מותר לצלם אדם ולפרסם תמונה שלא מידיעתו?

סלע

משתמש ותיק
אם משום הנימוק הראשון איך הותר בכינוס של גדו"י נגד האינטרנט.
 

כותר

משתמש ותיק
תקרא בכתבה, שלהמבשר ששאלו את פיו אמר שאינו רוצה שיפרסמו, והודה להם על כך.
 

סלע

משתמש ותיק
בשאר העיתונים פרסמו אותו, וראיתי פרסומים שבכינוס ההוא לצורך השעה התיר. הגם שידע שיצלמו אותו לא נמנע מלבוא. אף שיש את ג' הנימוקים והבעיות הכרוכות בצילום. מ"ש.
 

מחשבות

משתמש ותיק
זה שהחזו"א אמר לחלוצים שהם יהיו גזלנים
זה ראיה שסבר שמותר לו לגרום להם לא לצלמו
אך ממש לא ראיה שסבר שזה גזל...
כנ"ל בדברי הסטייפלר.
לכאורה אין כל מקור בפוסקים לאיסור
ואם אמנם כתב כן הרגוטשובר יש לדון בכוונתו
ובכל המקורות שהביא אפשר לדון בכוונתו.
אמנם יש איסור גמור מדין כבוד התורה
אם מדובר בת"ח.
 

שלמה בן דוד 15

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
מן הסתם הרבה מחו"ר הפורום נחשפו למכתב ששגרו שמונת האדמורי"ם לבית ויז'ניץ מונסי לאחרונה אל מערכות העיתונים והתפרסם בכמה מקומות וזה לשון המכתב-
לכבוד מערכות כתבי העת
הן ידוע שכ'"ק אאמו"ר זצללה"ה הכ"מ הקפיד מאוד שלא יעשו שום תמונות ממנו וגם צווה לכתוב למערכות כתבי העת שזה למורת רוחו ונגד רצונו, ושאינו מוחל בזה ובבא אם ידפיסו תמונות ממנו, ואשריכם שקיימתם רצון צדיק".
והיות שהננו רוצים להמשיך להתנהג בדרך האבות, על כן אנו מבקשים ודורשים שגם מאיתנו לא ידפיסו שום תמונות בשום אופן, וכמובן ימשיכו לשמור פקודת כ"ק אאמו"ר זצללה"ה הכ"מ שלא להדפיס תמונות ממנו.
ויהי רצון שנזכה לילך בדרכי אבותינו, ועי"ז נזכה שזכות אבות יגן עלינו, ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמו נהר
במקום החותם -שמונת ממשיכי הדרך
נודע עוד כי מונו אחראים מטעם החצרות לאכיפת הדרישה, וכי בכל אחת מהן הועמד אחראי עליו מוטל למנוע את צילום התמונות ופרסומן.
הנהגת אביהם להמנע מצילום ופרסום, מן הסתם היה לו בזה כמה סיבות חלקן ככה"נ נעוצות בד' הזוהר והיערות דבש (דף יט ב), או אי מתן לגיטמציה לכל סוג של עיתון.
השאלה העולה כאן, תהיה הסיבה אשר תהיה, האם יש כח למאן דהו בפרט אדם מפורסם, למנוע ולהתנגד שלא יפרסמו את תמונתו בעיתון וכדו' גם בהקשר חיובי.
מבחינת חוקי המדינה יש בזה דברים יחסית ברורים, כמו הפסק דין בנוגע לאותו בעל דוכן להנחת תפילין שצולם שלא ברשותו וכו'. אבל מבחינה תורנית, צריך לדעת אם יש איסור מוגדר שבכוחו ניתן למנוע ממאן דהו לצלם, אדם הנמצא ברשות הרבים. וביותר לצלם אדם מפורסם, כמו אדמו"ר רב וכו', שסובבים אותו מאות ואלפים, כך שאין בצילום משום פגיעה בפרטיות וכדו' בפרט שהבעלות על התמונה היא של 'הצלם'.

