אנסה בדרך זו:
1. חושך - העדר אור.- לא מסכים, ראה להלן.
2. מחשיך - תהליך של החשכה המסתיים בחושך המוחלט. שהרי עד שלא חושך עדיין מחשיך.- תלוי בהסכמה להנחה 1.
3. "מחשיך ובא" - מחשיך והולך, תהליך של החשכה הולכת וגוברת. - כנ"ל
4. "מאיר ובא" - מאיר והולך, תהליך של הארה הולכת וגוברת. - מסכים אבל תלוי בהגדרה חסרה.
5. רבא מפרש את הפסוק "ויקרא אלוקים לאור יום" - למאיר ובא קרא יום.- נכון
6. טענה 5 עם הצבה של טענה 4 נקבל - רבא מפרש את הפסוק "ויקרא אלוקים לאור יום" - לתהליך של ההארה ההולכת וגוברת קרא ה' יום. -מסכים
נפקא מינה לסוגיה כי משעלה עמוד השחר - יום.
7. קושיית הגמרא על רבא "אלא מעתה ולחושך קרא לילה - למחשיך ובא קרא לילה?!". - נכון
8. טענה 7 עם הצבה של טענה 3 נקבל - קושיית הגמרא על רבא, "אלא מעתה ולחושך קרא לילה - לתהליך של ההחשכה ההולכת וגוברת קרא ה' לילה?!" - 3 עדיין נעלם.
9. "קיימא לן דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא" - פירושו מקובל בידינו כי עד צאת הכוכבים אין הוא לילה, משמע שרגע לפני צאת הכוכבים - יום. (וכן הוא בפסחים ב' ע"א דעד צאת הכוכבים יממא). - אכן
10. מסקנה ישירה מ-9, צאת הכוכבים תחילת הלילה. - אכן ולא צריך את 9, זה ידוע.
11. במציאות, וכן על פי האסטרונומיה, ישנו תהליך החשכה עד שהשמש נמצאת כ-18 מעלות תחת האופק, ובימי תקופת ניסן ותשרי השמש תהיה 18 מעלות תחת האופק לאחר כ-82 דקות משקיעת החמה הנראית. - דרוש מקור
12. הגמרא דוחה את רבא באופן הבא : שאם נשתמש באותו לימוד כשיטתך רבא (טענה 6) גם על המשך הפסוק, נקבל (מטענה 8) כי תהליך ההחשכה ההולכת וגוברת - לילה. אולם (מטענה 10) תחילת הלילה הינו מצאת הכוכבים. ואכן רבא נדחה, והגמרא לומדת מפסוקים אחרים שמשעלה עמוד השחר - יום. - טענה 6 עדיין נעלם
13. מסקנה ישירה מ-12 כי צאת הכוכבים המוגדר כתחילת הלילה (טענה 10) מוכרח להיות לאחר תהליך ההחשכה ההולכת וגוברת שלא יכול להקרא לילה על פי דחיית הגמרא (טענה 12), אם כן צאת הכוכבים הינו בחושך המוחלט. - טענה 12 עדיין נעלם.
צאת הכוכבים של רבא מוכרח להיות בחושך המוחלט.
14. נניח כי צאת הכוכבים של רבא הינו לפני החושך המוחלט, כלומר תוך כדי תהליך ההחשכה. - נניח
15. בהנחה כי טענה 14 אמת, אזי רבא היה צריך לדחות את קושיית הגמרא באומרו, אכן עד צאת הכוכבים לא לילה הוא ואחר צאת הכוכבים - לילה יקרא, ומכיוון וצאת הכוכבים תוך כדי תהליך ההחשכה, משמע שלאחר צאת הכוכבים עדיין מחשיך, וזמן זה מצאת הכוכבים ועד החושך המוחלט, הוא הזמן שמתקיים בו הפסוק ולחושך קרא לילה. - לא נכון. אפשר שהזמן שנקרא חושך על פי מסקנת הגמרא הוא בזמן שנקרא גם "מחשיך ובא" אבל אי אפשר לתרץ שלמחשיך ובא הכוונה אחרי צאת הכוכבים כי "לחושך קרא לילה" פירושו ש"כל חושך נקרא לילה"
16. רבא לא משיב על קושיית הגמרא לכן טענה 14 לא נכונה. אם כן צאת הכוכבים של רבא מוכרח להיות בחושך המוחלט. - טענה 14 יכולה להיות נכונה כי טענה 15 בטלה
צאת הכוכבים של קושיית הגמרא מוכרח להיות בחושך המוחלט.
