שליחה
על ידי זכרונות » 01 אוגוסט 2019, 21:34
בס"ד
הדיונים באשכול זה מאד חשובים וגם אם פה ושם נאמרו דברים בצורה חריפה עדיין הדבר נסבל הגם שפשוט שכדאי מאד להשתדל לכתוב בצורה מכובדת
בענין דעת הגאונים האם הם אמרו אחרת מדעתו של ר"ת? לכאורה מקובל שיש שיטת הגאונים והיא שביהש"מ מתחיל מהשקיעה הראשונה וזמן ביהש"מ לפי הגמ' הוא ג' רבעי מיל
למעשה יש פה הרבה הטוענים ובצדק, שלא מצאנו בגאונים שום מקור לשיטה הזו ואדרבא מצאנו הרבה ראשונים שהביאו את דעת רה"ג שזמן צאה"כ הוא ד' או ה' מיל אחרי תחילת השקיעה, וכאן הבן שואל מה באמת המקור של דעת רב האי גאון שבשמו נבנה שיטת הגאונים
כדאי להקדים פרט חשוב לפני שנכנסים לסוגיא, והיא, מושג שקיעת החמה בכל הש"ס וכן בראשונים, לא מדובר בנקודת זמן של רגע כממרא בו הנקודה העליונה של השמש שוקעת, אלא כל משך הזמן מתחילת השקיעה שהכוונה לשקיעת גוף החמה עד שקיעת אור החמה בצאה"כ נקראת שקיעת החמה, והזמן הוא ד' מיל בקו המשוה וביומי ניסן ותשרי, ובשפה שמדובר כיום הוא כשהשמש 18 מעלות תחת האופק, ולפי דעת הראשונים תמיד הכוונה לסוף זמן זה, פירוש שקיעת החמה בכל ווריאציה היא צאה"כ, למעט היכן שהמילה שאחרי שקיעת החמה מפרשת הפוך, כגון משקיעת החמה עד צאה"כ, וכן משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין, ולמעט דעת תוס' וסיעתו המפרשים, שקיעה = תחילת שקיעה, משתשקע = שקיעה שניה או צאה"כ, והדברים מוכרחים שהרי בגמ', בשקיעת החמה עובר על, השבת העבוט, ביומו תתן שכרו, המניח תפילין, ועוד, ועוד, ולפי רב יוסף עדיין יום כ"ז שפני מזרח מאדימין ולפי רבי יוסי הרי גם כשהכסיף העליון עדיין יום גמור ולא יתכן לומר ששקיעת החמה הכוונה לשקיעה הראשונה, כי לא יתכן לומר עובר, לא מיבעי לפי רבי יוסי ולפי רב יוסף שלדבריהם עדיין יום גמור, אלא גם לפי רבה שאז מתחיל ביהש"מ והיא ספק יום ספק לילה, לא שייך לומר עובר בתחילת ביהש"מ, אלא פשוט ששקיעת החמה בגמ', הכוונה לסוף שקיעתה שאז מתחיל לילה הוודאי והוא צאה"כ
ומעתה נעבור למקור שיטת הגאונים, שהראשון שהזכירם וטבע את המושג, הוא מהר"ם אלאשקר בתשובה צו עיין שם, וכל הבאים אחריו המזכירים את שיטת הגאונים, סמכו על הבנת המהר"ם אלאשקר, ואף אחד לא ציטט את דברי הגאונים ממקור ראשון זולת מהמהר"ם אלאשקר וגם היו כאלה שהזכירו סתם שיטת הגאונים ללא שום מקור, אבל המקור הוא בפשטות שו"ת מהרם אלשקר
מהר"ם אלאשקר הניח שתי הנחות שלכאורה אינן מחויבות, א. שהמושג שקיעת החמה היא נקודתית, ז"א כ"ז שרואים משהוא מהשמש עדיין לא שקעה החמה, וכשנעלמת הנקודה האחרונה של השמש, זה נקרא גמר שקיעת החמה
בתשובה הנ"ל מהר"ם מקשה על ראשונים שהזכירו בשיטת ר"ת שקיעה שניה, ולהבנתו בדעת ר"ת, שיש שתי שקיעות, ואיך יתכן שהשמש תשקע פעמים, לכן הוא מניח עוד הנחה שבהכרח שר"ת הבין שהשמש בלילה עולה למעלה מן הרקיע שמעל לראשינו, (וכפי שהרבה הבינו שזו היא דעת חכמי ישראל החולקים עם חכמי אומוה"ע שאומרים שהשמש בלילה היא למטה מן הקרקע) וכשגומרת עלייתה ופונה ממערב למזרח היא השקיעה השניה,
במציאות לא שייך לומר שהשמש בלילה עולה למעלה מן הרקיע שמעל לראשינו, ולכן יצא מהר"ם אלשקר חוצץ נגד דעת ר"ת והביא ראיות מתשובת רב האי גאון שאומר מפורש, שלא יתכן במציאות שהשמש עולה בלילה מעל לרקיע
