ם, על פי דברי המדרש האומר, כי עד לחטא העגל היו כל ישראל ראויים לכהונה, ורק לאחר חטא העגל ניטלה מהם הכהונה וניתנה לכוהנים, אשר היו מבני שבט לוי שלא חטא בעגל. נמצא, כי אם היו מברכים בכל יום על בחירתם ככוהנים, הרי בכך היו מתכבדים בקלון כלל ישראל, אשר הפסידו את הכהונה בחטא העגל, וכדי שלא יבואו לידי כך, העדיפו חז"ל שלא לתקן ברכה על דבר זה .
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
" רב לכם בני לוי"

כתב רש"י קרח שפקח היה מה ראה לשטות זה עינו הטעתו וכו'. חכמינו ז"ל דייקו בלשונם קרח שפקח היה וכו' ולא אמרו חכם היה, דבאמת לא היה חכם, דמי שנכנס למחלוקת, זו ראיה שהחכמה ממנו והלאה, דאמרו חז"ל איזהו חכם - הרואה את הנולד, וממחלוקת לא יוצא שום דבר טוב רק שנאה ותחרות וכו' ולבסוף לא משיג מכל מה שרצה במחלוקת כלום ואדרבה מפסיד. הנותן עינו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנים לו , ומה שבידו נוטלים ממנו, הגמל הזה הלך שיעשו לו קרניים, וחתכו לו את האזנים, "פקח" חושב שיכנס למחלוקת ויצא בשלום, "חכם" לא נכנס כלל למחלוקת .

