בעניין הפרשת תרו"מ ממוצרים שתחת השגחה מעולה ׁ(קונטרסים ודיון, אשכול מאוחד)

זוזו

משתמש ותיק
פותח הנושא
רק דבר אחד. מי זה הת"ח העוסקים רבות בהשגחה וכו'? יש סיבה שלא הוזכרו לפחות שם אחד
 

בני בניו

משתמש רגיל
אמונת אומן אמר:
בני בניו אמר:
אמונת אומן אמר:
צריך רק להזהר מאד שזה לא יהיה ע''ח של בין אדם לברו, כי עדיף להתהלך עם דיר שלם בבטן מאשר להלבין פנים פעם אחת.
כדוגמא אני מכיר שני אדמורי''ם מאד מפורסמים, מאמשינוב וראחמסטריבקא. שניהם מחמירים ע''ע עד קצה היכולת בכל ס''ס ונמנעים מק''נ שערי היתר כדי להנצל משער אחד של איסור.
שניהם כשמתארחים אצל יהודי כשר כלשהו, אוכלים מהמוגש לשולחן כאחד האדם !

דבריך ברורים. רק יתכן ויבוא רב ויסבור שאיזה עניין שהעולם חושבים שזה חומרא לדעתו זה עיקר הדין ואז אין חכמה ואין תבונה וכו' ואדרבא מבואר ברמ"א ביו"ד סי' קיט שיש איסור לפ"ע על המארח להגיש כזה דבר לאורח ובמילים אחרות לא רק שאסור לאוסר לאכול נגד דעתו אלא אסור למארח להכשיל אותו. ובמקרה כזה אין להתחשב בפגיעות וכדו' ועי' ביבמות שהיו סוגי איסורים שלב"ש הולדות הם ממזרים ממש ולב"ה מותר
אני רוצה להבהיר שוב את דברי.
כל אדם שאוכל וסומך על ההכשרים המהודרים שרוב סומכים עליהם, בודאי שאינו אוכל אכילת איסור.
ואם יבוא מאן דהו ויטען שמאכילים איסורים, כמעט וודאי שדעתו להחמיר בענין שהוכרע ע''י הפוסקים להקל, וממילא לא שייך לומר ע''ז אין עצה ואין תבונה וכו' ולא יבוא הידור זה וידחה איסור הלבנת פנים.
בודאי מי שיכול לעשר בצנעא בלי שהמארח ירגיש, או שנמנע מלאכול בלי לגרום עגמ''נ הוא עדיף, אבל המציאות היא שברוב פעמים נגרם עגמ''נ.
דברתי על מי שהגיע להוראה ועליו לא משפיע "הוכרע ע"י הפוס'" ומי שהוא תלמידו וכל מעשיו אינו עושה אלא עפ"י רב זה ולדידיה דבר מאכל מסוים הוא איסור גמור אז ודאי אומרים אין עצה ועי' היטב בש"ך יו"ד סי' קיט שמדבר שמי שמתארח אצל מי שמתיר חלב מסוים שיש בזה מח' בין המנהגים אם לאסור את זה - לאוסר אסור לאכול ולמארח אסור להאכיל בשבילו ולבשל בכליו בשבילו וכו'
לא צריכים לפחד מזה שלאחד מותר לאכול ולשני הוא איסור גמור. צא ולמד מר"א דמילה שכרתו עצים בשבת קודש ולחולקים עליו והכי קיי"ל הוא באיסור סקילה!
 
