בלק ובלעם, שחור ולבן.

במבי

משתמש ותיק
האם ישנו קשר בין בלק בפרשתינו לצבע השחור?
שהרי black באנגלית פירושו שחור ויונתן בן עוזיאל בפרשתינו כותב שבלעם היה לבן הארמי (וכן הגמ' בסנהדרין קה:)
וא"כ לא לחינם הלך השחור אל הלבן אלא מפני שהוא מינו, לא כך?
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יוסף יצחק אמר:
אשכול הבדיחות או החידות?

רש"י עה"פ "ויחד יתרו" כותב וישמח יתרו זהו פשוטו ורואים שעשה פירוש לפי פירוש המילה בשפה אחרת שהרי בארמית חדי פירושו שמחה כתרגומו של אונקלוס.

וא"כ לפרש מילים כשפה אחרת אינו מופקע כלל ! ופעמים רבות מוצאים פירושים ע"פ עיקרון זה.

וכן הר' פאפו בעל הפלא יועץ שואל באחד מספריו מדוע מברכים הכהנים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה" היכן רמוז שצריך לברך באהבה?
ומתרץ שכתוב בתורה "כה תברכו את בני ישראל אמור להם" וכותב ש"אמור" בצרפתית ובספרדית פירושו "אהבה" ולכן מברכים כך !

מדהים לא כך?
 

שמעיה

משתמש ותיק
במבי אמר:
יוסף יצחק אמר:
אשכול הבדיחות או החידות?

רש"י עה"פ "ויחד יתרו" כותב וישמח יתרו זהו פשוטו ורואים שעשה פירוש לפי פירוש המילה בשפה אחרת שהרי בארמית חדי פירושו שמחה כתרגומו של אונקלוס.

וא"כ לפרש מילים כשפה אחרת אינו מופקע כלל ! ופעמים רבות מוצאים פירושים ע"פ עיקרון זה.

וכן הר' פאפו בעל הפלא יועץ שואל באחד מספריו מדוע מברכים הכהנים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה" היכן רמוז שצריך לברך באהבה?
ומתרץ שכתוב בתורה "כה תברכו את בני ישראל אמור להם" וכותב ש"אמור" בצרפתית ובספרדית פירושו "אהבה" ולכן מברכים כך !

מדהים לא כך?

יש הבדל עצום בין ארמית שהייתה שפה קיימת בזמן מתן תורה, ולבין אנגלית/צרפתית/ספרדית.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
גם האנגלית הצרפתית והספרדית מקורן בשפות קדומות בעיקר לטינית, יוונית וכדו' שהיו קיימים בעת מתן תורה.
(אל תשכח שיוסף למד 70 לשון)
 

שמעיה

משתמש ותיק
יתכן.
וזה ההבדל.
ארמית אנו יודעים על מציאותה באותם שנים, כמבואר בתורה במפורש: יגר שהדותא ועוד. אנגלית/צרפתית/ספרדית יתכן שהמילים הספציפיות שאתה בא לדרוש מקורם בשפה הלטינית, שאולי הייתה בשימוש כבר בימי קדם.
אין חולק על כך, שאז כהיום, התקיימו שפות רבות. ואין בכך כל ראיה לנידון דידן.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
במבי אמר:
האם ישנו קשר בין בלק בפרשתינו לצבע השחור?
שהרי black באנגלית פירושו שחור ויונתן בן עוזיאל בפרשתינו כותב שבלעם היה לבן הארמי (וכן הגמ' בסנהדרין קה:)
וא"כ לא לחינם הלך השחור אל הלבן אלא מפני שהוא מינו, לא כך?

סליחה ומחילה ואל תפגע אבל זו בדיחה גרועה כפי שהעירו לך
תשאל את עצמך האם היית מעז להציע ספק זה בפני חבירך לכולל?
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
מאן דהו אמר:
במבי אמר:
האם ישנו קשר בין בלק בפרשתינו לצבע השחור?
שהרי black באנגלית פירושו שחור ויונתן בן עוזיאל בפרשתינו כותב שבלעם היה לבן הארמי (וכן הגמ' בסנהדרין קה:)
וא"כ לא לחינם הלך השחור אל הלבן אלא מפני שהוא מינו, לא כך?

סליחה ומחילה ואל תפגע אבל זו בדיחה גרועה כפי שהעירו לך
תשאל את עצמך האם היית מעז להציע ספק זה בפני חבירך לכולל?
ברגע שזה חבר טוב למה לא?

להזכירך רש"י כותב על הפסוק והיה לכם לזרא - בשם ר' משה הדרשן ראיתי שיש לשון שקורין לחרב זרא (במדבר יא-כ)

שמעת? יש לשון !

לכאורה משמע שרש"י אפילו לא ידע באיזה שפה האם לפני מתן תורה או לאחריה !
(ואולי הנפקא מינה האם זהו דרש או אפי' פשט הפסוק)

חז"ל דורשים טטפת טט בכתפי ובאפריקי שתים.

