האם ומתי ראינו שהשקפה משפיעה על פסק הלכה

יהודה1

משתמש ותיק
מה זה "השקפה"? צריך להגדיר קודם את המושג.
עד כמה שידוע לי ברור שדיעותיו של אדם יכולות להשפיע על פסיקת ההלכה שלו.
יש מקומות שפסקו הלכה שצריך לנהוג כך וכך או לא לנהוג רק בגלל חשש שמא יגררו לדברים אסורים אם לא ינהגו כן. כאן סיבת הפסיקה יכולה להיות השקפה כלומר בגלל שלדעתי דבר זה חמור כל כך עד שראוי למנוע דבר מסויים המותר בעצם בשבילו. אבל ההגדרה היא שהפסיקה היא לעשות גדר.
יש גם דברים קבועים מסוג "בטל הטעם לא בטל הדין". זו כמובן הלכה גמורה. אלא שלפעמים יכולה להיות מחלוקת בגדר הכלל הזה והאם גם בהלכה הנידונת זה שייך.
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
אולי אתה מתכוון לדין שמותר לבית דין להרוג בזמנינו כשהם רואים בזה צורך
 

מאן דהו

משתמש ותיק
חלק א׳ ממעל אמר:
אולי אתה מתכוון לדין שמותר לבית דין להרוג בזמנינו כשהם רואים בזה צורך
אין קשר
גם בזמנם במקרים מסוימים היו הורגים בלא עדים
 

yosf

משתמש ותיק
השאלה לא מובנת,
הלכה היא הלכה ולא עוד, אתה שואל אם יש הלכות שנפסקו מתוצאה של השקפה???
א"כ זה כבר לא השקפה שודאי שאם המניע הניע לפסיקת הלכה א"כ זה טעם הלכתי להתייחס גם להשקפה....
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
אולי אתה מתכוון לדין שמותר לבית דין להרוג בזמנינו כשהם רואים בזה צורך
אין קשר
גם בזמנם במקרים מסוימים היו הורגים בלא עדים
לא קשור לעדים אלא להרוג בשביל להפחיד כפי ראות עיניהם על איזה דבר שהם רואים לנכון
 

מאן דהו

משתמש ותיק
חלק א׳ ממעל אמר:
מאן דהו אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
אולי אתה מתכוון לדין שמותר לבית דין להרוג בזמנינו כשהם רואים בזה צורך
אין קשר
גם בזמנם במקרים מסוימים היו הורגים בלא עדים
לא קשור לעדים אלא להרוג בשביל להפחיד כפי ראות עיניהם על איזה דבר שהם רואים לנכון

בזמנינו אפשר להרוג בשביל להרתיע אכן מצאת או המצאת כדבר הזה?...
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פיניפיני אמר:
האם יש דבר כזה שפוסקים פסקו פסק הלכה [לא הנהגה] מטעם השקפה

גזירות חז"ל למשל אינם מהות ההלכה והמצוה אלא נתקנו מחמת דברים שמסביב [ולא משנה שתוקפם נגזר מפסוק משמרת וכהנה]
 

מאן דהו

משתמש ותיק
חלק א׳ ממעל אמר:
אולי אתה מתכוון לדין שמותר לבית דין להרוג בזמנינו כשהם רואים בזה צורך
חלק א׳ ממעל אמר:
חו"מ סימן א׳
ידידי האם פתחת את הסימן לפני שכתבת....
??


שו"ע חושן משפט - סימן א
סימן א - מנוי השופטים בארץ ובחוצה לארץ: מועתק סעיף א ובכל הסימן לא מוזכר מה שהמציאו
בזמן הזה, דנים הדיינים דיני הודאות והלוואות וכתובות אשה וירושות ומתנות ומזיק ממון חבירו, שהם הדברים המצויים תמיד ויש בהם חסרון כיס; אבל דברים שאינם מצויים, אף על פי שיש בהם חסרון כיס, כגון בהמה שחבלה בחברתה, או דברים שאין בהם חסרון כיס אף על פי שהם מצויים, כגון תשלומי כפל, וכן כל הקנסות שקנסו חכמים, כתוקע לחבירו (פי' שתוקע בקול באזנו ומבעיתו), וכסוטר את חבירו (פי' מכה בידו על הלחי), וכן כל המשלם יותר ממה שהזיק, או שמשלם חצי נזק, אין דנין אותו אלא מומחים הסמוכים בארץ ישראל, חוץ מחצי נזק צרורות מפני שהוא ממון ואינו קנס:
 

yosf

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
פיניפיני אמר:
האם יש דבר כזה שפוסקים פסקו פסק הלכה [לא הנהגה] מטעם השקפה