מעשה היה ביהודי אחד שעשה איזה דבר שהזיק ליהדות כשנכנס אל מרן הגרי"ז זצ"ל, נזף בו וצעק עליו על רוע מעלליו. שאל אותו היהודי, רבי, מה אפשר לעשות כדי לתקן את המצב? ענה לו אי אפשר לעשות כלום, וסיפר לו את המעשה דלהלן: מעשה היה בעיירה יהודית שהיה שם עגלון אחד שהיה מסיע את האנשים למקום חפצם, ומזה הייתה פרנסתו, ויהי היום ובחור אחד למד את המקצוע הזה היטב, קנה לו סוס ועגלה והחל לעסוק ג"כ באותו עסק באותה עיירה, כששמע מכך העגלון הוותיק כעס עליו מאד, והחל לצעוק עליו שהוא מקפח אותו בפרנסתו וכדומה , והחל מריבה גדולה ביניהם . הגיעו השנים לפשרה שהעגלון הוותיק ישאל את העגלון החדש שאלה בהלכות עגלונים, והיה, אם ידע את התשובה יוכל להמשיך כאן, ואם לא יהיה חייב ללכת לעיר אחרת. שאל אותו העגלון הזקן, מה קורה אם העגלה נתקעת בבוץ סמיך ועמוק? אמר לו העגלון הצעיר מורידים את הנוסעים והחבילות מהעגלה, כדי שהעגלה תהיה יותר קלה ויוכלו להוציאה. חזר ושאלו מה קורה אם עשו כן ולא הועיל? אמר לו מביאים סוסים אחרים וקושרים חבל לעגלה הקשורה בבוץ ומושכים. חזר ושאל מה קורה אם גם עשו כן ולא הועיל, כי הבוץ עמוק וסמיך מאד , אמר לו איני יודע . אם כן אמר לו העגלון הזקן, כיון שלא ידעת עליך ללכת לעיר אחרת ולא להמשיך בעיר הזו, אמר לו מקובל עלי כיון שזו התנאי שהיה בנינו, אולם בבקשה ממך תלמד אותי מה באמת עושים במצב כזה? אמר לו העגלון הזקן: במצב כזה באמת אין מה לעשות, אולם עגלון חכם יודע שלכזה בוץ לא נכנסים. ואז פנה מרן הגרי"ז לאותו יהודי ואמר: באמת אין מה לעשות, אבל אם היית חכם היית יודע שלכזה בוץ לא נכנסים ...
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
הבדלו מתוך העדה הזאת
רבי ישראל המגיד מקוזניץ אהב את השלום ואת האחדות, והיה אומר יותר טוב שלום שלא לשם שמים ממחלוקת לשם שמים, ואף היה אומר אילו היו כל ישראל עושים שלום ביניהם ומושיטים יד איש לרעהו לשם קשר של אהבה ואחווה ורעות, היו כל הידיים מצטרפות ליד אחת גדולה שהייתה מגעת עד לכיסא הכבוד .
ומספרים כי בעיר אחת סמוכה לקוזניץ פרצה מחלוקת בתוך הקהילה, והיו כאלה בתוך הקהילה שהחליטו לייסד להם קהילה מיוחדת, הדבר נודע להרה"ק מקוזניץ והזמין את הראשים ואמר להם, ישנן עבירות חמורות שבחמורות, כמו ע"ז ושפיכות דמים וכדומה, ועל כולם אנו מוצאים עונשים חמורים בתורה לעוברי עבירות אלו, אבל אין אנו מוצאים בתורה מפורש כי עלינו להבדל מעוברי עבירה אלו, ורק במקום אחד אנו מוצאים בתורתנו לאמר "הבדלו מתוך העדה הזאת" וזהו דווקא במחלוקת קרח ועדתו, שהם רצו להכניס פילוג בתוך מחנה ישראל , וכמ"ש הכתוב "ויקח קרח" ומתרגם אונקלוס "ואתפלג קרח" ומי שרוצה לעשות פילוגים בישראל צריכים ומחויבים ומוזהרים מן התורה להבדל ממנו .
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
השבוע בפרשתנו נפגוש דמות שנויה במחלוקת – קרח. ננסה לאבחן מהו המניע לפריצת כל מחלוקת באשר היא על פי השתלשלות המאורעות בפרשתנו ובדברי חז"ל, ונגיע להבנה שהמחלוקת מתפתחת ותופחת בשלושה שלבים.
שלב א. קנאה, כבוד. זה המניע הבסיסי של כל צד בכל מחלוקת. כבוד לא בהכרח כזה שמוחצן, אלא עצם העובדה שמאן דהו לא קיבל את דעתו, זה די בזה לצאת חוצץ כנגדו.
שלב ב. גיוס וצירוף אנשים שיצדדו באחד מן הצדדים.
שלב ג. כניסה לפנים המחלוקת, ובלי קשר לעילת הוויכוח, 'הצדדים' יוסיפו לחלוק מחמת הפירוד והשנאה שגרמה המחלוקת בעצמה. מכאן ועד 'להגחכה' והטלת רפש אחד על צד השני בטענות סרק וליצנות, הדרך קצרה.
את השלבים הללו כבר פירטו חז"ל בזה הלשון- "ויקח קרח" - לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה. ומה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. מה עשה עמד וכנס ר"נ ראשי סנהדראות וכו' והלבישן טליתות שכולן תכלת, באו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה אמר להם חייבת, התחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה. (רש"י שם).
אם בהתחלה טענת קרח הופנתה כנגד מינוי אליצפן שהוכתר על ידי משה לשמש נשיא, בסופו של דבר ואחרי שצירף קורח עוד אנשים חשובים שיצדדו בו, הוא מטיל דופי בעצם הנהגתו של משה רבינו ע"ה, ומעלה כנגדו דברי ליצנות שלא ממין העניין.
קורח מעז לקרוא תיגר על משה רבינו, גדול הנביאים, שכל הניסים שאירעו לעם ישראל השתלשלו על ידו. והאבסורד הגדול, שהוא גם מתווכח עם משה בדברי תורה, בה בעת שהאיש משה הוא שקיבל את התורה מידי הבורא, גם מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נגלה לו בסיני. את המניעים של קורח וכלל בעלי המחלוקת, נמקו לנו חז"ל -הקנאה והכבוד אלו תכונות שמשבשות את המצפן המוסרי שטבע הבורא בלב כל יצור. ולכן אף אם בהתחלה פרצה המחלוקת בגלל סיבה כזו או אחרת, בסופה ואחרי שנעשה פירוד ושנאה בין הצדדים, אין לה נימוק הגיוני, והרי היא כאש מתלקחת, שהרי לא תלויה בסיבת דבר, שכל שבטל הדבר בטלה הסיבה, אלא תלויה בעצמה, זאת אומרת, שהמחלוקת היא עצמה הסיבה להתפתחות המריבה ביחס לכל פרופורציה של הטענות שהועלו בתחילתה, ולכך גם לא פלא מה שקורח מעלה טענות סרק, וליצנות, כנגד הנביא הגדול, משה.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
ותפתח הארץ את פיה עדת אבירם
בספרו "תורת גבריאל מביא הגאון רבי גבריאל זאב מרגליות זצ"ל (חתנו של הצדיק רבי נחומ'קה מהורודנא) הערה מעניינת: מדוע הפסוק פותח רק בדתן עצמו – ואילו לגבי 'רעהו' אבירם הוא מזכיר גם את 'עדת אבירם '? את ההערה, מביא הגרג"ז מרגליות בשם אומרה: בעל-בית מופלא וירא א-לוקים מהורודנא בשם ר' דובער מאלשיך, שהשיב בעצמו בתירוץ נפלא: כפי הנראה, היה דתן גדול מאבירם אחיו, כי על כן הוזכר תמיד ראשון לאבירם אחיו, ולכל אחד מהם הייתה עדה בפני עצמו. וכאשר היו הולכים בשורה – היה דתן הולך בראש, והעדה שלו אחריו, ואחר כך הלך אבירם , ועדתו השתרכה מאחוריו. נמצא, אפוא, שכאשר פתחה הארץ את פיה – פגעה בדתן בראשונה, ואחריו נבלעו גם עדתו, ואחר כך נבלע אבירם ועדתו אחריו .ואם כן, התיאור בתהילים ברור ומדויק: "תפתח ארץ ותבלע דתן" – בראשונה ואחר כך את הבאים אחריו, ואז את אבירם, ונמצא שהארץ כיסתה "על עדת אבירם", שהיו האחרונים ליפול...
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
@מאן דהו
כל הכבוד!
ממך יראו וכן יעשו - גם על התוכן, וגם על נושא בגנות המחלוקת שבה הנך היטבת להרבות
הלוואי ונזכה בדור זה להרבות שלום בינינו
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
"וייקהלו על משה ואהרון ויאמרו אליהם רב לכם כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'" {במדבר ט"ז, ג'}

