איזה שיר של יום אומרים בחגים?

אאא

משתמש ותיק
בבית המקדש, איזה שיר של יום אמרו בחגים?

אשמח גם למקורות.
תודה
 

אאא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ידוע מנהג הגר"א לומר שיר של יום מיוחד בחגים.

אשמח לפרטים נוספים על כך.
 

יאיר

משתמש ותיק
בסידור 'בית תפילה' מביא את שיטת הגר"א ויש עוד שיטה אחרת שם (השיטה הרגילה).

אם תכתוב לי את החגים אכתוב לך ב"נ ליד כל אחד את הפרק.
 

אאא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראש השנה
יום הכיפורים
א' דסוכות
חוה"מ סוכות
שמיני עצרת
[חנוכה - אין בו קרבן מוסף]
[פורים - אין בו קרבן מוסף]
א' דפסח
חוה"מ פסח
שביעי של פסח
שבועות
 

אאא

משתמש ותיק
פותח הנושא
לפי הגר"א, קיבלתי בנתיים את המצו"ב.
אשמח לשיטה השניה.

הייתי שמח גם לדעת המקורות מדברי חז"ל.
 

קבצים מצורפים

  • שיר של יום למנהג הגר''א.pdf
    73.9 KB · צפיות: 25

יאיר

משתמש ותיק
אאא אמר:
ראש השנה - מז ובב' דר"ה - פא
יום הכיפורים - לב
א' דסוכות - צו
חוה"מ סוכות - עז
שמיני עצרת - סה
[חנוכה - אין בו קרבן מוסף] - ל
[פורים - אין בו קרבן מוסף] - ז
א' דפסח - קה
חוה"מ פסח - עה
שביעי של פסח - יח
שבועות - כט
בכל זאת ממליץ לך למצוא סידור 'בית תפילה' ולראות שם. יש עוד כמה דברים.

אם אוכל, אעלה בעז"ה תמונה של זה.
 

אאא

משתמש ותיק
פותח הנושא
תודה רבה!

בחנוכה ופורים אין קרבן מוסף. אז מתי אמרו בבית המקדש את השיר הזה?
[שהרי השיר של תמיד של שחר לא משתנה].
או שלא אמרו את הפרק הזה בבית המקדש, וזה רק מנהג לומר מעניינו של יום?
 

יאיר

משתמש ותיק
אולי יעזור:

