בפשטות, הוא כי נדר בלשון התורה שייך גם בנדרי איסורים, כמ"ש כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש וגו', וגם בנדרי קרבנות, כמ"ש וכי תידור נדר לה"א לא תאחר לשלמו וגו'. ומכיוון שמצינו בתורה לשון נדרים גם למצווה וגם לאיסור, ולשון שבועה רק לאיסור (או לממונות, שזה כמו איסורים, שהרי נשבע על שלילה, אם לא שלח ידו וגו'), וכמ"ש ואשביעך וגו' אשר לא תיקח אישה לבני וגו', או הישבעה לי וגו' אם תשקור לי ולניני ולנכדי וגו', לכן משמע להו לאנשי לשון שבועה על מצווה
והפשט בפסוק בתהילים קי"ט נשבעתי ואקיימה וגו', הוא על מל"ת, דהא כתיב לשמור, רק שחכמים דרשו בו מניין שנשבעין לקיים את המצווה וכו'