רחיצה בתשעת הימים

ברל

משתמש ותיק
בעניין מרחץ בתשעת הימים. כאדם שיוצא מהבית לחום בחוץ וחוזר הביתה רטוב כפשוטו חא מצאתי למעט הגר"מ פיינשטיין לא ראיתי פוסקים שמתייחסים לכך האם מותר רחיצה לא עבר עבר שלא מועיל לי להוריד הזוהמה.
האם יתכן שישתנו הטבעים ואדם שכל היום במזגן כשיוצא מזיע יותר
או כיון שאני מה שנקרא בפי העולם אנרגטי מזיע הרבה יותר 
עד כדי סבל כלפי הסביבה וכלפי עצמי שאם איני מתקלח נורמלי אני מתגרד בכל גופי
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
ברל אמר:
בעניין מרחץ בתשעת הימים. כאדם שיוצא מהבית לחום בחוץ וחוזר הביתה רטוב כפשוטו חא מצאתי למעט הגר"מ פיינשטיין לא ראיתי פוסקים שמתייחסים לכך האם מותר רחיצה לא עבר עבר שלא מועיל לי להוריד הזוהמה.
האם יתכן שישתנו הטבעים ואדם שכל היום במזגן כשיוצא מזיע יותר
או כיון שאני מה שנקרא בפי העולם אנרגטי מזיע הרבה יותר 
עד כדי סבל כלפי הסביבה וכלפי עצמי שאם איני מתקלח נורמלי אני מתגרד בכל גופי
המקור לזה במשנ"ב הלכות יום הכפורים. דהנה בשו"ע תריג,א איתא:
אסור לרחוץ ביום הכיפורים...ואם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה, או שנטף דם מחוטמו, מותר לרחצם, שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג. 
וכתב המשנ"ב שם:
מלשון זה משמע דאם הזיעה הרבה ורוצה לרחוץ להעביר הזיעה מותר כיון שאינה רחיצה של תענוג, ומ"מ מי שאינו איסטניס וא"צ לרחיצה זו כ"כ נכון להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה, כמו שאסור לסוך בשמן להעביר הזוהמא כמו שמבואר בסימן תרי"ד: 
וכוונתו שמאחר וביוה"כ החמירו לאסור אפילו סיכה להעביר זוהמא, א"כ יש לחוש שלא התירו ברחיצה אלא להעביר לכלוך ממש ולא זיעה, וע"כ מי שאינו איסטניס יחמיר בזה.
והנה בירושלמי מביא ברייתא שבתשעה באב מותר לסוך להעביר את הזוהמא, וכן פסק השו"ע בהל' אבלות (וכן הביאור הלכה תקנד,טו), וא"כ נמצא שבתשעה באב אין מקום להחמיר אפילו למי שאינו איסטניס לרחוץ כדי להעביר את הזיעה, דלא גרע רחיצה להעביר זיעה מסיכה להעביר זוהמא. ואם בתשעה באב שאיסור רחיצה הוא מדינא דרבנן הדין כך, כל שכן בתשעת הימים שאינו אלא מנהג אשכנז.
אלא שעדיין פשוט שאין היתר לרחוץ בחמין, שזה אינו נצרך להעביר הזיעה. (וראיתי כמדומה בשם הגר"ש וואזנר שיש להתקלח אבר אבר, כדי למעט מהנאת הרחיצה. וכנראה זה אינו מדינא, אלא שראוי לעשות מה שאפשר כדי למעט מהנאתו).



נ.ב. לגבי השאלה האם יתכן שישתנה הטבע שמי שרגיל למזגן מזיע יותר כשיוצא לחום, קראתי מחקר לפני זמן מה שככל שהגוף מתרגל יותר לחום או לקור כך הוא מפריש חומרים להגן על עצמו, וע"כ בימינו שרגילים למזגן או חימום הגוף מתקשה יותר להתמודד עם חום או קור.
אך אפילו בלא"ה המציאות ברורה לכל אחד גם בלי מחקרים מדעיים שמי שאינו רגיל לחום או לזיעה סובל ממנה יותר. ובלא"ה היום כולם איסטניסים הרבה יותר לגבי רחיצה, בדורות עברו היו רוחצים פעם בשבוע במקרה הטוב, ואילו היום מקובל לרחוץ כל יום או יומיים (ובמקומות החמים יש שמתרחצים אפילו יותר מפעם ביום).
 

