לימוד בדברים הרגילים בתשעה באב במקום דחק

מלמד להועיל

משתמש ותיק
כידוע יש איסור ללמוד בדברים רגילים בתשעה באב, מחמת שפיקודי ה' ישרים משמחי לב, ומותר ללמוד רק בדברים הרעים
המציאות היא, אצלי בכל אופן, שבגלל זה נגרם ביטול תורה, כי אמנם יש אפשרות ללמוד דברים שעוסקים בדברים רעים, אבל אין כ"כ חשק לזה, ומה שקורה בעקבות זה שאיני לומד כלל
השאלה אם יש מקום להקל ללמוד בדברים הרגילים
והנה הסברא הפשוטה היא שאסור, בדיוק כמו שאם צריך לעבור עבירה בשביל ללמוד שאסור, וממילא בגלל שמצות היום להתאבל על חורבן בית המקדש, אסור ללמוד שזה היפך האבלות,
אבל הסברא להקל, היא מאחר וממילא לצערי הרגשת האבלות איננו מרגיש בזה כל היום, ואם לא ילמד רק יישן או יעסוק בדברים בטלים, האם יש מקום לומר שאם ממילא זה המצב אז מותר ללמוד בדברים רגילים
 

במבי

משתמש ותיק
לא זוכר על מי מסופר זאת, אבל אחד מגדולי ישראל היה לומד בתשעה באב ואמר שהוא רוצה לטעום טעם גיהנם שמקבלים על לימוד תורה (אולי מדובר ברוגעצובער)
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
במבי אמר:
לא זוכר על מי מסופר זאת, אבל אחד מגדולי ישראל היה לומד בתשעה באב ואמר שהוא רוצה לטעום טעם גיהנם שמקבלים על לימוד תורה (אולי מדובר ברוגעצובער)

החזון איש כעס על הסיפור הזה 
 
 

בנציון

משתמש ותיק
במבי אמר:
לא זוכר על מי מסופר זאת, אבל אחד מגדולי ישראל היה לומד בתשעה באב ואמר שהוא רוצה לטעום טעם גיהנם שמקבלים על לימוד תורה (אולי מדובר ברוגעצובער)



מה שנקרא להיות חכם על הקב"ה.
 

בנציון

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
כידוע יש איסור ללמוד בדברים רגילים בתשעה באב, מחמת שפיקודי ה' ישרים משמחי לב, ומותר ללמוד רק בדברים הרעים
המציאות היא, אצלי בכל אופן, שבגלל זה נגרם ביטול תורה, כי אמנם יש אפשרות ללמוד דברים שעוסקים בדברים רעים, אבל אין כ"כ חשק לזה, ומה שקורה בעקבות זה שאיני לומד כלל
השאלה אם יש מקום להקל ללמוד בדברים הרגילים
והנה הסברא הפשוטה היא שאסור, בדיוק כמו שאם צריך לעבור עבירה בשביל ללמוד שאסור, וממילא בגלל שמצות היום להתאבל על חורבן בית המקדש, אסור ללמוד שזה היפך האבלות,
אבל הסברא להקל, היא מאחר וממילא לצערי הרגשת האבלות איננו מרגיש בזה כל היום, ואם לא ילמד רק יישן או יעסוק בדברים בטלים, האם יש מקום לומר שאם ממילא זה המצב אז מותר ללמוד בדברים רגילים
אין חכמה ואין עצה. אם זו ההלכה אי אפשר להחליט לבד מה יותר טוב.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
יש נידון האם האיסור ללמוד תורה פוטר מלימוד תורה
נראה לי שנקטו שחייבים ללמוד את הדברים המותרים

