סתם איש אמר:
לא הבנתי את תמיהות האנשים כאן. זה ברור לכולם, שכל רגע מקיימים מצוה ושמורידים לא מקיימים. אז למה להוריד ולהפסיד?
והדברים נכונים גם לחומרות ולא רק הפסד מצוות בתור למה לא.
וכל הנידונים שיכולים לדבר זה האם נכון שאדם יקח את זה כפרויקט בחייים, שודאי זה יגרום שזה יהיה על חשבון חלקים אחרים ברוחניות, כי אדם לא מסוגל שהכל יהיה אצלו חשוב במידה שווה ולכך כשמשקיע בזה נפסד מצד אחר.
אבל בעיקרון למה לא? על אמן בברכות השחר גם הייתי מציג את זה כדבר תמוה?
לכאורה טענה הגיונית, אבל אם נמשיך עם קו זה הרי עליו גם ללבוש עוד כמה ציציות (עד כמה שיכול) שהרי כל אחת מהן היא מצוה בפני עצמה
(וכדי לא להראות תמוה יכול לקשור הציציות האחרות לתוך המכנסיים), וכן ילבש תפילין כל רגע פנוי שמרגיש שאין לו בעיה של גוף נקי, וכן ימלמל פסוקים בכל רגע שיכול כדי לחטוף עוד מצוות, ויקבל שבת בדקה הראשונה שאפשר ויוציאנה בדקה האחרונה שאפשר, וכן הלאה. בקיצור דומני שמי שילך במהלך כזה של חטיפת מצוות ככל האפשר ימצא את עצמו במוסדות לאנשים מסוג מסויים שאינם מורשים להסתובב בין הבריות מחשש לשלומם (של עצמם ושל הבריות גם יחד).
כמדומה שכבר דיברו באשכול אחר על השאלה האם מי שאומר יותר מילים של תפילה ותורה מקבל יותר שכר (ולפי"ז מתפללי נוסח ספרד מקבלים יותר שכר ממתפללי נוסח אשכנז מחמת ריבוי המילים), והצעתי שכל ההסתכלות כאילו מצוות זו מכונה להדפסת שטרות היא הסתכלות ילדותית, ויוצאים ממנה הרבה שיבושים קשים בכל התחומים. מה שהח"ח השתמש בה היה רק כדי לזרז אנשים להחשיב את המצוות ולא להתעצל,
אבל לאמיתו של דבר התכלית היא הדביקות בו יתברך, ועשיית המצוות היא רק אופן בו מכוון האדם את הנהגתו עפ"י רצונו ית', וממילא אין ענין בחטיפה של כמות מצוות גדולה ככל האפשר, אלא לכוון תמיד שכל הנהגתו תהיה על פי רצון השי"ת, וכמו שנאמר "בכל דרכיך דעהו".