קורח הוא האיש שקרא תיגר על הנהגת משה ואהרן, שהפריח את סיסמת השוויון {כל העדה כולה קדושים}, ומכוחה תבע מן ההנהגה יתר ענווה {מדוע תתנשאו על קהל ה'}. תביעה שהשמיע אדם שכל מחאתו נבעה מהתנשאות ומגאווה (אמנם לפי מדרגתו), מתחושת קיפוח ומקנאה, על כי נמנע ממנו תפקיד, לו היה ראוי לפי דעתו.
חז"ל שואלים: קורח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו?
התואר שטות מוענק למעשה חסר תועלת. ואכן, כך היא הפלגנות, שהרי אין למחלוקת שום יסוד, בסיס וגוון קונסטרוקטיבי. אף שמץ של יצירה ובנין אין בה, אלא כולה הרס.
הכול פונים, מאז ומעולם, אל יצר הפלגנות, אל ההתנצחות, אל הריב ואל התככים, היוצרים גם אצל 'המנצח' מרירות, התקשחות, שחיקת המוסר האישי והחברתי. כלומר, גם המנצח - מנוצח.

קורח לא היה בודד.
הוא עמד בראש קואליציה של ממורמרים. בנקודה זו טמון שורש הבעיה ושקרו של המרד הקדוש.
מי היו שותפיו למאבק?
זהותם נחשפת בפסוק: "דתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בן ראובן... ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים נשיאי העדה, קריאי מועד אנשי שם" {שם, ב'-ג'}.
דתן אבירם ואון בן פלת היו בני שבט ראובן. אף כי לא הורגש הדבר מעל פני השטח, רטן חלק מבני שבט זה על כי נלקחה ההנהגה משבטם - בכורו של יעקב - והתחלקה בין שבט לוי (כהונה) לשבט יהודה (מלכות). בהצטרפם עתה למרד קורח, נתנו ביטוי לתסכולם העמוק.
לדעת פרשנים, מאתיים וחמישים נשיאי העדה שחברו אף הם למרד היו בכורים. עד לחטא העגל הם נשאו בנטל ההנהגה והכהונה, ולפתע נדחו, בעטיו של החטא, אל שולי התפקידים הבכירים, הרחק מן הזרקורים. עתה מצאו את ההזדמנות להיפרע ממשה ומאהרן ש'פגעו בהם'.
בפיהם חזון אחד: החלפת ההנהגה הקיימת והקמת שלטון העם. אך בלב כל אחד משותפי המאבק קיננו שאיפות מנוגדות בתכלית. קורח הלוי ביקש את כתר המנהיגות לעצמו. דתן ואבירם, בני ראובן, חפצו להשיב את השלטון לשבטם ולדחוק את הנהגת הלויים. ואילו מאתיים וחמישים נשיאי העדה חלמו על ימי מלוך כת הבכורים, בתקווה לשלח לבתיהם את שבט לוי ואת שבט ראובן גם יחד.
על כן, היה איחודם איחוד שווא, נעדר אמת. 'איחוד' שבטעות יסודו. שכן אם יצליחו במשימתם וימגרו את השלטון, או אז תפרוץ ביניהם המחלוקת הגדולה. אז ייחשפו רצונותיה האישיים של כל קבוצה, החפצה לנצל את שותפיה למטרותיה היא, לטפס על גבם א-ל הגדולה המיוחלת.