גזירות חז"ל למשל אינם מהות ההלכה והמצוה אלא נתקנו מחמת דברים שמסביב [ולא משנה שתוקפם נגזר מפסוק משמרת וכהנה]

מאי האי??? 
כיון דילפינן מושמרתם את משמרתי א"כ כל שהוא בכלל שמירה הרי הוא משקל הלכתי טהור לפסיקת ההלכה
 

מאן דהו

משתמש ותיק
yosf אמר:
מאן דהו אמר:
פיניפיני אמר:
האם יש דבר כזה שפוסקים פסקו פסק הלכה [לא הנהגה] מטעם השקפה

גזירות חז"ל למשל אינם מהות ההלכה והמצוה אלא נתקנו מחמת דברים שמסביב [ולא משנה שתוקפם נגזר מפסוק משמרת וכהנה]

מאי האי??? 
כיון דילפינן מושמרתם את משמרתי א"כ כל שהוא בכלל שמירה הרי הוא משקל הלכתי טהור לפסיקת ההלכה
זיל בתר טעמא
התורה מלמדת שגזרות חז"ל הנובעות מההשקפה כלומר - תקנות שבאים מסביב המצוה ואינם עצם המצוה, גם להם יש תוקף הלכתי טהור!
 

yosf

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
yosf אמר:
מאן דהו אמר:
גזירות חז"ל למשל אינם מהות ההלכה והמצוה אלא נתקנו מחמת דברים שמסביב [ולא משנה שתוקפם נגזר מפסוק משמרת וכהנה]

מאי האי??? 
כיון דילפינן מושמרתם את משמרתי א"כ כל שהוא בכלל שמירה הרי הוא משקל הלכתי טהור לפסיקת ההלכה
זיל בתר טעמא
התורה מלמדת שגזרות חז"ל הנובעות מההשקפה כלומר - תקנות שבאים מסביב המצוה ואינם עצם המצוה, גם להם יש תוקף הלכתי טהור!
חזרנו לשאלה הבסיסית למה אנו מתכוונים שאנו אומרים השקפה
 
 

מאן דהו

משתמש ותיק
yosf אמר:
מאן דהו אמר:
yosf אמר:
מאי האי??? 
כיון דילפינן מושמרתם את משמרתי א"כ כל שהוא בכלל שמירה הרי הוא משקל הלכתי טהור לפסיקת ההלכה
זיל בתר טעמא
התורה מלמדת שגזרות חז"ל הנובעות מההשקפה כלומר - תקנות שבאים מסביב המצוה ואינם עצם המצוה, גם להם יש תוקף הלכתי טהור!
חזרנו לשאלה הבסיסית למה אנו מתכוונים שאנו אומרים השקפה
 
לא חזרנו לבסיס לא שבנו מהבסיס ולא באנו לבסיס..
השקפה קרי מסביב למצוה
 

מאן דהו

משתמש ותיק
בפורום נפתחו אשכולות בנושאי הלכה מסוימים ששם מתבטא יפה ההבדל בין פוסקים שנצמדים בהכרעתם לפסיקת הראשונים על אף שיש חילוקים ובין פוסקים שמקבלים את המציאות החדשה ויתכן לקשור זאת לנושא שכאן. גם למשל המתח בין עובדות מדעיות ופסיקת הלכה שחלקם מכריעים שלא להתיחס וחלקם מורים להתיחס וכהנה רבות

בלנ"ד בהמשך אשתדל לחפש ולקשר לכמה אשכולות כאלה

דוגמה מלמעלה:
הגעלת כלים בזמנינו
הריגת כינה בשבת
מילה בלייזר
אבקת חלב
עניני צניעות מסוימים
ועוד ועוד
 

מאן דהו

משתמש ותיק
דרך אגב החסידות השפיעה רבות על אנשיה בנוגע לשינוי בפסיקת ההלכה שהיתה נהוגה בדורות קודמים לה
 

מאן דהו

משתמש ותיק
דוגמה א

אריך אמר:
נכתבו בענין זה מאמרים בקובץ 'המעין'.
עם זאת, הרבנים אכן מתחמקים, מפני הבעייתיות בדבר זה, שכאילו ההלכה משתנית וכו'.

