מלתא דבדיחותא -במשנתם של גדולי ישראל

בנציון

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
סבא אמר:
קדוש ישראל הגרנ"א השקיע במקום הנכון, אולי לא קנו את ספרו הגויים והבלשנים, אבל חיבורו מעטר היום את החומש הנפלא "מאור התורה", ומי לא מעיין מפעם לפעם בפירושו ודבריו הנפלאים.
מחבר הפירוש 'נתינה לגר' הוא הרב נתן מרקוס אדלר, יהודי מודרני, ד"ר לפילוסופיה, ששימש כרבה הראשי של בריטניה במחצית השניה של המאה התשע-עשרה.
בזמנו היה צורך בסגנון כזה, לגזול את החנית מידי הרפורמים בהם הוא נלחם.
 

יצחק

משתמש ותיק
שמעתי הלצה בערך כך (בלי אחריות על הפרטים), ר' יעקב קמנצקי היה תקופה רב בקהילה חסידית מודרנית (יחסית) בטורנטו, יום אחד הם אמרו לו שכאשר יהודים נאספים לסעודה זה זמן גדול מאד שיכולים לבקש מהקב"ה מה שרוצים כי כתוב ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה שאלתך וינתן לך וכו' וכידוע שהמלך הוא הקב"ה ואסתר היא כנסת ישראל וכו'
אמר להם ר' יעקב אם המלך הוא הקב"ה ואסתר היא כנסת ישראל אז גם היין הוא לא היין הרגיל שלנו..
 

בן של רב

משתמש ותיק
סליחה על ההערה, אבל נראה לכם שכל סיפור מותר לספר?

הרי יש סיפורים שהם עצמם לא היו רוצים שישארו לדורות

ויש סיפורים שבאמת לא היו ולפעמים אסור להאמין להם.

האם לא יתכן אצל כל אדם גדול פליטת פה עם חרטה מיד אחר כך?

האם לא יתכן שאמרו בחריפות משהו למישהו שהגיע לו לתועלתו
או שידעו והכירו בו שהוא לא רגיש.
אבל מעולם לא חלמו שיבוא יום ונהפוך את הציניות והעוקצנות וכו'
למשהו שהוא דרך בחיים מרבותינו ולפתוח על זה אשכול רשמי?

ברשותכם - אולי נחלק את כל מה שכתבו לשלש סוגים שונים
1. דברים שידיעתם היא תועלת או עכ"פ לא נורא.
2. דברים שהם רק נזק וחילול כבוד התורה.
3. גם וגם.
 

במבי

משתמש ותיק
הגמ' בשבת כותבת באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין אך הוא לא יקרא ובדף יג. הגמ' מקשה שם שהתינוקות של בית רבן היו מסדרין פרשיות וקורין לאור הנר וכו'
וכותב שם רב נסים גאון זאת התיובתא פירקו עליה ב' פירוקין בתלמודינו ובתלמוד ירושלמי פירקו פירוק אחר חביב רציתי לכתבו בכאן וכך אמרו בעו דיטפי בוצינא ואילין לא בעי דיטפי בוצינא ופי' דבריהם כי בתינוקות יתרחקו מן הקריאה ויאהבו שיכבה הנר ואנו בטוחים בהן כי הם לא יטו הנר ולפיכך הותר להם לקרות לאור הנר וכו'
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
במבי אמר:
הגמ' בשבת כותבת באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין אך הוא לא יקרא ובדף יג. הגמ' מקשה שם שהתינוקות של בית רבן היו מסדרין פרשיות וקורין לאור הנר וכו'
וכותב שם רב נסים גאון זאת התיובתא פירקו עליה ב' פירוקין בתלמודינו ובתלמוד ירושלמי פירקו פירוק אחר חביב רציתי לכתבו בכאן וכך אמרו בעו דיטפי בוצינא ואילין לא בעי דיטפי בוצינא ופי' דבריהם כי בתינוקות יתרחקו מן הקריאה ויאהבו שיכבה הנר ואנו בטוחים בהן כי הם לא יטו הנר ולפיכך הותר להם לקרות לאור הנר וכו'
למרות שלא קשור לאשכול חביב הוא.
 

במבי

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
במבי אמר:
הגמ' בשבת כותבת באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין אך הוא לא יקרא ובדף יג. הגמ' מקשה שם שהתינוקות של בית רבן היו מסדרין פרשיות וקורין לאור הנר וכו'
וכותב שם רב נסים גאון זאת התיובתא פירקו עליה ב' פירוקין בתלמודינו ובתלמוד ירושלמי פירקו פירוק אחר חביב רציתי לכתבו בכאן וכך אמרו בעו דיטפי בוצינא ואילין לא בעי דיטפי בוצינא ופי' דבריהם כי בתינוקות יתרחקו מן הקריאה ויאהבו שיכבה הנר ואנו בטוחים בהן כי הם לא יטו הנר ולפיכך הותר להם לקרות לאור הנר וכו'
למרות שלא קשור לאשכול חביב הוא.