שיר של יום הוא מזמור תהילים הנאמר בכל יום לקראת סיום תפילת שחרית.
תוכן עניינים [הסתרה]
1 המזמור
2 זמן האמירה
3 ראשי חודשים וחגים
3.1 שיר של יום בפורים
3.2 שיר של יום לפי מנהג הגר"א
3.3 שיר של יום לפי מנהג תימן
3.4 שיר של יום לפי מנהג עדות המזרח
המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]
המזמור נבחר בהתאם לשירת הלויים בבית המקדש בשעת הקרבת קרבן התמיד. העדות הקדומה ביותר לנוהג זה מופיעה בספר תהילים עצמו בפתיחה למזמור צ"ב - מזמור שיר ליום השבת. עדות נוספת לנוהג זה מצויה בתרגום השבעים מופיעה בצורת כותרת לתרגום של חלק מהמזמורים (במזמורים של יום ראשון, שני, רביעי, שישי וכמובן שבת) ומציינת שהם היו השיר שהיו הלווים שרים ביום מסוים. רשימת המזמורים המלאה, לפי ימי השבוע מופיעה במשנה (מסכת תמיד ז, ד):
השיר שהיו הלויים אומרין בבית המקדש:
ביום הראשון, היו אומרין "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהילים, כ"ד, א')
בשני היו אומרין "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד" (תהילים, מ"ח, ב')
בשלישי היו אומרין "אֱ‍לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (תהילים, פ"ב, א')
ברביעי היו אומרין "אֵל נְקָמוֹת ה'" (תהילים, צ"ד, א')
בחמישי היו אומרין "הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ" (תהילים, פ"א, ב')
בשישי היו אומרין "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהילים, צ"ג, א')
בשבת היו אומרין "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (תהילים, צ"ב, א'), מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכלו שבת מנוחה לחיי העולמים.
המקור לומר שיר של יום גם לאחר חורבן בית שני מצוי בתלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד, הלכה ה:
ר' שמעון בן לקיש בעי [=שאל] את רבי יוחנן: מהו לומר שיר של יום בלא נסכים [=האם מותר לומר שיר של יום בימינו , לאחר חורבן שני] ? אמר לו [ר' יוחנן]: נישמעיניה [=נלמד זאת] מן הדא [=מהמקור הבא]: הלווים היו עומדים על הדוכן . [והמשיך ר' יוחנן] לפיכך נהגו העם לומר מזמורים בעונתן [בזמנם=בימות השבוע] דתנינן תמן [=שהרי שנינו את הברייתא הבאה] שיר שהלווים היו אומרים בבית המקדש ביום ראשון...
זמן האמירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרבית נוסחי התפילה כיום, שיר של יום נאמר בימי חול בסוף התפילה לפני פיטום הקטורת ועלינו לשבח (כך בנוסח הספרדים, נוסח ספרד ותימן). לפי נוסח איטליה הוא נאמר לאחר פיטום הקטורת לפני עלינו לשבח. לפי נוסח אשכנז, שיר של יום נאמר לאחר "עלינו לשבח" לפני פיטום הקטורת.
בשבתות ובימים בהם אומרים תפילת מוסף, נוהגים בנוסח ספרד לומר את שיר של יום בין תפילת שחרית לקריאת התורה, בעוד על פי נוסח אשכנז אומרים את שיר של יום בסוף התפילה לאחר תפילת מוסף.
בתשעה באב, יש נוהגים להשמיט את שיר של יום כיוון ששיר הוא דבר משמח. לפי מנהג אשכנז נוהגים לומר את שיר של יום בתפילת מנחה ולא בתפילת שחרית. לפי מנהג הספרדים יש שאין אומרים אותו כלל ויש שאומרים כרגיל בתפילת שחרית, וכך גם מנהג תימן הבלדי.
ראשי חודשים וחגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראש חודש אומרים, את "ברכי נפשי" (תהילים, ק"ד); ברוב הקהילות של נוסח אשכנז ובכמה קהילות ספרדיות, במקום השיר של היום בשבוע; ביתר הקהילות הספרדיות וכן בנוסח ספרד בנוסף לשיר הקבוע. אם חל ראש חודש בשבת, יש נוהגים לומר גם את מזמור השבת וגם את "ברכי נפשי". בקהילות אחרות מקפידים לא לומר "ברכי נפשי" בשבת בשל הפסוק "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב" (תהילים, ק"ד, כ"ג) שאינו מתאים ליום השבת. סיבה נוספת לא לומר את המזמור בשבת היא שהמזמור דן בטבע ובבריאה ויום השבת בתפיסה היהודית הינו מעל הטבע.
לפי מנהג הגר"א אומרים בראש חודש ובחגים מזמורי תהילים אחרים, לפי שירת הלויים בזמן הקרבת קרבן מוסף ולא אומרים את השיר של היום בשבוע. עם זאת, שיר של שבת דוחה שיר של יום טוב.
שיר של יום בפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי רוב עדות ישראל (למעט חלק מהאשכנזים) אומרים שיר של יום מיוחד לרגל הפורים (יש האומרים במקום השיר הרגיל ויש שבנוסף). הספרדים וגם האשכנזים ההולכים בשיטת הגר"א אומרים את מזמור כ"ב בתהילים. האיטלקים אומרים את מזמור ז', והתימנים אומרים את מזמור פ"ג. רוב עדות האשכנזים (חוץ מהנוהגים לפי מנהג הגר"א כאמור לעיל) לא אומרים מזמור מיוחד לפורים.