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
מש"כ "וממה שהוא אוכל במקומות אחרים" צ"ע כוונתו, דאם אוכל בשמחה של חברו מי נתן לו רשות לעשר, ואם הכוונה כשאוכל במסעדה, נראה קצת מוזר שאחד שמקפיד לעשר לבד אוכל במסעדות, וצ"ע.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
מש"כ "וממה שהוא אוכל במקומות אחרים" צ"ע כוונתו, דאם אוכל בשמחה של חברו מי נתן לו רשות לעשר.
דבריך צ"ע, דיפריש בצלחת שלו וכן נוהגים הרבה רבנים.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
פרלמן משה אמר:
מש"כ "וממה שהוא אוכל במקומות אחרים" צ"ע כוונתו, דאם אוכל בשמחה של חברו מי נתן לו רשות לעשר.
דבריך צ"ע, דיפריש בצלחת שלו וכן נוהגים הרבה רבנים.
הצלחת ניתנה לו לאכילה ולא לבעלות, וצ"ע אם אפשר להפריש כשאינה שלו ללא נטילת רשות, הן מצד הלכות תרו"מ והן מצד ממונות.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
מש"כ "וממה שהוא אוכל במקומות אחרים" צ"ע כוונתו, דאם אוכל בשמחה של חברו מי נתן לו רשות לעשר, ואם הכוונה כשאוכל במסעדה, נראה קצת מוזר שאחד שמקפיד לעשר לבד אוכל במסעדות, וצ"ע.

טעית בדבר משנה 
זה כמה משניות מפורשות בדמאי שהמתארח אצל עם הארץ מעשר ללא רשותו 
וכמובן שאצל מי שמקפיד על הלכות אלו למעשה הרי זה הלכה פשוטה וידועה ומעשים שבכל יום 
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
פרלמן משה אמר:
מש"כ "וממה שהוא אוכל במקומות אחרים" צ"ע כוונתו, דאם אוכל בשמחה של חברו מי נתן לו רשות לעשר, ואם הכוונה כשאוכל במסעדה, נראה קצת מוזר שאחד שמקפיד לעשר לבד אוכל במסעדות, וצ"ע.

טעית בדבר משנה 
זה כמה משניות מפורשות בדמאי שהמתארח אצל עם הארץ מעשר ללא רשותו 
וכמובן שאצל מי שמקפיד על הלכות אלו למעשה הרי זה הלכה פשוטה וידועה ומעשים שבכל יום 

המתארח אצל עם הארץ הוא משום ספק טבל, ומאן יימר דדמי להכא דהעישור אינו אלא מחמת חומרא, תאר לעצמך לדבריך שהוא מעשים שבכל יום, יהודי שמקורב למשפ' רוזנברג עורך בר מצוה וכל אורח בא ומעשר מחדש....
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
איש ווילנא אמר:
פרלמן משה אמר:
מש"כ "וממה שהוא אוכל במקומות אחרים" צ"ע כוונתו, דאם אוכל בשמחה של חברו מי נתן לו רשות לעשר, ואם הכוונה כשאוכל במסעדה, נראה קצת מוזר שאחד שמקפיד לעשר לבד אוכל במסעדות, וצ"ע.

טעית בדבר משנה 
זה כמה משניות מפורשות בדמאי שהמתארח אצל עם הארץ מעשר ללא רשותו 
וכמובן שאצל מי שמקפיד על הלכות אלו למעשה הרי זה הלכה פשוטה וידועה ומעשים שבכל יום 

המתארח אצל עם הארץ הוא משום ספק טבל, ומאן יימר דדמי להכא דהעישור אינו אלא מחמת חומרא, תאר לעצמך לדבריך שהוא מעשים שבכל יום, יהודי שמקורב למשפ' רוזנברג עורך בר מצוה וכל אורח בא ומעשר מחדש....
מסתבר כיון שעיקר הטעם משום שחפץ המארח בטובת המתארח ולכן מרשהו לעשר שגם בזה כן הוא ובפרט כשלא יאכל בלא זה
ואגב דעת הרבה רבנים שהחובה לעשר ולא לסמוך על המעשרות שבמפעלים ובחנויות שהוא מדינא ולא משום חומרא [וכך דעת הגר"ש רוזנברג] 
 
 

לענין

משתמש ותיק
למה לא להעלות כאן את הקונט' בשלימות?
הקישורים פג תוקפם.
 