הן יראת ה' היא חכמה, הן זהו אחד (גם באנגלית - ONE)

פרי עץ הדר - הגדל על כל מים הידור - הידרו זה מים ביוונית

ישנה גמרא שהרואה ט' בחלום זהו סימן יפה. וצ"ב מדוע נחשוב שלא כך?

אך א"ל שכידוע "טויט" זה מת באידיש (וכן DEAD באנגלית) והיינו חושבים שזה סימן רע, קמ"ל שלא.


 
 

שמעיה

משתמש ותיק
במבי אמר:
מאן דהו אמר:
במבי אמר:
האם ישנו קשר בין בלק בפרשתינו לצבע השחור?
שהרי black באנגלית פירושו שחור ויונתן בן עוזיאל בפרשתינו כותב שבלעם היה לבן הארמי (וכן הגמ' בסנהדרין קה:)
וא"כ לא לחינם הלך השחור אל הלבן אלא מפני שהוא מינו, לא כך?

סליחה ומחילה ואל תפגע אבל זו בדיחה גרועה כפי שהעירו לך
תשאל את עצמך האם היית מעז להציע ספק זה בפני חבירך לכולל?
ברגע שזה חבר טוב למה לא?

להזכירך רש"י כותב על הפסוק והיה לכם לזרא - בשם ר' משה הדרשן ראיתי שיש לשון שקורין לחרב זרא (במדבר יא-כ)

שמעת? יש לשון !

לכאורה משמע שרש"י אפילו לא ידע באיזה שפה האם לפני מתן תורה או לאחריה !
(ואולי הנפקא מינה האם זהו דרש או אפי' פשט הפסוק)

חז"ל דורשים טטפת טט בכתפי ובאפריקי שתים.

הן יראת ה' היא חכמה, הן זהו אחד (גם באנגלית - ONE)

פרי עץ הדר - הגדל על כל מים הידור - הידרו זה מים ביוונית

ישנה גמרא שהרואה ט' בחלום זהו סימן יפה. וצ"ב מדוע נחשוב שלא כך?

אך א"ל שכידוע "טויט" זה מת באידיש (וכן DEAD באנגלית) והיינו חושבים שזה סימן רע, קמ"ל שלא.
יהי לך, אשר לך.
 
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
עדינו העצני אמר:
במבי אמר:
ויונתן בן עוזיאל בפרשתינו כותב שבלעם היה לבן הארמי
לבן לא היה 'לבן' אלא כושי ושמו היה 'פראדוקס' (כך זכור לי דאיתא במדרש).



אכן זהו פארדוקס מושלם אם לבן היה כושי.
 

בנציון

משתמש ותיק
עדינו העצני אמר:
במבי אמר:
ויונתן בן עוזיאל בפרשתינו כותב שבלעם היה לבן הארמי
לבן לא היה 'לבן' אלא כושי ושמו היה 'פראדוקס' (כך זכור לי דאיתא במדרש).

שמא כוונתך למה שאמרו בסנהדרין: הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי?
 

עדינו העצני

משתמש רגיל
בראשית רבה פרשה ס כט
"ולרבקה אח ושמו לבן ר' יצחק אמר 'פרדוקס' "
וזכורני שיש מי שביאר שהכונה שהיה באמת 'כושי' ושמו היה פרדוקס...
 

עדינו העצני

משתמש רגיל
בראשית רבה פרשה ס כט
"ולרבקה אח ושמו לבן ר' יצחק אמר 'פרדוקס' "
וזכורני שיש מי שביאר שהכונה שהיה באמת 'כושי' ושמו היה פרדוקס...

אמנם הערוך מסביר שהפרדוקס הוא שהיה 'לבן ביותר'. אבל זכורני בבירור שיש מי שמסביר שהיה 'כושי' ואיני מוצא כעת...
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
האם ישנו קשר בין בלק בפרשתינו לצבע השחור?
שהרי black באנגלית פירושו שחור ויונתן בן עוזיאל בפרשתינו כותב שבלעם היה לבן הארמי (וכן הגמ' בסנהדרין קה:)
וא"כ לא לחינם הלך השחור אל הלבן אלא מפני שהוא מינו, לא כך?

אגב, רבינו אפרים כותב בפרשת תולדות שזפת אומרים בערבית "לבן" כפי שקורין לעיוור סגי נהור.