מה פלא, איפוא, שליכוד כוחות כזה מסביב לקורח נכשל. למרות מערך הפעולה האחיד שיזם - אבדו האיש ו'שותפיו'.

{מעובד מספרו (המיועד לקירוב) של הרב משה גרילק 'פרשה ופשרה'

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=6&t=1305&p=10396&hilit=פרשת+קרח#p10395
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
בספר נועם אלימלך הביא בפרשת קורח חידוש מדהים, שהתיקון של קין היה ע"י שנתגלגל בקורח, [ואם תשאל איך תיקן בזה, הרי קורח נאבד מן העולם, לכאו' התירוץ על זה הוא לפי דברי האר"י שס"ת צדיק כתמר יפרח היינו קרח ושלעתיד לבוא יתוקן לגמרי], ואם תשאל מדוע לא תיקן קין עצמו את חטאו- התשובה המדהימה היא- שעי"ז נכתבה בתורה פרשת קרח, ונשלמה התורה!!!
ואביא הדברים בלשונו הקדוש-
ויש לפרש עוד בדרך אחר ויקח קרח* דאיתא במדרש (שו"ט תהלים יט) למה תורת ה' תמימה בשביל שהיא משיבת נפש* והנה המדרש הוא מופלא הפלא ופלא ונראה, כי המקובלים כתבו שקרח היה גלגול קין לכך נאבד על ידי פתיחת הארץ כדי לתקן אשר פצתה האדמה את פיה לקחת דמי הבל אחיו* ולזה הוצרך קין להתגלגל בקרח לתקן זה* ולמה לא תיקן קין אז בעצמו זה הדבר באותו הפעם. אלא שברא השם יתברך ברוך הוא בגלגולים כדי שיהיה תורתו שלימה שאם לא כן היה חסר פרשת ויקח קרח בתורה: ובזה דברי המדרש המה מבוארין היטב למה תורת ה' תמימה בשביל שהיא משיבת נפש, פירוש בשביל שהקב"ה ברא העולם על ידי גלגולים כנ"ל.[/quote]

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=6&t=1564&p=36605&hilit=פרשת+קרח#p36605
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
"וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה"

