ברל אמר:
בעניין מרחץ בתשעת הימים. כאדם שיוצא מהבית לחום בחוץ וחוזר הביתה רטוב כפשוטו חא מצאתי למעט הגר"מ פיינשטיין לא ראיתי פוסקים שמתייחסים לכך האם מותר רחיצה לא עבר עבר שלא מועיל לי להוריד הזוהמה.
האם יתכן שישתנו הטבעים ואדם שכל היום במזגן כשיוצא מזיע יותר
או כיון שאני מה שנקרא בפי העולם אנרגטי מזיע הרבה יותר
עד כדי סבל כלפי הסביבה וכלפי עצמי שאם איני מתקלח נורמלי אני מתגרד בכל גופי
המקור לזה במשנ"ב הלכות יום הכפורים. דהנה בשו"ע תריג,א איתא:
אסור לרחוץ ביום הכיפורים...ואם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה, או שנטף דם מחוטמו, מותר לרחצם, שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג.
וכתב המשנ"ב שם:
מלשון זה משמע דאם הזיעה הרבה ורוצה לרחוץ להעביר הזיעה מותר כיון שאינה רחיצה של תענוג, ומ"מ מי שאינו איסטניס וא"צ לרחיצה זו כ"כ נכון להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה, כמו שאסור לסוך בשמן להעביר הזוהמא כמו שמבואר בסימן תרי"ד:
וכוונתו שמאחר וביוה"כ החמירו לאסור אפילו סיכה להעביר זוהמא, א"כ יש לחוש שלא התירו ברחיצה אלא להעביר לכלוך ממש ולא זיעה, וע"כ מי שאינו איסטניס יחמיר בזה.
והנה בירושלמי מביא ברייתא שבתשעה באב מותר לסוך להעביר את הזוהמא, וכן פסק השו"ע בהל' אבלות (וכן הביאור הלכה תקנד,טו), וא"כ נמצא שבתשעה באב אין מקום להחמיר אפילו למי שאינו איסטניס לרחוץ כדי להעביר את הזיעה, דלא גרע רחיצה להעביר זיעה מסיכה להעביר זוהמא. ואם בתשעה באב שאיסור רחיצה הוא מדינא דרבנן הדין כך, כל שכן בתשעת הימים שאינו אלא מנהג אשכנז.
אלא שעדיין פשוט שאין היתר לרחוץ בחמין, שזה אינו נצרך להעביר הזיעה. (וראיתי כמדומה בשם הגר"ש וואזנר שיש להתקלח אבר אבר, כדי למעט מהנאת הרחיצה. וכנראה זה אינו מדינא, אלא שראוי לעשות מה שאפשר כדי למעט מהנאתו).