ציצית - הנהגות מעניינות

[זוזו]

שמעתי שיש אחד שלא מתקלח ביום כי חבל על כל רגע של ציצית (ובלילה לר"מ בלא"ה אין מצוה). וגם בלילה אחרי המקלחת חוזר ולובש על הפיגמה עד שעת השינה ממש (בשינה אינו לובש כמנהג רבותיו עי' בפוס' דלא כאר"י) 
אבל לפי"ז גם לא כדאי לטבול ביום.
יש לי רעיון לפטור את כל הסיפור הזה, להתקלח ולטבול עם ציצית !

לפי"ז גם לא כדאי לצאת מהבית אם אין צורך רציני כי הרי באותו זמן אינו מקיים מזוזה וידועים דברי הרע"א שדן לברך על המזוזה כאשר חוזר מהשוק לביתו.
 

[מאן דהו]

תבדוק שמא נפל בחלקך להכיר צדיק נסתר. ואם התשובה שלילית מסתבר שזו הנהגה כפיתית. ישר לרופא...

[פרלמן משה]

לפי התמונות המוכרות מגדולי ישראל הם נוהגים ללבוש את הציצית מעל הבגדים, יש מי שלא?

[חלק א׳ ממעל]

אני מסתפק אם לאחל לו רפו"ש במהרה
גם בסוכה זה רק כעין תדורו (ומה שבסוכות רבים מקפידים להיות כמה שיותר בסוכה הוא משום מצוה שלא קיימת כל יום חביבה היא יותר)

[משה סט]

לפי התמונות המוכרות מגדולי ישראל הם נוהגים ללבוש את הציצית מעל הבגדים, יש מי שלא?

זה תלוי במנהג, עיין שו"ע או"ח ח יא ובנושאי כלים ומ"ב וכה"ח ומצא טוב.
 

[חלק א׳ ממעל]

לפי התמונות המוכרות מגדולי ישראל הם נוהגים ללבוש את הציצית מעל הבגדים, יש מי שלא?

זה תלוי למי אתה מתכווין במילים גדולי ישראל, הספרדים ע"פ האר"י לובשים מתחת הבגדים, החסידים בזה דוקא מקפידים רובם כשו"ע ללבוש מעל, בליטא נהגו בעיירות ללבוש מעל (לא כולם ממש) ובישיבות הכניסו מתחת הבגדים, החזו"א ותלמידיו לבשו מעל אבל לצאצאיהם לא הקפידו ע"ז (בני הגרח"ק שנים לובשים מעל והשלישי כמדו׳ מתחת, בני הגרח"ג רוב רובם מתחת, בני הגרנ"ק ג"כ מתחת, והגרד'"ל אפי׳ בעצמו לובש מתחת על אף היותו מבית אדמור"י), הרב שך לבש מתחת והגריש"א כמנהג י-ם מעל וכן הגרש"א, הגרמי"ל לבש מתחת (יש כמה תמונות מסוף ימיו ממש שלבוש מעל) והגראי"ל מעל, הגרמ"ש שפירא כמדו׳ לבש מעל והאחים לבית אדלשטיין מתחת, והגר"ד פוברסקי ובנו הגרב"ד מתחת, ואפשר להמשיך ולמנות את כל הגדולים א׳ לא׳ מה נהג

[יעקב שלם]

תבדוק שמא נפל בחלקך להכיר צדיק נסתר. ואם התשובה שלילית מסתבר שזו הנהגה כפיתית. ישר לרופא...

שמעתי שיש אחד שלא מתקלח ביום כי חבל על כל רגע של ציצית (ובלילה לר"מ בלא"ה אין מצוה). וגם בלילה אחרי המקלחת חוזר ולובש על הפיגמה עד שעת השינה ממש (בשינה אינו לובש כמנהג רבותיו עי' בפוס' דלא כאר"י) 
אבל לפי"ז גם לא כדאי לטבול ביום.
יש לי רעיון לפטור את כל הסיפור הזה, להתקלח ולטבול עם ציצית !

לפי"ז גם לא כדאי לצאת מהבית אם אין צורך רציני כי הרי באותו זמן אינו מקיים מזוזה וידועים דברי הרע"א שדן לברך על המזוזה כאשר חוזר מהשוק לביתו.