ברל

משתמש ותיק
פותח הנושא
פרלמן משה אמר:
יש להזהר מיצה"ר מיוחד למצוא אמתלא והיתר מפוקפק להתקלח בתשעת הימים, למרות שכל הקיץ מדלגים ע"ז מחמת סיבה קלה.

הסבר מדלגים על זה מסיבה קלה ? לא חושב שבכל שנותי כמעט פיספתי אמבטיה
 

במבי

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
ברל אמר:
בדורות עברו היו רוחצים פעם בשבוע במקרה הטוב, ואילו היום מקובל לרחוץ כל יום או יומיים (ובמקומות החמים יש שמתרחצים אפילו יותר מפעם ביום).

שמעתי פעם שאריסטו כתב שמספיק להתקלח פעם בחודש.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
תלמידי החזון איש מחמירים בזה מאד, הרבה יותר ממשמעות הפוסקים הפשוטה שנאסר רק רחיצת תענוג.
מדינא קל למצוא היתר, אך מצד שני כדאי הוא בית אלוקינו להתאבל עליו שבוע אחד בשנה, וע"כ יש לעשות הנצרך כדי למנוע צער, כמו רחיצה של האיברים לסירוגין לפי הצורך וכדומה, לא להתקלח באופן שיוצאים ומרגישים בנוח כמו באמצע השנה.
אני אישית נוהג להימנע מרחיצה,( אינני מבטל טבילת שחרית בפושרים ), וביום שאני מרגיש שהגוף מתחיל להגיב בגירוי וכדומה אני מתקלח עם סבון במים פושרים.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
ברל אמר:
פרלמן משה אמר:
יש להזהר מיצה"ר מיוחד למצוא אמתלא והיתר מפוקפק להתקלח בתשעת הימים, למרות שכל הקיץ מדלגים ע"ז מחמת סיבה קלה.

הסבר מדלגים על זה מסיבה קלה ? לא חושב שבכל שנותי כמעט פיספתי אמבטיה

הכוונה לאלה שכל הקיץ דוחים את הרחיצה ללא מיחוש מחמת עייפות או הרגשת חולשה או איחור השעה ולפעמים בגלל תור וכיו"ב.
 

עתניאל בן קנז

משתמש רגיל
פרלמן משה אמר:
ברל אמר:
פרלמן משה אמר:
יש להזהר מיצה"ר מיוחד למצוא אמתלא והיתר מפוקפק להתקלח בתשעת הימים, למרות שכל הקיץ מדלגים ע"ז מחמת סיבה קלה.

הסבר מדלגים על זה מסיבה קלה ? לא חושב שבכל שנותי כמעט פיספתי אמבטיה

הכוונה לאלה שכל הקיץ דוחים את הרחיצה ללא מיחוש מחמת עייפות או הרגשת חולשה או איחור השעה ולפעמים בגלל תור וכיו"ב.

לפי תגובתך, אתה מדבר אודות אנשים שהולכים למקוה בכל יום (יש תור במקלחת). האם גם באופן שלא היו הולכים למקוה, היה מותרים כמה ימים מבלי להתקלח?
סבורני, שמעטים היו יכולים לעמוד בסמיכות להם.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
עתניאל בן קנז אמר:
פרלמן משה אמר:
ברל אמר:
הסבר מדלגים על זה מסיבה קלה ? לא חושב שבכל שנותי כמעט פיספתי אמבטיה

הכוונה לאלה שכל הקיץ דוחים את הרחיצה ללא מיחוש מחמת עייפות או הרגשת חולשה או איחור השעה ולפעמים בגלל תור וכיו"ב.

לפי תגובתך, אתה מדבר אודות אנשים שהולכים למקוה בכל יום (יש תור במקלחת). האם גם באופן שלא היו הולכים למקוה, היה מותרים כמה ימים מבלי להתקלח?
סבורני, שמעטים היו יכולים לעמוד בסמיכות להם.
גם בפנימיות ודירות של בחורים ובתי משפחות ברוכות קיימים תורים.
 