מבקש אמת אמר:
שאלה זו מפריעה לי זה זמן רב, וכל הטענות ש"אין אנו בקיאים" וכדומה אינם כלום, כיון שכבר בדקו ועשו ניסויים בצורה מדעית כמה וכמה פעמים וראו שפליטת הטעם בכלים המודרניים הינה פחות ממאית או אלפית האחוז, שזה רחוק מאד מאחד בשישים, ופשוט שלא ע"ז אמר הרמ"א שאין אנו סומכים על טעימת קפילא.

גם מה שטוענים שכיון שנאסר שוב אי אפשר לשנות את הדין אף אם המציאות שונה והוא כעין לא פלוג אינו נכון כלל, שהרי רואים בחז"ל ובראשונים שהדין משתנה לפי הטעם כמו שאמרו בקפילא, וכן הרשב"א בתשובה ח"א רלג כתב שאין בליעה בכלי זכוכית משום שעיננו רואות שאינם בולעים, וכ"כ המור וקציעה (תנא) והכנסת הגדולה (יו"ד קכא בהגהות הטור אות כו) לגבי כלי זכוכית ופורצלן. וע"כ לא ברור כלל מה מקום יש לאסור בכלים דידן שעיננו רואות שאינם בולעים. והסיבה היחידה שהצלחתי למצוא בשלה אין הפוסקים רוצים להקל בזה הוא משום שזה זעזוע מדי גדול לבטל את כל הלכות תערובות בזמננו, ונשמע כרפורמה וכו', אבל אם כן זו סיבה השקפתית ולא הלכתית ואין סיבה שמי שיודע את האמת יאסור בזה.
(ובאמת בעצם ההשקפה יל"ע שאם נאמר כן הרי בכל דבר יש לנו לעשות בדיוק כמו שעשו פעם ולא לשנות כלום לפי המציאות לעולם, והרי יש שינויים רבים בהלכה לפי המציאות גם בזמננו וצ"ע. ועוד יותר קשה שא"כ נתת חרב ביד הטוענים עלינו שכל האיסורים הם המצאות של הרבנים בגלל השקפות וכו' וצריך לעשות חילוק בין איסורים עפ"י הלכה לאיסורים עפ"י השקפה).
 

מאן דהו

משתמש ותיק
דוגמה ב
אמת מארץ תצמח אמר:
גל גל אמר:
. קבוצה שניה שכוללת את הלבוש (יו''ד שם) ... טענו, שגם אם מדובר בטעות כתיב: ''כיוון שהדבר יצא מפי המלך הוא מרן הבית יוסף'' - אין להקל בדבר, ואסור לאכול דג בחלב, וכך נוהגים קהילות הספרדים. אמנם, במידה ובישלו בטעות חלב עם דג, אז בדיעבד מותר לאכולו (וחמאה בדג יש מקילים לכתחילה ).
הלבוש כנראה מדובר בהעתקה של הב"י שכותב כפי שכתבתי בלבוש תכל סי קעג ושם כתב רק על בשר דגים.
גם הבן איש חי שכן הביא שיש שחששו לאכול דגים עם חלב לא כתב "כיוון שהדבר יצא מפי המלך" וכיו"ב
 

מאן דהו

משתמש ותיק
דוגמה ג
גל גל אמר:
שו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן ריב)-
"וגם אם נימא דפעולת קרני לייזר או איזה המצאה דומה גורמים כילוי וגזירת הערלה באיזה אופן ונקרא חותך ביסודו, עכ"פ מכ"מ חלילה להשתמש בדבר חדש כזה במילה רגילה, כי הכל מקובל בידינו איש מפי איש עד מתן תורתינו. דהיינו לחתוך לכתחלה כל הערלה ע"י סכין, לפרוע ע"י צפרנים כאשר האריך להוכיח בתשובת בנין ציון ח"א סי' פ"ח [וע"ש סי' כ"ג וכ"ד], ולשום עור הערלה בעפר דוקא, כאשר רמזו חז"ל במ"ר ועוד ע"פ מי מנה עפר יעקב וגו'.
איברא במחלת ההמופיליה, שא"א לחתוך ולכרות מחמת סכנת הדם, או באיזה אופן של מתו אחיו מחמת מילה שאנו קובעים ע"פ הרפואה שאי אפשר לפסוק כדעת הרמב"ם דמוהלים כשיתחזק כחו וכמבואר ביו"ד סי' רס"ג, וקרני הלייזר פועלים מכ"מ למסס עור הערלה ועור הפריעה, והוא עכ"פ אינו ערל פשיטא דמותר להשתמש בזה, ומצוה להשתמש...ובענין ברכת המילה במקרה הנ"ל שאנו מתירים בלית ברירה לעשות הסרת הערלה ע"י קרני לייזר, הנה בזה צודק מעל' כב' שלא לברך ברכת המצוה על המילה כיון שלא קיים צורת המצוה כרצון תוה"ק. אבל ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, אני נוטה שכן לברך דהא ברור דזה שהסיר ערלתו ע"י קרני לייזר כדי להיות חתום במצות גושפנקא דמלכא קיים בריתו של אברהם שלא להיות ערל ולהסיר הערלה מבשרו