שורש העניין באי הבנת המושג חומרות
חומרה לא עושה את האדם גדול!     אדם גדול עושה חומרות..
ניסיתי לעשו בזה סדר כאן
viewtopic.php?f=24&t=5174&hilit=%D7%97% ... %AA#p60226
 

[סתם איש]

לא הבנתי את תמיהות האנשים כאן. זה ברור לכולם, שכל רגע מקיימים מצוה ושמורידים לא מקיימים. אז למה להוריד ולהפסיד?
והדברים נכונים גם לחומרות ולא רק הפסד מצוות בתור למה לא.
וכל הנידונים שיכולים לדבר זה האם נכון שאדם יקח את זה כפרויקט בחייים, שודאי זה יגרום שזה יהיה על חשבון חלקים אחרים ברוחניות, כי אדם לא מסוגל שהכל יהיה אצלו חשוב במידה שווה ולכך כשמשקיע בזה נפסד מצד אחר.
אבל בעיקרון למה לא? על אמן בברכות השחר גם הייתי מציג את זה כדבר תמוה?

[מבקש אמת]

לא הבנתי את תמיהות האנשים כאן. זה ברור לכולם, שכל רגע מקיימים מצוה ושמורידים לא מקיימים. אז למה להוריד ולהפסיד?
והדברים נכונים גם לחומרות ולא רק הפסד מצוות בתור למה לא.
וכל הנידונים שיכולים לדבר זה האם נכון שאדם יקח את זה כפרויקט בחייים, שודאי זה יגרום שזה יהיה על חשבון חלקים אחרים ברוחניות, כי אדם לא מסוגל שהכל יהיה אצלו חשוב במידה שווה ולכך כשמשקיע בזה נפסד מצד אחר.
אבל בעיקרון למה לא? על אמן בברכות השחר גם הייתי מציג את זה כדבר תמוה?

לכאורה טענה הגיונית, אבל אם נמשיך עם קו זה הרי עליו גם ללבוש עוד כמה ציציות (עד כמה שיכול) שהרי כל אחת מהן היא מצוה בפני עצמה (וכדי לא להראות תמוה יכול לקשור הציציות האחרות לתוך המכנסיים), וכן ילבש תפילין כל רגע פנוי שמרגיש שאין לו בעיה של גוף נקי, וכן ימלמל פסוקים בכל רגע שיכול כדי לחטוף עוד מצוות, ויקבל שבת בדקה הראשונה שאפשר ויוציאנה בדקה האחרונה שאפשר, וכן הלאה. בקיצור דומני שמי שילך במהלך כזה של חטיפת מצוות ככל האפשר ימצא את עצמו במוסדות לאנשים מסוג מסויים שאינם מורשים להסתובב בין הבריות מחשש לשלומם (של עצמם ושל הבריות גם יחד).

כמדומה שכבר דיברו באשכול אחר על השאלה האם מי שאומר יותר מילים של תפילה ותורה מקבל יותר שכר (ולפי"ז מתפללי נוסח ספרד מקבלים יותר שכר ממתפללי נוסח אשכנז מחמת ריבוי המילים), והצעתי שכל ההסתכלות כאילו מצוות זו מכונה להדפסת שטרות היא הסתכלות ילדותית, ויוצאים ממנה הרבה שיבושים קשים בכל התחומים. מה שהח"ח השתמש בה היה רק כדי לזרז אנשים להחשיב את המצוות ולא להתעצל, אבל לאמיתו של דבר התכלית היא הדביקות בו יתברך, ועשיית המצוות היא רק אופן בו מכוון האדם את הנהגתו עפ"י רצונו ית', וממילא אין ענין בחטיפה של כמות מצוות גדולה ככל האפשר, אלא לכוון תמיד שכל הנהגתו תהיה על פי רצון השי"ת, וכמו שנאמר "בכל דרכיך דעהו".