וא"כ אכן הלך הזרזיר אל העורב השחור משחור.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ואפשר להביא ראיה לדברי מהאבן עזרא שכותב על עה"פ כי אשה כושית לקח (במדבר יב-א)


ותדבר מרים - היא דברה; גם אהרן הסכים או החריש; על כן נענשה. וטעם ותדבר עם בי"ת - דרך גנאי , כמו "וידבר העם באלהים" (במ' כא , ה). גם ימצא לשבח , רק בדרך הנבואה (ראה להלן , ו). יש אומרים (ראה או"מ ע'359 ; רשב"ם) , כי משה מלך על כוש ולקח אשה כושית. והמתרגם אמר "שפירתא" (ת"א); וטעמו: לשון כבוד , כאשר יקראו הישמעאלים לזפת: הלבן. גם אנחנו נקרא העור 'שגיא נהור'. והנה לא יתכן שנקרא שם שהוא לשבח , להפכו לגנאי. ויש אומרים (ראה מו"ק טז , ב) כי "כוש בן ימיני" (תה' ז , א) הוא שאול; וכן "הלא כבני כושיים" (עמ' ט , ז); וכבר פרשתים (שם , ז - ח). והישר בעיני שזאת הכושית היא צפורה , כי היא מדינית , ומדינים הם ישמעאלים , והם דרים באהלים; וכן כתיב "ירגזון יריעות ארץ מדין" (חב' ג , ז). ובעבור חום השמש אין בהם לבן כלל , וצפורה היתה שחורה , דומה לכושית. וטעם כי אשה כושית לקח - זה הדבור שדברה מרים. ומה נכבד דבר הקדמונים שאמרו (ראה ספ"ב צט) על הזקנים: אשריהם ואוי לנשיהם. והנה חשדו משה כי לא נמנע לשכב עם צפורה , רק בעבור שאיננה יפה.

וא"כ בלק שהיה מהעם המדיני היה שחור.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
בלי להתווכח על ענין השחור ולבן.

כפי הידוע לי, כל אלו הגדולים שאמרו רמזים בתורה זה היה באופן שהשיגו איזה השגה בתורה, ואח"כ מצאו לזה רמז, [גימטריא, ראשי תיבות וכדו'], קשה לי להאמין שיש מהלך למצוא רמז ולבנות עליו רעיון.

אלא אם כן הרעיון כל כך ברור שהוא כבר לא צריך את הרמז, ואז הרמז נהיה שוב כמו רמז שאחרי.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ספר וסופר אמר:
כפי הידוע לי, כל אלו הגדולים שאמרו רמזים בתורה זה היה באופן שהשיגו איזה השגה בתורה, ואח"כ מצאו לזה רמז, [גימטריא, ראשי תיבות וכדו'], קשה לי להאמין שיש מהלך למצוא רמז ולבנות עליו רעיון.

אלא אם כן הרעיון כל כך ברור שהוא כבר לא צריך את הרמז, ואז הרמז נהיה שוב כמו רמז שאחרי.

אשמח לשמוע מקור.

למשל אם תשאל אנשים מה ראשי תיבות תש"פ הם ינסו לחפש מילים שמתחילים בפ' ועל זה לבנות רעיון, ונראה לי שאין בזה כל גנאי, וכך הוא דרכו של עולם, לעיתים קודמת הביצה ולעיתים התרנגולת. (אף שאין זה רמזים בתורה, אלא רמזים גרידא)

ויש לי שאלה נוספת יש מפרשים שרושמים הערה עיין בדף פלוני ששם מדברים ע"כ לדוגמא בסוגיא בשבת כתוב עיין בכתובות דף פלוני, מתי הם רשמו את ההערה הנ"ל בעת שלמדו את הגמ' בשבת או בכתובות ששם צוין הסוגיא על שבת?

כי אני נוהג שאני מגיע לנידון ששייך מאד לסוגיא בדף/מסכת אחרת אני רושם הערה בעיפרון שם, ולעת מצוא שאני מגיע לאותו מקום אין לך מושג איזו תועלת יש לי מזה.
 
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
המילה 'נא' שאנו רגילים לפרש 'בקשה', מבוארת בכל המקומות ע"י האבן עזרא ועוד -שהכוונה 'עכשיו'.
ולי זה מזכיר את המילה באנגלית 'נאו'.
והאמת, אולי גם נו נו של זירוז קשור קצת לעכשיו.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
וא"כ בלק שהיה מהעם המדיני היה שחור.

ציפיתי שישאלו אותי, והרי בלק ממואב ומדוע אני קורא לו מדיני.

אך התרגום יונתן כותב עה"פ ספר במדבר  -  פרק ל״א  -  פסוק ח׳:
{ח} וְאֶת־מַלְכֵ֨י מִדְיָ֜ן הָרְג֣וּ עַל־חַלְלֵיהֶ֗ם אֶת־אֱוִ֤י וְאֶת־רֶ֙קֶם֙ וְאֶת־צ֤וּר וְאֶת־חוּר֙ וְאֶת־רֶ֔בַע חֲמֵ֖שֶׁת מַלְכֵ֣י מִדְיָ֑ן וְאֵת֙ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֔וֹר הָרְג֖וּ בֶּחָֽרֶב׃

​פירוש יונתן: וְיַת מַלְכֵי מִדְיָנָאֵי קְטָלוּ עַל קְטוּלֵי מַשִׁרְיַיתְהוֹן יַת אֱוִי וְיַת רֶקֶם וְיַת צוּר הוּא בָּלָק וְיַת חוּר וְיַת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְיַת בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר קְטָלוּ בְּסַיְיפָא.