אח שלך

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
פרלמן משה אמר:
איש ווילנא אמר:
טעית בדבר משנה 
זה כמה משניות מפורשות בדמאי שהמתארח אצל עם הארץ מעשר ללא רשותו 
וכמובן שאצל מי שמקפיד על הלכות אלו למעשה הרי זה הלכה פשוטה וידועה ומעשים שבכל יום 

המתארח אצל עם הארץ הוא משום ספק טבל, ומאן יימר דדמי להכא דהעישור אינו אלא מחמת חומרא, תאר לעצמך לדבריך שהוא מעשים שבכל יום, יהודי שמקורב למשפ' רוזנברג עורך בר מצוה וכל אורח בא ומעשר מחדש....
מסתבר כיון שעיקר הטעם משום שחפץ המארח בטובת המתארח ולכן מרשהו לעשר שגם בזה כן הוא ובפרט כשלא יאכל בלא זה
ואגב דעת הרבה רבנים שהחובה לעשר ולא לסמוך על המעשרות שבמפעלים ובחנויות שהוא מדינא ולא משום חומרא [וכך דעת הגר"ש רוזנברג] 
 
הייתי שמח להבין למה באמת לדעתו זהו חיוב ולא רק חומרא?

וכן למה אין הפטור של הירושלמי (שהביא הרב אלישיב) שכ' שם שבתקופה מסויימת שתקנו ב"ד לפקח על השווקים ולעשר - בטלה תקנת דמאי.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
אח שלך אמר:
איש ווילנא אמר:
פרלמן משה אמר:
המתארח אצל עם הארץ הוא משום ספק טבל, ומאן יימר דדמי להכא דהעישור אינו אלא מחמת חומרא, תאר לעצמך לדבריך שהוא מעשים שבכל יום, יהודי שמקורב למשפ' רוזנברג עורך בר מצוה וכל אורח בא ומעשר מחדש....
מסתבר כיון שעיקר הטעם משום שחפץ המארח בטובת המתארח ולכן מרשהו לעשר שגם בזה כן הוא ובפרט כשלא יאכל בלא זה
ואגב דעת הרבה רבנים שהחובה לעשר ולא לסמוך על המעשרות שבמפעלים ובחנויות שהוא מדינא ולא משום חומרא [וכך דעת הגר"ש רוזנברג] 
 
הייתי שמח להבין למה באמת לדעתו זהו חיוב ולא רק חומרא?

וכן למה אין הפטור של הירושלמי (שהביא הרב אלישיב) שכ' שם שבתקופה מסויימת שתקנו ב"ד לפקח על השווקים ולעשר - בטלה תקנת דמאי.

השאלה היא אם המשגיחים עצמם הם בגדר נאמנים על המעשרות [שצריך נאמנות מיוחדת וסתם אדם אינו נאמן]
ובנוסף יש את השאלה הגדולה בימינו שיש שותפות לגויים במפעלים שאי אפשר לעשר בשליחותם כי אין שליחות לגוי
 

זוזו

משתמש ותיק
פותח הנושא
אח שלך אמר:
איש ווילנא אמר:
פרלמן משה אמר:
המתארח אצל עם הארץ הוא משום ספק טבל, ומאן יימר דדמי להכא דהעישור אינו אלא מחמת חומרא, תאר לעצמך לדבריך שהוא מעשים שבכל יום, יהודי שמקורב למשפ' רוזנברג עורך בר מצוה וכל אורח בא ומעשר מחדש....
מסתבר כיון שעיקר הטעם משום שחפץ המארח בטובת המתארח ולכן מרשהו לעשר שגם בזה כן הוא ובפרט כשלא יאכל בלא זה
ואגב דעת הרבה רבנים שהחובה לעשר ולא לסמוך על המעשרות שבמפעלים ובחנויות שהוא מדינא ולא משום חומרא [וכך דעת הגר"ש רוזנברג] 
הייתי שמח להבין למה באמת לדעתו זהו חיוב ולא רק חומרא?

וכן למה אין הפטור של הירושלמי (שהביא הרב אלישיב) שכ' שם שבתקופה מסויימת שתקנו ב"ד לפקח על השווקים ולעשר - בטלה תקנת דמאי.
אחד הטענות ששמעתי בשם תלמידי החזו"א שחוששים לעשר מעיקר הדין מחמת עניין השותפות עכו"ם או כולו שההכשרים מעשרים שהיבול עדיין ברשות הגוי אף שאין שליחות לעכו"ם (כלו' יבול שגדל אצל ישראל והתחייב ונמכר למפעל של גוי או שותפות גוי כמו תנובה או אוסם ועוד)  והם סומכים על משהו שהוא רק לדעת יחידאה.
ראיתי בחוברת הנזכרת כאן למעלה שמדבר ע"ז
ולגרנ"ק שליט"א בחוט שני עשה מזה דמאי ממש כיון שאין אני יודעים שהמשגיחים עומדים בכל התנאים שהר"מ כתב כמו אינו אוכל אצל מי שאינו מעשר וכו' וזה שונה מהירו' שהמשגיחים שמינו הת"ח ודאי היו אפי' ברמה שקבלו חברות
 
