בס"ד
להלן נסביר מדוע צאת הכוכבים אינו 13.5-72 דקות לאחר שקיעת החמה הנראית בימי תקופת ניסן ותשרי.
איתא במגילה דף כ' ע"ב
וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר: מנהני מילי? אמר רבא דאמר קרא ויקרא אלהים לאור יום למאיר ובא קראו יום, אלא מעתה ולחשך קרא לילה למחשיך ובא קרא לילה, הא קיי"ל דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא
1. חושך - העדר אור.
2. מחשיך - תהליך של החשכה המסתיים בחושך המוחלט. שהרי עד שלא חושך עדיין מחשיך.
3. "מחשיך ובא" - מחשיך והולך, תהליך של החשכה הולכת וגוברת.
4. "מאיר ובא" - מאיר והולך, תהליך של הארה הולכת וגוברת.
5. רבא מפרש את הפסוק "ויקרא אלוקים לאור יום" - למאיר ובא קרא יום.
6. טענה 5 עם הצבה של טענה 4 נקבל - רבא מפרש את הפסוק "ויקרא אלוקים לאור יום" - לתהליך של ההארה ההולכת וגוברת קרא ה' יום. נפקא מינה לסוגיה כי משעלה עמוד השחר - יום.
7. קושיית הגמרא על רבא "אלא מעתה ולחושך קרא לילה - למחשיך ובא קרא לילה?!".
8. טענה 7 עם הצבה של טענה 3 נקבל - קושיית הגמרא על רבא, "אלא מעתה ולחושך קרא לילה - לתהליך של ההחשכה ההולכת וגוברת קרא ה' לילה?!"
9. "קיימא לן דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא" - פירושו מקובל בידינו כי עד צאת הכוכבים אין הוא לילה, משמע שרגע לפני צאת הכוכבים - יום. (וכן הוא בפסחים ב' ע"א דעד צאת הכוכבים יממא).
10. מסקנה ישירה מ-9, צאת הכוכבים תחילת הלילה.
11. במציאות, וכן על פי האסטרונומיה, ישנו תהליך החשכה עד שהשמש נמצאת כ-18 מעלות תחת האופק, ובימי תקופת ניסן ותשרי השמש תהיה 18 מעלות תחת האופק לאחר כ-82 דקות משקיעת החמה הנראית.
12. הגמרא דוחה את רבא באופן הבא : שאם נשתמש באותו לימוד כשיטתך רבא (טענה 6) גם על המשך הפסוק, נקבל (מטענה 8) כי תהליך ההחשכה ההולכת וגוברת - לילה. אולם (מטענה 10) תחילת הלילה הינו מצאת הכוכבים. ואכן רבא נדחה, והגמרא לומדת מפסוקים אחרים שמשעלה עמוד השחר - יום.
13. מסקנה ישירה מ-12 כי צאת הכוכבים המוגדר כתחילת הלילה (טענה 10) מוכרח להיות לאחר תהליך ההחשכה ההולכת וגוברת שלא יכול להקרא לילה על פי דחיית הגמרא (טענה 12), אם כן צאת הכוכבים הינו בחושך המוחלט.
צאת הכוכבים של רבא מוכרח להיות בחושך המוחלט.
14. נניח כי צאת הכוכבים של רבא הינו לפני החושך המוחלט, כלומר תוך כדי תהליך ההחשכה.
15. בהנחה כי טענה 14 אמת, אזי רבא היה צריך לדחות את קושיית הגמרא באומרו, אכן עד צאת הכוכבים לא לילה הוא ואחר צאת הכוכבים - לילה יקרא, ומכיוון וצאת הכוכבים תוך כדי תהליך ההחשכה, משמע שלאחר צאת הכוכבים עדיין מחשיך, וזמן זה מצאת הכוכבים ועד החושך המוחלט, הוא הזמן שמתקיים בו הפסוק ולחושך קרא לילה.