וכן יש רש"י שכותב זאת אי שם.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
במבי אמר:
ספר וסופר אמר:
כפי הידוע לי, כל אלו הגדולים שאמרו רמזים בתורה זה היה באופן שהשיגו איזה השגה בתורה, ואח"כ מצאו לזה רמז, [גימטריא, ראשי תיבות וכדו'], קשה לי להאמין שיש מהלך למצוא רמז ולבנות עליו רעיון.

אלא אם כן הרעיון כל כך ברור שהוא כבר לא צריך את הרמז, ואז הרמז נהיה שוב כמו רמז שאחרי.

אשמח לשמוע מקור.

למשל אם תשאל אנשים מה ראשי תיבות תש"פ הם ינסו לחפש מילים שמתחילים בפ' ועל זה לבנות רעיון, ונראה לי שאין בזה כל גנאי, וכך הוא דרכו של עולם, לעיתים קודמת הביצה ולעיתים התרנגולת. (אף שאין זה רמזים בתורה, אלא רמזים גרידא)

ויש לי שאלה נוספת יש מפרשים שרושמים הערה עיין בדף פלוני ששם מדברים ע"כ לדוגמא בסוגיא בשבת כתוב עיין בכתובות דף פלוני, מתי הם רשמו את ההערה הנ"ל בעת שלמדו את הגמ' בשבת או בכתובות ששם צוין הסוגיא על שבת?

כי אני נוהג שאני מגיע לנידון ששייך מאד לסוגיא בדף/מסכת אחרת אני רושם הערה בעיפרון שם, ולעת מצוא שאני מגיע לאותו מקום אין לך מושג איזו תועלת יש לי מזה.

לדוגמא בענייננו אם ארשום כעת בפרשת פנחס כי המדיינים הם שחומים, שאעסוק בעניין זה אכן יתעצם לי הדבר ואף אומר לולא דמסתפינא חוששני שזה חלק מהקיטרוג בסוגיא דמעשה פעור מדוע הלכתם אחר שכאלה כנאמר על המצרים אחיהם של כושים.
רמז כשמו כן הוא, ענין מסוים שנמצא בפנים שרומז משהו בחוץ.

ועתה - הגע עצמך, אם אני אראה חלון של בית, ואנסה להציץ, אולם יהיה שם חשוך, ולכן אנסה לבד לומר מה יש בבית, איזה תוקף של אמת יש בדבר זה?
ולכן אם הרמז פותח לך חלון למשהו שקיים בזכות עצמו - מילא, אולם אם גם אחרי הרמז אתה במשפט אחד מתחבט בין שחור-לבן  לבין  שחור-שחור, זאת אומרת שאין כאן שום תוכן עצמי, אלא סתם רמז - ואם כן איזה משמעות יש לזה?

וברור שכל הרמזים של תש"פ וכדו' אין בהם שום תוקף של דברי תורה, כמו שכתבת אתה, סתם פרפראות, מקסימום בגדר - סימנא מילתא.

לגבי אופן ציוני ההערות - כפתור ופרח.

פעם חשבתי לתרץ גליון הש"ס של רע"א באופן זה, אני לא זוכר היכן זה היה, אולם נתקלתי [נראה לי יותר מפעם אחת] שרע"א מציין לעיין בתוס' בסוגיא אחרת, בזמן שבדף עצמו תוס' דנים יותר באורך על אותו ענין ולא מוסיפים כלום בתוס' ההוא. וזה תימה. ועפ"ז מיושב. 
אמנם קשה להאמין שרע"א לא זכר שיש תוס' שם, ולכן זה היה הרהור בעלמא, אבל אולי ההרהור הזה הוא מאלו ההרהורים שאין אדם ניצל מהם בכל יום?
 

zahi148

משתמש רשום
במבי אמר:
במבי אמר:
האם ישנו קשר בין בלק בפרשתינו לצבע השחור?
שהרי black באנגלית פירושו שחור ויונתן בן עוזיאל בפרשתינו כותב שבלעם היה לבן הארמי (וכן הגמ' בסנהדרין קה:)
וא"כ לא לחינם הלך השחור אל הלבן אלא מפני שהוא מינו, לא כך?

אגב, רבינו אפרים כותב בפרשת תולדות שזפת אומרים בערבית "לבן" כפי שקורין לעיוור סגי נהור.

וא"כ אכן הלך הזרזיר אל העורב השחור משחור.


לצערי לא מצאתי את דבריו של רבנו אפרים. האם יש באפשרותך לתת ציון מדוייק יותר?

 
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
zahi148 אמר:
במבי אמר:
במבי אמר:
האם ישנו קשר בין בלק בפרשתינו לצבע השחור?
שהרי black באנגלית פירושו שחור ויונתן בן עוזיאל בפרשתינו כותב שבלעם היה לבן הארמי (וכן הגמ' בסנהדרין קה:)
וא"כ לא לחינם הלך השחור אל הלבן אלא מפני שהוא מינו, לא כך?
אגב, רבינו אפרים כותב בפרשת תולדות שזפת אומרים בערבית "לבן" כפי שקורין לעיוור סגי נהור.
וא"כ אכן הלך הזרזיר אל העורב השחור משחור.
לצערי לא מצאתי את דבריו של רבנו אפרים. האם יש באפשרותך לתת ציון מדוייק יותר?

