וקונה הכל. באיזה קנין הוא קונה? והאם כל בעלות שבעולם היא רק שעבוד שני?

בן של רב

משתמש ותיק
בברכת אבות אנו אומרים: וקונה הכל. 
ונסתפקתי אם הקנין של ה' הוא קנין יצירה הראשוני,
או מה שבכל רגע אין לזה קיום מבלעדיו, (כמו הלשון קונה=בכל רגע) ואולי בכלל משהו שלישי. 

אם אכן זה קנין יצירה - האם זהו קנין שידוע רק מסברא או מקרא. 
ונ"מ כששנים עושים קנין באותו רגע, ממש. 
​​​​​​האחד עושה קנין רגיל, ואילו השני פשוט מייצר את זה תוך כדי. 

ואמנם מסתבר שהיוצר יותר חזק, אבל אשמח להתעדכן במקורות. 

בכל מקרה נראה שמבואר בסידור שכל בעלות של אדם היא כמו מה שקוראים היום "שעבוד שני"... שהבעלים העיקרי הוא ה'.
ו​​​​​​כל בעלות שאנו מכירים אצל האדם היא רק במה שהוא ית' כעת משחרר לו סמכויות - בתנאי שה' לא יחזור בו... 

​​​​​​(התעוררתי לזה מתוך שיחה בלימוד עם הגאון רבי יוסף שרייבר שליט"א
אבל זו רק דעתי האישית ולא בטוח שזה מה שהוא חושב)
 

עניין

משתמש רגיל
עיין רמב"ן שם בראשית יד יט, לפי איך שאני הבנתי הרי הוא מסביר את כך: שע"י עשייתן עשאן להיות שלו,
והיינו כשעושים משהו הרי זה עושה מציאות של שלו, דהיינו בלא קנין ובלא כוונה של לעשותו שלו אלא זה המציאות של הנעשה שהוא של עושהו,
וזה אין ראיה שיהיה לנו כזה אופן שהרי אין אנו יכולים לעשות יש מאין. 
 
A

Anonymous

Guest
בן של רב אמר:
בברכת אבות אנו אומרים: וקונה הכל. 
ונסתפקתי אם הקנין של ה' הוא קנין יצירה הראשוני,
או מה שבכל רגע אין לזה קיום מבלעדיו, (כמו הלשון קונה=בכל רגע) ואולי בכלל משהו שלישי. 

אם אכן זה קנין יצירה - האם זהו קנין שידוע רק מסברא או מקרא. 
ונ"מ כששנים עושים קנין באותו רגע, ממש. 
​​​​​​האחד עושה קנין רגיל, ואילו השני פשוט מייצר את זה תוך כדי. 

ואמנם מסתבר שהיוצר יותר חזק, אבל אשמח להתעדכן במקורות. 

בכל מקרה נראה שמבואר בסידור שכל בעלות של אדם היא כמו מה שקוראים היום "שעבוד שני"... שהבעלים העיקרי הוא ה'.
ו​​​​​​כל בעלות שאנו מכירים אצל האדם היא רק במה שהוא ית' כעת משחרר לו סמכויות - בתנאי שה' לא יחזור בו... 

​​​​​​(התעוררתי לזה מתוך שיחה בלימוד עם הגאון רבי יוסף שרייבר שליט"א
אבל זו רק דעתי האישית ולא בטוח שזה מה שהוא חושב)
לא יודע 'מה שקוראים היום', אבל לא הבנתי מה חדש לך?
 
 

אליהו52

משתמש ותיק
ספר אבודרהם שמונה עשרה
קונה הכל על שם (שם) קונה שמים וארץ וכן (ישעיה מה ז) אני ה' עושה כל אלה כדמתרגמינן עשה לי את החיל הזה (דברים ח, יז) קנה לי ית כל נכסיא האלין.
מדבריו משמע שזה העשיה הראשונית
 