אשמח אם יש למישהו רשימה מסודרת של כל הדברים שמותר ללמוד
 

שניאור

משתמש ותיק
לא חושב שיש כ"כ בעיה בזה, תיקח את כל הרשימה של הדברים המותרים (תמצא את זה בכל ספר אבילות) וכמעט בטוח שתמצא שם כמה דברים שמעניינים אותך.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
כידוע יש איסור ללמוד בדברים רגילים בתשעה באב, מחמת שפיקודי ה' ישרים משמחי לב, ומותר ללמוד רק בדברים הרעים
המציאות היא, אצלי בכל אופן, שבגלל זה נגרם ביטול תורה, כי אמנם יש אפשרות ללמוד דברים שעוסקים בדברים רעים, אבל אין כ"כ חשק לזה, ומה שקורה בעקבות זה שאיני לומד כלל
השאלה אם יש מקום להקל ללמוד בדברים הרגילים
והנה הסברא הפשוטה היא שאסור, בדיוק כמו שאם צריך לעבור עבירה בשביל ללמוד שאסור, וממילא בגלל שמצות היום להתאבל על חורבן בית המקדש, אסור ללמוד שזה היפך האבלות,
אבל הסברא להקל, היא מאחר וממילא לצערי הרגשת האבלות איננו מרגיש בזה כל היום, ואם לא ילמד רק יישן או יעסוק בדברים בטלים, האם יש מקום לומר שאם ממילא זה המצב אז מותר ללמוד בדברים רגילים
לפעמים קשה לאנשים להבין את ההלכה. משום שמרגישים שמבחינה אישית ההתרוממות הרוחנית שלהם תהייה דווקא בדרכים אחרות שנוגדות את ההלכה 
אולי אפשר קצת ליישב את הרגש. שאי לימוד תורה של כל אחד בת"ב אינו נועדה רק לקיום האבילות הפרטית שלו על ת"ב אלא מדובר באבילות של הציבור ושל עם ישראל 
עצם העובדה שבעם ישראל אין ביום זה לימוד תורה והמיית בית המדרש מושתקת זה מה שנותן את התחושה שהוא יום של אבילות ושאבילות של בית המקדש הוא לא דבר של מה בכך שרק מדברים עליו וגומרים אלא עושה רושם גדול 
ויותר ממה שהדבר משפיע על המודע משפיע על התת מודע ומחזק בעם ישראל את ההכרה על אבילות על ביהמ"ק 
[העובדה שבימים אלו מרבים לדבר על בית המקדש ועל האבילות [ומקיימים את מצוות הדרישה של המקדש גם אם לא מרגישים יגון עמוק] נוצרת דווקא מכוח השמירה על ההלכות המעשיות [היבשות לכאורה] של ימים אלו. ולכן בעשרה בטבת ובשאר הימים שמדובר על תענית בלבד הרי אין כמעט משוחחים על כך] 
 
 

אלימלך

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
כידוע יש איסור ללמוד בדברים רגילים בתשעה באב, מחמת שפיקודי ה' ישרים משמחי לב, ומותר ללמוד רק בדברים הרעים
המציאות היא, אצלי בכל אופן, שבגלל זה נגרם ביטול תורה, כי אמנם יש אפשרות ללמוד דברים שעוסקים בדברים רעים, אבל אין כ"כ חשק לזה, ומה שקורה בעקבות זה שאיני לומד כלל
השאלה אם יש מקום להקל ללמוד בדברים הרגילים
והנה הסברא הפשוטה היא שאסור, בדיוק כמו שאם צריך לעבור עבירה בשביל ללמוד שאסור, וממילא בגלל שמצות היום להתאבל על חורבן בית המקדש, אסור ללמוד שזה היפך האבלות,
אבל הסברא להקל, היא מאחר וממילא לצערי הרגשת האבלות איננו מרגיש בזה כל היום, ואם לא ילמד רק יישן או יעסוק בדברים בטלים, האם יש מקום לומר שאם ממילא זה המצב אז מותר ללמוד בדברים רגילים
גם אם אינך מרגיש אבילות אבל לימוד גריעא טפי שהוא משמח,
ואף לענין זה שאתה מתבטל מעט הלוא כשאסרו ללמוד תורה בתשעה באב ברור היה שזה יגרום לביטול תורה ועכ"פ באיכות שהרי אף בדברים המותרים אסור לפלפל.
אמנם יש כאלה שלא רק שאינם מרגישים אבילות אלא גם מטילים ושוחקים ואעפ"כ כתב הביאוה"ל שאסור
ראה כאן https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=11590#p11590
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
בנציון אמר:
במבי אמר:
לא זוכר על מי מסופר זאת, אבל אחד מגדולי ישראל היה לומד בתשעה באב ואמר שהוא רוצה לטעום טעם גיהנם שמקבלים על לימוד תורה (אולי מדובר ברוגעצובער)



מה שנקרא להיות חכם על הקב"ה.
הסיפור על הרוגטשובר בימי אבלו.
ושם יש היתר של הירושלמי שאם היה להוט אחר התורה מותר. (אינני זוכר את הביאור וי"א כמדו' שזה משום שקרוב לפקו"נ).
 
 

בנציון

משתמש ותיק
איש פשוט מאד אמר:
בנציון אמר:
במבי אמר:
לא זוכר על מי מסופר זאת, אבל אחד מגדולי ישראל היה לומד בתשעה באב ואמר שהוא רוצה לטעום טעם גיהנם שמקבלים על לימוד תורה (אולי מדובר ברוגעצובער)



מה שנקרא להיות חכם על הקב"ה.
הסיפור על הרוגטשובר בימי אבלו.
ושם יש היתר של הירושלמי שאם היה להוט אחר התורה מותר. (אינני זוכר את הביאור וי"א כמדו' שזה משום שקרוב לפקו"נ).
זה כבר סיפור אחר.
לומר שאני עושה נגד הקב"ה כי אני רוצה לטעום גיהנם על דבר כזה, זוהי עקירת התורה.
 