מחילה, אני ממש לא מבין את הטענה של הרב וואזנר. מה זה משנה שלא השתמשו בזה בעבר? אם זאת דרך נוחה וקלה, ואין בכך בעיה הלכתית, לא רואה שום מניעה. אבותינו לא מלו בלייזר, כי לא הייתה אפשרות כזאת...

הפקדתי שומרים אמר:
הטענה שלך, היא מעבר לנידון הלכתי גרידא. והיא תלויה בקשר אמיץ בנושא רחב שדנים בו רבות -"שמרנות הלכתית מול מציאות מתחדשת" הבא לידי ביטוי בכמה וכמה ענינים. וזה אכן נושא שצריך ללמוד וב"ה אחר שהחכים בזה לעצמי, אשתדל בלנ"ד לפתוח אשכול (אם לא יקדמני אחר עד אז) שיעסוק "בדילמה" הנזכרת. בין היתר גם בחשש הגדול של רפורמה בהלכה וכיו"ב.
ומ"מ לענ"ד הטעם הנז' שמשתמשים בו בפסיקה -'דבר חדש ולא השתמשו בעבר', אינו כגזירת הכתוב הדוחה את המציאות המתחדשת ביחס להלכה, אלא משתמשים בו כאשר נופל ספק אמיתי במציאות המתחדשת בנוגע להלכה, ומכח הספק העצמי שאין בו הכרעה ברורה לעצם הדין, אנו תולים בטעם -'שאין לנו מסורת וקבלה'.


ומ"מ בשאלתך, הנה השבה"ל בפסקו לא מכריע אך ורק מכח הסברא הנ"ל, אלא עומד ודן שם על כמה חסרונות שיש בהסרת ערלה ע"י ליזר. טעמים הלכתיים 'טהורים' א. אם נחשב כחיתוך ברזל וסכין ב. חסרון שאין פריעה והטפת דם ג. לשים ערלה בתוך עפר ד. ספק אם לברך על המילה. כל אלה הם ספקות 'בעצם' מלבד הענין שהסרת ערלה ע"י ליזר 'דבר חדש שלא קבלנו וכו'. (ומש"כ דהיינו הוא טעם בפ"ע ולא המשך של הנימוק 'שלא קבלנו וכו') וע"ז אומר השבה"ל כיון שהנידון בליזר מרובה ספיקות, ואין לנו מסורת בדבר 'חלילה להשתמש.
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
אולי אתה מתכוון לדין שמותר לבית דין להרוג בזמנינו כשהם רואים בזה צורך
חלק א׳ ממעל אמר:
חו"מ סימן א׳
ידידי האם פתחת את הסימן לפני שכתבת....
??


שו"ע חושן משפט - סימן א
סימן א - מנוי השופטים בארץ ובחוצה לארץ: מועתק סעיף א ובכל הסימן לא מוזכר מה שהמציאו
בזמן הזה, דנים הדיינים דיני הודאות והלוואות וכתובות אשה וירושות ומתנות ומזיק ממון חבירו, שהם הדברים המצויים תמיד ויש בהם חסרון כיס; אבל דברים שאינם מצויים, אף על פי שיש בהם חסרון כיס, כגון בהמה שחבלה בחברתה, או דברים שאין בהם חסרון כיס אף על פי שהם מצויים, כגון תשלומי כפל, וכן כל הקנסות שקנסו חכמים, כתוקע לחבירו (פי' שתוקע בקול באזנו ומבעיתו), וכסוטר את חבירו (פי' מכה בידו על הלחי), וכן כל המשלם יותר ממה שהזיק, או שמשלם חצי נזק, אין דנין אותו אלא מומחים הסמוכים בארץ ישראל, חוץ מחצי נזק צרורות מפני שהוא ממון ואינו קנס:

סליחה סליחה, סימן ב׳
בית דין מכין ועונשין לצורך שעה ובו סעיף א: כל ב"ד אפילו אינם סמוכים בא"י אם רואים שהעם פרוצים בעבירות (ושהוא צורך שעה) (טור) דנין בין מיתה בין ממון בין כל דיני עונש ואפילו אין בדבר עדות גמורה ואם הוא אלם חובטים אותו ע"י עכו"ם (ויש להם כח להפקיר ממונו ולאבדו כפי מה שרואים לגדור פרצת הדור) (טור בשם הרמב"ם בפרק כ"ד מסנהדרין) וכל מעשיהם יהיו לשם שמים ודוקא גדול הדור או טובי העיר שהמחום ב"ד עליהם: הגה וכן נוהגין בכל מקום שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול ומכין ועונשין והפקרן הפקר כפי המנהג אע"פ שיש חולקין וס"ל דאין כח ביד טובי העיר באלה רק להכריח הציבור במה שהיה מנהג מקדם או שקבלו עליהם מדעת כולם אבל אינן רשאין לשנות דבר במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי או להפקיע ממון שלא מדעת כולם (מרדכי פרק הגוזל בתרא) מ"מ הולכין אחר מנהג העיר וכ"ש אם קבלום עליהם לכל דבר כן נ"ל (וע' בי"ד סי' רכ"ח דיני תקנות וחרמי צבור) כתבו האחרונים בתשובותיהם דמי שנתחייב מלקות יתן ארבעים זהובים במקום מלקות (מהרי"ו סי' קמ"ז ומהר"ם מריזבורג) ולאו דינא קאמר אלא שהם פסקו כך לפי שעה אבל ביד הב"ד להלקותו או ליטול ממון כפי ראות עיניהם לפי הענין למיגדר מלתא (וע"ל ריש סי' תכ"ה בהג"ה):
 

שניאור

משתמש ותיק
חלק א׳ ממעל אמר:
בית דין מכין ועונשין לצורך שעה ובו סעיף א: כל ב"ד אפילו אינם סמוכים בא"י אם רואים שהעם פרוצים בעבירות (ושהוא צורך שעה) (טור) דנין בין מיתה בין ממון בין כל דיני עונש ואפילו אין בדבר עדות גמורה ואם הוא אלם חובטים אותו ע"י עכו"ם (ויש להם כח להפקיר ממונו ולאבדו כפי מה שרואים לגדור פרצת הדור) (טור בשם הרמב"ם בפרק כ"ד מסנהדרין) וכל מעשיהם יהיו לשם שמים ודוקא גדול הדור או טובי העיר שהמחום ב"ד עליהם: הגה וכן נוהגין בכל מקום שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול ומכין ועונשין והפקרן הפקר כפי המנהג אע"פ שיש חולקין וס"ל דאין כח ביד טובי העיר באלה רק להכריח הציבור במה שהיה מנהג מקדם או שקבלו עליהם מדעת כולם אבל אינן רשאין לשנות דבר במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי או להפקיע ממון שלא מדעת כולם (מרדכי פרק הגוזל בתרא) מ"מ הולכין אחר מנהג העיר וכ"ש אם קבלום עליהם לכל דבר כן נ"ל (וע' בי"ד סי' רכ"ח דיני תקנות וחרמי צבור) כתבו האחרונים בתשובותיהם דמי שנתחייב מלקות יתן ארבעים זהובים במקום מלקות (מהרי"ו סי' קמ"ז ומהר"ם מריזבורג) ולאו דינא קאמר אלא שהם פסקו כך לפי שעה אבל ביד הב"ד להלקותו או ליטול ממון כפי ראות עיניהם לפי הענין למיגדר מלתא (וע"ל ריש סי' תכ"ה בהג"ה):
לא רואה כאן שום קשר להלכה שנפסקת ע"פ השקפה, אלא כך היא ההלכה שמכין ועונשין שלא מן הדין לצורך שעה כמבואר בגמ' בכמה מקומות, ובימים כתיקונם היה זה אחד מתפקידי המלך לכאורה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פיניפיני אמר:
האם יש דבר כזה שפוסקים פסקו פסק הלכה [לא הנהגה] מטעם השקפה



ההשקפה משפיעה על פסיקת ההלכה בכמה מישורים:
יש השקפה בסגנון הלימוד - השקפת הלומד אומרת לו ללמוד באופן מסויים, ולקרב או לרחק סברות או דיוקים מסויימים, וממילא זה ישפיע על פסיקת ההלכה. (לדוגמא: יש מי שיפסוק הלכה בהתבסס על דיוק במשנה ברורה, ויש שלא מתחשב בדיוקים כאלו)
יש השקפה בדרכי הפסק - לאיזה ראשון או אחרון יש לתת יותר משקל, כמה משקל יש לרוב דעות ולצירופי שיטות, כמה וודאות צריך בשביל להקל, מתי להתחשב עם שינויי התקופה, וכדומה.
יש השקפה על חומר הענין - חומר ענין מסויים ישפיע מטבע הדברים על הפסק ה"יבש".