איש האמת

משתמש ותיק
בסידורים המבוארים של כוונת הלב ביאר את שתי הביאורים האלו עיין שם מה המקורות שלו לכל פירוש
 

yosf

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
בכל מקרה נראה שמבואר בסידור שכל בעלות של אדם היא כמו מה שקוראים היום "שעבוד שני"... שהבעלים העיקרי הוא ה'.
ו​​​​​​כל בעלות שאנו מכירים אצל האדם היא רק במה שהוא ית' כעת משחרר לו סמכויות - בתנאי שה' לא יחזור בו...
השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א, [קטו טז] וידוע הגמ' כאן קודם ברכה כאן אחר ברכה [כיצד מברכין], וידוע קושיית האו"ח ותירוצו וכו'.
עכ"פ מבואר דאין מציאות ליהות של האדם כלום בלתי ברכה, ומה ש'אנו' קוראים כאן קניין... זה רק 'אנו' קוראים.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אני פרשתי לעצמי מזה שנים, קונה הכל, כמו 'לקונה עבדיו בדין'.
כלומר אחר שהוא גומל חסדים טובים, בזה אנו קנין שלו.
שאם קונה הכל ביצירתו, מה זה שייך לשבח שלפניו ושלאחריו.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
yosf אמר:
בן של רב אמר:
בכל מקרה נראה שמבואר בסידור שכל בעלות של אדם היא כמו מה שקוראים היום "שעבוד שני"... שהבעלים העיקרי הוא ה'.
ו​​​​​​כל בעלות שאנו מכירים אצל האדם היא רק במה שהוא ית' כעת משחרר לו סמכויות - בתנאי שה' לא יחזור בו...
השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א, [קטו טז] וידוע הגמ' כאן קודם ברכה כאן אחר ברכה [כיצד מברכין], וידוע קושיית האו"ח ותירוצו וכו'.
עכ"פ מבואר דאין מציאות ליהות של האדם כלום בלתי ברכה, ומה ש'אנו' קוראים כאן קניין... זה רק 'אנו' קוראים.
נו, אז מה הבעיה לגנוב?
 

חבלזון

משתמש רגיל
רבינו בחיי בהקדמה לפרשת וארא:
וזהו שאמר ה' קנני ראשית דרכו אומרת החכמה שהוא ראשית ה' קנני כלומר המקור העליון הנסתר המציאני כי הוא הממציא הראשון והוא מקור החכמה אשר החכמה נמצאת ממנו ונמשכה מאתו והוא לבדו המקור, ומלת קנני מלשון קן שהוא היסוד הראשון בהוית העופות, וביאר בכאן כי המקור הוא סיבת החכמה שהוא הקן הראשון, והחכמה שהיא הקן סיבת כל המפעלים כשם שהקן סיבת האפרוחים, וגילה לך הכתוב הזה כי המפעלים כולם נמצאים בסיבת החכמה שהיא ראשית, והחכמה נמצאת בסיבת המקור העליון.
ההבנה שלי- קנין הוא מלשון קן, והוא מקור והויה של דבר. כאשר אדם עושה קנין זהו מקור למשהו חדש שמתחיל, למשל שהוא הבעלים של הדבר הנקנה, או למשל שהאשה מקודשת וכו' (מתחיל = חלות). ובודאי שיצירה ממש ובריאה בפועל - זה קנין ממש, זוהי היצירה וההתחלה הכי חזקה...
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
לפני שמוציאים את השבח המיוחד הזה על בורא עולם, לאזור של שאלות ישיבתיות על הלכות קנינים [הערה: כאשר עושים זאת כלפי בורא עולם, יש לעשות זאת במלא הדרך ארץ הראויה, ובכובד ראש - אם אתה באמת משוכנע שהשאלה הזאת מציקה לך], אע"פ שבודאי נכון להחיל את כל דיני התורה על בורא עולם, בראש ובראשונה צריך לברר מה השבח הזה בא לומר, ואולי גם כך ניתן לפתור בסוף את השאלות האלו.

השאלות הפשוטות הם:
למה הוא צריך 'לקנות' את העולם, והרי הכל שלו ממילא - ומה המשמעות של הקנין הזה? ומה השבח בזה שהוא קונה הכל?
עוד כמה שאלות על קניינים בתורה -
נאמר באבות: 'חמשה קניינים קנה הקב"ה בעולם - אברהם קנין אחד, שמים וארץ, תורה, ישראל, בית המקדש. מה זה? ומה היחס בין המשנה הזאת לבין האמור בתפילה - קונה הכל.
עוד:
התורה נקנית במ"ח קניינים, וכמו כן כהונה בכ"ד קניינים שפירושם מתנות כהונה, אם כן לפי זה מה משמעות הקניינים של התורה?

מה זה קנין?!