שיר של יום לפי מנהג הגר"א[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראש השנה אומרים את מזמור פ"א בתהילים - "למנצח על הגיתית לאסף"
ביום כיפור אומרים את מזמור ל"ב בתהילים - "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה".
בחג הפסח אומרים את המזמורים הללו:
מזמור קי"ד - "בצאת ישראל ממצרים".
מזמור ע"ח - "משכיל לאסף האזינה".
מזמור פ' - "למנצח אל שושנים".
מזמור ק"ה - "הודו לד' קראו בשמו".
מזמור קל"ה - "הללויה, הללו את שם ד'".
מזמור ס"ו - "למנצח שיר מזמור".
מזמור י"ח - "למנצח לעבד ד'".
בשבועות אומרים את מזמור י"ט בתהילים - "למנצח השמים מספרים". וביו"ט שני אומרים את מזמור ס"ח "למנצח לדוד מזמור שיר".
בחג הסוכות אומרים את המזמורים הללו:
מזמור ע"ו - "למנצח בנגינות מזמור לאסף".
מזמור כ"ט - "מזמור לדוד הבו לד'".
מזמור נ' - "מזמור לאסף א-ל אלוקים ד'".
מזמור צ"ד, ט"ז-כ"ג - "מי יקום לי" עד סוף הפרק.
מזמור צ"ד, א'-ט"ו - "אל נקמות ה'" עד "כל ישרי לב".
מזמור פ"א - "למנצח על הגיתית".
מזמור פ"ב - "מזמור לאסף אלוקים ניצב".
בשמיני עצרת אומרים את מזמור י"ב - "למנצח על השמינית", וביו"ט שני בחו"ל אומרים את מזמור ח' - "למנצח על הגיתית"
בחנוכה אומרים את מזמור ל' בתהלים- "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד".
בפורים אומרים את מזמור כ"ב בתהילים - "למנצח על אילת השחר".
שיר של יום לפי מנהג תימן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראש חודש אומרים את מזמורים צ"ח - "מזמור שירו ל-ה' שיר חדש" , ו - צ"ט - "ה' מלך ירגזו עמים".
בחנוכה אומרים את מזמור ל' בתהלים- "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד".
בפורים אומרים את מזמור כ"ב בתהילים - "למנצח על אילת השחר".
בשבועות אומרים את מזמור י"ט בתהילים - "למנצח השמים מספרים".
ביום כיפור אומרים את מזמור צ"ב - "מזמור שיר ליום השבת".
ביום הראשון של חג הפסח אומרים את מזמור קי"ד - "בצאת ישראל ממצרים".
שיר של יום לפי מנהג עדות המזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי מנהג עדות המזרח נוסף שיר של יום הן בחגים והן בתעניות. ביום טוב שיר של יום נאמר לפני תפילת ערבית (בדומה ל"ברכי נפשי" שאומרים בראש חודש) ובין המזמורים שמוסיפים בתפילת שחרית בין "ה' מלך" ל"ברוך שאמר" – בין "יושב בסתר עליון" ל"מזמור שירו לה' שיר חדש". בראש חודש וחול המועד שיר של יום מפוצל: השיר של יום החול (ראשון, שני וכו') נאמר לפני תפילת מוסף והשיר הנוסף של המועד נאמר לאחריה.
בשבת אומרים את שיר של יום (מזמור צ"ב בתהילים - מזמור שיר ליום השבת) לאחר עלינו לשבח בלי המשפט "השיר שהיו הלוויים אומרים".
בראש השנה אומרים את מזמור פ"א בתהילים – "למנצח על הגיתית לאסף".
בצום גדליה ובעשרה בטבת אומרים את מזמור פ"ג בתהילים – "שיר מזמור לאסף - אלוהים אל דמי לך".
ביום הכיפורים אין מזמור מיוחד שמוסיפים. מוסיפים עשרה מזמורים העוסקים בכפרה ותשובה בין ה' מלך לברוך שאמר: מזמור י"ז – "תפילה לדוד שמעה ה' צדק"; מזמור כ"ה – "לדוד אליך ה' נפשי אשא"; מזמור ל"ב – "לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה"; מזמור נ"א – "בבוא אליו נתן הנביא"; מזמור ס"ה – "לך דומיה תהילה אלקים"; מזמור פ"ה – "רצית ה' ארצך"; מזמור פ"ו – "תפילה לדוד הטה ה' אזנך"; מזמור ק"ב – "תפילה לעני"; מזמור ק"ג – "לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרביי את שם קדשו"; מזמור ק"ד – "ברכי נפשי את ה' ה' אלוקיי גדלת מאוד".
בנוסף נאמר שיר של יום מיוחד בי"א בתשרי (יום לאחר יום הכיפורים) שהוא מזמור פ"ה בתהילים – "רצית ה' ארצך".
בחג הסוכות (וחול המועד) אומרים את מזמורים מ"ב ומ"ג בתהילים – "כאייל תערוג על אפיקי מים" ו"שפטני אלוקים וריבה ריבי".
בשמיני עצרת ושמחת תורה אומרים את מזמור י"ב בתהילים – "למנצח על השמינית מזמור לדוד".
בחג החנוכה אומרים את מזמור ל' בתהילים – "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד".
בתענית אסתר ובחג הפורים אומרים את מזמור כ"ב בתהילים – "למנצח על איילת השחר".
בחג הפסח (וחול המועד) אומרים את מזמור ק"ז בתהילים – "הודו לה' כי טוב".
בחג השבועות אומרים את מזמור ס"ח בתהילים – "יקום אלוקים יפוצו אויביו".
בשבעה עשר בתמוז אומרים את מזמור ע"ט בתהילים – "אלוקים באו גויים בנחלתך".
בבית האבל אומרים את מזמור מ"ט בתהילים – "שמעו זאת כל העמים".
 

