וזה בדיוק מה שהתכווין הגר"י מרצבך זצ"ל.מבקש אמת אמר:הנידון כאן תמוה לי מאד. מה שייך נידון של כפירה על שאלות מציאותיות? אם יש נידון ערכי מה רצון ה' ומה נגד רצונו, הרי נצטוינו בתורה לא לסור מדברי החכמים ימין ושמאל אפילו נראה שטועים, אבל מה שייך לומר כך על נידון במציאות?
מי שלא בטוח בזה, אביא כאן כמה לשונות מהראשונים ואחרונים בזה:
- הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג יד) כתב וז"ל "ואל תבקשני לתאם כל מה שאמרו מענייני התכונה עם המצב כפי שהוא, לפי שהמדעים באותו הזמן היו חסרים, ולא דברו בכך משום שיש להם מסורת באותם הדברים מן הנביאים, אלא מצד שהם ידעני אותם הדורות באותם המקצועות, או שמעום מידעני אותם הדורות"
- הרלב"ג בספר מלחמות ה' (מאמר חמישי ח"א פרק נב) כתב "שבכמו אלו הדברים (חכמת הכוכבים) לא נרחיק שיהיו לקצת חכמינו אז דעות בלתי צודקות"
- הבית יוסף (בכללי הגמרא על הליכות עולם שער ב אות י) כתב "אילו היה דבר התלוי בדין היינו אומרים רבי לא שנאה רבי חייא מנא ליה, אבל דבר התלוי במציאות אם ישנו אם אינו אין לרבי יתרון על שאר בני אדם"
- היפה תואר (בראשית רבה ב,ו ד"ה ולא) כתב "ואע"פ שחכמי התכונה לא יסבלו זה כלל ומופתיהם נאמנים, אינו קשה, שהרי חז"ל לא היו בקיאים בחכמה זו, רק מה שהוא נצרך לקבועא דירחא".
- הרמח"ל במאמר על ההגדות כתב "וישתמשו (חז"ל) מן הלימודיים שהיו מלמדים בדורות ההם אנשי החכמה הטבעית והתכונה"
- המהר"ם שיק (אה"ע סי' ז) כתב על ענין זה ממש של מקום החמה והכוכבים והרקיע וז"ל: "והנה לפי הנראה לי דהדברים דלא קבלו חכז"ל מהלממ"ס אלא שאמרו כן לפי סברתן ובדבר שאינו מקובל ואין לו שורש בתורתינו אלא עפ"י החקירה והנסיון קשה להכריע. וכמה פעמים הכריעו חכמים עפ"י השכל שהדבר הוא כך והדור הבאים אחריהם השכילו יותר בדבר זה וחלקו על הדיעה הראשונה וכל דבר שמסכימים עליו עפ"י הנסיון א"א להחליט הדבר אלא עפ"י הרוב. וכן הוא בהא דאמר רבי שנראין דברי חכמי אומות העולם, אבל לא הכריע בהחלט כי בדבר כזה שמביאין רק ראיות א"א להחליט לגמרי. ובאמת בהרמב"ם בספר המורה הגירסא שחכמי ישראל חזרו מדבריהם ועכ"פ לפי הגירסא שלנו לא אמר רבי אלא נראין. ואין זה ענין למ"ש התוס' שם בעירובין דנראין היינו הסכמה דזה שייך רק בדיני התורה שאנו מחוייבין לעשות כפי שנראה ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות והקב"ה מסכים על ידו משא"כ בדברים שהם בחקירת הטבע".
לענ"ד המצווחים "כפירה כפירה" בענינים אלו בלא לעיין היטב בנושא מסכנים את כל העברת האמונה לדורות הבאים עד למאד, כיון שיבואו אנשים חכמים ויבדקו את הענין ויראו ששקר נחלום אבותם, ויאמרו מדהא לא קיימא הא נמי לא קיימא.