17. נניח כי צאת הכוכבים של קושיית הגמרא הינו לפני החושך המוחלט, כלומר תוך כדי תהליך ההחשכה. - נניח
18. בהנחה כי טענה 17 אמת, אזי לדעת קושיית הגמרא לאחר צאת הכוכבים ישנו תהליך החשכה, ואחר צאת הכוכבים - לילה (טענה 10), אם כן ישנו זמן שנקרא לילה המכיל תהליך של החשכה. - מסכים
19. רבא היה צריך לדחות את קושיית הגמרא באומרו, ולדידך מי ניחא?, הרי אליבא דקושיית הגמרא ישנו לילה עם החשכה (טענה 18), אם כן המקשן של הגמרא בעצמו קורא למחשיך ובא לילה, אם כן כיצד המקשן של הגמרא מקשה דבר שעליו בעצמו קשה?. - לא מסכים, לדעת המקשן הזמן הנקרא "מחשיך ובא" אינו ה"חושך" של הפסוק ולכן לא קשה לדבריו.
20. רבא לא משיב כך על קושיית הגמרא, וקושיית הגמרא אכן נאמרת. אם כן צאת הכוכבים אליבא דקושיית הגמרא מוכרח להיות בחושך המוחלט. - אבל טענה 19 בטלה
21. מטענה 16 וטענה 20 מוכרח כי צאת הכוכבים המוזכר בגמרא הינו בחושך המוחלט. - טענות אלו בטלו
22. מטענה 21 וטענה 11 נקבל כי צאת הכוכבים המוזכר בגמרא הינו כאשר השמש בכ-18 מעלות תחת האופק, לכן צאת הכוכבים הינו לפחות 82 דקות אחר שקיעת החמה הנראית בימי תקופת ניסן ותשרי. - טענה 21 בטלה, טענה 11 לא הוכחה.
23. מסקנה ישירה מטענה 22 כי צאת הכוכבים אינו 13.5-72 דקות לאחר שקיעת החמה הנראית בימי תקופת ניסן ותשרי.
- אבל היא תלויה בטענות שבטלו.
כעת לטענות הנכונות:
1.חושך ואור - שני הפכים, שיש ביניהם אמצעי. חושך מוחלט הוא שאי אפשר לראות כלום, אור מוחלט הוא שאי אפשר לראותו כי כבר מסמא את העיניים, כל מה שבאמצע יכול להיקרא או חושך או אור לפי הסכמת האנשים או התורה.
2. מחשיך- מצב אמצעי בין חושך לאור שבמצב זה בתחילתו קרוב יותר לאור מוחלט ובסופו קרוב יותר לחושך מוחלט.
3. מחשיך ובא - כמו 2.
4. מאיר ובא - מצב אמצעי בין אור לחושך כשבתחילתו קרוב יותר לחושך מוחלט ובסופו קרוב יותר לאור מוחלט.
5. רבא מפרש את הפסוק "ויקרא אלוקים לאור יום" - למאיר ובא קרא יום.
6. טענה 5 עם הצבה של טענה 4 נקבל - רבא מפרש את הפסוק "ויקרא אלוקים לאור יום" - למצב אמצעי בין אור לחושך כשבתחילתו קרוב יותר לחושך מוחלט ובסופו קרוב יותר לאור מוחלט קרא ה' יום.
נפקא מינה לסוגיה כי משעלה עמוד השחר - יום. (כאן חסרה טענה, שמשעלה עמוד השחר הוא מצב של מאיר והולך)
7. קושיית הגמרא על רבא "אלא מעתה ולחושך קרא לילה - למחשיך ובא קרא לילה?!".
8. טענה 7 עם הצבה של טענה 3 נקבל - קושיית הגמרא על רבא, "אלא מעתה ולחושך קרא לילה - למצב אמצעי בין חושך לאור שבמצב זה בתחילתו קרוב יותר לאור מוחלט ובסופו קרוב יותר לחושך מוחלט קרא ה' לילה?!"
9. "קיימא לן דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא" - פירושו מקובל בידינו כי עד צאת הכוכבים אין הוא לילה, משמע שרגע לפני צאת הכוכבים - יום. (וכן הוא בפסחים ב' ע"א דעד צאת הכוכבים יממא).
10. מסקנה ישירה מ-9, צאת הכוכבים תחילת הלילה.
11. במציאות, וכן על פי האסטרונומיה, ישנו תהליך החשכה עד שהשמש נמצאת כ-18 מעלות תחת האופק, ובימי תקופת ניסן ותשרי השמש תהיה 18 מעלות תחת האופק לאחר כ-82 דקות משקיעת החמה הנראית. (לא נחוץ לענייננו אבל העתקתי למען הסדר).
12. הגמרא דוחה את רבא באופן הבא : שאם נשתמש באותו לימוד כשיטתך רבא (טענה 6) גם על המשך הפסוק, נקבל (מטענה 8) כי מצב אמצעי בין חושך לאור שבמצב זה בתחילתו קרוב יותר לאור מוחלט ובסופו קרוב יותר לחושך מוחלט הוא לילה. אולם (מטענה 10) תחילת הלילה הינו מצאת הכוכבים, ואם כן יש זמן שתחילתו קרוב יותר לאור מוחלט וסופו קרוב יותר לחושך מוחלט ואף על פי כן אינו לילה אלא יום. ואכן רבא נדחה, והגמרא לומדת מפסוקים אחרים שמשעלה עמוד השחר - יום.