כתב רבינו יהונתן איבשיץ בספרו "תפארת יהונתן": אמר קרח למשה: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטרין אותה? (תנחומא) קרח עשה קל וחומר; מה טלית לבנה די בפתיל תכלת לפטור אותה, אזי טלית שכולה תכלת - על אחת כמה וכמה! למה הדבר דומה: נהג משאית המוביל צמיגים ממקום למקום, נכנס למוסך וביקש שיפרקו את הגלגלים ממשאיתו והוא ימשיך לנסוע. אמר לו בעל המוסך: אם אוריד לך את הגלגלים מן המשאית, איך תיסע? ענה לו: שוטה, אני נוסע עם "קל וחומר"... ומה אם משאית בעלת ארבע גלגלים "פוטרת" את כל המשאית, משאית מלאה גלגלים בוודאי שאינה צריכה ארבעה גלגלים מתחתיה!... עוד למה הדבר דומה: אחד הגיע לחנות לממכר דלתות ופנה למוכר בשאלה, מדוע יש דלת לכניסה?! ענה לו המוכר, כדי לשמור על החנות מגנבים וכדו'. אמר לו הטיפש, אם דלת אחת שומרת על כל החנות חנות מלאה דלתות לא כל שכן... אם כן, מהם הדיבורים השטותיים של קרח? אלא, קרח בא לטעון על משה ריבנו בדבר אחר: אתה אומר שהקב"ה רוצה שאנחנו נדקדק במצוות עד הפרט האחרון. סוף זמן קריאת שמע הוא עניין של חלקי דקות. סוף זמן ברכת המזון הוא עד שעה וחומש. תפילין חייבות להיות מרובעות... וכי מה אכפת להקב"ה הדקדקנות הזאת ? אתה אומר שצריך פתיל תכלת כדי לזכור את הים, והים מזכיר את הרקיע, ורקיע את כיסא הכבוד מנחות מג אם כך, טלית שכולה תכלת ודאי שמזכירה... כלומר עיקר טענת קרח היא: מוטב להיות דתי בלב מאשר לקיים מצוות. אומר רבי יהונתן איבשיץ: הם באו ללמוד את טעמי המצוות והם לא יודעים שהמצוות הן עניין עמוק עמוק עד אין חקר. אין אנו יודעים את טעמי המצוות. כל מה שאנו עוסקים בטעמי המצוות, נועד כדי לתת "טעם" למצווה, שתהיה "טעימה" יותר עבורנו, כי נעים יותר לעשות דבר שמבינים את טעמה . ולכן בכל המצוות אף אם בטל הטעם כמו בטלית שהטעם הוא משום שתכלת דומה לים וכו' לא בטלה המצווה ולסברת קרח כיום שאין את הטעם בטלה המצווה.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
"ופדויו מבן חודש תפדה"
טעם הדבר שמצות מילה בשמיני ופדיון מבן חודש, אפשר להסביר, משום דבאמת רוב וולדות לאחר שבעה ימים הם בחזקת חיים וקיימים ולא חוששים למיעוט של נפלים, כי במקום מצווה, הולכים אחר הרוב. אולם בפדיון, שצריך להוציא כסף מאבי הבן, וידוע שאין הולכים בממון אחר הרוב, לכן ממתינים עד יום השלושים שאז יוצא הוולד מכל גדר ספק ואפילו מספק מועט.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
"ותפתח הארץ את פיה''
הם חטאו בפיהם, בלשון הרע, במחלוקת והוצאת דיבה, ונענשו במידה כנגד מידה – ותפתח הארץ את פיה .
הר"ר וולף מסטריקוב אמר: משה רבנו הלא היה נמוך (קטן בעיניו) מכל האדם אשר על-פני האדמה, והיינו שהיה מגיע ממש עד עפר, ובכל-זאת טענו כנגדו: ''ומדוע תתנשאו'', זאת אומרת שאפילו מין ענווה כזאת, להיות שפל עד עפר, נחשבת גם היא בעיניהם לגאות והתנשאות, אם-כן לא נשאר להם אלא לירד מתחת לפני האדמה!
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
יוסף יוסף אמר:
@מאן דהו
כל הכבוד!
ממך יראו וכן יעשו - גם על התוכן, וגם על נושא בגנות המחלוקת שבה הנך היטבת להרבות
הלוואי ונזכה בדור זה להרבות שלום בינינו

וכל הני מילי דאשכול במחלוקת שאינה לשם שמים..אבל במחלוקת לשם שמים.. [ללא נגיעות]

