בס"ד
יש עמדי הרבה על זה בכתובים, ואמרתי להעתיק כאן רק מה ששייך לנידון דנן ממש, ולכן יתכן והדברים יהיו עניים במקום זה, אך בשלמותם הם עשירים
גדר הגילוח האיסור:
דעת הרמב"ם (פי"ב מהל' ע"ז ה"ו וכן בתשובותיו תשובה רמ"ד) והמאירי (מכות כ:) ועוד דאינו חייב בהקפת פאות הראש אלא בתער, אבל במספריים כעין תער מותר, ולדעתם מש"כ במשנה (מכות כ ע"א) דאינו חייב עד שיטלנו בתער קאי בין אפאות הראש ובין אפאות הזקן, וכן תניא בהדיא בתוספתא (מכות פ"ג ה"ז) גבי פאות הראש שאינו חייב עד שיטלנו בתער, [ומש"כ בלשון אינו חייב לאו דוקא דה"ה דמותר לכתחילה, כ"כ בב"י יו"ד קפ"א וכן משמע בתוס' שבועות ב: ד"ה חייב, ואכמ"ל.].
אמנם דעת הרבה מרבותינו הראשונים דחייב אף במספריים כעין תער, והם: תוספות (שבועות ב: ד"ה חייב, נזיר מ"א ע"ב ד"ה השתא) והרא"ש (מכות סי' ב-ג הובא בטור יו"ד קפ"א) ותוס' שאנץ (מכות כ:) ורבינו יונה (שערי תשובה סי' ע"ח) והסמ"ק (סי' ע"א) ורבינו ירוחם (נתיב י"ז ח"ה קנט:). ולדעתם מש"כ במשנה דאינו חייב אלא בתער קאי אפאות הזקן בדוקא אבל בפאות הראש חייב אף במספריים כעין תער, ולדעתם מש"כ בתוספתא על פיאות הראש שאינו חייב אלא בתער לאו דווקא דאף מספרים כעין תער אסור [ב"י שם, וכ"כ התוס' בהדיא בשבועות ב: ד"ה חייב, וכת' שם דמצינו כעי"ז], וכדבריהם משמע בגמ' נזיר מא. [והמאירי כתב שחכמי הדורות שלפנינו אסרו גם במספריים כעין תער והוכיחו מנזיר פרק שלשה "וכשתעיין בה היטב אין בה הכרח" וע"ע בחקרי לב עמ"ס שבועות (דף ב:) שהאריך להסביר את דעת הרמב"ם], והמאירי (מכות כ:) כשהזכיר דעה זו דאסור גם במספריים כעין תער כתב דגם לדבריהם אינו אסור מדאורייתא אלא מדברי סופרים. ולהלכה פסק הש"ע (יו"ד קפ"א ג') דיש לחוש לדברי האוסרים.
והנה לדעת הראשונים דלא אסרה התורה אלא תער אבל מספריים כעין תער מותרים, יל"ע אם גם מלקט ורהיטני יהיה מותר כי אינם מגלחים אלא רק משחיתים, או דאסור כי אינם משאירים שער כלל כתער, ולכאורה תליא בטעם דברי הרמב"ם ודעימיה, שבריטב"א הביא לבאר דעה זו בב' אופנים, בטעם א' כתב דתער משוה צדעיו עם אחוריו משא"כ מספריים דנשאר מעט, ולפי"ז מלקט ורהיטני אסורים כי הם אינם משיירים כלום והם כתער ממש. ובטעם ב' כתב הריטב"א דילפינן הקפת הראש מגילוח הזקן וכמו דזקן אינו אסור אלא רק ע"י גילוח והשחתה, כך גם איסור פאות הראש אינו אסור אלא כך, ולפי טעם זה נראה דמלקט ורהיטני מותר וכמו שהם מותרים בפאות הזקן.
ומפשיטות דברי הריטב"א יוצא דדוקא בדעת הרמב"ם יש להסתפק, אבל לדעת התוס' ועוד דמספריים כעין תער ג"כ אסור, הוא הדין גם במלקט ורהיטני שהם אסורים. וכתב בשו"ת שבט הלוי ח"ה (סי' צ"ט אות ד') דלפי"ז צ"ע הרבה בדעת החת"ס שכתב בתשובה (יו"ד סי' ק"מ) דגם לתוס' אינו אסור אלא תער ומספריים כעין תער אבל מלקט ורהיטני שהם תולשים מותר, וע"ע אות ח' בשם הגרע"א שחלק על החת"ס וגם הקשה כעי"ז.