עיין בצילום המצורף בתחילת הטור השמאלי
הצג קובץ מצורף פרוש רבנו אפרים על התורה.pdf
 

שרביה

משתמש ותיק
במבי אמר:
ספר וסופר אמר:
כפי הידוע לי, כל אלו הגדולים שאמרו רמזים בתורה זה היה באופן שהשיגו איזה השגה בתורה, ואח"כ מצאו לזה רמז, [גימטריא, ראשי תיבות וכדו'], קשה לי להאמין שיש מהלך למצוא רמז ולבנות עליו רעיון.

אלא אם כן הרעיון כל כך ברור שהוא כבר לא צריך את הרמז, ואז הרמז נהיה שוב כמו רמז שאחרי.

אשמח לשמוע מקור
א. קודם כל מה שכתב הרב @במבי לא התכוין לרמז אם הבנתי נכון כי אם למהות שמו. כשם לאליעזר קראו כך כי אלוקי אבי בעזרי.
ב. יש מקור למה שכתב הרב @ספר וסופר  בספר דגל מחנה אפרים פר' חוקת וזה לשונו:
דגל מחנה אפרים פר' חוקת
עוד ירמוז על כן יאמרו המושלים בואו חשבון. דהנה לפעמים כתוב בכוונות איזה סוד בגימטריא וכשאינו עולה התיבה להמספר ההוא אזי כתוב עם הכולל ולפעמים עם האותיות וצריך להבין זה, אך לפי עניות דעתי נראה שהוא על דרך שאומרים משל ולמה הוא כי האומר הוא מבין שאי אפשר להם שיבינו אותו הדבר כך כי אם שיבין להם בדבר שרגילים בו ומתוכו יעמדו על הדבר ויכנס בלבם כן הוא הדבר הזה שבאמת האר"י ז"ל וכן כל הצדיקים שבדור הפותחים פתח בתורה הקדושה להבין איזה דבר ואומרים גימטריא על זה הם הבינו ברוח קדשם שורש הדבר ההוא שיש באותו הדבר סוד ההוא אך להלביש הדבר לפני השומעים צריך שיאמר בענין גימטריא לכך אומר תמיד לפי מה שהוא עולה או עם התיבות והנקודות כדי להלביש הדברים שיוכלו להבינם שמרומז בו סוד זה, וזה יש לומר שמרומז בפסוק כי כ"ן הוא מספר סו"ד והוא שאמר על כן היינו על איזה סוד כשרוצים אנשי השם לגלות, יאמרו המושלים היינו אותם הדורשים התורה בבחינת משל כנ"ל, בואו חשבון רצה לומר שמביאים אותו אל חשבון וגימטריא כדי להבינם סוד הדבר ההוא איך שמרומז בו זה הסוד אבל באמת הם הבינו זה מהאור של הדבר עצמו שמאיר להם ה' ברוך הוא בחסדו הגדול להבין שיש באותו דבר סוד ההוא והמשכיל יבין:
ג. אכן כך היה אצל הגדולים אבל זה לא אומר שאי אפשר גם לרמוז ללא להשיג את הדברים קודם לכן.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
י'שי אמר:
אכן כך היה אצל הגדולים אבל זה לא אומר שאי אפשר גם לרמוז ללא להשיג את הדברים קודם לכן.
השאלה העומדת לדיון, האם יש לזה גדר של 'תורה', או שזה סתם פטפוטים בעלמא.

[הדגל מחנה אפרים הוא מקור נחמד, אולם לא נראה לי שבזה מסתכמת הסוגיא].

לגבי מה שכתבת על מהות השם, איך שלא יהיה, לדרוש את זה בלשון אחרת זה לעולם יהיה על דרך הרמז.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ספר וסופר אמר:
י'שי אמר:
אכן כך היה אצל הגדולים אבל זה לא אומר שאי אפשר גם לרמוז ללא להשיג את הדברים קודם לכן.
השאלה העומדת לדיון, האם יש לזה גדר של 'תורה', או שזה סתם פטפוטים בעלמא.

[הדגל מחנה אפרים הוא מקור נחמד, אולם לא נראה לי שבזה מסתכמת הסוגיא].

לגבי מה שכתבת על מהות השם, איך שלא יהיה, לדרוש את זה בלשון אחרת זה לעולם יהיה על דרך הרמז.

