יהודי נורמלי לא אמור להעלב ממה שיש שמחמירים יותר ממנו, העלבון נובע או מטפשות או מגאווה, שלא מסוגל להבין שיש כאלו שמחמירים יותר ממנו [אני מדבר מנסיון כאחד שיש בסביבתו הקרובה כאלו שלא סומכים עליו. אצלי העלבון נובע משתי הסיבות יחד]. וצ"ע האם מן הדין יש לחוש להעלבות של אנשים לא כ"כ שפויים.
א. אין דבר יותר מסובך מלהגדיר מיהו 'יהודי נורמלי'.
אני עוסק בייעוץ עשרות שנים, ועוד לא נתקלתי בבן אדם נורמלי...
לכל אדם יש את הפינות שלו, ואוי לנו אם נתיימר לפי זה להכתיר מי לא נורמלי.
ב. מכל הגמרות שמופיע שאנשים נענשו על שהחמירו יותר מרבם משמע בהחלט שיש בכך עלבון.
ג. מן הדין צריך להזהר בכל הלבנת פנים, ואין ע''ז שום צ''ע. הרי לא מדובר כאן בחשש פסול עדות מדין שוטה.
ד. הייתי עד למישהו שהיה מעשר אצל חמותו, ומעידני כי עבר על אביזייהו דלא תרצח בהידור גדול, יסלח לו ד'.
ה. לפעמים [די תדירות] דוקא ההחמרה, היא זו הנובעת מגאווה, ואילו העלבון נובע מתכונה אנושית מאד, הכי אנושית שיש.