אבילות בשבת

איש ווילנא

משתמש ותיק
ידוע שאבל בשבת נוהג אבילות בדברים שבצנעה 
אבל לא בפרהסיה 
ויש להבין מה הרעיון בזה 
וזה נראה כאילו משקר את השבת 
שבסתר מתאבל ולא בפרהסיה 

וחשבתי שההסבר הוא 
שבאמת הותר לאבל להתאבל בשבת 
אבל מכל מקום אסור לו לפגוע בשבת של אחרים 
וכשמתאבל בפרהסיה זה פוגע גם בשבת של אחרים 

אבל בזה לא יוסבר 
מנהגינו בת"ב שחל בשבת 
שמנהג בני אשכנז כפי שאומר הרמ"א [סימן תקנד סעיף יט] 
לנהוג אבילות בצנעה ולא בפרהסיה 
וכאן הרי זה מנהג של כולם 
ויש להבין מה החילוק בין צנעה לפרהסיה 
ומפני מה זכתה האבילות בהנהגת הצנעה
והשבת בהנהגת הפרהסיה 
 

יהודה1

משתמש ותיק
בפשטות העניין הוא שהנהגת אבילות בפרהסיא היא הנהגה חזקה יותר של אבילות. שהרי כאשר כולם רואים את הדבר הוא מתחזק יותר בלבבם.
ולא הותר מפני כוח חיוב האבילות לדחות את השבת כל כך.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה1 אמר:
בפשטות העניין הוא שהנהגת אבילות בפרהסיא היא הנהגה חזקה יותר של אבילות. שהרי כאשר כולם רואים את הדבר הוא מתחזק יותר בלבבם.
ולא הותר מפני כוח חיוב האבילות לדחות את השבת כל כך.

נדמה לי שיש כאן דבר פרדכוסלי 
בא ניקח דוגמא ביום טוב שגם כן נוהג בו אבילות בצנעה [זה מחלוקת בין הראשונים]
הרי אנו אומרים לאדם בצנעה תתאבל ובפרהסיה תשמח 
וההסבר הוא כי האבילות בפרהסיה היא אבילות חזקה 
אבל מאידך לגבי השמחה אנו לא נותנים לו את השמחה הבסיסית כי בצנעה הוא מתאבל 
ורק את השמחה החזקה אנו אומרים לו שיעשה
מקווה שמה שכתבתי מובן... השתדלתי 

 
 

בן של רב

משתמש ותיק
תקן אותי אם אני טועה - לפי הגר"א אין כלל אבלות בשבת זו.
שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא...

כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות ברוך אתה מנחם ציון ובונה ירושלים.
מילים אלו הן מתוך ברכת המזון של שבת לשיטת הגר"א.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אכן לשיטת הגר"א אין אבילות בשבת שחל ט"ב להיות בה [וכן גם מנהג בני ספרד] 
והביאו המ"ב
אבל הטעם לא משום מה שכתבת משום מעלת השבת
אלא משום שת"ב נדחה לגמריי ליום ראשון

והרי גם הגר"א מודה שאבל נוהג אבילות בצנעה בשבת
שהוא גמ' מפורשת בש"ס
וכלשון הגמ'
"יש אבילות בשבת"
 

אמת מארץ תצמח

משתמש ותיק
ראיתי מביאים בשם הגריש"א שבת"ב שחל בשבת יש לחלוץ נעליים כבר בשקיעת החמה אף שעדיין הוא שבת, כמו שצריך להמנע מאכילה היות ובזמנינו חליצת נעליים בביתו לא הוי אבילות בפרהסיא.
וצ"ע לפי דבריו שהרי לפי הרמ"א שכתב שבתשעה באב שחל בשבת נוהגת אבילות בצנעה , ואם חליצת נעליים בתוך ביתו הווי אבילות בצנעה יצטרך לחלוץ כל השבת ולא רק משקיעת החמה?
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אמת מארץ תצמח אמר:
ראיתי מביאים בשם הגריש"א שבת"ב שחל בשבת יש לחלוץ נעליים כבר בשקיעת החמה אף שעדיין הוא שבת, כמו שצריך להמנע מאכילה היות ובזמנינו חליצת נעליים בביתו לא הוי אבילות בפרהסיא.
וצ"ע לפי דבריו שהרי לפי הרמ"א שכתב שבתשעה באב שחל בשבת נוהגת אבילות בצנעה , ואם חליצת נעליים בתוך ביתו הווי אבילות בצנעה יצטרך לחלוץ כל השבת ולא רק משקיעת החמה?

זה לא כזו שאלה 
כי בלאו הכי משמע שלענין תלמוד תורה לא נוהגים כל השבת אבילות בצנעה 
[לענין רחיצת ידים עי' מ"ב שחילק בין חמים לצונן וכבר האריכו בזה] 
 

שמעיה

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
תקן אותי אם אני טועה - לפי הגר"א אין כלל אבלות בשבת זו.
שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא...

כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות ברוך אתה מנחם ציון ובונה ירושלים.
מילים אלו הן מתוך ברכת המזון של שבת לשיטת הגר"א.

גם לפי מרן המחבר.
(והרמ''א מביא מנהג להחמיר באבילות בצנעא.)
 

בן של רב

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
אכן לשיטת הגר"א אין אבילות בשבת שחל ט"ב להיות בה [וכן גם מנהג בני ספרד] 
והביאו המ"ב
אבל הטעם לא משום מה שכתבת משום מעלת השבת
אלא משום שת"ב נדחה לגמריי ליום ראשון

והרי גם הגר"א מודה שאבל נוהג אבילות בצנעה בשבת
שהוא גמ' מפורשת בש"ס
וכלשון הגמ'
"יש אבילות בשבת"
למרות שלא עיינתי בסוגיא זו - אנסה את מזלי.
אולי נחלק בין אבלותו האישית של אדם שהיא מערכת פרטית המתנגשת עם נחמת השבת ולכן יש לה מקום.
למול האבלות הציבורית הלאומית שהשבת היא בדיוק התרופה שלה.
כפי שיסד מו"ר הגר"מ שפירא שנחמה איננה הסחת דעת מהאבלות אלא אדרבה היא היא התיקון עצמו.
והיא כמו ניחמתי כי עשיתים - חרטה מעיקר האבלות כי הוברר או יוברר שהכל זה הטוב והמטיב.
לפרטים נוספים יש לעיין היטב היטב בכתבי דוד המלך אודות דין ודיין שכר ועונש עוול וצדק צרה ורווחה ובעיקר נחמה - שכל זה הצצה למהות השבת.
ובעיקר בפרק הרשמי של השבת:
מזמור שיר ליום השבת... בפרוח רשעים - להשמדם... בער לא ידע וכסיל לא יבין.
 
חלק עליון תַחתִית