אין קשרחלק א׳ ממעל אמר:אולי אתה מתכוון לדין שמותר לבית דין להרוג בזמנינו כשהם רואים בזה צורך
לא קשור לעדים אלא להרוג בשביל להפחיד כפי ראות עיניהם על איזה דבר שהם רואים לנכוןמאן דהו אמר:אין קשרחלק א׳ ממעל אמר:אולי אתה מתכוון לדין שמותר לבית דין להרוג בזמנינו כשהם רואים בזה צורך
גם בזמנם במקרים מסוימים היו הורגים בלא עדים
חלק א׳ ממעל אמר:לא קשור לעדים אלא להרוג בשביל להפחיד כפי ראות עיניהם על איזה דבר שהם רואים לנכוןמאן דהו אמר:אין קשרחלק א׳ ממעל אמר:אולי אתה מתכוון לדין שמותר לבית דין להרוג בזמנינו כשהם רואים בזה צורך
גם בזמנם במקרים מסוימים היו הורגים בלא עדים
חלק א׳ ממעל אמר:אתה שואל על המציאות או על הדין?
פיניפיני אמר:האם יש דבר כזה שפוסקים פסקו פסק הלכה [לא הנהגה] מטעם השקפה
חלק א׳ ממעל אמר:אולי אתה מתכוון לדין שמותר לבית דין להרוג בזמנינו כשהם רואים בזה צורך
ידידי האם פתחת את הסימן לפני שכתבת....חלק א׳ ממעל אמר:חו"מ סימן א׳
מאן דהו אמר:פיניפיני אמר:האם יש דבר כזה שפוסקים פסקו פסק הלכה [לא הנהגה] מטעם השקפה
גזירות חז"ל למשל אינם מהות ההלכה והמצוה אלא נתקנו מחמת דברים שמסביב [ולא משנה שתוקפם נגזר מפסוק משמרת וכהנה]
זיל בתר טעמאyosf אמר:מאן דהו אמר:פיניפיני אמר:האם יש דבר כזה שפוסקים פסקו פסק הלכה [לא הנהגה] מטעם השקפה
גזירות חז"ל למשל אינם מהות ההלכה והמצוה אלא נתקנו מחמת דברים שמסביב [ולא משנה שתוקפם נגזר מפסוק משמרת וכהנה]
מאי האי???
כיון דילפינן מושמרתם את משמרתי א"כ כל שהוא בכלל שמירה הרי הוא משקל הלכתי טהור לפסיקת ההלכה
חזרנו לשאלה הבסיסית למה אנו מתכוונים שאנו אומרים השקפהמאן דהו אמר:זיל בתר טעמאyosf אמר:מאן דהו אמר:גזירות חז"ל למשל אינם מהות ההלכה והמצוה אלא נתקנו מחמת דברים שמסביב [ולא משנה שתוקפם נגזר מפסוק משמרת וכהנה]
מאי האי???
כיון דילפינן מושמרתם את משמרתי א"כ כל שהוא בכלל שמירה הרי הוא משקל הלכתי טהור לפסיקת ההלכה
התורה מלמדת שגזרות חז"ל הנובעות מההשקפה כלומר - תקנות שבאים מסביב המצוה ואינם עצם המצוה, גם להם יש תוקף הלכתי טהור!
לא חזרנו לבסיס לא שבנו מהבסיס ולא באנו לבסיס..yosf אמר:חזרנו לשאלה הבסיסית למה אנו מתכוונים שאנו אומרים השקפהמאן דהו אמר:זיל בתר טעמאyosf אמר:מאי האי???
כיון דילפינן מושמרתם את משמרתי א"כ כל שהוא בכלל שמירה הרי הוא משקל הלכתי טהור לפסיקת ההלכה
התורה מלמדת שגזרות חז"ל הנובעות מההשקפה כלומר - תקנות שבאים מסביב המצוה ואינם עצם המצוה, גם להם יש תוקף הלכתי טהור!
אריך אמר:נכתבו בענין זה מאמרים בקובץ 'המעין'.
עם זאת, הרבנים אכן מתחמקים, מפני הבעייתיות בדבר זה, שכאילו ההלכה משתנית וכו'.
