איש בנימין אמר:ודאי שנרצה לדעת עוד. כיון שכל מה שכתבת הוא עד לעלייתו לירושלים. והטענה היא שלאחמ"כ הוא חז בתשובה שלמה
מה שכתבתי הוא הרבה לפני עד עלייתו לירושלים.
רק בקצרה אכתוב, הוא עלה לירושלים בתרע"ט, כציוני מובהק, וניסה להתקבל למוסדות האקדמיה הגבוהים בעיר. הוא נדחה ע"י כולם, וגם הציונים לא רצו בו.
במסגרת כתבותיו ששלח לפרסום בהולנד, שממנה התפרנס כל שנות שהותו בירושלים עד יומו האחרון, הוא החל להכיר את אויבי הציונות מרן הגריח"ז ואנשי נאמני היהדות החרדית. אחרי תקופת זמן הוא חבר אליהם לסייע במלחמתם.
דה האן כאמור, מצד אחד סייע רבות למאבקו של הגריח"ז, לשחרר את היהדות החרדית מלפיתת הועד הלאומי, ובזה אין ספק שפועלו ברוך, כפי שכבר כתבתי וחזרתי וכתבתי באשכול זה מספר פעמים.
פועלו ביצירת הקשרים עם הערבים הביאה למפגש של הגריח"ז ואנשיו יחד עם דה האן באוהלו של עבדאללה בעמאן, שהצהיר על זכויות היהודים ושויון בא"י בלא זכויות פוליטיות. זה באמת היה חלום אדיר, אם זה היה מתממש, כלומר אם הבריטים היו נותנים את זה, זה היה יכול להיות משהו עצום. דא עקא, שלא הבריטים נתנו את זה, ולא הציונים. אי אפשר לדעת היסטורית אם זה היה בר ביצוע או לא. אבל בזה גם אין ספק שזו היתה פעולה חיובית לגמרי.
אך מאידך הוא באותו זמן גם לחם בציונות עצמה, בלא בחילה בשום דרך, כולל של מסירות על אנשים פרטיים [כן, גם את הרב קוק. שמישהו יגיד לי שהגריח"ז התיר מסירות כאלו] וכולל מלחמה בעצם הזכות היהודית לעלייה לארץ. את הדברים האלו, ברובם הוא עשה בסתר, כך שאין על זה תיעודים מבוררים וחד משמעיים, אבל בזה הוא הואשם גם בחייו, על מעשיו אלו היו רוב המאמרים נגדו בעיתונות בחייו, וגם לאחר מותו הם פורסמו בטיעונים הרבה יותר מאוששים ומבוססים בשל קשריו הענפים שיצר עם כל סוגי הערבים והבריטים.
על זה, על פעולות פוליטיות אלו, הוא נרצח, ולא על נסיונותיו להוציא את היהדות החרדית מהועד הלאומי. מי שטוען אחרת, הוא הוזה בהקיץ, וגם לא מכיר את הרקע, לא של הרוצחים ושל אנשי ההגנה, ולא של היישוב החרדי בירושלים.
על המשך חייו הכפולים בענייני דת, כולל בזמן שבהם חבר לאנשי ירושלים במאבקם נגד הציונות, כבר נכתב רבות לעיל.