ברל

משתמש ותיק
פותח הנושא
אמונת אומן אמר:
תלמידי החזון איש מחמירים בזה מאד, הרבה יותר ממשמעות הפוסקים הפשוטה שנאסר רק רחיצת תענוג.
מדינא קל למצוא היתר, אך מצד שני כדאי הוא בית אלוקינו להתאבל עליו שבוע אחד בשנה, וע"כ יש לעשות הנצרך כדי למנוע צער, כמו רחיצה של האיברים לסירוגין לפי הצורך וכדומה, לא להתקלח באופן שיוצאים ומרגישים בנוח כמו באמצע השנה.
אני אישית נוהג להימנע מרחיצה,( אינני מבטל טבילת שחרית בפושרים ), וביום שאני מרגיש שהגוף מתחיל להגיב בגירוי וכדומה אני מתקלח עם סבון במים פושרים.
ומי אמר שמותר לטבול במקווה שאינו רכושך הפרטי ללא רחיצה מראש.
הרי הכלל של רחיצה מראש נעשה מטעמי בריאות
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
כי המקוה כפוף להלכה, ולא מצאנו היתר לרחוץ לפני הטבילה.
מש''כ שהרחיצה לפה''ט היא לצורך בריאות הוא רעיון לא רע. לא זוהי הסיבה שמבקשים לרחוץ. רוב האנשים שתשאל יגידו לך שזה מחמת אנינות וניקיון גרידא. כמו''כ בזמנינו שיש בכל מקוה פילטר + כ''א סאה של כלור, הטעם הזה קלוש למדי. זה הרבה יותר נקי מהכינרת למשל.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
יהודי אמר:
גם אם מקילים אי"צ דווקא בחמין אלא כדאי הוא בית אלו' שיעשו זאת בצונן ורק במקומות זיעה, ואם מקילים בבגדי זיעה המצב כבר לא כ"כ נורא.

הרבה יטענו שבצונן אין מועיל להם להסיר הזיעה, וזה תלוי מאד בסוגי האנשים, עיסוקם ומקום מגוריהם.
לא הרי אברך, פקיד או נהג כהרי סבל ונגר או סוכן מכירות.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
ברל אמר:
בעניין מרחץ בתשעת הימים. כאדם שיוצא מהבית לחום בחוץ וחוזר הביתה רטוב כפשוטו חא מצאתי למעט הגר"מ פיינשטיין לא ראיתי פוסקים שמתייחסים לכך האם מותר רחיצה לא עבר עבר שלא מועיל לי להוריד הזוהמה.
האם יתכן שישתנו הטבעים ואדם שכל היום במזגן כשיוצא מזיע יותר
או כיון שאני מה שנקרא בפי העולם אנרגטי מזיע הרבה יותר 
עד כדי סבל כלפי הסביבה וכלפי עצמי שאם איני מתקלח נורמלי אני מתגרד בכל גופי
המקור לזה במשנ"ב הלכות יום הכפורים. דהנה בשו"ע תריג,א איתא:
אסור לרחוץ ביום הכיפורים...ואם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה, או שנטף דם מחוטמו, מותר לרחצם, שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג. 
וכתב המשנ"ב שם:
מלשון זה משמע דאם הזיעה הרבה ורוצה לרחוץ להעביר הזיעה מותר כיון שאינה רחיצה של תענוג, ומ"מ מי שאינו איסטניס וא"צ לרחיצה זו כ"כ נכון להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה, כמו שאסור לסוך בשמן להעביר הזוהמא כמו שמבואר בסימן תרי"ד: 
וכוונתו שמאחר וביוה"כ החמירו לאסור אפילו סיכה להעביר זוהמא, א"כ יש לחוש שלא התירו ברחיצה אלא להעביר לכלוך ממש ולא זיעה, וע"כ מי שאינו איסטניס יחמיר בזה.
והנה בירושלמי מביא ברייתא שבתשעה באב מותר לסוך להעביר את הזוהמא, וכן פסק השו"ע בהל' אבלות (וכן הביאור הלכה תקנד,טו), וא"כ נמצא שבתשעה באב אין מקום להחמיר אפילו למי שאינו איסטניס לרחוץ כדי להעביר את הזיעה, דלא גרע רחיצה להעביר זיעה מסיכה להעביר זוהמא. ואם בתשעה באב שאיסור רחיצה הוא מדינא דרבנן הדין כך, כל שכן בתשעת הימים שאינו אלא מנהג אשכנז.
אלא שעדיין פשוט שאין היתר לרחוץ בחמין, שזה אינו נצרך להעביר הזיעה. (וראיתי כמדומה בשם הגר"ש וואזנר שיש להתקלח אבר אבר, כדי למעט מהנאת הרחיצה. וכנראה זה אינו מדינא, אלא שראוי לעשות מה שאפשר כדי למעט מהנאתו).
עיי"ש ב"דרשו" שהביאו את הגרנ"ק והדברי חיים שכ' דהעברת הזיעה שהתירו היינו בזוהמא ממש, ולא במזיע הרבה שריחו רע דבכה"ג אסור
ומספרים שאחד הגיע לג"ר ישראל יעקב פישר זצ"ל בתשעת הימים ואמר לו שהוא מזיע הרבה ורוצה להתקלח, וענה לו שאסור, והפציר בו, עד שאמר השואל: כבוד הרב, זה פיקוח נפש
ענה הגר"י: חבל שלא אמרת בהתחלה, אם זה פיקוח נפש אפילו ביו"כ מותר לך להתקלח...
 