מבקש אמת אמר:שאלה זו מפריעה לי זה זמן רב, וכל הטענות ש"אין אנו בקיאים" וכדומה אינם כלום, כיון שכבר בדקו ועשו ניסויים בצורה מדעית כמה וכמה פעמים וראו שפליטת הטעם בכלים המודרניים הינה פחות ממאית או אלפית האחוז, שזה רחוק מאד מאחד בשישים, ופשוט שלא ע"ז אמר הרמ"א שאין אנו סומכים על טעימת קפילא.
גם מה שטוענים שכיון שנאסר שוב אי אפשר לשנות את הדין אף אם המציאות שונה והוא כעין לא פלוג אינו נכון כלל, שהרי רואים בחז"ל ובראשונים שהדין משתנה לפי הטעם כמו שאמרו בקפילא, וכן הרשב"א בתשובה ח"א רלג כתב שאין בליעה בכלי זכוכית משום שעיננו רואות שאינם בולעים, וכ"כ המור וקציעה (תנא) והכנסת הגדולה (יו"ד קכא בהגהות הטור אות כו) לגבי כלי זכוכית ופורצלן. וע"כ לא ברור כלל מה מקום יש לאסור בכלים דידן שעיננו רואות שאינם בולעים. והסיבה היחידה שהצלחתי למצוא בשלה אין הפוסקים רוצים להקל בזה הוא משום שזה זעזוע מדי גדול לבטל את כל הלכות תערובות בזמננו, ונשמע כרפורמה וכו', אבל אם כן זו סיבה השקפתית ולא הלכתית ואין סיבה שמי שיודע את האמת יאסור בזה.
(ובאמת בעצם ההשקפה יל"ע שאם נאמר כן הרי בכל דבר יש לנו לעשות בדיוק כמו שעשו פעם ולא לשנות כלום לפי המציאות לעולם, והרי יש שינויים רבים בהלכה לפי המציאות גם בזמננו וצ"ע. ועוד יותר קשה שא"כ נתת חרב ביד הטוענים עלינו שכל האיסורים הם המצאות של הרבנים בגלל השקפות וכו' וצריך לעשות חילוק בין איסורים עפ"י הלכה לאיסורים עפ"י השקפה).
אמת מארץ תצמח אמר:הלבוש כנראה מדובר בהעתקה של הב"י שכותב כפי שכתבתי בלבוש תכל סי קעג ושם כתב רק על בשר דגים.גל גל אמר:. קבוצה שניה שכוללת את הלבוש (יו''ד שם) ... טענו, שגם אם מדובר בטעות כתיב: ''כיוון שהדבר יצא מפי המלך הוא מרן הבית יוסף'' - אין להקל בדבר, ואסור לאכול דג בחלב, וכך נוהגים קהילות הספרדים. אמנם, במידה ובישלו בטעות חלב עם דג, אז בדיעבד מותר לאכולו (וחמאה בדג יש מקילים לכתחילה ).
גם הבן איש חי שכן הביא שיש שחששו לאכול דגים עם חלב לא כתב "כיוון שהדבר יצא מפי המלך" וכיו"ב
גל גל אמר:שו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן ריב)-
"וגם אם נימא דפעולת קרני לייזר או איזה המצאה דומה גורמים כילוי וגזירת הערלה באיזה אופן ונקרא חותך ביסודו, עכ"פ מכ"מ חלילה להשתמש בדבר חדש כזה במילה רגילה, כי הכל מקובל בידינו איש מפי איש עד מתן תורתינו. דהיינו לחתוך לכתחלה כל הערלה ע"י סכין, לפרוע ע"י צפרנים כאשר האריך להוכיח בתשובת בנין ציון ח"א סי' פ"ח [וע"ש סי' כ"ג וכ"ד], ולשום עור הערלה בעפר דוקא, כאשר רמזו חז"ל במ"ר ועוד ע"פ מי מנה עפר יעקב וגו'.