 

אח שלך

משתמש ותיק
זוזו אמר:
אח שלך אמר:
איש ווילנא אמר:
מסתבר כיון שעיקר הטעם משום שחפץ המארח בטובת המתארח ולכן מרשהו לעשר שגם בזה כן הוא ובפרט כשלא יאכל בלא זה
ואגב דעת הרבה רבנים שהחובה לעשר ולא לסמוך על המעשרות שבמפעלים ובחנויות שהוא מדינא ולא משום חומרא [וכך דעת הגר"ש רוזנברג] 
הייתי שמח להבין למה באמת לדעתו זהו חיוב ולא רק חומרא?

וכן למה אין הפטור של הירושלמי (שהביא הרב אלישיב) שכ' שם שבתקופה מסויימת שתקנו ב"ד לפקח על השווקים ולעשר - בטלה תקנת דמאי.
אחד הטענות ששמעתי בשם תלמידי החזו"א שחוששים לעשר מעיקר הדין מחמת עניין השותפות עכו"ם או כולו שההכשרים מעשרים שהיבול עדיין ברשות הגוי אף שאין שליחות לעכו"ם (כלו' יבול שגדל אצל ישראל והתחייב ונמכר למפעל של גוי או שותפות גוי כמו תנובה או אוסם ועוד)  והם סומכים על משהו שהוא רק לדעת יחידאה.
ראיתי בחוברת הנזכרת כאן למעלה שמדבר ע"ז
ולגרנ"ק שליט"א בחוט שני עשה מזה דמאי ממש כיון שאין אני יודעים שהמשגיחים עומדים בכל התנאים שהר"מ כתב כמו אינו אוכל אצל מי שאינו מעשר וכו' וזה שונה מהירו' שהמשגיחים שמינו הת"ח ודאי היו אפי' ברמה שקבלו חברות
 
לא הבנתי מה זה 'לא אוכל אצל מי שאינו מעשר' .
האם אצל מי שביודעין אינו מעשר? ואוכל טבל ודאי?
אף משגיח לא חשוד לאכול בלי הכשר.

אולי התכונת ש'חבר' לא אוכל בכלל אפילו כשידוע לו שזה מעושר?
מה פתאום? מה הוא לא יהודי? דין פת עכו"ם חדש?

(אני לא מקנטר ח"ו, באמת לא הבנתי)
 

יהודי

משתמש ותיק
זוזו אמר:
אח שלך אמר:
איש ווילנא אמר:
מסתבר כיון שעיקר הטעם משום שחפץ המארח בטובת המתארח ולכן מרשהו לעשר שגם בזה כן הוא ובפרט כשלא יאכל בלא זה
ואגב דעת הרבה רבנים שהחובה לעשר ולא לסמוך על המעשרות שבמפעלים ובחנויות שהוא מדינא ולא משום חומרא [וכך דעת הגר"ש רוזנברג] 
הייתי שמח להבין למה באמת לדעתו זהו חיוב ולא רק חומרא?

וכן למה אין הפטור של הירושלמי (שהביא הרב אלישיב) שכ' שם שבתקופה מסויימת שתקנו ב"ד לפקח על השווקים ולעשר - בטלה תקנת דמאי.
אחד הטענות ששמעתי בשם תלמידי החזו"א שחוששים לעשר מעיקר הדין מחמת עניין השותפות עכו"ם או כולו שההכשרים מעשרים שהיבול עדיין ברשות הגוי אף שאין שליחות לעכו"ם (כלו' יבול שגדל אצל ישראל והתחייב ונמכר למפעל של גוי או שותפות גוי כמו תנובה או אוסם ועוד)  והם סומכים על משהו שהוא רק לדעת יחידאה.
ראיתי בחוברת הנזכרת כאן למעלה שמדבר ע"ז
ולגרנ"ק שליט"א בחוט שני עשה מזה דמאי ממש כיון שאין אני יודעים שהמשגיחים עומדים בכל התנאים שהר"מ כתב כמו אינו אוכל אצל מי שאינו מעשר וכו' וזה שונה מהירו' שהמשגיחים שמינו הת"ח ודאי היו אפי' ברמה שקבלו חברות
 