א"כ נמצא בגדר האיסור ד' דרכים: להרמב"ם לפי טעם א' בריטב"א תער ומלקט ורהיטני אסורים, להרמב"ם לטעם ב' בריטב"א תער בלבד אסור, לתוס' בפשיטות הכל אסור, ולחת"ס בדעת תוס' מלקט ורהיטני מותר והשאר אסור.
כמה שערות צריך להשאיר במקום הפיאות:
בעניין כמה שערות צריך לשייר במקום הפאות שבצידי הראש כתב הרמב"ם (פ"יב מהל' ע"ז ה"ו) וז"ל: ופאה זו שמניחין בצדע לא נתנו בה חכמים שיעור ושמענו מזקינינו שאינו מניח פחות ממ' שערות, עכ"ל. [וזו גירסא אחת ברמב"ם, וכן הביא המאירי (מכות כ:) בשמו, אמנם בטור כתב בשם הרמב"ם שהשיעור הוא ד' שערות].
וכתב בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' קל"ט) דיש לומר בפשיטות דהזקנים שנתנו שיעור מ' שערות לא מהלכה למשה מסיני אמרו כן וגם לא היו מבית דינו של יעבץ אשר שיעור שיעורים שלא שיערום אבותינו בתלמוד, אלא נראה דס"ל דמהתורה די במה שמשייר ב' שערות, כי ע"י שמשייר ב' שערות שוב אין זה משוה צדעיו עם אחורי אוזנו, אמנם משום מראית העין מקובל בידם להחמיר להשאיר מ' שערות. וקבלה זו מחכמי האחרונים או אפילו מחכמי התלמוד היא, וע"י שמשוה צדעיו עם אחוריו ומשאיר באמצע מ' שערות אין זה נראה ואין זה נקרא שמקיף את פאת ראשו. ובתשובת הגרע"א כתב דלהרמב"ם השיעור הוא ב' או ד' שערות [עיין באות ח'], והיינו מדאורייתא.
הסמ"ג חולק על הרמב"ם וס"ל דבתלישת ב' שערות עובר בלאו ואפי' אם נשאר הרבה שיער בפאה, והקשה על הרמב"ם מתוספתא שכתוב שיש תולש ב' שעורת וחייב משום מקיף, וכתב על זה הכס"מ וז"ל: ואיני יודע מה הוקשה לו להסמ"ג דהא רבינו איירי בשיעור הנחת הפאה כמה שערות חייב להניח והתוספתא איירי בתולש שערות מהפאה כמה יתלוש ויתחייב וקאמר דבתלישת ב' שערות חייב, ואין זה עניין לדברי רבינו, עכ"ל. ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ה (סי' ק').
והחת"ס כתב דעל פי מה שביאר בדעת הרמב"ם מובנת קושית הסמ"ג, כי הרמב"ם סובר דמדאורייתא אם נשאר ב' שערות מותר ורק חכמים נתנו שיעור מ' שערות, וע"כ הקשה הסמ"ג דלהרמב"ם אין חייבים בתלישת ב' שערות סתם אלא רק אם הם הב' שערות האחרונות שנשארו בפאה, וע"י שיתלשם ישוה צדעיו עם אחורי אוזנו, ועל זה הקשה הסמ"ג דבתוספתא משמע שעל כל ב' שערות חייב, ועי' בחת"ס ריש התשובה שם.
להלכה פסק בש"ע (יו"ד קפ"א ט') דאסור לתלוש ב' שערות אפילו מפאה מלאה שיער [אחר שכתב את גבולות מקום הפאות הוסיף "וכל רוחב המקום הזה לא תיגע בו יד"], וביאר הגר"א שם דהוא משום שחושש לדעת הסמ"ג בספק דאורייתא.
אם הסורק שיער הוה פס"ר שיתלוש:
בטרם נדון בהיתר סריקת פאות הראש יש לדון אם כשמסרק הוה פס"ר שיתלוש שיער או שאינו פס"ר, ואמנם הדבר תלוי בטבע אך יש לידע המציאות במסרק שדיברו בו חכמים במשנה ובתלמוד.
איתא במשנה בנזיר (מב:) דנזיר חופף ומפספס אבל לא סורק, ולמסקנת הגמ' שם כולא מתני' ר"ש היא דאמר דבר שאינו מתכון מותר, ואעפ"כ איננו סורק משום דכל הסורק -להסיר נימין המדולדלין מתכוון. וביארו שם בתוס' דסתם סורק להכי מתכוון [וכן משמע בפירוש רש"י], ונראה דהוצרכו להוסיף כן משום דקשיא להו דאם האיסור הוא משום מתכוון היה לתנא לחלק בין מתכון לשאינו מתכון, וע"ז הוסיפו דסתם סורק להכי מתכוון. ואין הכי נמי אם אינו מתכוון כלל להשיר נימין מדולדלין מותר לסרוק. והנה מכ"ז משמע דסריקת הראש אין בה פס"ר שיתלוש כי אם הוא פס"ר הדין דאסור גם אם אינו מתכוון בהדיא [עי' מלוא רועים שם שהקשה כן בדברי הגמ'].