[זוזו]

לא הבנתי את תמיהות האנשים כאן. זה ברור לכולם, שכל רגע מקיימים מצוה ושמורידים לא מקיימים. אז למה להוריד ולהפסיד?
והדברים נכונים גם לחומרות ולא רק הפסד מצוות בתור למה לא.
וכל הנידונים שיכולים לדבר זה האם נכון שאדם יקח את זה כפרויקט בחייים, שודאי זה יגרום שזה יהיה על חשבון חלקים אחרים ברוחניות, כי אדם לא מסוגל שהכל יהיה אצלו חשוב במידה שווה ולכך כשמשקיע בזה נפסד מצד אחר.
אבל בעיקרון למה לא? על אמן בברכות השחר גם הייתי מציג את זה כדבר תמוה?

לכאורה טענה הגיונית, אבל אם נמשיך עם קו זה הרי עליו גם ללבוש עוד כמה ציציות (עד כמה שיכול) שהרי כל אחת מהן היא מצוה בפני עצמה (וכדי לא להראות תמוה יכול לקשור הציציות האחרות לתוך המכנסיים), וכן ילבש תפילין כל רגע פנוי שמרגיש שאין לו בעיה של גוף נקי, וכן ימלמל פסוקים בכל רגע שיכול כדי לחטוף עוד מצוות, ויקבל שבת בדקה הראשונה שאפשר ויוציאנה בדקה האחרונה שאפשר, וכן הלאה. בקיצור דומני שמי שילך במהלך כזה של חטיפת מצוות ככל האפשר ימצא את עצמו במוסדות לאנשים מסוג מסויים שאינם מורשים להסתובב בין הבריות מחשש לשלומם (של עצמם ושל הבריות גם יחד).

כמדומה שכבר דיברו באשכול אחר על השאלה האם מי שאומר יותר מילים של תפילה ותורה מקבל יותר שכר (ולפי"ז מתפללי נוסח ספרד מקבלים יותר שכר ממתפללי נוסח אשכנז מחמת ריבוי המילים), והצעתי שכל ההסתכלות כאילו מצוות זו מכונה להדפסת שטרות היא הסתכלות ילדותית, ויוצאים ממנה הרבה שיבושים קשים בכל התחומים. מה שהח"ח השתמש בה היה רק כדי לזרז אנשים להחשיב את המצוות ולא להתעצל, אבל לאמיתו של דבר התכלית היא הדביקות בו יתברך, ועשיית המצוות היא רק אופן בו מכוון האדם את הנהגתו עפ"י רצונו ית', וממילא אין ענין בחטיפה של כמות מצוות גדולה ככל האפשר, אלא לכוון תמיד שכל הנהגתו תהיה על פי רצון השי"ת, וכמו שנאמר "בכל דרכיך דעהו".

מה שאתה כותב על התכלית הוא ללא ספק נכון, אבל לגבי אין עניין של חטיפת כמות מצוות צריכים ראיה. ויל"ע במה שפי' באבות והכל לפי רוב המעשה שעדיף לחלק הרבה פרוטות לעניין מאשר נתינה אחת. לא עיינתי שם כעת ולא יודע אם ראיה אבל זה מ"מ.
אמנם זה אמת שלא ראינו לרבותינו חטיפת מצוות ע"י לבישת ציצית נוספת ותפילין בכל עת שאפשר ולא לצאת מהבית אם אין צורך אמיתי (בשביל לקיים מזוזה) וכו' רק בתורה מצינו לא פסיק פומיה מגירסיה שעניין הלימוד במהותו שונה משאר מצוות 
 

[בן של רב]

משעשע שדנים ודנים ולא זוכרים גמ' מפורשת בדיוק על זה.
תנחשו...

[אמלתרא]

הרי דוד המלך לא חשש לכך, שהרי ראה עצמו ערום בבית המרחץ אמר אוי לי שאני ערום מן המצות (עי' מנחות מג ע"א)

[ברל]

אם הזכירו את נושא המעל הבגדים או מתחת מעולם לא הבנתי מה קובע מה הבגד שמעליו הציצת צאיכה להיות למה לא ללבוש מעל החליפה את הציצית ואם לא צריך אז למה לא ללבוש מתחת לחולצה?. מה עניין בראיית בגד הציצית?. לאלה שהולכים עם פראק ביום יום האם יש עניין להוציא את הציציות מחוץ לבגד כשהפראק מכס ואם כן מדוע אין ענייןלהוציא מחוץ לפראק?.
כנכד לאחד מתלמידי החפץ חיים מקובל במשפחתינו לא להוציא את הציציות החוצה, סבי טען שהמנהג משום גאוה, ידוע לי שגם ר' הלל זקס מצאצי החפץ חיים לא הוציא האן מישהוא יודע מקור וטעם?

