התייחסות לזכר ונקבה יחדיו

להתעמק

משתמש רגיל
כשמתייחסים לזכר ונקבה ביחד, ההתייחסות היא בלשון זכר או לשון נקבה ?
 

יהודה1

משתמש ותיק
בלשון זכר.
תוס' יבמות עב: ד"ה ונתן "שהרי כל התורה בלשון זכר נאמרה"
גם בב"ק טו. ובתוס' ד"ה השווה הכתוב אישה לאיש.

משם היה אפשר ללמוד שראוי לכתוב במקום אחד לפחות שכוללים גם נקיבות. אמנם מאחר שהתורה הודיעה זה אמור להיות ידוע לכל.
 

פיניפיני

משתמש ותיק
לכאו' בלשון זכר, לדוג' בפרשת קרח כתי' האנשים, ואשת קרח היתה בכלל זה
 

בן איש חי

משתמש ותיק
אב"ע שמות לד יט: ומלת מקנך - בא במקום הזה על לשון נקבה. ושמות רבים ככה. על לשון זכר גם לשון נקבה.
 

zxc

משתמש רגיל
בראשית לג
(ב) וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים:
(ה) וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה
(ו) וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ:
(ז) וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ:
לפעמים (פסוקים ב' ה' ז') לשון זכר על שניהם, לפעמים (פסוק ו') לשון נקבה על שניהן.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
הכלל הוא שבכה"ג לעולם ל' זכר, אא"כ נזכר בסמוך (ממש) ל' נקבה - שלצחות הלשון משווים הלשונות. ודו"ק.
 
חלק עליון תַחתִית