לפי זה שמפורש בדברי הגאונים שהשמש שוקעת תחת הארץ, טוען המהר"ם שלא שייך שתי שקיעות ובהכרח שיש רק שקיעה אחת, וזאת היא השקיעה שאנו רואים, ולפי דברי הגמ' שמשתשקע החמה הוה ביהש"מ וזמנו עד צאה"כ ג' רבעי מיל, הרי שמפורש בדברי הגאונים לפי הבנת המהר"ם שמהשקיעה מתחיל ביהש"מ ונגמר אחרי ג' רבעי מיל
אבל אם נניח, א. ששקיעה הוא משך כל שקיעת האור של השמש ב. ששקיעה השניה פירושו, זמן שני בתוך השקיעה, שאורכו של כל השקיעה לפי דברי רבי יהודה ד' מיל, והשקיעה השניה היא ג' רבעי מיל לפני סוף השקיעה, ובסוף השקיעה הוה צאה"כ ואין שום קשר בין שקיעה שניה לבין חמה מעל הרקיע הרי שכל דברי רב האי גאון שטוען בחוזקה שהשמש לא עולה למעלה, לא קשור כלל לכל שיטת ר"ת כי שיטת ר"ת לא בנויה על להיכן השמש שוקעת אלא כמה זמן לוקח לאור השמש לשקוע
ובכן נשאלת מה בעצם כן אמר רב האי, ונקדים, בגמ' איתא דעולא ורבא סוברים שהזמן מהשקיעה עד צאה"כ הוא ה' מיל ושאר היום הוא ל' מיל והגמ' מקשה מדברי רבי יהודה שאומר שהזמן מהשקיעה עד צאה"כ ד' מיל ושאר היום לב מיל, ומסקנת הגמ' תיובתא דרבא ועולא תיובתא ע"כ ורש"י מסביר שהתיובתא הוא מ- לב מיל על ל מיל
בשו"ת מהר"ם אלשקר סימן צו, בפתיחת תשובת הגאונים
"ודעו דאע"ג דהך בריתא דפסחים דר' יהודה תיובתא לעולא ולרבא ליתה להך בריתא ולא לדרבה דבין רבי יהודה בין רבה סבירא להו הרקיע עשוי כקובה והגלגל קבוע הוא והמזלו' חוזרין והחמה היא בעצמה המהלכת ביום למטה מן הרקיע מן המזרח למערב וכשמגעת לסופו נכנסת לעוביו וזו היא שקיעתה ומהלכ' על כל עוביו של רקיע וכשמגעת לסוף עביו הכוכבים נראים ומהלכת למעלה מן הרקיע כל הלילה מן המערב למזרח וכשמגעת לסופו נכנסת ומהלכת בעוביו ולאלתר עולה עמוד השחר וכשמגעת לסוף עביו מנצת על הארץ ולפי' כששערו חשוכא וקדומא כמה הוא ממהלך שאר היום אמרו כי עביה של רקיע כמהלך חשכא וקדמא ושאר הרקיע כמהלך היום. וליתה להא מילתא מכמה אנפי לפי שאינו רקיע אחד וכו'."
בתחילת דבריו אנו רואים, שרבא ועולא לא איתותבו, ולכן מוכרח שהלכה כדבריהם שמשך הנשף הוא ה' מיל, ולא ד' מיל כדעת רבי יהודה, ובהמשך כתב ולפיכך כששערו חשוכא וקדומא ....אמרו כי עביה של רקיע כמהלך חשכא וקדמא ...... וליתה להא מילתא ז"א שעצם השיעור של קדמא וחשכא נכון אבל לומר שזה מראה על עובי הרקיע לא מסתבר לו כי אין השמש עולה בעובי הרקיע אלא שוקעת תחת הארץ
לכאורה הדברים תמוהים א. אם קדמא וחשוכא הוא ד' מיל למה רבא ועולא שאומרים ה' מיל לא איתותבו? ב. אם ד' מיל הוא נכון מה הבעיה אם רבי יהודה סובר שהשמש עולה למעלה או יורדת למטה? אלא פשרא דהאי מילתא, שאם נאמר שהשמש עולה למעלה, יוצא שיש רק שקיעה אחת בכל העולם וזמן הנשף גם שוה בכל העולם, וזה נגד המציאות, אבל אם השמש יורדת בלילה כפי המציאות, הרי שגם רבי יהודה וגם רבא ועולא צודקים, כי רבי יהודה מדבר על קו המשוה ושם השמש יורדת 18 מעלות ב 72 דקות ורבא ועולא דברו על ארץ ישראל ושם השמש שוקעת 18 מעלות בכ 90 דקות, לפי דברינו נבין שטענת השואל היתה, היות ולפי דברי הגמ' רבא ועולא איתותבו ולכן הלכה כרבי יהודה ובדבריו יש עובי הרקיע ולפי זה יצא שבכל מקום וזמן צאה"כ הוא אחרי ד' מיל ללא שינוי, ולכן בא תשובת רב האי, שאומנם בקו המשוה ובימים השוים אכן צאה"כ הוא אחרי ד' מיל, אבל הדבר משתנה לפי המקום והזמן.
התשובה השניה של רב האי בתשובת מהרם אלשקר מדבר על שקיעת החמה, ומתפרש גם על שקיעה שניה, כך שאין ממנה שום הוכחה נגד דעת ר"ת