מכון קול יוסף

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
כי המקוה כפוף להלכה, ולא מצאנו היתר לרחוץ לפני הטבילה.
מש''כ שהרחיצה לפה''ט היא לצורך בריאות הוא רעיון לא רע. לא זוהי הסיבה שמבקשים לרחוץ. רוב האנשים שתשאל יגידו לך שזה מחמת אנינות וניקיון גרידא. כמו''כ בזמנינו שיש בכל מקוה פילטר + כ''א סאה של כלור, הטעם הזה קלוש למדי. זה הרבה יותר נקי מהכינרת למשל.
זה ממש לא נכון, הרבה אנשים סולדים מללכת מקוה בגלל הזוהמא, וכי אתה מוכן לקחת על ראשך אחד שיימנע מלטבול בגלל ההבנה הזאת? כל עוד שזה מקוה ציבורי חובה לרחוץ לפחות בלי סבון כדי להקטין את הזוהמא, ולא לחינם מרבים ללהג ולשחוק על הלכלוך במקוואות, זה חילול השם כפשוטו.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
עובדתית, המקוואות היום נקיים מאד, והבדיחות לא מעלות ולא מורידות.
כדי להתיר רחיצה מטעמים מחודשים צריכים פסק של רב.
כדי לחייב, צריך הרבה יותר מזה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
מבקש אמת אמר:
ברל אמר:
בעניין מרחץ בתשעת הימים. כאדם שיוצא מהבית לחום בחוץ וחוזר הביתה רטוב כפשוטו חא מצאתי למעט הגר"מ פיינשטיין לא ראיתי פוסקים שמתייחסים לכך האם מותר רחיצה לא עבר עבר שלא מועיל לי להוריד הזוהמה.
האם יתכן שישתנו הטבעים ואדם שכל היום במזגן כשיוצא מזיע יותר
או כיון שאני מה שנקרא בפי העולם אנרגטי מזיע הרבה יותר 
עד כדי סבל כלפי הסביבה וכלפי עצמי שאם איני מתקלח נורמלי אני מתגרד בכל גופי
המקור לזה במשנ"ב הלכות יום הכפורים. דהנה בשו"ע תריג,א איתא:
אסור לרחוץ ביום הכיפורים...ואם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה, או שנטף דם מחוטמו, מותר לרחצם, שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג. 
וכתב המשנ"ב שם:
מלשון זה משמע דאם הזיעה הרבה ורוצה לרחוץ להעביר הזיעה מותר כיון שאינה רחיצה של תענוג, ומ"מ מי שאינו איסטניס וא"צ לרחיצה זו כ"כ נכון להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה, כמו שאסור לסוך בשמן להעביר הזוהמא כמו שמבואר בסימן תרי"ד: 
וכוונתו שמאחר וביוה"כ החמירו לאסור אפילו סיכה להעביר זוהמא, א"כ יש לחוש שלא התירו ברחיצה אלא להעביר לכלוך ממש ולא זיעה, וע"כ מי שאינו איסטניס יחמיר בזה.
והנה בירושלמי מביא ברייתא שבתשעה באב מותר לסוך להעביר את הזוהמא, וכן פסק השו"ע בהל' אבלות (וכן הביאור הלכה תקנד,טו), וא"כ נמצא שבתשעה באב אין מקום להחמיר אפילו למי שאינו איסטניס לרחוץ כדי להעביר את הזיעה, דלא גרע רחיצה להעביר זיעה מסיכה להעביר זוהמא. ואם בתשעה באב שאיסור רחיצה הוא מדינא דרבנן הדין כך, כל שכן בתשעת הימים שאינו אלא מנהג אשכנז.
אלא שעדיין פשוט שאין היתר לרחוץ בחמין, שזה אינו נצרך להעביר הזיעה. (וראיתי כמדומה בשם הגר"ש וואזנר שיש להתקלח אבר אבר, כדי למעט מהנאת הרחיצה. וכנראה זה אינו מדינא, אלא שראוי לעשות מה שאפשר כדי למעט מהנאתו).
עיי"ש ב"דרשו" שהביאו את הגרנ"ק והדברי חיים שכ' דהעברת הזיעה שהתירו היינו בזוהמא ממש, ולא במזיע הרבה שריחו רע דבכה"ג אסור
אפשר בבקשה להגדיר איזה סוג זיעה נחשב "זוהמא ממש" ואיזה סוג נקרא "זוהמא שאינה ממש"? יש "ריחומטר" שיכול למדוד את עוצמת הזוהמא המתירה רחיצה?