בשביל התחלה, אומר, שלכאורה יש הנהגה אצל הבורא, שהעולם לא שלו באופן ישר, כי הארץ נתן לבני אדם, ובכל אופן ההנהגה היא שהכל בסוף מגיע אליו.
ויש כאן שתי נקודות שבח בהנהגה זו.
א. שאע"פ שהדברים לא עומדים אליו בצורה ישרה, בסוף הכל מביא אליו, והכל מתברר כשלו, וזה נקרא שהוא 'קונה' את זה, כי מלא שלו זה נהפך להיות שלו. ואולי זה שייך לסוגיה של 'גילוי הייחוד' באחד מהשלבים שלה.
ב. שהוא קונה ה כ ל , והיינו שכל בעל מקצוע או כל אחד שיש לו איזה תחום של שליטה בעולם הוא 'קונה' רק דברים שיש לו לעשות איתם משהו, [נגר לא קונה צמר, וחייט לא קונה עצים] אולם מי שהוא 'קונה הכל' זאת אומרת - שבשביל ה'ביזנס' שלו [לכאורה: כבוד שמים], עם כל דבר יש לו מה לעשות, ויהיה לו דרך להשתמש בזה.
וזה תקוה גדולה לכל יהודי שבכל מצב שהוא, יש לבורא עולם, כביכול, מה לעשות אתו ולהוציא ממנו כבוד שמים.
 

שרביה

משתמש ותיק
בראשית יד: 'קונה שמים וארץ'

רש"י: 'קונה שמים וארץ - כמו (תהלים קמו) עושה שמים וארץ ע"י עשייתן קנאן להיות שלו'

רד"ק: 'קונה, אינו לשון קונה מאחר, אלא הרי הוא כאילו אמר עושה או ממציא, וכן קניתי איש (לעיל ד, א) כמו שפרשתי'

רמב"ן: 'קונה שמים וארץ כתב רש"י קונה כמו עושה, על ידי עשייתו קנאן להיות לו ואלה שני פנים הם ואולי כן הדבר שיבא לשון קנין בענין העשייה, וכן כי אתה קנית כליותי (תהלים קלט יג), שיכפול תסוכני בבטן אמי, וכן הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך (דברים לב ו) כי הלשון יאמר "קנין" בעשייה וההפך אשר עשו בחרן (לעיל יב ה), קנו ומאשר לאבינו עשה (להלן לא א):
והנכון מה שאמר עוד קנאן להיות לו, כי כל אשר לאדם יקרא קנינו - ויקראו הצאן "מקנה" בעבור היותו עיקר רכוש האדם ולשון חכמים (ב"מ י) המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו הבטה בהפקר קניא (שם קיח) חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו (שם יא) וכן בכל מקום תבוא להם במקום זכיה, כלומר שהוא שלו ולזה נתכוין אונקלוס שתרגם דקניניה, ולא אמר "קנה"'

רבינו בחיי: 'קונה שמים וארץ. אין להבין קונה ממוכר, אבל פירוש קונה זוכה, מלשון חז"ל בהרבה מקומות קנה חבירו כלומר זכה לעצמו, כלשון המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו (בבא מציעא י.), אין הכוונה בו שקנה מאחר:
ודע כי כל יש קנין, כי האין אינו קנין, ולפי שהוא יתברך הוציא העולם יש מאין הזכיר הכתוב לשון קנין, קונה שמים וארץ, ואם כן ביאור מלת קונה ששם אותן לישראל. אבל בבראשית רבה נראה שהבינו החכמים מלת קונה כפשוטו שקנאן מאחר, והוא החומר הראשון שממנו ברא הכל, והוא שדרשו (מג, ז) קונה שמים וארץ ממי קנאן, כהדין דאמר פלניא עינוהי יאי, שערוהי לא יאי, בתמיה. וביאור זה כי ממה ששיבח את העינים לא תבין מזה שאין שערו נאה, כי כולו נאה, אבל לא בא סיפור השבח אלא במה שהיה מדבר. וכן בבריאת העולם כשהוא אמר קונה שקנאן מהחומר, לא תבין שאותו חומר קדמון היה אצלו מתחילה, כי גם החומר מחדש בראו וחידשו מאין'