תראו בספר של הרב רייכנברג שמביא את דעת הכשרויות בזה (שמקנים למשגיח חלק), וזה לא כ"כ דעה יחידאה.
יש משפט של הגר"ח גריינמן זצ"ל בעבר שאמר 'אנו מקילים להחשיב את השגחת הבד"ץ לדמאי', כמדומה שהוא לא כמקובל.
 

זוזו

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי אמר:
זוזו אמר:
אח שלך אמר:
הייתי שמח להבין למה באמת לדעתו זהו חיוב ולא רק חומרא?

וכן למה אין הפטור של הירושלמי (שהביא הרב אלישיב) שכ' שם שבתקופה מסויימת שתקנו ב"ד לפקח על השווקים ולעשר - בטלה תקנת דמאי.
אחד הטענות ששמעתי בשם תלמידי החזו"א שחוששים לעשר מעיקר הדין מחמת עניין השותפות עכו"ם או כולו שההכשרים מעשרים שהיבול עדיין ברשות הגוי אף שאין שליחות לעכו"ם (כלו' יבול שגדל אצל ישראל והתחייב ונמכר למפעל של גוי או שותפות גוי כמו תנובה או אוסם ועוד)  והם סומכים על משהו שהוא רק לדעת יחידאה.
ראיתי בחוברת הנזכרת כאן למעלה שמדבר ע"ז
ולגרנ"ק שליט"א בחוט שני עשה מזה דמאי ממש כיון שאין אני יודעים שהמשגיחים עומדים בכל התנאים שהר"מ כתב כמו אינו אוכל אצל מי שאינו מעשר וכו' וזה שונה מהירו' שהמשגיחים שמינו הת"ח ודאי היו אפי' ברמה שקבלו חברות
תראו בספר של הרב רייכנברג שמביא את דעת הכשרויות בזה (שמקנים למשגיח חלק), וזה לא כ"כ דעה יחידאה.
יש משפט של הגר"ח גריינמן זצ"ל בעבר שאמר 'אנו מקילים להחשיב את השגחת הבד"ץ לדמאי', כמדומה שהוא לא כמקובל.
יש כשרויות מהודרות מפורסמות שלא עושים כך אלא סומכים על דעת הרש"ס בפי' לדין הירו' וע"ז סומכים על דעת יחידאה (רש"ס דלא כשאר האחרונים שפי' אחרת - עי' ישא יוסף עי' הליכות שדה עי' תשובות והנהגות עי' אור לנתביתי אריכות בזה - כ"ז כתב בחוברת למעלה)
 
 

זוזו

משתמש ותיק
פותח הנושא
אגב לגבי הגר"ח גריינימן זצ"ל שמעתי מאחד שספר שהיה בשיעור של הרב בוויאר שליט"א מב"ב לפני כמה שנים והוא דרש בשיעור שהגר"ח גריינימן לאחרונה חושש מעיקר הדין כספק טבל ולא רק כדמאי מחמת העניין של מעשר תחת בעלות העכו"ם שהוזכר
 

זוזו

משתמש ותיק
פותח הנושא
אח שלך אמר:
זוזו אמר:
אח שלך אמר:
הייתי שמח להבין למה באמת לדעתו זהו חיוב ולא רק חומרא?