ברגע שרואים רעיון זה בירושלמי זה מעלה חיוך על הפנים ואולי לזה התכוון ר' ניסים גאון שכינה מאמר זה "חביב'

וזה מזכיר לשון כמדומני בתוספתא בעירובין שעירובי תחומין עושים לחכם שבא או לאדם שהולך לחבירו או לאב שבורח מהמלמד שמגיע לגבות את כספו ואמנם זאת לא בדיחה אך אם זה מעלה חיוך על הפנים זה "בדיחותא דקדושה" והתורה משמחת !
 

ליזרזון

משתמש רגיל
במבי אמר:
הגמ' בשבת כותבת באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין אך הוא לא יקרא ובדף יג. הגמ' מקשה שם שהתינוקות של בית רבן היו מסדרין פרשיות וקורין לאור הנר וכו'
וכותב שם רב נסים גאון זאת התיובתא פירקו עליה ב' פירוקין בתלמודינו ובתלמוד ירושלמי פירקו פירוק אחר חביב רציתי לכתבו בכאן וכך אמרו בעו דיטפי בוצינא ואילין לא בעי דיטפי בוצינא ופי' דבריהם כי בתינוקות יתרחקו מן הקריאה ויאהבו שיכבה הנר ואנו בטוחים בהן כי הם לא יטו הנר ולפיכך הותר להם לקרות לאור הנר וכו'
שמעתי פעם שזה קשור עם האופי - הילדים הבבלים תמימים ומפחדים היו מרבותיהם, והירושלמים חריפים היו ופחד לא היה להם אלא החשש שירצו להפטר מהלימוד
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
סליחה על ההערה, אבל נראה לכם שכל סיפור מותר לספר?

הרי יש סיפורים שהם עצמם לא היו רוצים שישארו לדורות

ויש סיפורים שבאמת לא היו ולפעמים אסור להאמין להם.

האם לא יתכן אצל כל אדם גדול פליטת פה עם חרטה מיד אחר כך?

האם לא יתכן שאמרו בחריפות משהו למישהו שהגיע לו לתועלתו
או שידעו והכירו בו שהוא לא רגיש.
אבל מעולם לא חלמו שיבוא יום ונהפוך את הציניות והעוקצנות וכו'
למשהו שהוא דרך בחיים מרבותינו ולפתוח על זה אשכול רשמי?

ברשותכם - אולי נחלק את כל מה שכתבו לשלש סוגים שונים
1. דברים שידיעתם היא תועלת או עכ"פ לא נורא.
2. דברים שהם רק נזק וחילול כבוד התורה.
3. גם וגם.
מש


ודאי שצריכה זהירות
אבל לא פחות חמור הצד השני
שיכתוב ההיסטוריה והפיכת גדולי ישראל לאנשים שנולדו עם גישמאק וטעם בלימוד ורצינוס ונלכה נרדפה לדעת את ה'

וידוע מכתב ר' יצחק הוטנר

ובלי להשוות לגמרי
אבל חז"ל מביאים אין ספור מעשים שעלולים לחשוב ולפרש וכו
(ואגב גם את זה נמצאו מצנזרים -בעיני ראיתי חוברת הדרכה למדריכות בעיר מאוד מסוימת ושם נכתב אין לצטט מקורות מחז"ל...)

לסיכום
כל כותב בפורום צריך לזכור שלא כל מה שחושבים אומרים ולא כל מה שאומרים כותבים ולא כל מה שכותבים מפרסמים

אבל ודאי שעלהו לא יבול שיחת חולין של ת"ח צריכים לימוד וזה מה שעשה פותח האשכול
ויה"ר שיינו של האשכול לא יחמיץ
 

מאן דהו

משתמש ותיק
ד"ר הרט רופא במקצועו, שהיו אצלו בטיפול בני זוג שלא שמרו תו"מ, ורצו מאוד לזכות בילדים. יום אחד הוא אמר לבעל: לא ראינו פה הצלחה, יש בבני ברק יהודי שמברך, וזה עוזר. כדאי לך ללכת אליו. נכנסו הד"ר עם הבעל אל רבי חיים, והד"ר סיפר לו שיש כאן אדם נשוי וכבר שנים שאין לו ילדים. רבי חיים הרים את עיניו הטהורות, הסתכל על היהודי הזה, וראה שיש לו 'קוקו'. אמר לו רבי חיים: "שתי נשים זה לא הולך..." כלומר יש לו שער ארוך כמו של אישה, ואיך אפשר ששתי נשים יולידו?! "תגזור את השערות ותיוושע!". זמן קצר לאחר מכן הגיע היהודי לספר בשורות טובות...
 