ובגור אריה כתב על דברי רש"י: ' 'על ידי עשייתן קנאן להיות שלו'. לא ידעתי מי הכריח אותו לזה הפירוש, כי אין זה דעת רז"ל שאמרו (פסחים פז ע"ב) ד' קניינים קנה הקב"ה בעולמו - כך, דאם כן כל מידי שברא ועשה נקרא 'קנין' שלו, אבל עיקר הדבר כי נקרא 'קנין' הדבר שהוא לגמרי שלו, שעל זה יפול קנין - דבר שנקנה לו, כמו האשה שנקנה לבעלה. ואלו ארבעה דברים הם קנין שלו, כי שאר דברים אף על גב שהם שלו גם כן, כי הים שלו כדכתיב (תהלים צה, ה) "אשר לו הים", ואין זה 'קנין', מפני שאין הים מצד עצמו לבד שלו, רק עם דבר אחר, כדכתיב (שם) "ויבשת ידיו יצרו", כי הים חלק דבר, ולא נקרא דבר זה 'קנין', שהרי אינו מצד שהוא בלבד הוא שלו. וכן היבשה גם כן אינו שלו מצד שהוא יבשה בלבד, רק היבשה והים ביחד הם שלו. וכן הכסף הוא של הקב"ה, שנאמר (חגי ב, ח) "לי הכסף", אבל אין הכסף מצד שהוא כסף הוא שלו, שהרי נאמר גם כן (שם) "ולי הזהב", וכן כל הדברים. אמנם אלו ארבע דברים הם אחד ואין שתוף להם עם זולתם, ואם כן הם שלו מצד עצמם בלבד, וזה נקרא 'קנין'. כי התורה היא של הקב"ה, ואין דבר משותף עמה, ולפיכך היא קנין להקב"ה - נקנה לו. וכן השמים והארץ, לא תמצא דבר עם שמים וארץ, והם נקראים קנין להקב"ה. וכן בית המקדש שהוא יחיד, שאין עוד אחד, הוא קנינו של הקב"ה. וכן ישראל הם עם אחד, הם קנינו של הקב"ה. והרי הדבר מבואר כי 'קנין' נקרא דבר שהוא שלו קנוי לו לגמרי מצד עצמו, וזה הם אלו דברים אשר הם נקנים לו יתברך מצד עצמם, ומפני זה הם נקנים לו לגמרי, אחר שמצד עצמם הם שלו. ולפיכך כתיב "קונה שמים וארץ", כי שמים וארץ נקראים קנין להקב"ה שהם קנוים לו לגמרי מצד עצמם, לא כמו שאר דבר שהם שלו, ולא מצד עצמם. ודבר זה הוא דבר מופלג בחכמה למי שמבין דברים אלו'
 

נתן צבי

משתמש רגיל
ידוע לי שמורינו הגאון רבי משה שפירא זצ"ל מדבר ע"ז באחד השיעורים שלו אשמח אם מישהו יוכל לומר לי היכן ומה תוכן דבריו 
 

משה נחום

משתמש רגיל
שמעתי ממו"ר הגר"ש אויערבאך זיע"א, ש'קנין' הוא ענין של חיבור לפנימיות הדבר, והקב"ה מחובר לפנימיות העולמות. וכמו שהאריכו בזה רבותינו, וכן מאור עינינו הנפש החיים זיע"א, על ענין יעקב חבל נחלתו. ואמר דהוא הביאור בדברי המהר"ל, שהובאו כאן.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
בן איש חי שנה ראשונה פרשת בשלח אות ח
מה שאומרים "קונה הכל" לפי פירוש רש"י בפסוק "קונה שמים וארץ" (בראשית יד, יט) אומרו כאן "קונה הכל" רוצה לומר עושה הכל, ולפי דברי התרגום והרמב"ן שם ביאור "קונה הכל" רוצה לומר קניינו הכל דהכל שלו, וכמו שכתבנו על פסוק "הלא הוא אביך קנך" (דברים לב, ו):
 

ב.א.

