ייעוץ תורני אמר:
ayedavid אמר:
לעצם השאלה: הנה כבר ביאר הגר"א שנוח או לא נוח זה רק לגבי החזרה בגלגול.
והשאלה היתה אם יותר סביר שיתקן או להיפך ח"ו, ומ"מ זו קדרה שהוא בישל לעצמו והוא זה שצריך לתקן ואין לו על מי להלין.
א.
עיין בדברי החיד"א שציינתי אליהם שהביא תי' זה בשם ספר 'ארץ חיים'
והק' עליו שהרי וודאי ובוודאי שהגלגול גם הוא טוב לו לאדם, שהרי הוא נועד לתקנו. ובי' כוונתו שהנידון הוא האם נח לאדם לבא בגלגול או לסבול את ענשי הגהינום.
וג"ז עדיין צ"ע שהרי ודאי טוב לו לאדם מה שבחר לו הבוי"ת לירד בגלגול על אף הסיכון שיקלקל את דרכיו. ומ"ש ירידתו בגלגול מירידתו בפעם הראשונה.
ב.
לא הבנתי כוונת דבריך 'קדרה שהוא בישל לעצמו', השאלה היא כיון שהסיכון גדול מן הסיכוי א"כ כיצד דבר כזה ייחשב להטבה?
ג.
ראיתי מביאים בשם החוזה מלובלין זיע"א שהק' כעין קו' זו, כיצד יתכן לומר שנוח לו לאדם שלא נברא, והלא מקרא מפורש מעיד לאחר בריאת האדם 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד'
וביאר הענין ע"פ משל, הדבר דומה לסוחר שמסחרו היה לעלות על עקבותיהן של ספינות טבועות. את הספינות היה קונה מבעליהן בדמים מועטים, ואז היה שולח אל אזור הטביעה המשוער צוותי צלילה מיומנים ומצוידים כראוי, בכדי שיחפשו אחר הספינות האבודות וימשו אותן ממעמקי הים.
והנה כל הרואה יתמה, ממה נפשך, אם הספינות אכן אבודות הן, מדוע יבזבז הסוחר את ממונו בעבורם. ואם הסיכוי למוצאם מצדיק את ההשקעה, הכיצד נואלו בעליהן למוכרן במעט מזעיר משוויין האמיתי, הרי גם הם יכולים לשלוח בעצמם אנשי מקצוע משלהם לאותה משימה.
אך התשובה היא כי ישנו הבדל מהותי בין אדם שאיתרע מזלו ואיבד ספינה בודדת בלב ים, לבין ידידנו הסוחר. אותה משימת חיפוש בשביל אדם פרטי היא דלת הסיכוי, ודומה היא לחיפוש אחר מחט בערימת השחת.
אין זה כדאי לו למשכן את נפשו ולהוציא הוצאות מרובות עבור חיפוש עקר אחר ספינתו השוכנת לה אי שם במרחבי האוקיינוס העצום, שכן קרוב הדבר שלבסוף יעלה חרס בידו.
משא"כ אותו סוחר אינו שולח צוללנים לנקודה אחת משוערת בלב ים עבור איתור ספינה בודדת. אלא בכל מסע שכזה הם נשלחים לבצע כמה וכמה משימות שונות, לאורכו ולרוחבו של האוקיינוס כולו. ומשום כך סיכויי הצלחתם מטפסים פלאים, וההוצאה משתלמת. שהרי אם יתמזל מזלו ויעלה בידם לאתר ולו רק ספינה אחת, הרי הרווח תמורתה יכסה את הוצאות המסע כולו.
אותו החילוק ישנו בין שיקולי הרווח וההפסד של בריאת אדם אחד פרטי, לבריאת כל בני האדם באופן כללי, כי על אף שכלפי הרווחיות של בריאת אדם אחד נמנו וגמרו ב"ש וב"ה שהסיכוי להצלחה אינו שווה את הסיכון הכרוך בה, אך אם נשקול את כדאיות הבריאה ככללותה הסיכוי יעלה לאין ערוך.
ועל זה נאמר 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד',
אלא שלא הועיל בזה אלא לתרץ קושייתו מדוע ראה האלוקים את האדם ואמר הנה טוב מאד שהרי ההתייחסות היא לכל מפעל החיים על פני תבל והוא דומה לאותו סוחר, אך עדיין האדם הפרטי עצמו שאינו יודע מה יהא בסופו, משול הוא לבעל הספינה הטבועה, ובשבילו אין הבנה מה היא ההטבה בבריאתו. וכיצד יוכל להבין מה הוא הטוב שהיטיב הקב"ה עמו באופן פרטי בבריאתו.
ואין לנו אלא כדברי רש"י שכל ענין השמחה בקבלת התורה בנוי על אותה אמונה תמימה שעשה הבורא עמנו לטובתנו, ואף שאין ביכולת שכלינו להשיג מדוע הדבר טוב לנו.