איש ווילנא אמר:
המנהג שאין מניחים תפילין בשחרית בתשעה באב [והוא בטור שו"ע סימן תקנה]
ויש לעי' כיון שמשמע בראשונים בשבת דף מט שחובתן כל היום
אם כן איך מבטלים מצוות תפילין בשחר מכוח מנהג.
מחמת שכבר לא נהגו להניחם כי אם בשעת תפילה, לא ביטלו אפילו רגע של תפילין, שאותה שעה משלימין במנחה. והן הן דברי הרדב"ז המובא להלן.
וכל יומא נמי שפיר דמי למעבד הכין, אי לאו משום ק"ש דמעיד עדות שקר, [ואה"נ אכתי קשה למנהג זה].
איש ווילנא אמר:
וכן יש לעי' במה שנהגו במוסף של ראש חודש
שמורידים התפילין. ואיך מבטלים מצווה מן התורה.
ולזה אין לי תשובה
כבר
קנא על זה הרדב"ז בסימן אלף
קנא וז"ל:
שאלת על מה סמכו העולם לחלוץ התפילין בתפלת מוסף ראש חודש:
תשובה דבר זה
לא נמצא בגמ' ולא בפוסקים הנמצאים אצלנו,
ונמצא בספר אלקנה על המצות ועליו סמכו ונהגו כולם לחלוץ התפלין. ואעפ"י שאינם יודעים טעמו של דבר אלא (כגון) [כיון] שראו למקצת המתעסקים בספרי הקבלה שחולצין אותם גם הם עושים כן מצות אנשים מלומדה כהלכתא בלא טעמא. אבל הוא ז"ל נתן טעם יעויין מספרו. כי אין אדם רשאי לכותבו בתשובת שאלה הנעתקת ממקום למקום. וגם אני נוהג לחלוץ אחר שראיתי הספר ועמדתי על הדבר לפי
שיש בידי כלל גדול בכל דבר שנכתב בגמרא או באחד מן הפוסקים או בעלי ההלכות אפילו שיהיה הפך ממה שכתוב בספרי הקבלה אני מודה בו ולא אחוש למה שכתוב באחד מאותם הספרים, ולעצמי אם הוא חומרא אני נוהג אותו ואם קולא לא אחוש לה וטעמו של דבר לא ראיתי לכותבו פה. וא"ת הרי מנהג זה הפך הגמרא
שהרי דין התפילין כל היום, הא לא קשיא שאם היינו נוהגים כך שפיר קאמרת, אבל כיון שהן צריכין גוף נקי לסבה קלה אנו חולצין אותם, ובלא סבה נמי מיד אחר רביע שעה צריך לחלוץ, א"כ כדאי הוא אלקנה להקדים בשבילו רביע שעה, ומ"מ אין אני מורה לאדם לחלוץ ושלא לחלוץ כו' עכ"ל.
ותו לא מידי.