משתמש ותיק
[בהערת אגב יש להוסיף נקודה מעניינת שנחלקו האחרונים אם יש בעלות על יצירה, בשו"ת חת"ס (חו"מ סי' ע"ט) פסק שאין בעלות על יצירה, ואילו בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"א סי' מ"ד) פסק שיש בעלות על יצירה. (ראה שם שדנו אם יכול אדם לאסור על חבירו להעתיק ספר).
אמנם מסתבר שזה דוקא בדבר שאינו ממשי (שהלא בבעלות שביצירת ספר למשל, אין הדיון על הספר הגשמי, כ"א על היצירה שבו), ואילו בדבר ממשי כו"ע מודו שיש בעלות].
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
ב.א. אמר:
[בהערת אגב יש להוסיף נקודה מעניינת שנחלקו האחרונים אם יש בעלות על יצירה, בשו"ת חת"ס (חו"מ סי' ע"ט) פסק שאין בעלות על יצירה, ואילו בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"א סי' מ"ד) פסק שיש בעלות על יצירה. (ראה שם שדנו אם יכול אדם לאסור על חבירו להעתיק ספר).
אמנם מסתבר שזה דוקא בדבר שאינו ממשי (שהלא בבעלות שביצירת ספר למשל, אין הדיון על הספר הגשמי, כ"א על היצירה שבו), ואילו בדבר ממשי כו"ע מודו שיש בעלות].
בחידושי רבנו חיים הלוי פכ"א ממלוה ולוה הביא מהירושלמי ריש מעשרות שהזורע בשדה הפקר זוכה בגידולים, והבין מזה שעצם היצירה חשיב קנין.

אמנם הקצוה"ח שו,ד כתב שאומן אינו קונה בשבח כלי אם עבד בחינם כיון שכל קנינו הוא מדין משכון ובחינם לא שייך משכון, והנתיה"מ חולק עליו שם. ולכאורה קשה על הקצוה"ח למה לא יקנה האומן מחמת יצירתו? ואפשר שמחמת שגוף החפץ שייך לאדם אחר אין יצירת האומן יכולה להקנות לו בעלות על התוספת שיצר, כיון שאין כאן דבר חדש אלא רק תוספת והשבחה של חפץ קיים, ולא דמי בזורע בשדה הפקר שיצר דבר חדש לגמרי. 
ויש לציין שרש"י בב"ק סו,א דשינוי קונה רק כששינה בידיים ולא ממילא ולענ"ד טעמו משום שסובר דקנין שינוי הוא משום קנין יצירה וזה שייך רק בשינוי בידיים. ובאמת יעויין בשיטמ"ק ב"ק צח,ב בשם ה"ר יהונתן שאומן קונה בשבח כלי משום שינוי מעשה, ונראה שכוונתו כנ"ל.

אכן יש להעיר מקושיית התוס' בסנהדרין סח,ב אמאי איצטריך למעט קטן מדינא דגזל הגר הלא אין אפשרות שלקטן יהיה ממון שהרי אין זכיה לקטן, ותירצו דכשאחר מזכה לו זוכה מדאורייתא דדעת אחרת מקנה שאני. וצ"ע הא גם מעצמו יכול לזכות ע"י יצירה, שהרי בזה בפשטות א"צ לדין זכיה משום שאין היצירה בגדר מעשה קנין אלא הסברא נותנת שמה שאדם יוצר ממילא הוא שלו וזה שייך גם בקטן, ולמה לא תירצו התוס' כן. ואפשר שרצו ליישב באופן יותר שכיח.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
בברכת אבות אנו אומרים: וקונה הכל. 
ונסתפקתי אם הקנין של ה' הוא קנין יצירה הראשוני,
או מה שבכל רגע אין לזה קיום מבלעדיו, (כמו הלשון קונה=בכל רגע) ואולי בכלל משהו שלישי. 

אם אכן זה קנין יצירה - האם זהו קנין שידוע רק מסברא או מקרא. 
ונ"מ כששנים עושים קנין באותו רגע, ממש. 
​​​​​​האחד עושה קנין רגיל, ואילו השני פשוט מייצר את זה תוך כדי. 

ואמנם מסתבר שהיוצר יותר חזק, אבל אשמח להתעדכן במקורות. 

בכל מקרה נראה שמבואר בסידור שכל בעלות של אדם היא כמו מה שקוראים היום "שעבוד שני"... שהבעלים העיקרי הוא ה'.
ו​​​​​​כל בעלות שאנו מכירים אצל האדם היא רק במה שהוא ית' כעת משחרר לו סמכויות - בתנאי שה' לא יחזור בו... 