לסיכום-
א. מהו האיסור בחו"מ (אם יש כזה..) הכרוך בצילום והפצת תמונה של אדם מפורסם, בלי פגיעה בפרטיות.(לדוגמא כשמצלמים אדמו"ר בטיש, או רב בשיעור גם אם דעתו לא נוחה בזה, אחר שאין בזה פגיעה בפרטיות והבעלות על התמונה של הצלם, איך מצד הדין יכול לעכב מלצלם ולפרסם את התמונה)
ב. האם לבנים היורשים יש בעלות, או כח למנוע הפצת תמונת אביהם מן הדין.
נקצין. רב או אדמו"ר מפורסם, יש להם זכות לתלוש תמונה שתלויה בסוכה של מאן דהו.
ג. גם פגיעה בפרטיות ההגיון אומר שאסור ועדיין הלכה מפורשת (בחו"מ) רצוי לדעת.
ייתכן מקור האיסור מהגמ' בריש ב"ב, אולם שם מדובר על היזק ראיה של ממש וצריך לדעת.
השאלה לא נוגעת בדווקא למקרה הנז', אלא שאלה כללית, האם יש איסור לצלם ולהפיץ תמונה שלא פוגעת בפרטיות.
כמו כן ראוי לשים לב שיש חילוק בין צילום תמונה לפרסום תמונה.

בקובץ נתיבות הלכה -בין אדם לחבירו החדש מביאים כמה תשובות מרבי חיים קניבסקי. שאלה אחת האם מותר לצלם חבירו שלא על דעתו והאם מותר להשתמש בתמונת חבירו והשיב לאיסור ובשאלה האחרונה כתב דהוי גזל מדרבנן. וצריך הבנה
 

tzvilemer

משתמש רשום
הפקדתי שומרים אמר:
מן הסתם הרבה מחו"ר הפורום נחשפו למכתב ששגרו שמונת האדמורי"ם לבית ויז'ניץ מונסי לאחרונה אל מערכות העיתונים והתפרסם בכמה מקומות וזה לשון המכתב-
לכבוד מערכות כתבי העת
הן ידוע שכ'"ק אאמו"ר זצללה"ה הכ"מ הקפיד מאוד שלא יעשו שום תמונות ממנו וגם צווה לכתוב למערכות כתבי העת שזה למורת רוחו ונגד רצונו, ושאינו מוחל בזה ובבא אם ידפיסו תמונות ממנו, ואשריכם שקיימתם רצון צדיק".
והיות שהננו רוצים להמשיך להתנהג בדרך האבות, על כן אנו מבקשים ודורשים שגם מאיתנו לא ידפיסו שום תמונות בשום אופן, וכמובן ימשיכו לשמור פקודת כ"ק אאמו"ר זצללה"ה הכ"מ שלא להדפיס תמונות ממנו.
ויהי רצון שנזכה לילך בדרכי אבותינו, ועי"ז נזכה שזכות אבות יגן עלינו, ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמו נהר
במקום החותם -שמונת ממשיכי הדרך
נודע עוד כי מונו אחראים מטעם החצרות לאכיפת הדרישה, וכי בכל אחת מהן הועמד אחראי עליו מוטל למנוע את צילום התמונות ופרסומן.
הנהגת אביהם להמנע מצילום ופרסום, מן הסתם היה לו בזה כמה סיבות חלקן ככה"נ נעוצות בד' הזוהר והיערות דבש (דף יט ב), או אי מתן לגיטמציה לכל סוג של עיתון.
השאלה העולה כאן, תהיה הסיבה אשר תהיה, האם יש כח למאן דהו בפרט אדם מפורסם, למנוע ולהתנגד שלא יפרסמו את תמונתו בעיתון וכדו' גם בהקשר חיובי.
מבחינת חוקי המדינה יש בזה דברים יחסית ברורים, כמו הפסק דין בנוגע לאותו בעל דוכן להנחת תפילין שצולם שלא ברשותו וכו'. אבל מבחינה תורנית, צריך לדעת אם יש איסור מוגדר שבכוחו ניתן למנוע ממאן דהו לצלם, אדם הנמצא ברשות הרבים. וביותר לצלם אדם מפורסם, כמו אדמו"ר רב וכו', שסובבים אותו מאות ואלפים, כך שאין בצילום משום פגיעה בפרטיות וכדו' בפרט שהבעלות על התמונה היא של 'הצלם'.