אאא

משתמש ותיק
פותח הנושא
תודה רבה.

עדיין לא כתוב שם מה הטעם והמקור לאמירת מזמורים אלו בדווקא בחגים.
 

יאיר

משתמש ותיק
בד"כ לכל מזמור יש קשר לחג, לדוגמא מזמור כב' ''איילת השחר'' בפורים וכדומה.

הנה הצילום:
 

קבצים מצורפים

  • 20161007_025608 (1).jpg
    20161007_025608 (1).jpg
    758.8 KB · צפיות: 197

אאא

משתמש ותיק
פותח הנושא
המזמורים שבצילום, נראה שאינם שיר של יום ממש, שהרי יש בהם מזמורים ליום טוב שני.
וכן יש בהם מזמורים לחנוכה ופורים, שאין בהם קרבן מוסף [חוץ מר"ח].
 

יאיר

משתמש ותיק
אגב, גם בסידור 'תפילת כל פה'/'מקור הברכה' יש בכריכה מאחור את סדר הפרקים לשיטת הגר"א.
 

אאא

משתמש ותיק
פותח הנושא
היכן בדברי הגר"א [או תלמידיו] מבואר הענין\הצורך\הטעם לאמירת פרקים אלו ביו"ט?
 

יהודי

משתמש ותיק
ראה במעשה רב, אך מפוזר שם מה להגיד בכל יום ויום, בענייני ר"ח של ר"ח וכו'.
 

שקוע בלימוד

משתמש רשום
בדיוק היום ר"ח מר חשוון התעוררתי לעניין, ואחר עיון קל מצאתי שוודאי בביהמ"ק גם בחגים אמרו את השיר של יום הרגיל אף לדעת הגר"א, אלא שהגר"א ס"ל שבחגים לומר במקום השיר שהלויים אמרו מזמור הקשור לחג.
 

זקן ממרא

משתמש רגיל
בבית המקדש היו אומרים בכל יום את השיר של יום 'הרגיל' על קרבן התמיד, ובר"ח ומועדים שהיה קרבן מוסף היו מוספים שיר נוסף.
ע"פ ההגיון יש מקום לומר בר"ח ובמועדים ב' שירים, אלא שלדעת הגר"א לעולם אין אומרים ב' שירים, והאריכו לבאר דעתו.
השיר של יום המכונה 'לדעת הגר"א' אינו בדיוק השיר שהיו שרים בבימ"ק על קרבן המוסף, וביותר בחנוכה ופורים אין קרבן מוסף ומ"מ יש בזה שיר של יום 'לדעת הגר"א, והביאור בזה ע"פ מש"כ במס' סופרים 'כל האומר פסוק בעונתו' וכו', ולזה התקין הגר"א לכל יום את השיר הראוי לו.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
למה לא כתבתם מקורות לדבריכם שמחודשים מאד ולכאורה נסתרים ממשניות מפורשות, צרפתי בזה את דברי החת"ס שביו"ט לא היו אומרים שש"י כביום חול, והעיר על מנהג ספרד שאומרים ביו"ט "היום יום וכו' שבו וכו'"
 