מאן דהו

משתמש ותיק
כשביקש הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל להדגיש את חשיבות המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות אך בד בבד לדעת כי לא זה העיקר. היה מספר את הסיפור הבא בדרך צחות. כשביקרתי באחת מערי השדה בסביבות העיר ניו יורק לצורך אסיפת כספים לישיבת חכמי לובלין, פגשתי ביהודי עשיר עם הארץ גדול, הלה ביקש להפגין בפני את 'למדנותו' ונאמנותו למסורת ואמר לי כי היות וכל ימי הספירה משמשים כהכנה לחג השבועות שבו אוכלים מאכלי חלב, לפיכך הריהו נוהג לאכול בכל הספירה קרעפליך העשויים עם חלב, בכל לילה מספר הקרפליך כמניין הספירה. שאלתי מה קורה אם אתה שוכח במקרה לאכול את הלביבות, השיב אני ממשיך לאכול בלילה הבאה בלי ברכה...
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פעם בחג השבועות התכנסו חסידים רבים אצל האדמו"ר מבאבוב, ביניהם מספר בחורים שנסעו בלא רשות אבותיהם. אמר הרבי: "היום התקיים מקרא הכתוב בפרשת התוכחה".. התפלאו השומעים, תמהו, מה זה!? מה כוונת דברי הרבי... הסביר הרבי: כוונתי לפסוק "ואכלתם את בשר בניכם" בפרשת בחוקותי ההורים הכינו בביתם אוכל ליום טוב והבחורים ברחו, ואז אכלו אבותם את בשר בניהם שהכינו בעבורם ליום טוב.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
"והאספסוף אשר בקרבו"
אמר ר' אייזל חריף: ה"אספסוף" אלו בעלי אסיפות. טיפוס של עסקנים, שכל פעולותיהם וכוחם אינו אלא באסיפות. מכנסים כינוסים ומושיבים ישיבות...
 

מאן דהו

משתמש ותיק
סיפר פעם הרב רוזנבלום שהוא נכנס פעם לבית הכנסת בצפון הארץ. לאחר שסיים החזן את תפילת החזרה, הגבאי דפק על השולחן וצעק: "קדיש"...
במבט לאחור לא היה נראה לרב שיש מוהל בבית הכנסת או אבא צעיר והוא חשב אולי יש סנדק.
הוא ניגש לגבאי ושאל: "נו... למי מגיע מזל טוב?!" הגבאי ענה מיד: "לא מזל טוב זה יום הפטירה של האדמו"ר.." תוך שהוא נקב בשמו...
הרב התפלא ושאל: "היום יום שני וכמה שזכור לי יום פטירתו של האדמו"ר הוא ביום רביעי?!" הגבאי לא איבד את העשתונות ואמר לרב תוך שהוא מניח את כף ידו על הלב: "תאמין לי הרב... הוא היה כבר חולה יומיים קודם"...
 

מאן דהו

משתמש ותיק
ושבתה הארץ שבת לה' כ"ה - ב מעשה בהגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצוק"ל שביקר בשנת השמיטה בקיבוץ חפץ חיים השובת בשמיטה כהלכה. מרוב התרגשות וחיבת מצות השמיטה, גחן על האדמה ונשקה כשהוא לוחש בגיל "גוט שבת! גוט שבת !" לך אדמה קדושה השובתת השנה, ובעונג על קיום המצווה היה לוחש והולך גוט שבת גוט שבת
 

הכהן

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
סיפר לי היום אחד, שלפני שנים מספר ביום של שלג בירושלים, היה אצל מרן בעל הדרכי שמואל ברית מילה בביתו [כיון שאי אפשר היה לצאת לבית הכנסת]
המוהל שהיה אדם מבוגר רצה בדווקא שהסנדק ישב על כסא גבוה, שיהא לו יותר קל, אך הדבר לא היה בנמצא, עד שאמר בעל הדרכי שמואל כי אם כך אין ברירה, ואשב על השולחן... וכך הוה, הוא התיישב על השולחן אל מול ארון הקודש שהיה לו בביתו, וכך נערכה הברית.
כעין מעשה זה ראיתי אצל הרה"צ ר"ג אייזמן זצ"ל (בלי שלג...)
 