​​​​​​(התעוררתי לזה מתוך שיחה בלימוד עם הגאון רבי יוסף שרייבר שליט"א
אבל זו רק דעתי האישית ולא בטוח שזה מה שהוא חושב)
א. זה בכוון של קניין יצירה אבל הרבה יותר ממנו, כי הוא קניין בריאה יש מאין וחידוש מציאותה כל רגע תמיד ולכן הלשון קונה הכל כוללת את הבריאה וחידושה וקניינה שזה שורש כל הקניינים וזו סברא ברורה ולמה לי קרא.
ב. המילה שעבוד שני אינה מדויקת כי שעבוד הוא זכות גביה וכאן מדובר על זכויות שימוש מידיות אבל, כן זו אינה בעלות מלאה שנשארת אצל השם תוך כדי נתינת זכויות שימוש,  והראייה המדרש שמביא רשי הראשון בתורה והמציאות.
ג. בהערת אגב זה נכון לכל דבר בבריאה מלבד האני הבוחר, אותו נתן השם במתנה גמורה ואולי שייר שעבוד חלקי.
 
 

בעל אוצר

משתמש ותיק
בגמ' בפרק שילוח הקן נלמד מלה' הארץ ומלואה שתרנגולת הקדש שמרדה לא פקעה קדושתה כיון שנמצאת בעולם ששייך לקב"ה
ונראה מזה שגם בגדרי ממונות שלנו יש משמעות לבעלות של ה' על כל הבריאה.
 

שלו'

משתמש ותיק
וקונה הכל
 
א] בפרש"י עה"פ הלוא הוא אביך קנך [דברים ל"ב ו'] פירש ג' פירושים: א] שקנאך, [מלשון קנין]. ב] שקננך, בקן הסלעים ובארץ חזקה. ג] שתקנך בכל מיני תקנה.
 
ובשו"ת הרשב"א [ח"ה קט"ו] פי' שמה שאומרים כאן "קונה הכל" מלשון קנין ומלשון קן, ע"ש היטב בכל דבריו.
 
ובלשון קן לא ביאר כפרש"י הנ"ל, אלא כמו שהקן הוא הכנה לגידול האפרוח, כך השי"ת עשה הכנה הראשונה שהוא ההיולי, וממנה עשה והעמיד הכל על מכונו, והיי' שהקב"ה הוא מקור הכל. ולפרש"י, יש לפרש כאן, שהוא מחזיק ומחזק את כל הבריאה לבל תמוט, והיא מובטחת על הנצחיות, שתכניתו של הקב"ה מכל מקום תצא לפועל ללא עיכוב.    

 
ובאבני אליהו פירש מלשון תיקון, ע"ש.

 
והנה לפירוש הראשון שהוא מלשון קנין, לא הבנתי מ"ט השתמשו בביטוי של קנין, הרי השי"ת ברא הכל יש מאין וממילא בודאי שהכל שלו, מדוע לדבר על התוצאה דממילא? האם לא היה עדיף לדבר על המקור ולתארו כאן בורא הכל וכד'?[1] [אמנם י"ל שבחרו בזה כדי לכלול ג' פי' הנ"ל].

 
ומצאתי את שאהבה נפשי בדברי הגר"א ז"ל באדרת אליהו [בראשית ד' א']:

 
לשון קנין נופל על דבר שנעשה ונתיחד להקונה, שאין לזולתו חלק בו, כמו "הר זה קנתה ימינו", שהר זה נתיחד לה' לבדו ומעולם לא זזה שכינה. וכן "מלאה הארץ קנינך", פי', שכל הארץ מיוחדים לו בעצם שיוכל לשנותם לכל שירצה[2].    

 
ולדבריו יש להבין שישנה משמעות והדגשה מיוחדת ב"קונה" יותר מאשר ב"בורא", שב"בורא" עדיין אין הכרח שמה שנברא מיוחד רק אליו, ושמא נתן חלק גם לזולתו ח"ו, אך ב"קונה הכל" נאמר שהכל מיוחד רק לו ית', שיוכל לשנותם לכל שירצה, ואין לזולתו חלק בו.

 
ועוד שומעת אזננו, שב"קונה" יש ביטוי של יחסו אלינו יותר מאשר ב"בורא", ודוק[3].  [ובעלינו לשבח מקדימים שהוא אדון הכל, ואח"כ אומרים שהוא יוצר בראשית]. ומתוך יחס וקשר זה הוא מעמידנו בתוקף, ומתקננו בכל ענינינו.      

 
ב] בספר כתבי הסבא מקלם ז"ל - ימים נוראים עמ' ט':

 
הענין, כמו "וקונה הכל" – ממי? – מהאדם כביכול!

- האדם המבין כי לו המלוכה, כאילו מקנה לו עולמו – להשתומם!, עכ"ל[4].