אמנם בפירוש הרא"ש שם במשנה כתב "אבל לא סורק דהוה פס"ר וכדמפרש בגמרא" ובביאור דבריו נראה דהוקשה לו כנ"ל מדוע אין התנא מחלק בין מתכון לשאינו מתכון, ותירץ דכיון דהוא פס"ר כל הסורק מתכוון לכך ונותן דעתו לסרוק על דעת כן [וכמש"כ הרא"ש בפסחים סי' ב'], א"כ נראה דהוא מחלוקת, לתוס' אין בסריקה פס"ר ולרא"ש יש.
שו"ר בשו"ת ריב"ש (סי' שצ"ד) דהקשה עמש"כ רש"י (שבת פא:) דסריקה היא פס"ר ונזיר אסור בה בחול ככל אדם בשבת, והקשה ריב"ש מהגמ' נזיר הנ"ל דמשמע דאי"ז פס"ר, ותירץ המג"א (או"ח ש"ג ס"ק כ"ב) דאפשר שרש"י בא להשמיענו דאפילו אינו מתכוון להסיר נימין המדולדלים אסור,וזה כעין דברינו הנ"ל. וע"ע בשו"ת ריב"ש שם שהאריך אם סורק הוה פס"ר.
ועי' בב"י (או"ח ס"ס ש"ג) שהביא מרש"י הנ"ל דסריקה הוה פס"ר, וכן מהרא"ש (ביצה סי' כ"ד) והכלבו (סי' ל"א כ"ו ע"ג) ועוד, ולכן פסק שם דאסור לסרוק בשבת.
והנה בדעת רש"י יל"ע דבגמ' שבת הנ"ל כתב בהדיא דהוה פס"ר, ומאידך בגמ' בנזיר לא פירש כהרא"ש ומשמע כתוס' דאי"ז פס"ר [וכדקדוק ריב"ש והמלוא רועים]. ובאמת הפירוש הנדפס למסכת נזיר אינו ודאי שהוא מרש"י, רע"א בגליון הש"ס ריש נזיר כתב בשם החיד"א בשה"ג שהביא דהפירוש הנדפס לנזיר אינו מרש"י, ובאמת בש"ס דפוס וילנא יחסוהו (בשער) לריב"ן [הוא רבי יהודה בר נתן שהשלים את פירוש רש"י למס' מכות, וע"ש בגליון שהוא חתנו של רש"י] וע"פ דבריהם אין להקשות סתירה, אמנם מצאתי בקובץ הערות למסכת יבמות מהגר"א וסרמן שהדפיסו שם בתחילתו "ידיעות נכבדות" ושם הביאו כמה ראשונים שיחסו פירוש זה לרש"י, ולדבריהם יל"ע.
בדין סריקת פאות הראש:
הגר"ע איגר בגליון הש"ס למסכת שבועות (ב:) הקשה לדעת תוס' שם [דסבר ודאיסור פאות הראש הוא גם במספריים כעין תער, כמו שהארכתי באות ב'] וז"ל: לפי"ז נראה דגם במלקט ורהיטני חייב כיון דלא מקשינן ראש לזקן לעניין מספריים מנ"ל לפטור בראש במלקט ורהיטני... וא"כ יהיה אסור לסרוק פיאות הראש, וצ"ע לדינא וכתבתי מזה בתשובה, עכ"ל. ותשובתו הרמה נדפסה בשו"ת מכת"י סי' ס"ג [ולאחרונה גם בשו"ת רבי עקיבא איגר החדש הוצאת המאור ח"ד סי' מ"ט] וזה לשונו שם: ראיתי לעורר ולתמוה איך מצינו ידינו ורגלינו בסריקת פיאות הראש הלוא לדעת יש אוסרים בש"ע יו"ד (קפ"א ס"ג) דבמספרים כעין תער ג"כ אסור בגילוח הפאות והמחבר סיים דיש לחוש לדבריהם, וזה דעת התוס' ריש שבועות דלא ילפינן פאות מזקן ולא צריך דווקא השחתה דתער, ה"נ נימא דלא דמי לענין דרך גילוח דבפיאות הראש אף שלא דרך גילוח חייב... ואף דיש לדון קצת בספק ספיקא, ספק שלא כתוס' אלא תער דוקא כמו בזקן וספק כשיטת הסוברים דבשיור ב' או ד' שערות מהני דלא מקרי הקפה, מ"מ הא לפי"ז נקל ג"כ במספרים מהך ס"ס עצמו, והרי מפורש להדיא בש"ע דלא תיגע יד בכל הפאה אף במספרים, הרי דגם במשייר מקצת שערות אסור במספרים, א"כ ממילא ה"ה במלקט מלקט ורהיטני דמאי שנא זה מזה, ומטעם דבר שאינו מתכוון א"א להתיר דהא סריקה הוה פס"ר כדאמרינן בנזיר אבל לא סורק וצ"ע לדינא, עכ"ל. [מה שהוכיח מהגמ' בנזיר כבר ביארתי דתליא במח' הרא"ש והתוס', אמנם הכרעת הב"י דהוה פס"ר]
והגרע"א הקשה את קושיתו זו לחת"ס והחת"ס השיבו בארוכה (שו"ת חת"ס יו"ד סי' קל"ט-ק"מ) שראה לרבו הגר"נ אדלר שהיה סורק את פיאות ראשו,
ובטעם ההיתר ביאר דיש להתיר משום דיש כאן כעין ספק ספיקא להקל, וביותר שכן מוכח בסוגיא שאי אפשר שיהיה הדין לחומרא בב' הספיקות.