מצאנו גם לימודים שהם משפות אחרות וצ"ב האם הם אכן ע"ד הרמז.
במבי אמר:
מובא בסנהדרין קי: שבכרכי הים קוראים לינוקא פתיא (ועפ"ז לומד ר"ע שקטני רשעי ישראל בני עוה"ב שכתוב שומר פתאים ה') וכן בב"ר פז' א"ר לוי בערביא צווחין לינוקא "פתיא"

רואים שמשמעות הפסוק "שומר פתאים ה'" הוא שה' שומר על התינוקות ! גם ע"פ הפשט הפשוט וכן מה שכל הורה רואה זאת בחוש שהרי לא מופקע שפתאם יוציא משהו מפיו של ילדו הפעוט וה' ישמור מה היה קורה אילו התינוק היה בולע זאת.

וכן א"ל עה"פ "פתי יאמין לכל דבר" שכוונה היא שהילד מאמין לכל בדיה שמספרים לו.

 
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרופתקי דאורייתא אמר:
דרופתקי דאורייתא אמר:
מתוך הספר 'עתה באתי' מהדורת תש"פ, עמוד רמה והלאה.
כתיב באסתר (א ט): "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות אשר למלך אחשורוש". ואמרו חז"ל במדרש אסתר רבה (פ"ג סי' י): עשתה משתה נשים, מיני גמאין האכילה אותן, ר' יצחק אומר מיני מתוקים האכילה אותן. ע"כ.

והיינו דמדנקט קרא "משתה נשים" ולא "משתה לנשים", יליפינן מיניה שהיה משתה המיוחד בשביל נשים. והוא מלשון "הגמיאני נא", היינו מאכלים רכים שגומעין אותם בשתיה. וגם רבי יצחק דדריש מיני מתוקים, היינו נמי דברים שנשים רגילות להם. וכמבואר במפרשי המדרש שם, מתנות כהונה, יפה ענף, וחידושי הרד"ל שם (אות טו).

ולפי זה נמצא שבמשתה וושתי לא הביאה לפניהם יין, והטעם לזה י"ל, לפי שאין היין ראוי לאשה, וכמ"ש בכתובות (סה.). ואף על פי שאמרו שם, כוס אחד יפה לאשה, מכל מקום עיקר הסעודה לא הייתה כבמשתה אצל פרעה, שהיה בה ריבוי יין. וע' בחי' הרד"ל למדרש אסתר רבה שם (ס"ק טו). ע"ש.

אולם בתרגום שני ובתרגום רס"ג תרגמו הך קרא "משתה נשים", כפשוטו, דהיינו "משתה לנשים", ולפי זה הרי כפשטו, שנתנה אף להם לשתות יין, וכמשתה אחשורוש.

והנה בתרגום שני כתב: "גם לחוד ושתי מלכתא עבדת משקיא לנשי, והוה מזגא להון חמרא אוכמא", ומבואר מדבריו ז"ל שהייתה מביאה להם יין שחור, שהרי "אוכמא" היינו "שחור", וכן מצינו כיו"ב בכ"ד, ע' ע"ז (טז:) ורש"י שם ועוד. ונדה (כ.).

אולם הג"ר מרדכי וינטורה זצ"ל בביאורו פתשגן הכתב על תרגום שני (שם) תרגם דבריו "יין אדום", ולכאורה הוא פלא, וצ"ע.

ולכאורה י"ל על פי מ"ש חז"ל (נדה יט סע"א יט: כ. סוכה לג: חולין מז:) האי דם שחור אדום הוא, אלא שלקה. וע"ע שבת (קח.). ע"ש. ומבואר, דעיקר צבעו הוא אדום, אלא שלקה ונעשה שחור, ולפ"ז אתי שפיר, דמפרש אוכמא, דהיינו יין אדום שלקה, שצבעו שחור.

ומצאתי בילקוט שמעוני (אסתר רמז תתרמט) על הפסוק דידן, גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים, דאיתא בזה"ל: "אמר רבי יוחנן שהיתה מוזגת להם יין חיור". ומבואר דס"ל שהייתה מוזגת להם יין חיור. ולפי פשוטו נראה דהיינו יין לבן. [ואפשר עוד איפכא, שהיה יין מזוג וחיוור].

ונראה לומר בס"ד שמכאן מקור נפתח לדברות חד מן קמאי בספר מחזור ויטרי (סי' תצה) שכתב: "פורים ישכרו ביין לבן, וירצה כמנחה וכקרבן". הרי דס"ל שיש להשתכר בפורים דוקא ביין לבן.

ולכאורה הוא פלא, דמאי טעמא בעינן להשתכר דוקא על ידי יין לבן. אבל לפי המבואר שהיין שהייתה מוזגת להם היה יין לבן, חיוור, על כן נמי סבירא ליה שיש להשתכר דוקא ביין לבן.