(הדברים שהבאת דברי תימה הם, כיון שיסוד ההיתר של העברת הזיעה הוא משום שלא נאסר אלא רחיצה של תענוג, ולא רחיצה למנוע צער. אם כן מה לי זיעה כזו או אחרת, כל עוד שהיא נועדה למנוע צער ולא להתענג אינה בכלל האיסור. ובלא"ה לא נתקבל המנהג באשכנז אלא בזמנם שהיו רגילים לרחוץ לכל היותר פעם בשבוע ולא היה החום רב, משא"כ בזמנינו שרגילים לרחוץ כל יום והחום וההבל מרובה במקומותינו הרי המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין).
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
תלמידי החזון איש מחמירים בזה מאד, הרבה יותר ממשמעות הפוסקים הפשוטה שנאסר רק רחיצת תענוג.
מדינא קל למצוא היתר, אך מצד שני כדאי הוא בית אלוקינו להתאבל עליו שבוע אחד בשנה, וע"כ יש לעשות הנצרך כדי למנוע צער, כמו רחיצה של האיברים לסירוגין לפי הצורך וכדומה, לא להתקלח באופן שיוצאים ומרגישים בנוח כמו באמצע השנה.
אני אישית נוהג להימנע מרחיצה,( אינני מבטל טבילת שחרית בפושרים ), וביום שאני מרגיש שהגוף מתחיל להגיב בגירוי וכדומה אני מתקלח עם סבון במים פושרים.
שמעתי מת"ח המשתייך לחוג חזו"א שלדעתו הסיבה שהחזו"א לא רצה להתיר לשואל הוא בגלל שחשש שמחמת החום וההבל המרובה ישתכח איסור הרחיצה מכל וכל, אבל בודאי אין מקום מדינא לאסור נגד משמעות הפוסקים. (אלא שאחר שאסר החזו"א נדחקו תלמידיו ליישב דבריו עם דברי הפוסקים, כדרכם להצדיק שיטתו בכל מקום אף בדחוקים גדולים).
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בהלכות אבילות הרמב"ן מביא שאיסטניס שמותר לו לרחוץ לא די באיסטניס שמקפיד על נקיונו אלא דווקא במביאו לידי חולי וכן נפסק להלכה. אף שגם שם לא נאסר רק רחיצה של תענוג ולכן כל הפלפולים לעיל להוכיח להתיר ממה שהותר לרחוץ טינוף הם שכל רחיצה שהיא לא לתענוג מותרת דברי הבל הם. 
 