אתה ואחרים מוזמנים להוסיף עוד פנינים יקרים מרבותיך ומרבותי ומרבותיהם של כלל ישראל חסידים ליטאים ספרדים תימנים איטלאיינים ואם תמצא גם מעבר לנהר סמבטיון..כולם קדושים כולם ברורים...
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
@מאן דהו ביקשת - קיבלת!
שנה העברה הייתי בחו"ל בשבת קורח ושמעתי ווארט נפלא (יותר המוסר השכל שבדבר)
על אף האריכות שבכתיבתי - כדאי לקרוא עד הסוף!!!
לכאו' קשה מאוד
כשנקהלו ונחלקו קורח ועדתו שהם מאתיים וחמישים ראשי סנהדריות על משה רבינו ואהרן הכהן
[רק כדאי לכל אחד לעצום עיניים ולדמיין איך זה נראה, מפחיד, כמעט כל גדולי ישראל יצאו וחתמו נגד משה רבינו, י"ה]
משה רבינו ניסה לעשות כל מה שיכל, כשראה ללא הועיל, הבין כי יש לקום ולחסל את כח הרע, כי אחרת כשאין אמונת צדיקים אין כלום
בשביל זה היו צריכים לבוא עונשים כבדים על החולקים כעין שריפת מקטירי הקטורת, בליעת קורח ועדתו, הם ונשיהם בניהם ובנותיהם וכל אשר להם.
'לב מי לא יחרד' - לכל האותות והמופתים, גלוי וידוע לכל אשר במחנה ישראל כי משה אמת ותורתו אמת.
ובכאו"פ למחרת כל העדה באים להתלונן על משה רבינו ע"ה "אתם המיתם את עם ה'"
דבר זה לא מובן בעליל - לא ראיתם אתמול מי צדיק האמת, מהיכן באה החוצפה למחרת להפגין נגדו??
יראת העונש לבד הייתה צריכה למנוע מהם להשיב את המחלוקת נגד משה ואהרן, ובוודאי לאחר שהבינו כי משה הוא המנהיג.
זאת ועוד יותר קשה
ולאחר כל זאת, שרואים שבנ"י הם עם קשי עורף, אינם מקבלים מוסר וממשיכים גם למחרת לריב עם משה
אומר הקב"ה למשרע"ה קח מטות מנשיאי ישראל והכנס אותם לקודש הקדשים "והשיכותי תלונות וגו'"
הנה בזה תפסק לעולם תלונות בנ"י עליך. - הי, רגע, מה קרה, אתמול הם לא הבינו אפי' עם עונשים כבדים, ומה קרה פתאום שישוך לעולם המחלוקת??
אתמהה?
אלא רואים מכאן 'דרך חינוך עצומה'
במכות ועונשים לא מחנכים! - אלא מרחיקים ודוחים דברים. אולם בשכנוע וברכות מחנכים לעולם.
לדוגמא שאבא ירביץ לבנו כשידליק אור בשבת, הוא לא חינך אותו, אלא הפחיד אותו, וכשהאבא ילך לנוח במיטה, הבן יעלה על כיסא וילחץ שוב על המתג, ולא עוד אלא שגם יעבור שוב על איסור ויכבה שאביו לא ירביץ לו אח"כ. נו, אז חינכת? - שכח מזה!
משא"כ אבא שיקרא לילד ויסביר שוב ושוב על מעלת גודל חשיבות והנעימות של 'שבת קודש', ואת חומר האיסור בחילולה, או אז הבן יתחיל להתחנך כהלכה.
"וגם כי יזקין לא יסור מנה".
עוד דוגמא: יבוא אבא 'ויכריח' את ילדו הקט לשבת לידו כל התפילה ולהתפלל מתוך הסידור וכו' וכו'. חינכת? - שכח מזה!
תפילה שלא תהיה לידו הוא לא יפתח סידור! שבת שלא תהיה בבית הוא ילך לביהכנ"ס!
אולם האב שמראה לבנו כמה כדאי וטוב להתפלל איזה נעימות לשבת מתחילת התפילה ועד סופה ללא דיבורים, עכשיו הילד התחיל להתחנך
"וגם כי יזקין לא יסור מנה".
וכמו"כ כאן כשמרע"ה העניש את החולקים, אכן הוא הסיר את כח הרע מעליו, אך זה יה רק לפי שעה, ותו לא.
אולם אומר הקב"ה למשרע"ה בכדי להשיך את תלונות בנ"י מעליך - יש להסביר בנועם וברכות בצורה משכנעת, כי אכן אהרן הכהן נבחר ע"י הקב"ה בלבד.
א גוטען שבת
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
כתב רש"י קרח שפקח היה מה ראה לשטות זה עינו הטעתו וכו'. חכמינו ז"ל דייקו בלשונם קרח שפקח היה וכו' ולא אמרו חכם היה, דבאמת לא היה חכם, דמי שנכנס למחלוקת, זו ראיה שהחכמה ממנו והלאה, דאמרו חז"ל איזהו חכם - הרואה את הנולד, וממחלוקת לא יוצא שום דבר טוב רק שנאה ותחרות וכו' ולבסוף לא משיג מכל מה שרצה במחלוקת כלום ואדרבה מפסיד. 
לא ציין מקור בשם אומרו, מעניין אותי מקור החילוק בין חכם לפיקח.
 
חלק עליון תַחתִית