וכן למה אין הפטור של הירושלמי (שהביא הרב אלישיב) שכ' שם שבתקופה מסויימת שתקנו ב"ד לפקח על השווקים ולעשר - בטלה תקנת דמאי.
אחד הטענות ששמעתי בשם תלמידי החזו"א שחוששים לעשר מעיקר הדין מחמת עניין השותפות עכו"ם או כולו שההכשרים מעשרים שהיבול עדיין ברשות הגוי אף שאין שליחות לעכו"ם (כלו' יבול שגדל אצל ישראל והתחייב ונמכר למפעל של גוי או שותפות גוי כמו תנובה או אוסם ועוד)  והם סומכים על משהו שהוא רק לדעת יחידאה.
ראיתי בחוברת הנזכרת כאן למעלה שמדבר ע"ז
ולגרנ"ק שליט"א בחוט שני עשה מזה דמאי ממש כיון שאין אני יודעים שהמשגיחים עומדים בכל התנאים שהר"מ כתב כמו אינו אוכל אצל מי שאינו מעשר וכו' וזה שונה מהירו' שהמשגיחים שמינו הת"ח ודאי היו אפי' ברמה שקבלו חברות
לא הבנתי מה זה 'לא אוכל אצל מי שאינו מעשר' .
האם אצל מי שביודעין אינו מעשר? ואוכל טבל ודאי?
אף משגיח לא חשוד לאכול בלי הכשר.

אולי התכונת ש'חבר' לא אוכל בכלל אפילו כשידוע לו שזה מעושר?
מה פתאום? מה הוא לא יהודי? דין פת עכו"ם חדש?

(אני לא מקנטר ח"ו, באמת לא הבנתי)

נראה שלטענתך החוט שני התיחס וזה לשונו (ק"ק להבין הכוונה אבל הבנתי שר"ל שהם בעצם לא אוכלים הכשרים מעולה ביחס לתרו"מ כי גם הם יודעים כמה בעיות ותקלות יש במעשר של ההכשר ויש עליהם טענה למה אינם חוזרים לעשר שוב) 

2019-08-26_230348.png
 
 

מאיר גוטמן

משתמש ותיק
ראה בפירוש הר"ש על משניות דמאי פרק ז' אמוראים שעישרו אצל ע"ה שהתארחו אצלו ועישרו בחכמה בל ישישים לב ראה שם את כל הסיפור. אבל כבר היה לעולמים.
וידוע הסיפור על הגאון רבי אברהם גנחובסקי שעשה כן אצל גדולי ישראל. סיפר הגאון רבי יעקב פוזן שליט"א, כי הזדמן לו להיות פעם יחד עם להבחל"ח הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל במעונו של הגאון בעל המנחת יצחק זצ"ל, ובשל מנהגם לעשר גם מוצרים שבהכשר הבד"צ של העדה החרדית, עמדו בפני בעיה: אם יגיש לפניהם כיבוד והם יעשרו, תהיה בכך פגיעה בכבודו של המנחת יצחק, ראש בית דין של העדה החרדית. הם היו במבוכה, אך רבי אברהם כדרכו מצא כבר את הפיתרון.
הגאון המנחת יצחק בענוותנותו נכנס בעצמו לחדר עם מגש ועליו כוסות עם משקה מיץ תפוזים. רבי אברהם רץ לקראתו ולקח את המגש מידיו באמרו כי אין זה כבוד התורה ומדוע שהרב יטרח כך; הגביה את המגש וזכה במשקה כדי שיוכל לעשר לכל הדעות, כי אף החמיר לזכות באוכל לפני המעשרות, ובדרכו זו עד השולחן שבחדר נענע קצת את המגש ועל ידי כך נשפך מעט מהכוסות על המגש, ועל מעט משקה זה קרא שם למעשרות, והסיפור הסתיים בלי שאיש הבחין בדבר. הוא לחש בשקט לרבי יעקב פוזן שהכל מעושר ושהוא חייב לשתות לכבודו של הגרי"י ויס.
תלמיד חכם ציין בהקשר לסיפור זה את הירושלמי בדמאי פ"ז שששני אמוראים זרקו מאכל אחד לחברו כדי שיפלו ממנו פירורים, ועי"כ היתה להם אפשרות לעשות קריאת שם בלא שידע בעל הבית שחשדו שאינו מעשר את פירותיו.
 