 
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
לאחר שאף אחד לא העלה שום דוגמא לפסיקה הלכתית שמקורה בהשקפה, אנסה להביא דוגמא בלתי ברורה כ"כ.
זכור לי עובדא עתיקה על נידון אצל רבנים בענין שחיטת הבשר היכן עדיף במקום רחוק או בעיר, ורב אחד הכריע שהשחיטה תעשה בעיר כדי שימלחו הנשים בבתיהן.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
לאחר שאף אחד לא העלה שום דוגמא לפסיקה הלכתית שמקורה בהשקפה, אנסה להביא דוגמא בלתי ברורה כ"כ.
זכור לי עובדא עתיקה על נידון אצל רבנים בענין שחיטת הבשר היכן עדיף במקום רחוק או בעיר, ורב אחד הכריע שהשחיטה תעשה בעיר כדי שימלחו הנשים בבתיהן.

העתקתי כמה וכמה דוגמאות מנושאים שדנו עליהם בפורום
אפשר להתוכח אם כל הדוגמאות שורשם תלוי בהשקפה או לא אבל ביניהם תמצא כאלה שהם דוגמה נאותה לשאלת השואל
ואדרבה אם לא מצאת אף לא אחד מהדוגמאות שתואם לשאלה הסבר ונמק מדוע
 

פיניפיני

משתמש ותיק
פותח הנושא
אני רוצה להביא דוגמא מעניינת מפסק החת"ס שמתאימה מאוד להשקפתו אך לא בטוח שזה מגיע מהשקפה גרידא
וז"ל: יש כח בכלל ישראל להוציא המורדים מכלל האומה, ויחזרו לגוים גמורים אף להקל.[הגהות החת"ס לש"ע או"ח הל' תפילין]
אגב זהו חידוש מופלג
 

יהודה1

משתמש ותיק
שוב אותה בעייה.
הצד שהטעם אינו קשור לאיסור הגעלת כלים אלא ממה שנקרא "שמרנות" אינו משנה את המציאות שזו פסיקת הלכה על פי גדרי ההלכה. אמנם יש הלכה בהלכות הגעלת כלים, ויש הלכה בהלכות עשיית גדר לאיסור הבלוע בכלים, ויש הלכה בעניין עשיית גדר במניעה לסמוך על מחקרים. וכיו"ב.
המשפט שמטרתו לעשות את הדין כקל יותר בגלל שהוא "רק השקפה" אינו נכון. אפשר לדון על הפסק הנידון כמו על כל שאלה בהלכה.
אמנם יכולה להיות נ"מ במקרה שהטעם לפסיקה הזו לא שייך בימנו מסיבה כלשהי וכמובן צריכים לדעת את הטעם.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
שוב אותה בעייה.
הצד שהטעם אינו קשור לאיסור הגעלת כלים אלא ממה שנקרא "שמרנות" אינו משנה את המציאות שזו פסיקת הלכה על פי גדרי ההלכה. אמנם יש הלכה בהלכות הגעלת כלים, ויש הלכה בהלכות עשיית גדר לאיסור הבלוע בכלים, ויש הלכה בעניין עשיית גדר במניעה לסמוך על מחקרים. וכיו"ב.
המשפט שמטרתו לעשות את הדין כקל יותר בגלל שהוא "רק השקפה" אינו נכון. אפשר לדון על הפסק הנידון כמו על כל שאלה בהלכה.
אמנם יכולה להיות נ"מ במקרה שהטעם לפסיקה הזו לא שייך בימנו מסיבה כלשהי וכמובן צריכים לדעת את הטעם.

לא הבנתי אותך.
ההלכה למעשה במקרה הזה ובאחרים נגזירה כתוצאה מהשקפתם של הפוסקים. ובהבדל ההשקפות כך גם ההבדל בין ההכרעות
 
חלק עליון תַחתִית