וביאור הדברים כך הוא, שהרי טעם השתיה בפורים ביאר האבודרהם ז"ל (סוף סדר פורים, מהדו"ח עמוד קצא) בזה"ל: ואם תאמר האיך חייבו חכמים להשתכר בפורים, והלא בכמה מקומות בתורה מזכיר שהוא מכשול גדול השכרות כמו נח ולוט. ויש לומר מפני שכל הנסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה, כי בתחילה נטרדה ושתי מן המלכות על ידי משתה היין, שנאמר ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר להביא את ושתי וגו' (אסתר א, י). ובאה אסתר תחתיה על ידי משתה שנאמר ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר וגו' (אסתר ב, יח). וכן ענין המן ומפלתו על ידי משתה היין היה. ולכן חייבו להשתכר בפורים מפני שבא הנס בעבור משתה היין שעשתה אסתר ועתה יהיה נזכר הנס הגדול בשתיית היין. עכ"ל. והובא באליה רבה (סי' תרצה סק"א), ובמשנה ברורה בביאור הלכה שם (סעיף ב ד"ה חייב). ע"ש.

וראיתי בספר עתה באתי (קונטרס השתיה כדת סי' ג טעם א) שהביא לנו שכן כתב גם רבינו חיים בן רבינו שמואל מטולידא, תלמיד הרשב"א ז"ל, בספר צרור החיים (ענייני פורים עמוד קכ), ותלמיד הר"ן ז"ל רבינו יוסף בן דוד ז"ל בביאורו על התורה (פרשת זכור עמוד רנז), ובספר יוסף לקח (אסתר ט כג), והגאון כתב סופר בחידושיו למגילה (דפוס ישן דף קמד ע"ב). עכ"ד. והרב המהדיר לספר אבודרהם הנ"ל (אות קכז) ציין גם לדברי ר"י אבן שועיב (פרשת תצוה). ע"ש. וכעת לא בדקתי הציונים הנ"ל. ואתה תחזה.

ומעתה זכר למשתה זה, שבו הששקו מיין חיוור, מהאי טעמא יש לשתות יין לבן דייקא. ודו"ק. שהרי עיקר הנס היה על ידי מה שושתי בשכרותה דיברה אשר לא כדת לבזות את המלך. ועל ידי זה סובב הבורא יתברך כל הנס להביא אסתר לבית המלכות וכו'. ודו"ק.

ואף על פי שיין לבן אינו חשוב כיין אדום, כמ"ש ב"ב (צז:), מהפסוק במשלי (כג לא) "אל תרא יין כי יתאדם". וע"ע מנחות (פז.), וע"ש בקרן אורה. ע"ש. וע"ע סנהדרין (ע.). ע"ש. מכל מקום צריך שיהיה זכר לסעודה של ושתי, וכנ"ל. ודו"ק.

ושו"ר להגר"ר מרגליות זצ"ל בביאורו באר מרים על הגדה של פסח (עמוד 17) וז"ל, קדש, הנה מבואר בירושלמי פסחים (פ"י ה"א) והובא להלכה בש"ע או"ח (סי' תעב סי"א), שמצוה לחזור אחר יין אדום, וזהו משום שהוא הממוצע ביינות, וטוב לאנשים וגם לנשים, ששניהם חייבים בארבע כוסות, דמצינו שהיין השחור הוא חלוש ביותר, עיין ערוך (ערך אליוסטרין), וברע"ב מנחות (פ"ח מ"ו), שלכן נקטו בתרגום שני לאסתר (פסוק גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים) שהייתה מוזגת להן חמרא אוכמא, וכ"ה בילקוט שמעוני שם מוזגת להן יין שחור, לאשר הוא חלוש וטוב בשביל נשים, ולהיפוך יין לבן מצינו כי הוא עז ביותר, עד כי על ידי חריפותו יעביר כתמים מבגד הנכבס בו, ולכן נמלץ עליו כיבס ביין לבושו, שאמרו בבראשית רבה (פר' צח סי' ט) "זה החלב", כלומר היין הלבן, (ראה מתנות כהונה שם), וכך היא הכוונה בהכתוב שאחריו "לבן שנים מחלב" שע"י היין הלבן העז, הוא שכור כל כך עד שמראה שניו ושוחק, עיין כתובות (קיא:) ויומא (יח סע"א), אבל היין האדום הוא הממוצע ביינות, עיין ב"ב (צז:) ושיתין מיני חמרי הוו מעליא דכולהו סומקא, גיטין (ע.), ועליו אמרה תורה ודם ענבים סותו, שהיין האדום כדם מרווה גופו של אדם, כתובות (קיא:). עכ"ל.

ומעתה לפי המבואר דיין לבן משכר יותר מכולם, אתי שפיר מה שיש לשתות בפורים יין לבן דוקא, לפי שיין לבן הוא יין המשכר מכולם, ובכדי להגיע למדרגה שלא יוכל להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי, מהאי טעמא צריך לשתות דווקא יין לבן. ודו"ק. [ועוד יש לדון מכמה פנים עפ"ד הגר"ר מרגליות הנ"ל אלא שאין הפנאי מסכים].

ואנכי הרואה בספר עתה באתי (בקונטרס השתיה כדת סוף סי' ו) שהביא לדברי המחזור ויטרי הנ"ל, וכתב על זה בזה"ל: נראה שאין זה בדוקא, והרב מחז"ו כתב כן על דרך החרוז, ומסתבר דאדרבא צריך שיישתה יין אדום, דלאותם האומרים שהחיוב לבסומי הוא זכר למשתה אחשורוש ומשתה אסתר, הלא שם המשתה מסתמא היה ביין אדום. עכ"ד.