וראיתי מהגרנ"ק שאם יש כמות גדולה של זיעה כגון אחר עבודה מאומצת הוא בבחינת טינוף שמותר לרחוץ מקום הזיעה
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
יוסף יצחק אמר:
מבקש אמת אמר:
המקור לזה במשנ"ב הלכות יום הכפורים. דהנה בשו"ע תריג,א איתא:
אסור לרחוץ ביום הכיפורים...ואם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה, או שנטף דם מחוטמו, מותר לרחצם, שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג. 
וכתב המשנ"ב שם:
מלשון זה משמע דאם הזיעה הרבה ורוצה לרחוץ להעביר הזיעה מותר כיון שאינה רחיצה של תענוג, ומ"מ מי שאינו איסטניס וא"צ לרחיצה זו כ"כ נכון להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה, כמו שאסור לסוך בשמן להעביר הזוהמא כמו שמבואר בסימן תרי"ד: 
וכוונתו שמאחר וביוה"כ החמירו לאסור אפילו סיכה להעביר זוהמא, א"כ יש לחוש שלא התירו ברחיצה אלא להעביר לכלוך ממש ולא זיעה, וע"כ מי שאינו איסטניס יחמיר בזה.
והנה בירושלמי מביא ברייתא שבתשעה באב מותר לסוך להעביר את הזוהמא, וכן פסק השו"ע בהל' אבלות (וכן הביאור הלכה תקנד,טו), וא"כ נמצא שבתשעה באב אין מקום להחמיר אפילו למי שאינו איסטניס לרחוץ כדי להעביר את הזיעה, דלא גרע רחיצה להעביר זיעה מסיכה להעביר זוהמא. ואם בתשעה באב שאיסור רחיצה הוא מדינא דרבנן הדין כך, כל שכן בתשעת הימים שאינו אלא מנהג אשכנז.
אלא שעדיין פשוט שאין היתר לרחוץ בחמין, שזה אינו נצרך להעביר הזיעה. (וראיתי כמדומה בשם הגר"ש וואזנר שיש להתקלח אבר אבר, כדי למעט מהנאת הרחיצה. וכנראה זה אינו מדינא, אלא שראוי לעשות מה שאפשר כדי למעט מהנאתו).
עיי"ש ב"דרשו" שהביאו את הגרנ"ק והדברי חיים שכ' דהעברת הזיעה שהתירו היינו בזוהמא ממש, ולא במזיע הרבה שריחו רע דבכה"ג אסור
אפשר בבקשה להגדיר איזה סוג זיעה נחשב "זוהמא ממש" ואיזה סוג נקרא "זוהמא שאינה ממש"? יש "ריחומטר" שיכול למדוד את עוצמת הזוהמא המתירה רחיצה?


(הדברים שהבאת דברי תימה הם, כיון שיסוד ההיתר של העברת הזיעה הוא משום שלא נאסר אלא רחיצה של תענוג, ולא רחיצה למנוע צער. אם כן מה לי זיעה כזו או אחרת, כל עוד שהיא נועדה למנוע צער ולא להתענג אינה בכלל האיסור. ובלא"ה לא נתקבל המנהג באשכנז אלא בזמנם שהיו רגילים לרחוץ לכל היותר פעם בשבוע ולא היה החום רב, משא"כ בזמנינו שרגילים לרחוץ כל יום והחום וההבל מרובה במקומותינו הרי המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין).
המנהג נתקבל גם בארץ הקודש ופסקו מרן הב''י, כאשר ט' באב חל כאן בקיץ ולא בחורף... 
גם באשכנז היו מקומות חמים כמו צרפת ועוד. 

 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
אמונת אומן אמר:
עובדתית, המקוואות היום נקיים מאד

???
כל מי שזוכר איך היה נראה מקווה לפני דור אחד, מבין על מה אני מדבר. רמת הניקיון כיום היא פי אלף, כפשוטו. 


 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מכון קול יוסף אמר:
אמונת אומן אמר:
כי המקוה כפוף להלכה, ולא מצאנו היתר לרחוץ לפני הטבילה.
מש''כ שהרחיצה לפה''ט היא לצורך בריאות הוא רעיון לא רע. לא זוהי הסיבה שמבקשים לרחוץ. רוב האנשים שתשאל יגידו לך שזה מחמת אנינות וניקיון גרידא. כמו''כ בזמנינו שיש בכל מקוה פילטר + כ''א סאה של כלור, הטעם הזה קלוש למדי. זה הרבה יותר נקי מהכינרת למשל.
זה ממש לא נכון, הרבה אנשים סולדים מללכת מקוה בגלל הזוהמא, וכי אתה מוכן לקחת על ראשך אחד שיימנע מלטבול בגלל ההבנה הזאת? כל עוד שזה מקוה ציבורי חובה לרחוץ לפחות בלי סבון כדי להקטין את הזוהמא, ולא לחינם מרבים ללהג ולשחוק על הלכלוך במקוואות, זה חילול השם כפשוטו.
אני טובל במקווה שיש לו מאות רבות של מנויים, ומס' המשתמשים במקלחות הוא מיעוט קטן, בעיקר קלי הדעת.
ופשוט שמי בא למקוה בא ע"מ לנהוג כדין, המקוואות של דור הקודם המקלחות היו יבשות לגמרי בט' הימים.
מי שבגלל זה יימנע מלטבול שלא יטבול.
חילול ד' זה כשמוחקים את ההלכה לא כשמקיימים אותה!

