הבטחת אליהו הנביא:
כל ת"ח שמיצר ומתאנח על כבודו של הקב"ה וכבודה של ירושלים וכבודם של ישראל = זוכה לרוח הקודש בדבריו (הובא במס"י חסידות)
והנה ברור מהתורה ומהנביאים ומהכתובים -
שכל התפילות והבקשות שלנו הן לא רק על כבוד שמים - אלא גם על כבודם של ישראל.
וכפי שיראה המעיין היטב בספר "סידור תפילת כל פה"
וכן בספר תהלים ושאר ספרים חשובים כל חד וחד בסגנונו הוא.
וכנראה יש כאן צווי דינים.
1. יש בזה גם כבוד האב במה שבניו מכובדים.
2. סתם כך הוא חפץ בכבודם - כי הוא פשוט אוהב אותם...
והנה בימינו יש הרבה ענינים מוזרים של כבודם של ישראל שצריך בירור אם אכן זה כבוד לישראל.
למשל - אליפות ישראל בגארנישט ובנערשקייט ובשטותים מיט לאקשן...
האם זה כבודם של ישראל - מאחר שסו"ס גם הם וגם הגויים עסוקים בהבלים וזה המדד אצלם לכבוד?
משל אחר: המלחמה בין עשהאל ואבנר (במלכים איפשהו) התחילה לכאורה מתחרות בין הנערים שישחקו לפנינו - מי המכובד מביניהם בגבורה פיזית.
האם יש טעם להתפאר בגבורה כזו כשהיא לא באה כנגד עכו"ם אלא לגבור על יהודי אחר.
ונפק"מ שאם אני רוצה רוח הקודש אני אמור להצטער על ההשפלה של כל חד מינייהו שמפסיד במלחמת הכבוד הזו.
ומה הדין כשזה כן כנגד העכו"ם, האם יש מקום לרצות לשאוף ולהשתוקק לכבוד כזה?
כמו למשל אחד מני אלף: "פן תעלוזנה בנות הערלים".
שאלה גדולה נוספת הכוללת בתוכה אלפי שאלות פרטיות מעשיות:
האם יש להצטער/לשמוח על כבודם/בזיונם של ישראל כשהם עצמם לא מספיק סגורים על עצמם כמה הם מדינה יהודית וכמה דמוקרטית?
כי אם רק מדינה יהודית = כבודם כבודו "ובכן תן כבוד לעמך" .
ואם רק מדינה דמוקרטית = הרי כבר נאמר: "ראה כל גאה והשפילהו והכניעהו" וכו',
כי כידוע כל החפצא של 'דמוקרטית' מול 'יהודית' היא ממש מרידה רח"ל
ומאידך הנה אביה מלך יהודה השפיל וקנטר את אבים מלך ישראל על אודות עגלי הזהב שבמלכותו ולכן נפל במלחמה מולו.
ואומרים חז"ל שאבים ניצח למרות רשעותו רק בגלל שהקב"ה ראה איך הוא מושפל!
אם כן כבודו של ה' נרמס על ידיו ית' עד לעפר כדי לתת כבוד לעוברי רצונו שהושפלו על עניני דת.
ומאידך מי שנושא דגל התורה כאביה מלך יהודה ובסה"כ אמר לו בלעג אני בא אליך בשם ה' ואתה עם עגלי זהב - נפל מולו במלחמה רק בגלל שביזהו!
כי כנראה אחרי הכל יש כאן כבודם של ישראל.
אתמהה! וכי מלך רשע זה ראוי שיקראוהו ישראל?
וצריך עיון גדול עצום ורב.
כל ת"ח שמיצר ומתאנח על כבודו של הקב"ה וכבודה של ירושלים וכבודם של ישראל = זוכה לרוח הקודש בדבריו (הובא במס"י חסידות)
והנה ברור מהתורה ומהנביאים ומהכתובים -
שכל התפילות והבקשות שלנו הן לא רק על כבוד שמים - אלא גם על כבודם של ישראל.
וכפי שיראה המעיין היטב בספר "סידור תפילת כל פה"
וכן בספר תהלים ושאר ספרים חשובים כל חד וחד בסגנונו הוא.
וכנראה יש כאן צווי דינים.
1. יש בזה גם כבוד האב במה שבניו מכובדים.
2. סתם כך הוא חפץ בכבודם - כי הוא פשוט אוהב אותם...
והנה בימינו יש הרבה ענינים מוזרים של כבודם של ישראל שצריך בירור אם אכן זה כבוד לישראל.
למשל - אליפות ישראל בגארנישט ובנערשקייט ובשטותים מיט לאקשן...
האם זה כבודם של ישראל - מאחר שסו"ס גם הם וגם הגויים עסוקים בהבלים וזה המדד אצלם לכבוד?
משל אחר: המלחמה בין עשהאל ואבנר (במלכים איפשהו) התחילה לכאורה מתחרות בין הנערים שישחקו לפנינו - מי המכובד מביניהם בגבורה פיזית.
האם יש טעם להתפאר בגבורה כזו כשהיא לא באה כנגד עכו"ם אלא לגבור על יהודי אחר.
ונפק"מ שאם אני רוצה רוח הקודש אני אמור להצטער על ההשפלה של כל חד מינייהו שמפסיד במלחמת הכבוד הזו.
ומה הדין כשזה כן כנגד העכו"ם, האם יש מקום לרצות לשאוף ולהשתוקק לכבוד כזה?
כמו למשל אחד מני אלף: "פן תעלוזנה בנות הערלים".
שאלה גדולה נוספת הכוללת בתוכה אלפי שאלות פרטיות מעשיות:
האם יש להצטער/לשמוח על כבודם/בזיונם של ישראל כשהם עצמם לא מספיק סגורים על עצמם כמה הם מדינה יהודית וכמה דמוקרטית?
כי אם רק מדינה יהודית = כבודם כבודו "ובכן תן כבוד לעמך" .
ואם רק מדינה דמוקרטית = הרי כבר נאמר: "ראה כל גאה והשפילהו והכניעהו" וכו',
כי כידוע כל החפצא של 'דמוקרטית' מול 'יהודית' היא ממש מרידה רח"ל
ומאידך הנה אביה מלך יהודה השפיל וקנטר את אבים מלך ישראל על אודות עגלי הזהב שבמלכותו ולכן נפל במלחמה מולו.
ואומרים חז"ל שאבים ניצח למרות רשעותו רק בגלל שהקב"ה ראה איך הוא מושפל!
אם כן כבודו של ה' נרמס על ידיו ית' עד לעפר כדי לתת כבוד לעוברי רצונו שהושפלו על עניני דת.
ומאידך מי שנושא דגל התורה כאביה מלך יהודה ובסה"כ אמר לו בלעג אני בא אליך בשם ה' ואתה עם עגלי זהב - נפל מולו במלחמה רק בגלל שביזהו!
כי כנראה אחרי הכל יש כאן כבודם של ישראל.
אתמהה! וכי מלך רשע זה ראוי שיקראוהו ישראל?
וצריך עיון גדול עצום ורב.