 
למדנו בדבריו הארה נוספת בנאמר ב"וקונה הכל". שכאן מתארים את דרך הנהגתו ית' כדי להביאנו אל הטוב השלם, שהוא ע"י שנקנה הטוב בעמלנו ונהיה בעלי הטוב [כמבואר בדרך השם ח"א פ"ב], וכדי לאפשר זאת, נתננו בעולם שיש בו הסתר והעלם גילוי כבודו ית', ויש מקום לרוצה לטעות לומר שהעולם מתנהג בטבע ועומד לעצמו בניתוק מהשי"ת ח"ו. וכאן הוא מקום בחירתנו, כביכול להקנות בחזרה את העולם להשי"ת ע"י התורה והמצוות, שבכולם אנו מכריזים בריותיך אנחנו ומונהגים על ידך[5]. ומובן בזה המשך הדברים, שאומרים גומל חסדים טובים, והיינו חסדיו ניתנים לנו כגמול על בחירתנו ועבודתנו,  וזאת ע"י: וקונה הכל כו'.

 
ובזה א"ש היטב ההערה הנ"ל, שכן אף אמנם שהשי"ת ברא ומנהיג הכל, אך הרי מצד העולם אין זה גלוי להדיא [עולם לשון העלם], ונראה כאילו העולם עומד לעצמו ח"ו, וכביכול הקב"ה "קונה" את עולמו ע"י הכרתנו בו. והראשון שהקנה שמים וארץ להשי"ת הוא אברהם שפרסם אמונתו ית' והמליכו על כל העולם, וכאן נזכרת זכותו[6].

מהמילואים:

בספר נועם אלימלך [פר' ויחי עה"פ ויקרבו ימי ישראל בתו"ד]: ...רק קונה הכל, פי' השי"ת ברוב רחמיו מקבל את כולנו. וע"ש עוד. [ואולי י"ל ע"פ דבריו, דאי' דקונה הכל מכוון כנגד מדת יצחק, ויתפרש שהשי"ת ברוב רחמיו מתקן לכל בני ישראל לבל ידח ממנו נידח, ולזה באים היסורים וכו', אשר תכליתם הטוב שכולם יגיעו אליו ית'].

 
בהך ענינא, יש להביא מהברייתא בר"ה ל"א א' בראשון מה היו אומרים לה' הארץ ומלואה, על שם שקנה והקנה ושלט בעולמו, וברד"ה והקנה. תבל ליושבי בה, כלומר קונה [או קנה - רש"י בע"י] כדי להקנות. מבואר שמה שהקב"ה פעל באופן של "קונה" הוא כדי להקנות את העולם לבני האדם, וצ"ב. ע' בזה בפי' עת לעשות לדרך השם ח"א פ"ב בשם הגרמ"ש ז"ל, וצ"ת. וע"ע תנדב"א רבא פכ"ה.



[1] ציינוני למש"כ בזה בתורה אור פר' משפטים [ע"ה ד'].

[2]  נראה שכונתו, דאף שהשי"ת הפקיד על הבריאה שרים שונים כידוע, אך בעצם הכל מיוחד רק לו, ויכול לשנות לכל שירצה.

[3] שמחתי למצוא בחסדו ית' דברים נעימים בזה במי מרום כרך י"ג, ש"קונה" מבטא הקשר הנפשי בין הקונה לנקנה, ע"ש.

[4] ע"ש בהערות. וע' תנחומא ריש פר' בהר: אמר הקב"ה, שאף אני מכרתי העולם כולו לאברהם ולא הוניתי אותו, חזר והקנה אותו לי, שנא' קונה שמים וארץ, אימתי בשעה ששמר אברהם מצותיו של הקב"ה.    ויש לצרף ד' המהר"ל נ' העבודה פ"י, ע"ש היטב, ויוצא שפעולת הקונה באה לביטוי מצידנו [וזה ענין מודים, ע"ש], והן הן ד' הסבא.

[5] והראוני ללשם הקדו"ש שער א' פ"ז.

[6] השלמת הדברים ע"פ ספר עבודת לבב כאן בשם הגר"י עמית שליט"א. וע"ש עוד לק' מה שביאר קונה כל' תיקון, במה שע"י אברהם נתקנה הבריאה לעבור ממצב של אלפיים תוהו לאלפיים תורה.
 
חלק עליון תַחתִית