[בן של רב]

הרי דוד המלך לא חשש לכך, שהרי ראה עצמו ערום בבית המרחץ אמר אוי לי שאני ערום מן המצות (עי' מנחות מג ע"א)

כנראה ט"ס וצ"ל דוד המלך כן חשש לכך ואמר אוי לי!
אבל הגמ' המפורשת היא "אבוך במאי זהיר טפי - בציצית" - שפעם נקרעה לו ולא זז ממקומו עד שתיקנה,כדי לא לילך ד"א בלי ציצית.
ויש כהנה בעוד מצוות כגון ד"א ללא תורה וללא תפילין.

כללו של דבר: אל תהי מפליג לכל דבר (מסכת אבות).


נ. ב. מהכא נלמד לא להחמיר ולדקדק באותה השמרנות היתרה שנתחדשה בימינו ללגלג ולזלזל במי שמהדר באיזו מצוה שלא הורגלנו בה.
כי אולי יום אחד נגלה שהדברים יש להם מקור רציני וכלימה תכסה פנינו על שעברנו על הצוואה הקדושה של מסכת אבות אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר.

והאריך בזה רבינו הנצי"ב על גמרא זו - שיש לכל אדם דבקות פרטית במצוות שהוא מרגיש קשר עמוק אליהן והן כנראה מיוחדות לו לפי שורש נשמתו, וכ"כ הגר"א בקצרה.

[אלימלך]

לא הבנתי את תמיהות האנשים כאן. זה ברור לכולם, שכל רגע מקיימים מצוה ושמורידים לא מקיימים. אז למה להוריד ולהפסיד?
והדברים נכונים גם לחומרות ולא רק הפסד מצוות בתור למה לא.
וכל הנידונים שיכולים לדבר זה האם נכון שאדם יקח את זה כפרויקט בחייים, שודאי זה יגרום שזה יהיה על חשבון חלקים אחרים ברוחניות, כי אדם לא מסוגל שהכל יהיה אצלו חשוב במידה שווה ולכך כשמשקיע בזה נפסד מצד אחר.
אבל בעיקרון למה לא? על אמן בברכות השחר גם הייתי מציג את זה כדבר תמוה?

לכאורה טענה הגיונית, אבל אם נמשיך עם קו זה הרי עליו גם ללבוש עוד כמה ציציות (עד כמה שיכול) שהרי כל אחת מהן היא מצוה בפני עצמה (וכדי לא להראות תמוה יכול לקשור הציציות האחרות לתוך המכנסיים), וכן ילבש תפילין כל רגע פנוי שמרגיש שאין לו בעיה של גוף נקי, וכן ימלמל פסוקים בכל רגע שיכול כדי לחטוף עוד מצוות, ויקבל שבת בדקה הראשונה שאפשר ויוציאנה בדקה האחרונה שאפשר, וכן הלאה. בקיצור דומני שמי שילך במהלך כזה של חטיפת מצוות ככל האפשר ימצא את עצמו במוסדות לאנשים מסוג מסויים שאינם מורשים להסתובב בין הבריות מחשש לשלומם (של עצמם ושל הבריות גם יחד).

מה זו טענה? תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת.
אלם אין זו דרך נכונה כלל בעבודת ה', אדם צריך להיות בדרגות מסוימות על מנת להוסיף דברים
ולפיכך צריך שתהא עיקר מגמת האדם לא ליתפס ל'קונצים' אלא להשתדל לעלות במדרגות עבודת ה', כאשר העליה מורכבת הן מהוספה בקיום המצוות המעשיות והן במוסר יראת הקל ואהבתו ותקון מידות הנפש זריזות וכו', וכאשר יעלה אדם בדרגות אלו וכל תפילה שיתפלל יתענג הרבה יותר ממה משמתענג אדם אחר בשבוע, ויחבב את המצוות חיבוב גדול הנה ממילא יבוא להוסיף ולחטוף מצוות