קבצים מצורפים

  • חי' חתם סופר ד' ע''ב.jpg
    חי' חתם סופר ד' ע''ב.jpg
    671.8 KB · צפיות: 165

שקוע בלימוד

משתמש רשום
ועי' במס' סופרים פי"ח שמפרט מהו השיר של ימים טובים . אך אין זה מה שמבואר במעשה רב להגר"א. ובמנ"ח הנ"ל מבואר דבאמת אמרו ב' שירים השיר של יום לפי ימי השבוע אמרו אחר תמיד של שחר, והשיר של יו"ט המבואר במס' סופרים אמרו אחר המוספים ובזה א"ש הכל.
 

אתה יודוך

משתמש חדש
טוב אמרת שקוע בלימוד. דהרי הגר"א ס"ל לומר שיר של יום אחר מוסף , ובנוסח ספרד אומרים אחר שחרית וק"ל.

ולפי"ז אפש"ל דהמנהג הטוב ביותר לומר אחר שחרית השיר הרגיל כמו שכתב בבאר היטב ואחר מוסף לומר השיר שכתב הגר"א (שהרי כל הסיבה שהגר"א אומר להגיד רק זה דהגר"א ס"ל שאין מטריחין הציבור וא"כ כל אחד לעצמו אדרבה שיאמר שתיהם. וכן ראיתי מדקדקים הנוהגים כן)

וכיון דאתאי להכי קשה על מנהג החסידים בר"ח שאומרים גם השיר הרגיל וגם ברכי נפשי אחר שחרית . ואין מובן מה מיוחד בר"ח שראו לומר השיר שלו . ועוד למה אחר שחרית ולא כנ"ל וצ"ע.
 

אאא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש קהילות חסידים הנוהגים לומר בראש חודש "ברכי נפשי" לאחר מוסף.
 

אתה יודוך

משתמש חדש
שוב ראיתי (לא הספקתי לכתוב קודם הסגירה הזמנית של האתר חן חן על חזרתכם)

בספר שער הכולל פרק י סכ"ז שכתב שם וז"ל:
בר"ח ברכי נפשי מסדור הארז"ל משום הזוהר וירא דף צ"ג ע"ב בכל ריש ירחי וירחי וכו' הנפש אומרת ברכי נפשי וגו'.
ובאבודרהם כתב הטעם משום שכתוב בו עשה ירח למועדים.


וא"כ יוצא לנו מהנ"ל שטעם מנהג החסידים באמירת ברכי נפשי אינו קשור כלל לשיר של יום ומתורצות קושיותי הנ"ל.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
שש"י להגר"א זה פסוק מענינו של יום. לאו דוקא מה שאמרו במקדש.
ביום הכיפורים מה אמרו במקדש - לא התפרש למשל
 