לסיכום-
א. מהו האיסור בחו"מ (אם יש כזה..) הכרוך בצילום והפצת תמונה של אדם מפורסם, בלי פגיעה בפרטיות.(לדוגמא כשמצלמים אדמו"ר בטיש, או רב בשיעור גם אם דעתו לא נוחה בזה, אחר שאין בזה פגיעה בפרטיות והבעלות על התמונה של הצלם, איך מצד הדין יכול לעכב מלצלם ולפרסם את התמונה)
ב. האם לבנים היורשים יש בעלות, או כח למנוע הפצת תמונת אביהם מן הדין.
נקצין. רב או אדמו"ר מפורסם, יש להם זכות לתלוש תמונה שתלויה בסוכה של מאן דהו.
ג. גם פגיעה בפרטיות ההגיון אומר שאסור ועדיין הלכה מפורשת (בחו"מ) רצוי לדעת.
ייתכן מקור האיסור מהגמ' בריש ב"ב, אולם שם מדובר על היזק ראיה של ממש וצריך לדעת.
השאלה לא נוגעת בדווקא למקרה הנז', אלא שאלה כללית, האם יש איסור לצלם ולהפיץ תמונה שלא פוגעת בפרטיות.
כמו כן ראוי לשים לב שיש חילוק בין צילום תמונה לפרסום תמונה.

יש בזה אולי משום קפידא של צדיק. הלכתית אין בזה מעכב כי אם בבושת וכו 
 

כרוב ממשח

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
במה שונה שימוש בתמונה של אדם לנידון הפוסקים גבי יצירה רוחנית. וכי גופו של אדם הוא פחות מיצירתו, שעליה כתבו חלק מהפוסקים שיצירה רוחנית יש לה בעלות.
בפשוטו קנין רוחני זה על טירחה והשקעה ביצירת דבר.
כאן זה מאום. העיניים שלנו לא צריכות רשות מאחר להסתכל על הזולת.
ומכאן תבוא השאלה על אלו המסלסלים בשערם ומשקיעים במראיתם...
 

מענה לשון

משתמש ותיק
אשרי העם אמר:
יעויין במה שכתבתי בענין זה בשו"ת שיח חיים (תשובה קכז, עמ' רצו), ומצו"ב:

לאסור על חברו לצלם אותו - משו''ת שיח חיים.pdf
ואסיים בשאלה מעניינת מענין לענין באותו
בענין, והיא האם אדם יכול לאסור על חברו
לגעת בחפץ השייך לו כשהלה אינו מזיק
לחפץ. דהנה ראיתי שנשאל כן מרן שליט"א
בס' דולה ומשקה (עמ' שב) בזה"ל: 'האם אדם
יכול לומר לחברו שלא יגע בממונו מדין גזל
כשאין נפסד על ידי זה'. והשיב מרן שליט"א:
'לא מצינו שנגיעה אם אינו מפסיד בה הוא גזל '.
ולכאו' דמי לנידון אם אפשר לצלם חברו או
לא, דבשניהם לא מזיקו ורק השאלה האם יש
בעלות על דבר כזה או לא.

לכאורה אם חבירו מקפיד על נגיעה בחפץ, מדוע אינו ענין לואהבת, כמו שטענו לך הרב נבנצל והרב דינר לגבי צילום (ל"ת יש להסתפק)
ובהכרח שענין ואהבת לא שייך כשבא לאסור עלי דבר המותר עפ"י הדין, ואם כך גם לצלם כל עוד מותר עפ"י דין חו"מ לא שייך ואהבת

 
 
חלק עליון תַחתִית