איברא במחלת ההמופיליה, שא"א לחתוך ולכרות מחמת סכנת הדם, או באיזה אופן של מתו אחיו מחמת מילה שאנו קובעים ע"פ הרפואה שאי אפשר לפסוק כדעת הרמב"ם דמוהלים כשיתחזק כחו וכמבואר ביו"ד סי' רס"ג, וקרני הלייזר פועלים מכ"מ למסס עור הערלה ועור הפריעה, והוא עכ"פ אינו ערל פשיטא דמותר להשתמש בזה, ומצוה להשתמש...ובענין ברכת המילה במקרה הנ"ל שאנו מתירים בלית ברירה לעשות הסרת הערלה ע"י קרני לייזר, הנה בזה צודק מעל' כב' שלא לברך ברכת המצוה על המילה כיון שלא קיים צורת המצוה כרצון תוה"ק. אבל ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, אני נוטה שכן לברך דהא ברור דזה שהסיר ערלתו ע"י קרני לייזר כדי להיות חתום במצות גושפנקא דמלכא קיים בריתו של אברהם שלא להיות ערל ולהסיר הערלה מבשרו
מחילה, אני ממש לא מבין את הטענה של הרב וואזנר. מה זה משנה שלא השתמשו בזה בעבר? אם זאת דרך נוחה וקלה, ואין בכך בעיה הלכתית, לא רואה שום מניעה. אבותינו לא מלו בלייזר, כי לא הייתה אפשרות כזאת...
הפקדתי שומרים אמר:הטענה שלך, היא מעבר לנידון הלכתי גרידא. והיא תלויה בקשר אמיץ בנושא רחב שדנים בו רבות -"שמרנות הלכתית מול מציאות מתחדשת" הבא לידי ביטוי בכמה וכמה ענינים. וזה אכן נושא שצריך ללמוד וב"ה אחר שהחכים בזה לעצמי, אשתדל בלנ"ד לפתוח אשכול (אם לא יקדמני אחר עד אז) שיעסוק "בדילמה" הנזכרת. בין היתר גם בחשש הגדול של רפורמה בהלכה וכיו"ב.
ומ"מ לענ"ד הטעם הנז' שמשתמשים בו בפסיקה -'דבר חדש ולא השתמשו בעבר', אינו כגזירת הכתוב הדוחה את המציאות המתחדשת ביחס להלכה, אלא משתמשים בו כאשר נופל ספק אמיתי במציאות המתחדשת בנוגע להלכה, ומכח הספק העצמי שאין בו הכרעה ברורה לעצם הדין, אנו תולים בטעם -'שאין לנו מסורת וקבלה'.
ומ"מ בשאלתך, הנה השבה"ל בפסקו לא מכריע אך ורק מכח הסברא הנ"ל, אלא עומד ודן שם על כמה חסרונות שיש בהסרת ערלה ע"י ליזר. טעמים הלכתיים 'טהורים' א. אם נחשב כחיתוך ברזל וסכין ב. חסרון שאין פריעה והטפת דם ג. לשים ערלה בתוך עפר ד. ספק אם לברך על המילה. כל אלה הם ספקות 'בעצם' מלבד הענין שהסרת ערלה ע"י ליזר 'דבר חדש שלא קבלנו וכו'. (ומש"כ דהיינו הוא טעם בפ"ע ולא המשך של הנימוק 'שלא קבלנו וכו') וע"ז אומר השבה"ל כיון שהנידון בליזר מרובה ספיקות, ואין לנו מסורת בדבר 'חלילה להשתמש.
מאן דהו אמר:חלק א׳ ממעל אמר:אולי אתה מתכוון לדין שמותר לבית דין להרוג בזמנינו כשהם רואים בזה צורךידידי האם פתחת את הסימן לפני שכתבת....חלק א׳ ממעל אמר:חו"מ סימן א׳
??
