וקונה הכל
א] בפרש"י עה"פ הלוא הוא אביך קנך [דברים ל"ב ו'] פירש ג' פירושים: א] שקנאך, [מלשון קנין]. ב] שקננך, בקן הסלעים ובארץ חזקה. ג] שתקנך בכל מיני תקנה.
ובשו"ת הרשב"א [ח"ה קט"ו] פי' שמה שאומרים כאן "קונה הכל" מלשון קנין ומלשון קן,
ע"ש היטב בכל דבריו.
ובלשון קן לא ביאר כפרש"י הנ"ל, אלא כמו שהקן הוא הכנה לגידול האפרוח, כך השי"ת עשה הכנה הראשונה שהוא ההיולי, וממנה עשה והעמיד הכל על מכונו, והיי' שהקב"ה הוא מקור הכל. ולפרש"י, יש לפרש כאן, שהוא מחזיק ומחזק את כל הבריאה לבל תמוט, והיא מובטחת על הנצחיות, שתכניתו של הקב"ה מכל מקום תצא לפועל ללא עיכוב.
ובאבני אליהו פירש מלשון תיקון, ע"ש.
והנה לפירוש הראשון שהוא מלשון קנין, לא הבנתי מ"ט השתמשו בביטוי של קנין, הרי השי"ת ברא הכל יש מאין וממילא בודאי שהכל שלו, מדוע לדבר על התוצאה דממילא? האם לא היה עדיף לדבר על המקור ולתארו כאן בורא הכל וכד'?[1] [אמנם י"ל שבחרו בזה כדי לכלול ג' פי' הנ"ל].
ומצאתי את שאהבה נפשי בדברי הגר"א ז"ל באדרת אליהו [בראשית ד' א']:
לשון קנין נופל על דבר שנעשה ונתיחד להקונה, שאין לזולתו חלק בו, כמו "הר זה קנתה ימינו", שהר זה נתיחד לה' לבדו ומעולם לא זזה שכינה. וכן "מלאה הארץ קנינך", פי', שכל הארץ מיוחדים לו בעצם שיוכל לשנותם לכל שירצה[2].
ולדבריו יש להבין שישנה משמעות והדגשה מיוחדת ב"קונה" יותר מאשר ב"בורא", שב"בורא" עדיין אין הכרח שמה שנברא מיוחד רק אליו, ושמא נתן חלק גם לזולתו ח"ו, אך ב"קונה הכל" נאמר שהכל מיוחד רק לו ית', שיוכל לשנותם לכל שירצה, ואין לזולתו חלק בו.
ועוד שומעת אזננו, שב"קונה" יש ביטוי של יחסו אלינו יותר מאשר ב"בורא", ודוק[3]. [ובעלינו לשבח מקדימים שהוא אדון הכל, ואח"כ אומרים שהוא יוצר בראשית]. ומתוך יחס וקשר זה הוא מעמידנו בתוקף, ומתקננו בכל ענינינו.
ב] בספר כתבי הסבא מקלם ז"ל - ימים נוראים עמ' ט':
הענין, כמו "וקונה הכל" – ממי? – מהאדם כביכול!
- האדם המבין כי לו המלוכה, כאילו מקנה לו עולמו – להשתומם!, עכ"ל[4].
למדנו בדבריו הארה נוספת בנאמר ב"וקונה הכל". שכאן מתארים את דרך הנהגתו ית' כדי להביאנו אל הטוב השלם, שהוא ע"י שנקנה הטוב בעמלנו ונהיה בעלי הטוב [כמבואר בדרך השם ח"א פ"ב], וכדי לאפשר זאת, נתננו בעולם שיש בו הסתר והעלם גילוי כבודו ית', ויש מקום לרוצה לטעות לומר שהעולם מתנהג בטבע ועומד לעצמו בניתוק מהשי"ת ח"ו. וכאן הוא מקום בחירתנו, כביכול להקנות בחזרה את העולם להשי"ת ע"י התורה והמצוות, שבכולם אנו מכריזים בריותיך אנחנו ומונהגים על ידך[5]. ומובן בזה המשך הדברים, שאומרים גומל חסדים טובים, והיינו חסדיו ניתנים לנו כגמול על בחירתנו ועבודתנו, וזאת ע"י: וקונה הכל כו'.
ובזה א"ש היטב ההערה הנ"ל, שכן אף אמנם שהשי"ת ברא ומנהיג הכל, אך הרי מצד העולם אין זה גלוי להדיא [עולם לשון העלם], ונראה כאילו העולם עומד לעצמו ח"ו, וכביכול הקב"ה "קונה" את עולמו ע"י הכרתנו בו. והראשון שהקנה שמים וארץ להשי"ת הוא אברהם שפרסם אמונתו ית' והמליכו על כל העולם, וכאן נזכרת זכותו[6].
מהמילואים:
בספר נועם אלימלך [פר' ויחי עה"פ ויקרבו ימי ישראל בתו"ד]: ...רק קונה הכל, פי' השי"ת ברוב רחמיו מקבל את כולנו. וע"ש עוד. [ואולי י"ל ע"פ דבריו, דאי' דקונה הכל מכוון כנגד מדת יצחק, ויתפרש שהשי"ת ברוב רחמיו מתקן לכל בני ישראל לבל ידח ממנו נידח, ולזה באים היסורים וכו', אשר תכליתם הטוב שכולם יגיעו אליו ית'].
בהך ענינא, יש להביא מהברייתא בר"ה ל"א א' בראשון מה היו אומרים לה' הארץ ומלואה, על שם שקנה והקנה ושלט בעולמו, וברד"ה והקנה. תבל ליושבי בה, כלומר קונה [או קנה - רש"י בע"י] כדי להקנות. מבואר שמה שהקב"ה פעל באופן של "קונה" הוא כדי להקנות את העולם לבני האדם, וצ"ב. ע' בזה בפי' עת לעשות לדרך השם ח"א פ"ב בשם הגרמ"ש ז"ל, וצ"ת. וע"ע תנדב"א רבא פכ"ה.
[1] ציינוני למש"כ בזה בתורה אור פר' משפטים [ע"ה ד'].
[2] נראה שכונתו, דאף שהשי"ת הפקיד על הבריאה שרים שונים כידוע, אך בעצם הכל מיוחד רק לו, ויכול לשנות לכל שירצה.
[3] שמחתי למצוא בחסדו ית' דברים נעימים בזה במי מרום כרך י"ג, ש"קונה" מבטא הקשר הנפשי בין הקונה לנקנה, ע"ש.
[4] ע"ש בהערות. וע' תנחומא ריש פר' בהר: אמר הקב"ה, שאף אני מכרתי העולם כולו לאברהם ולא הוניתי אותו, חזר והקנה אותו לי, שנא' קונה שמים וארץ, אימתי בשעה ששמר אברהם מצותיו של הקב"ה. ויש לצרף ד' המהר"ל נ' העבודה פ"י, ע"ש היטב, ויוצא שפעולת הקונה באה לביטוי מצידנו [וזה ענין מודים, ע"ש], והן הן ד' הסבא.
[5] והראוני ללשם הקדו"ש שער א' פ"ז.
[6] השלמת הדברים ע"פ ספר עבודת לבב כאן בשם הגר"י עמית שליט"א. וע"ש עוד לק' מה שביאר קונה כל' תיקון, במה שע"י אברהם נתקנה הבריאה לעבור ממצב של אלפיים תוהו לאלפיים תורה.