16. רבא לא משיב על קושיית הגמרא לכן טענה 14 לא נכונה. אם כן צאת הכוכבים של רבא מוכרח להיות בחושך המוחלט.
צאת הכוכבים של קושיית הגמרא מוכרח להיות בחושך המוחלט.
17. נניח כי צאת הכוכבים של קושיית הגמרא הינו לפני החושך המוחלט, כלומר תוך כדי תהליך ההחשכה.
18. בהנחה כי טענה 17 אמת, אזי לדעת קושיית הגמרא לאחר צאת הכוכבים ישנו תהליך החשכה, ואחר צאת הכוכבים - לילה (טענה 10), אם כן ישנו זמן שנקרא לילה המכיל תהליך של החשכה.
19. רבא היה צריך לדחות את קושיית הגמרא באומרו, ולדידך מי ניחא?, הרי אליבא דקושיית הגמרא ישנו לילה עם החשכה (טענה 18), אם כן המקשן של הגמרא בעצמו קורא למחשיך ובא לילה, אם כן כיצד המקשן של הגמרא מקשה דבר שעליו בעצמו קשה?.
20. רבא לא משיב כך על קושיית הגמרא, וקושיית הגמרא אכן נאמרת. אם כן צאת הכוכבים אליבא דקושיית הגמרא מוכרח להיות בחושך המוחלט.
21. מטענה 16 וטענה 20 מוכרח כי צאת הכוכבים המוזכר בגמרא הינו בחושך המוחלט.
22. מטענה 21 וטענה 11 נקבל כי צאת הכוכבים המוזכר בגמרא הינו כאשר השמש בכ-18 מעלות תחת האופק, לכן צאת הכוכבים הינו לפחות 82 דקות אחר שקיעת החמה הנראית בימי תקופת ניסן ותשרי.
23. מסקנה ישירה מטענה 22 כי צאת הכוכבים אינו 13.5-72 דקות לאחר שקיעת החמה הנראית בימי תקופת ניסן ותשרי.
אם כן לילה דגמרא שווה לילה דאסטרונומיה שווה לילה דמציאות.
להלן נסביר מדוע צאת הכוכבים אינו 13.5-72 דקות לאחר שקיעת החמה הנראית בימי תקופת ניסן ותשרי.
איתא במגילה דף כ' ע"ב
וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר: מנהני מילי? אמר רבא דאמר קרא ויקרא אלהים לאור יום למאיר ובא קראו יום, אלא מעתה ולחשך קרא לילה למחשיך ובא קרא לילה, הא קיי"ל דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא
1. חושך - העדר אור.
2. מחשיך - תהליך של החשכה המסתיים בחושך המוחלט. שהרי עד שלא חושך עדיין מחשיך.
3. "מחשיך ובא" - מחשיך והולך, תהליך של החשכה הולכת וגוברת.
4. "מאיר ובא" - מאיר והולך, תהליך של הארה הולכת וגוברת.
5. רבא מפרש את הפסוק "ויקרא אלוקים לאור יום" - למאיר ובא קרא יום.
6. טענה 5 עם הצבה של טענה 4 נקבל - רבא מפרש את הפסוק "ויקרא אלוקים לאור יום" - לתהליך של ההארה ההולכת וגוברת קרא ה' יום. נפקא מינה לסוגיה כי משעלה עמוד השחר - יום.
7. קושיית הגמרא על רבא "אלא מעתה ולחושך קרא לילה - למחשיך ובא קרא לילה?!".
8. טענה 7 עם הצבה של טענה 3 נקבל - קושיית הגמרא על רבא, "אלא מעתה ולחושך קרא לילה - לתהליך של ההחשכה ההולכת וגוברת קרא ה' לילה?!"
9. "קיימא לן דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא" - פירושו מקובל בידינו כי עד צאת הכוכבים אין הוא לילה, משמע שרגע לפני צאת הכוכבים - יום. (וכן הוא בפסחים ב' ע"א דעד צאת הכוכבים יממא).
10. מסקנה ישירה מ-9, צאת הכוכבים תחילת הלילה.