שו"ע חושן משפט - סימן א
סימן א - מנוי השופטים בארץ ובחוצה לארץ: מועתק סעיף א ובכל הסימן לא מוזכר מה שהמציאו
בזמן הזה, דנים הדיינים דיני הודאות והלוואות וכתובות אשה וירושות ומתנות ומזיק ממון חבירו, שהם הדברים המצויים תמיד ויש בהם חסרון כיס; אבל דברים שאינם מצויים, אף על פי שיש בהם חסרון כיס, כגון בהמה שחבלה בחברתה, או דברים שאין בהם חסרון כיס אף על פי שהם מצויים, כגון תשלומי כפל, וכן כל הקנסות שקנסו חכמים, כתוקע לחבירו (פי' שתוקע בקול באזנו ומבעיתו), וכסוטר את חבירו (פי' מכה בידו על הלחי), וכן כל המשלם יותר ממה שהזיק, או שמשלם חצי נזק, אין דנין אותו אלא מומחים הסמוכים בארץ ישראל, חוץ מחצי נזק צרורות מפני שהוא ממון ואינו קנס:
לא רואה כאן שום קשר להלכה שנפסקת ע"פ השקפה, אלא כך היא ההלכה שמכין ועונשין שלא מן הדין לצורך שעה כמבואר בגמ' בכמה מקומות, ובימים כתיקונם היה זה אחד מתפקידי המלך לכאורה.חלק א׳ ממעל אמר:בית דין מכין ועונשין לצורך שעה ובו סעיף א: כל ב"ד אפילו אינם סמוכים בא"י אם רואים שהעם פרוצים בעבירות (ושהוא צורך שעה) (טור) דנין בין מיתה בין ממון בין כל דיני עונש ואפילו אין בדבר עדות גמורה ואם הוא אלם חובטים אותו ע"י עכו"ם (ויש להם כח להפקיר ממונו ולאבדו כפי מה שרואים לגדור פרצת הדור) (טור בשם הרמב"ם בפרק כ"ד מסנהדרין) וכל מעשיהם יהיו לשם שמים ודוקא גדול הדור או טובי העיר שהמחום ב"ד עליהם: הגה וכן נוהגין בכל מקום שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול ומכין ועונשין והפקרן הפקר כפי המנהג אע"פ שיש חולקין וס"ל דאין כח ביד טובי העיר באלה רק להכריח הציבור במה שהיה מנהג מקדם או שקבלו עליהם מדעת כולם אבל אינן רשאין לשנות דבר במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי או להפקיע ממון שלא מדעת כולם (מרדכי פרק הגוזל בתרא) מ"מ הולכין אחר מנהג העיר וכ"ש אם קבלום עליהם לכל דבר כן נ"ל (וע' בי"ד סי' רכ"ח דיני תקנות וחרמי צבור) כתבו האחרונים בתשובותיהם דמי שנתחייב מלקות יתן ארבעים זהובים במקום מלקות (מהרי"ו סי' קמ"ז ומהר"ם מריזבורג) ולאו דינא קאמר אלא שהם פסקו כך לפי שעה אבל ביד הב"ד להלקותו או ליטול ממון כפי ראות עיניהם לפי הענין למיגדר מלתא (וע"ל ריש סי' תכ"ה בהג"ה):
פיניפיני אמר:האם יש דבר כזה שפוסקים פסקו פסק הלכה [לא הנהגה] מטעם השקפה
פרלמן משה אמר:לאחר שאף אחד לא העלה שום דוגמא לפסיקה הלכתית שמקורה בהשקפה, אנסה להביא דוגמא בלתי ברורה כ"כ.
זכור לי עובדא עתיקה על נידון אצל רבנים בענין שחיטת הבשר היכן עדיף במקום רחוק או בעיר, ורב אחד הכריע שהשחיטה תעשה בעיר כדי שימלחו הנשים בבתיהן.
יהודה1 אמר:שוב אותה בעייה.
הצד שהטעם אינו קשור לאיסור הגעלת כלים אלא ממה שנקרא "שמרנות" אינו משנה את המציאות שזו פסיקת הלכה על פי גדרי ההלכה. אמנם יש הלכה בהלכות הגעלת כלים, ויש הלכה בהלכות עשיית גדר לאיסור הבלוע בכלים, ויש הלכה בעניין עשיית גדר במניעה לסמוך על מחקרים. וכיו"ב.
המשפט שמטרתו לעשות את הדין כקל יותר בגלל שהוא "רק השקפה" אינו נכון. אפשר לדון על הפסק הנידון כמו על כל שאלה בהלכה.
אמנם יכולה להיות נ"מ במקרה שהטעם לפסיקה הזו לא שייך בימנו מסיבה כלשהי וכמובן צריכים לדעת את הטעם.