דלשיטת הרמב"ם דיהיב שיעורא לפאות הראש (עיין אות ה') ודאי מותר כל שנשאר ב' שערות ואף דמדרבנן השיעור מ' שערות משום מראית העין, מ"מ אין לאסור בפס"ר באיסור דרבנן שישיר ב' שערות מתוך מ' [מש"כ בפס"ר דרבנן דאין לאסור, זה לכאו' נגד מש"כ בסי' ק"מ להחמיר, וצ"ל דכוונתו דכאן שאינו פס"ר שיתלוש ויפחות ממ' שערות ודאי אין לאסור].
גם אי נימא דהדין כהסמ"ג שכל ב' שערות אסור ואפילו מפאה מלאה שער, מ"מ לומר דהדין כהסמ"ג וגם הדין שאסור להסיר הפאה ע"י מלקט ורהיטני זה א"א, כי א"כ מה שכתוב במשנה גבי נזיר אבל לא סורק, מדוע אי"ז כתוב גבי כל אדם בפאות הראש דזהו חידוש טפי וגם שכיחי טפי [קשה לי דדבר זה קשה גם אחר כל דבריו, שהיה לתנא לכתוב כן גבי כל אדם בשבת דשכיחי טפי].
וע"ש שאחרי כן הביא עוד צירופים להקל
והוסיף דמה שכל זה הוא נגד הש"ע [כמש"כ הגרע"א] "הרי כבר זכינו להתיר הסריקה בפאות הראש ומה שקשה על הרב בית יוסף מי שדעתו רחבה מדעתנו יתרצנה". ע"כ סיכום תמצית תשובתו.
כדעת החת"ס להתיר הסריקה בפאות הראש כתב בזבחי צדק (קפ"א) משמו, וראיתי בספר טעמא דקרא למרן הגר"ח קניבסקי (בסופו בהנהגות החזו"א) שכתב שהחזו"א פסק כחת"ס. ולא שמענו מי שמחמיר בזה מפוסרי זמננו
סיכום:
לגבי סריקת פיאות הראש ביום חול רווח המנהג בכל עדות ישראל להקל לכתחילה, וכן נהגו יראים ושלמים מפורסמים בתורה ובחסידות, [למרות שפוסקים שאסור לסרוק שיער בשבת כי פס"ר שיתלוש שער] מטעם ההיתר שכתב החת"ס שלשיטת הסוברים שרק תער אסור הסריקה מותרת, וגם לשיטת הסוברים שיש שיעור למנין השערות בפיאות הראש הסריקה מותרת, ולהחמיר בב' המחלוקות אי אפשר.
והנה מטעם ההיתר הזה יש מקום להקל גם בנידונים דנן, ולדון דבר מתוך דבר, שכל שנשארו מ' שערות ארוכות (כדי לכוף ראשם לעיקרם) במקום שהוא בודאי מקום הפיאות, אין עוברין שום איסור מדינא. אם מגלח השאר במספריים כעין תער או במכונה כשאינה תער
אינני נכנס כאן לעניין ההרגשה הנוראה שאוחזת כל לב בתספורות זרות שנכנסו לכרם מן הפרצות. עין במר בוכה ולב נשבר ונדכה. אלא לדון אודות עיקר ההלכה והדין. ואם יש ליזהר על כל שערה ושערה. או שאין צריך להקפיד על כך.