נערך לאחרונה על ידי מנהל:

מאמין

משתמש ותיק
אכן ר' אברהם זצ"ל היה מומחה גדול בזהירות בכבוד אחרים,
אך קצת קשה לי איך לא חשש שמא יאספו את מה שנשפך לתוך כוס וישתו וכד' (אפי' רק לטעום מהנשפך) כי לכאורה מיגרע גרע הרבה יותר אם קורא עליה שם (אולי קרא שם רק על תנאי)
 

אח שלך

משתמש ותיק
ומה עם העובדה שכבר הזכירה הגרי"ש בהקשר זה
- שכשב"ד תקנו להשגיח בשווקים לעשר - אמר ר"ג שבטלה תקנת דמאי?
 

זוזו

משתמש ותיק
פותח הנושא
החוט שני לא כ"כ הולך עם זה כי היו המשגיחים אנשים שקבלו חבירות והיו "נאמנים" לגבי מעשר משא"כ היום -עי' חוט שני ותבין כי כתבתי בקיצור.
חוץ מזה מה זה קשור לכל הקולות שמקלים (כמו שהזכיר הגרי"ש זצ"ל "עיקולי ופשורי") כמו שמעשרים מהדרום הרחוק לארץ על הדרום הקרוב יותר ויתכן שמקום אחד זה חו"ל והשני חייב. או איך זה פותר את בעיית המיעוט במעשר והטעויות המצויות לרוב. בקיצור דברו שם על מצב מסוים שכרנאה לא לגמרי קיים היום במערכות הכשרות עי' חוט שני.
 

יעקב1

משתמש ותיק
שאלה בעניין המעשר, יש הכשרים שעושים תנאי שאם מקלקלים במעשר אז זה לא יחול כלפי אלו שיעשרו שוב. והלא יש בזה מעשר ע"י ברירה ולחזו"א זה בעיה?
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
יעקב1 אמר:
שאלה בעניין המעשר, יש הכשרים שעושים תנאי שאם מקלקלים במעשר אז זה לא יחול כלפי אלו שיעשרו שוב. והלא יש בזה מעשר ע"י ברירה ולחזו"א זה בעיה?

זה תנאי ואין זה ברירה כדעת רוב הראשונים שמתנה על דבר אחד אינו שייך לברירה

גם בלי זה אינו שייך לברירה שהרי אינו מתנה בדבר עתידי אלא בדבר עכשווי שאם מקלקל עכשיו בהפרשתו לא יחול וזה וודאי לא שייך לברירה
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
יעקב1 אמר:
שאלה בעניין המעשר, יש הכשרים שעושים תנאי שאם מקלקלים במעשר אז זה לא יחול כלפי אלו שיעשרו שוב. והלא יש בזה מעשר ע"י ברירה ולחזו"א זה בעיה?

אגב ידוע אייזה כשרויות עושות תנאי זה? הרי זה יכול לפטור הרבה שאלות
 

זוזו

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
יעקב1 אמר:
שאלה בעניין המעשר, יש הכשרים שעושים תנאי שאם מקלקלים במעשר אז זה לא יחול כלפי אלו שיעשרו שוב. והלא יש בזה מעשר ע"י ברירה ולחזו"א זה בעיה?

אגב ידוע אייזה כשרויות עושות תנאי זה? הרי זה יכול לפטור הרבה שאלות
בד"ץ ואפרתי עושים
שארית ולנדא לא עושים
רובין לא יודע
 

זוזו

משתמש ותיק
פותח הנושא
אמרו לי ששארית לא עושים כי חוששים שיש בזה משום ברירה ("אם יגיע למי שיעשר - המעשר לא יחול לגביו" וממילא לא חל כל ההפרשה וכל הציבור אוכלים טבל החזו"א סובר שא"א להפריש בברירה כי עיקרו דאו')
 

זוזו

משתמש ותיק
פותח הנושא
אגב כל הנ"ל נזכרתי שיש מכשול שיש כאלו שיש להם מטבע פרוטה חמורה משלהם שלא מתחלל ע"י קרן או משמרת המעשרות ומצוי שהוא מתמלא שעישרו עליו הרבה פעמים ולא זוכרים או שלא שמים לב לכמה עשרו אך באמת אינו יכול לשמש לחילול מע"ש עד שירוקנו אותו למטבע אחר ויש לשים לב
 
חלק עליון תַחתִית