11. במציאות, וכן על פי האסטרונומיה, ישנו תהליך החשכה עד שהשמש נמצאת כ-18 מעלות תחת האופק, ובימי תקופת ניסן ותשרי השמש תהיה 18 מעלות תחת האופק לאחר כ-82 דקות משקיעת החמה הנראית.
12. הגמרא דוחה את רבא באופן הבא : שאם נשתמש באותו לימוד כשיטתך רבא (טענה 6) גם על המשך הפסוק, נקבל (מטענה 8) כי תהליך ההחשכה ההולכת וגוברת - לילה. אולם (מטענה 10) תחילת הלילה הינו מצאת הכוכבים. ואכן רבא נדחה, והגמרא לומדת מפסוקים אחרים שמשעלה עמוד השחר - יום.
13. מסקנה ישירה מ-12 כי צאת הכוכבים המוגדר כתחילת הלילה (טענה 10) מוכרח להיות לאחר תהליך ההחשכה ההולכת וגוברת שלא יכול להקרא לילה על פי דחיית הגמרא (טענה 12), אם כן צאת הכוכבים הינו בחושך המוחלט.
צאת הכוכבים של רבא מוכרח להיות בחושך המוחלט.
14. נניח כי צאת הכוכבים של רבא הינו לפני החושך המוחלט, כלומר תוך כדי תהליך ההחשכה.
15. בהנחה כי טענה 14 אמת, אזי רבא היה צריך לדחות את קושיית הגמרא באומרו, אכן עד צאת הכוכבים לא לילה הוא ואחר צאת הכוכבים - לילה יקרא, ומכיוון וצאת הכוכבים תוך כדי תהליך ההחשכה, משמע שלאחר צאת הכוכבים עדיין מחשיך, וזמן זה מצאת הכוכבים ועד החושך המוחלט, הוא הזמן שמתקיים בו הפסוק ולחושך קרא לילה.
16. רבא לא משיב על קושיית הגמרא לכן טענה 14 לא נכונה. אם כן צאת הכוכבים של רבא מוכרח להיות בחושך המוחלט.
צאת הכוכבים של קושיית הגמרא מוכרח להיות בחושך המוחלט.
17. נניח כי צאת הכוכבים של קושיית הגמרא הינו לפני החושך המוחלט, כלומר תוך כדי תהליך ההחשכה.
18. בהנחה כי טענה 17 אמת, אזי לדעת קושיית הגמרא לאחר צאת הכוכבים ישנו תהליך החשכה, ואחר צאת הכוכבים - לילה (טענה 10), אם כן ישנו זמן שנקרא לילה המכיל תהליך של החשכה.
19. רבא היה צריך לדחות את קושיית הגמרא באומרו, ולדידך מי ניחא?, הרי אליבא דקושיית הגמרא ישנו לילה עם החשכה (טענה 18), אם כן המקשן של הגמרא בעצמו קורא למחשיך ובא לילה, אם כן כיצד המקשן של הגמרא מקשה דבר שעליו בעצמו קשה?.
20. רבא לא משיב כך על קושיית הגמרא, וקושיית הגמרא אכן נאמרת. אם כן צאת הכוכבים אליבא דקושיית הגמרא מוכרח להיות בחושך המוחלט.
21. מטענה 16 וטענה 20 מוכרח כי צאת הכוכבים המוזכר בגמרא הינו בחושך המוחלט.
22. מטענה 21 וטענה 11 נקבל כי צאת הכוכבים המוזכר בגמרא הינו כאשר השמש בכ-18 מעלות תחת האופק, לכן צאת הכוכבים הינו לפחות 82 דקות אחר שקיעת החמה הנראית בימי תקופת ניסן ותשרי.
23. מסקנה ישירה מטענה 22 כי צאת הכוכבים אינו 13.5-72 דקות לאחר שקיעת החמה הנראית בימי תקופת ניסן ותשרי.
אם כן לילה דגמרא שווה לילה דאסטרונומיה שווה לילה דמציאות.