A

Anonymous

Guest
הכהן אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
סיפר לי היום אחד, שלפני שנים מספר ביום של שלג בירושלים, היה אצל מרן בעל הדרכי שמואל ברית מילה בביתו [כיון שאי אפשר היה לצאת לבית הכנסת]
המוהל שהיה אדם מבוגר רצה בדווקא שהסנדק ישב על כסא גבוה, שיהא לו יותר קל, אך הדבר לא היה בנמצא, עד שאמר בעל הדרכי שמואל כי אם כך אין ברירה, ואשב על השולחן... וכך הוה, הוא התיישב על השולחן אל מול ארון הקודש שהיה לו בביתו, וכך נערכה הברית.
כעין מעשה זה ראיתי אצל הרה"צ ר"ג אייזמן זצ"ל (בלי שלג...)
ישב על השולחן?
 
 

מאן דהו

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
(בדרך הלצה) משיעורו של הבריסקער רב, איפה מצאנו דאמרינן מיגוי להוציא?
...
לא אלאה אתכם, שיהיה לכם המילתא דבדיחותא לפני הלימוד.
פעם בשיעורו של הבריסקער רב שהיה מוסר בפני בעלי בתים, הציג בפניהם את הדין לגבי שבת בחג הסוכות, דאמרינן לגבי דופן מסויים 'מיגוי דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת' שאל אחד מהבע"ב קושיא עצומה. והרי לא אמרינן מיגוי להוציא? דהיינו לגבי דיני הוצאה בשבת. ובדחי רבנן.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=2031&p=71789#p71834
 

פיניפיני

משתמש ותיק
אחד הגיע לנודע ביהודה וביקש הסכמה לספר בקבלה שחיבר, הנו"ב אמר לו שיחכה לאחר תפילת מנחה, במנחה הגישו הנו"ב לעמוד והלה התפלל עם הרבה שגיאות, לאחר מנחה הגיע לנו"ב לקבל את ה'הסכמה', אמר לו הנו"ב שכתוב אם תפילתי שגורה בפי יודע אני שהוא 'מקובל' ואם לאו יודע אני שהוא 'מטורף'.......
 

ר' יונה

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
עוד הברקה מהרוגוטשובר -
פעם הגיע אליו א' עם עוד יהודי וביקש שהרב יתן לו ברכה. הרב סירב בטענה "אני לא אדמו"ר"... חשב הלה שהרב מתחמק מענווה, ואמר לו נו, כתוב "אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך"! ומיד תפס שהוא בעצם מכנה לרב 'הדיוט' - והוא מיהר לחזור בו ולתקן - וקל וחומר הרב שהוא ת"ח עצום וצדיק!
ענה לו הרב בבת שחוק - במקום שאני אברך אותו עם קל וחומר, תברך אותו אתה בלי קל וחומר...
ואני שמעתי.על.הגרעק"א, שאחד בא לבקש ברכה, וא"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה, ותיכף תפס עצמו שקרא לגרעק"א הדיוט, ותיקן ואמר שהכונה שלא תהיה הברכה שמברך את ההדיוט קלה בעינך, א"ל הגרעק"א, עדיף שאני יהיה הדיוט ואל תשנה דברי חז"ל.
 
 

מבין ענין

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
הסביר הרבי: כוונתי לפסוק "ואכלתם את בשר בניכם" בפרשת בחוקותי ההורים הכינו בביתם אוכל ליום טוב והבחורים ברחו, ואז אכלו אבותם את בשר בניהם שהכינו בעבורם ליום טוב.

פעם שמעתי פירוש חמוד בדרך צחות על הפסוק הנ"ל -
שואלים, הרי כל הקללות תיהפכנה לברכות, כיצד קללה קשה זו תיהפך לברכה?
אלא יגיע דור שהשיב לב בנים כשטרם שבו האבות, והבן רוצה לבקר את הוריו בשבת, אך הוא לא אוכל 'רבנות', אז הוא אומר להורים - אני אביא את הבשר לשבת, ואת זה אוכלים ההורים - הרי נתקיים בהורים אלה הפסוק "ואכלתם בשר בניכם"...
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
ה'בית ישראל' מגור זי"ע הלך פעם בחיפה בשבת בבוקר
וכשהגיע לרמזור והיה אדום עמד מלכת וחיכה לאור ירוק
אמר לו המשמש שאין רכב ואפשר לעבור
אמר לו הבית ישראל - "ויאמר אדום אל תעבור בי" - "פן ברכב אצא לקראתך".
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
אמר לי היום תלמיד שך ר' אברהם גנחובסקי ז"ל
שפעם שמע ממנו בשיעור את הסיפור הנ"ל בשינוי
ה'בית ישראל' זי"ע הלך פעם בירושלים והיה ברמזור אדום
עמד מלכת ואמר למשמש שלו "וימאן אדום את ישראל עבור בגבולו"
ואמרו אנשי ירושלים כי עפ"י הנ"ל יש עצה פשוטה בהמשך הפסוק "ויט ישראל מעליו" - דהיינו ללכת כמה מטרים מהרמזור ולעבור
 
חלק עליון תַחתִית