דבש לפי

משתמש ותיק
שש"י להגר"א זה פסוק מענינו של יום. לאו דוקא מה שאמרו במקדש.
ביום הכיפורים מה אמרו במקדש - לא התפרש למשל
אם כך מה השתנה ראש השנה משאר ימים טובים שלא חילק בו הגר"א בין הימים?
אלא נראה שהעיקרון אצלו הוא כן לומר את מה שאמרו הלויים,
אלא שבראש השנה שמפורש בגמרא מה אמרו בו - אז אין מה להסתפק ואומרים את מה שאנו יודעים שהלויים אמרו,
אבל בשאר ימים טובים שלא מפורש בגמרא מה אמרו בהם - אז הגר"א הנהיג לומר את מה שהוא היה מתקן לומר בבית המקדש אם הוא ייבנה לפני תחיית המתים, ומכיון שזה לא על פי קביעת חז"ל אז לא קבע בזה קביעה מוחלטת מה אומרים בכל יום טוב באופן שבספיקא דיומא יאמרו בשניהם את אותו שיר, אלא לא חוזרים על אותו שיר יומיים רצופים.
(ובחוהמ"ס אף שמפורש בגמרא מה אמרו - לא הנהיג בזה הגר"א דין "ספקא דיומא" אלא חיבר את שני חלקי מזמור צ"ד לאמרם ביום אחד, מפני שגם חז"ל לא הקפידו על זה לפי התאריך שהרי כשיש שבת בחול המועד כל השירים נדחים ביום [והאחרון לגמרי], שמע מינה שהעיקר הוא לומר כל יום מזמור אחד, ורק כדי שלא יתבטל ימוטו לגמרי כל שנה הוא חיבר את חלקי מזמור צ"ד.)
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אם כך מה השתנה ראש השנה משאר ימים טובים שלא חילק בו הגר"א בין הימים?
אלא נראה שהעיקרון אצלו הוא כן לומר את מה שאמרו הלויים,
אלא שבראש השנה שמפורש בגמרא מה אמרו בו - אז אין מה להסתפק ואומרים את מה שאנו יודעים שהלויים אמרו,
אבל בשאר ימים טובים שלא מפורש בגמרא מה אמרו בהם - אז הגר"א הנהיג לומר את מה שהוא היה מתקן לומר בבית המקדש אם הוא ייבנה לפני תחיית המתים, ומכיון שזה לא על פי קביעת חז"ל אז לא קבע בזה קביעה מוחלטת מה אומרים בכל יום טוב באופן שבספיקא דיומא יאמרו בשניהם את אותו שיר, אלא לא חוזרים על אותו שיר יומיים רצופים.
(ובחוהמ"ס אף שמפורש בגמרא מה אמרו - לא הנהיג בזה הגר"א דין "ספקא דיומא" אלא חיבר את שני חלקי מזמור צ"ד לאמרם ביום אחד, מפני שגם חז"ל לא הקפידו על זה לפי התאריך שהרי כשיש שבת בחול המועד כל השירים נדחים ביום [והאחרון לגמרי], שמע מינה שהעיקר הוא לומר כל יום מזמור אחד, ורק כדי שלא יתבטל ימוטו לגמרי כל שנה הוא חיבר את חלקי מזמור צ"ד.)
ודאי שלדידן אין אומרים שש"י של הלויים, כי אין נסכים ואין שיר, ולשמחה זו מה עושה (שו"ת בנין שלמה). אלא אומרים אותו מצד מה שכתוב במסכת סופרים כל האומר פסוק בעונתו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן.
אלא שלכל יום מובן למה אומרים מה ששרו הלויים כי מבואר בגמ' למה זה שייך לכל יום.

ופורים וחנוכה יוכיחו. כי אין להעלות על הדעת שבמקדש שינו שיר יום שתיקנו נביאים ראשונים, ואמרו שיר אחר בחנוכה ופורים, בלא שהתפרש דבר כזה בהדיא.
וכל שש"י שלנו הוא מצד פסוק בעונתו, ואינו מסדר התפילה כלל. ולכן אצלנו בנוסח אשכנז אומרים אותו אחר עלינו שזה סיום התפילה. ואילו לנוסח ספרדים שזה שש"י של הלוים אומרים אותו קודם עלינו, וכן בשבת אומרים לנוסח ספרדים אחר שחרית מזמור שיר ליום השבת. ואצלנו לא, כי איננו אומרים כלל מצד שירת הלוים
ואילו גם לנוסח אשכנזים מזמור שיר ליום השבת היה מצד שירת הלוים ביומו, למה אומרים אותו אחר מוסף שלא במקומו, והיו צריכים לומר אחרי מוסף הזי"ו ל"ך, ואחרי שחרית מזמור שיר ליום השבת.
 
חלק עליון תַחתִית