אמנם במקווה ששייכת לציבור ספרדי שאינו נוהג באיסור רחיצה השנה, הנידון יהיה שונה.

עובדתית במקווה ששמים כלור במים עפ"י התקן, אין כל חשש, שמעתי מרופא מומחה, שטבילה במעיין 'נקי' מסוכנת פי כמה מטבילה במקווה מלוכלך שיש בו כלור.
 
נערך לאחרונה על ידי מנהל:

מבקש אמת

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
מבקש אמת אמר:
יוסף יצחק אמר:
עיי"ש ב"דרשו" שהביאו את הגרנ"ק והדברי חיים שכ' דהעברת הזיעה שהתירו היינו בזוהמא ממש, ולא במזיע הרבה שריחו רע דבכה"ג אסור
אפשר בבקשה להגדיר איזה סוג זיעה נחשב "זוהמא ממש" ואיזה סוג נקרא "זוהמא שאינה ממש"? יש "ריחומטר" שיכול למדוד את עוצמת הזוהמא המתירה רחיצה?


(הדברים שהבאת דברי תימה הם, כיון שיסוד ההיתר של העברת הזיעה הוא משום שלא נאסר אלא רחיצה של תענוג, ולא רחיצה למנוע צער. אם כן מה לי זיעה כזו או אחרת, כל עוד שהיא נועדה למנוע צער ולא להתענג אינה בכלל האיסור. ובלא"ה לא נתקבל המנהג באשכנז אלא בזמנם שהיו רגילים לרחוץ לכל היותר פעם בשבוע ולא היה החום רב, משא"כ בזמנינו שרגילים לרחוץ כל יום והחום וההבל מרובה במקומותינו הרי המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין).
המנהג נתקבל גם בארץ הקודש ופסקו מרן הב''י, כאשר ט' באב חל כאן בקיץ ולא בחורף... 
גם באשכנז היו מקומות חמים כמו צרפת ועוד. 
המנהג לא נפסק בשו"ע כלל, אלא רק מביא שיש נוהגין כן (ויחד עם זה מביא שיש נוהגין לצום מי"ז בתמוז ועד תשעה באב), ומקור המנהג מראבי"ה שהיה דר באשכנז, ושם נתקבל המנהג. בני ספרד מעולם לא קיבלו על עצמם מנהג זה.

 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
בהלכות אבילות הרמב"ן מביא שאיסטניס שמותר לו לרחוץ לא די באיסטניס שמקפיד על נקיונו אלא דווקא במביאו לידי חולי וכן נפסק להלכה. אף שגם שם לא נאסר רק רחיצה של תענוג ולכן כל הפלפולים לעיל להוכיח להתיר ממה שהותר לרחוץ טינוף הם שכל רחיצה שהיא לא לתענוג מותרת דברי הבל הם. 
 
וראיתי מהגרנ"ק שאם יש כמות גדולה של זיעה כגון אחר עבודה מאומצת הוא בבחינת טינוף שמותר לרחוץ מקום הזיעה

אינו ענין לדברינו כלל, כיון שהיתר דאסטניס הוא ביטול של כל איסור הרחיצה מעיקרו, שלא גזרו על אסטניס משום שאצלו שום רחיצה אינו לתענוג אלא למנוע צער, ועל זה אומר הרמב"ן שלא כל אדם שמרגיש לא בנח כשאינו רוחץ יכול לומר אסטניס אני דא"נ כן הרי בטל כל איסור רחיצה לגמרי מכל אדם, וע"כ שדווקא כשמביאו לידי מיחוש (אגב מיחוש אינו חולי אלא צער גדול, כמבואר בהלכות שבת. חולי הוא דרגה חמורה יותר שמוגדר כחולה שאין בו סכנה ואפילו בשבת מותר לרחוץ). אבל אנחנו לא מדברים על ביטול איסור הרחיצה אלא על היתר במקום שהוא להסיר הזיעה, דלא גרע מטיט (כמבואר במהר"י קשטרו בהלכות אבלות שם). והיתר זה הוא לפי הצורך להסיר הזיעה, ולא ביטול כללי של איסור הרחיצה.
 
חלק עליון תַחתִית