ולפי המבואר הרי מצינו מקור נפתח בדברות רז"ל במדרש שיהיה דווקא יין לבן, ואדרבא ממקום שבא, משתה אחשורוש, מפורש שהיה ביין לבן דייקא, וכאמור בס"ד. ואין צריכין להדחק שלא כתב דבריו אלא על דרך החרוז, מה שהוא דבר מחודש בלא"ה.

ודע דלפי הטעם של שתיית יין בפורים שנתן בה מפי השמועה רבינו משה בן מכיר ז"ל בספר סדר היום (סדר פורים) בזה"ל: ומפני מה חייבו בזה אמר שהוא ענין כבד וקשה, שמעתי פעם שאחר שהמן הרשע ביקש להשמיד להרוג ולאבד ולשפוך דם היהודים, נעשה ענין קרוב לזה מתוך שמחה עד שנשאר כמתים מושכבים ארצה, ומצד אחר, הוא חשב לשפוך דם ואנו נוסיף דם על דמינו. עכ"ל. הנה לפי טעם זה יש ללמוד שצריך שיהיה דווקא ביין אדום. ודו"ק.

***

והנה עיקרי הדברים הנ"ל, נומתי על פה לידידינו הרה"ג המחבר עתה באתי שליט"א, והעיר על זה כי במחז"ו שם בסו"ד כתב בהדיא עוד חרוז, וז"ל, פורים תרא יין כי יתאדם. עכ"ל. והרי מבואר בהדיא דס"ל יין אדום. ובהכרח דמ"ש יין לבן אינו בדוקא. עכ"ד.

אבל לענ"ד ז"א, כי הנה לשון "פורים תרא יין כי יתאדם", הוא על פי לשון הפסוק בספר משלי (כג לא) "אל תרא יין כי יתאדם", וכלפי זה אמר דבפורים איפכא, דתרא יין כי יתאדם, וכאן אין הכוונה לאדמימות שבו דוקא, אלא שיהיה יין משובח. ודו"ק.

שוב העירוני למה שכתב בזה בספר פתחי תפלה ומועד (עמוד שעח) בעיקר הפיוט דמחז"ו הנ"ל, שיש שפקפקו אם מכוון הוא להלכה, ואם תוספת מאוחרת הוא בספר מחז"ו. ע"ש. [וראה עוד בגליון התורני "אסופות" גליון ז אדר תש"ע עמוד לח והלאה, ואמ"א]. ועל כל פנים אי מעיקר מה שתמה ממה שהזכיר יין לבן, הרי שיש למצוא לזה סמך נאמן מכמה טעמים, וככל המבואר בס"ד.

***

ועתה מצאתי במדרש אבא גוריון (פרשה א דף ו סע"ב) שהוא מקור דברי הילקוט הנ"ל, ושם בעל השמועה הוא רבי יצחק, ולא רבי יוחנן (וע' בהערה אות קפד), ועוד איתא שם שהייתה מוזגת להם יין שחור, וע"ש בהערה (אות קפה). ולגירסא "שחור" י"ל שצריך יין שחור, שהרי יש גפן שחור ויש גפן אדום (כמ"ש בנדה סד:).

וכתב שם בהערה (אות קפה), שכן הוא בכת"י "יין שחור", וכתב, כי פירוש שחור היינו יין של מלכות, היינו יין חשוב, [וכמ"ש בילקוט בראשית (רמז כא) ועוד, עבד מלך מלך, הדבק לשחוור ויסגידון לך. וכ"ה בפרש"י בראשית (טו יח) ורש"י דברים (א ז). ע"ש. וברכות (נו רע"א) משחרי לך פרסאי, וע"ש רש"י]. ועפ"ז כתב שם להעיר על התרגום שחשב דשחור היינו אוכמא, ובאמת אינו מלשון שחור כי אם מלשון מלכות. ע"ש. ושו"ר בס' חמדת ימים ח"ב (ביאור המגילה עד"ה אות נד עמוד שנט), שכתב לבאר עד"ה ענין שתיית יין שחור דוקא. ע"ש. וזה היפך הנ"ל. ויש עוד להתיישב בזה. וכעת עמד קנה.


וי"ל ד"יין לבן" בגי' 152 כגימטריא של בנק ובכך ימתיק קצת את הדינים, ומה עוד שבלעם בגי' 142 כך שהבנק עוקף אותו ב10 ובלעם (142) עוקף את בלק (132) ב10 
 

דברי יושר

משתמש ותיק
מצאתי מישהו שכתב כך:
שני אויבים לו ליעקב, אדום ולבן,
את האדום האכיל באדום,
ומהלבן לקח את כל הלבן.
הלא דבר הוא?
 
חלק עליון תַחתִית