 

יהודה1

משתמש ותיק
בנציון אמר:
איש פשוט מאד אמר:
בנציון אמר:
מה שנקרא להיות חכם על הקב"ה.
הסיפור על הרוגטשובר בימי אבלו.
ושם יש היתר של הירושלמי שאם היה להוט אחר התורה מותר. (אינני זוכר את הביאור וי"א כמדו' שזה משום שקרוב לפקו"נ).
זה כבר סיפור אחר.
לומר שאני עושה נגד הקב"ה כי אני רוצה לטעום גיהנם על דבר כזה, זוהי עקירת התורה.
 

הסיפור מפורסם אני לא זוכר על מי. וגם אני תמהתי כדברי בנציון. אבל אולי גם כוונתו היתה שהוא לא מסוגל לא ללמוד וזה נחשב כאונס.
 

יהודה1

משתמש ותיק
בנציון אמר:
אין חכמה ואין עצה. אם זו ההלכה אי אפשר להחליט לבד מה יותר טוב.
אבל עיין במ"ב (איני זוכר את הסימן) שמביא מדברי מאמר מרדכי שהיה ראוי לבטל את האיסור כמו שמוזכר בירושלמי לגבי אילו היה מי שימנה עימי הייתי מתיר לעשות מלאכה בחול המועד. ועל משקל זה נתיר ללמוד בתשעה באב.
כמובן צריך "מי שימנה עימי" אבל במקום שיש טעם להקל ואינו מפורש לאיסור יש לומר הבו דלא לוסיף עלה.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
בנציון אמר:
אין חכמה ואין עצה. אם זו ההלכה אי אפשר להחליט לבד מה יותר טוב.
אבל עיין במ"ב (איני זוכר את הסימן) שמביא מדברי מאמר מרדכי שהיה ראוי לבטל את האיסור כמו שמוזכר בירושלמי לגבי אילו היה מי שימנה עימי הייתי מתיר לעשות מלאכה בחול המועד. ועל משקל זה נתיר ללמוד בתשעה באב.
כמובן צריך "מי שימנה עימי" אבל במקום שיש טעם להקל ואינו מפורש לאיסור יש לומר הבו דלא לוסיף עלה.

המאמר מרדכי מובא בבה"ל סימן תקנג. 
והוא כותב שם שכיון שעדיף ללמוד בת"ב מאשר שחוק וקלות ראש והמון העם מטיילים בשווקים לכן היה ראוי שילמדו אבל אחר שהאיסור מפורש בש"ס פשיטא שאין להקל בזה. 
כך שאין לו צד להקל גם למי שעוסק בשחוק וקלות ראש [שהוא גם כן ביטול דין האבילות בת"ב] 
מכל מקום וודאי מסיים שאין להקל 
וגם הטעם של המאמר מרדכי להקל לא שייך רק להמון העם כמובן. 
 

בנציון

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
בנציון אמר:
אין חכמה ואין עצה. אם זו ההלכה אי אפשר להחליט לבד מה יותר טוב.
אבל עיין במ"ב (איני זוכר את הסימן) שמביא מדברי מאמר מרדכי שהיה ראוי לבטל את האיסור כמו שמוזכר בירושלמי לגבי אילו היה מי שימנה עימי הייתי מתיר לעשות מלאכה בחול המועד. ועל משקל זה נתיר ללמוד בתשעה באב.
כמובן צריך "מי שימנה עימי" אבל במקום שיש טעם להקל ואינו מפורש לאיסור יש לומר הבו דלא לוסיף עלה.


כאן מדובר על איסור מעיקר הדין ללמוד בתשעה באב, וכמובן שבזה לא שייך הבו דלא לוסיף עלה. 
 

ידידיה

משתמש ותיק
באמת מה איסור יותר חמור, ללמוד דברים האסורים בט"ב או לא ללמוד כלל?
[כמובן כל הנידון רק בהנחה שיש חיוב ת"ת בדברים המותרים, שכך פשוט לדעתי, ויש שנחלקו בזה]
 

אלימלך

משתמש ותיק
בפשטות יותר איסור ללמוד דברים האסורים דהוי מצוה הבאה בעבירה ולא רק שאינו מברך אלא אף מנאץ
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
אסור ללמוד בדברים רגילים בתשעה באב, ומותר ללמוד רק בדברים הרעים. המציאות היא, שבגלל זה נגרם ביטול תורה.
יש מן הענין להזכיר את דעת רבינו תם, שהיה אוסר (טרם חזרתו לעת זקנה) לאבל לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה, אלא יושב דומם מדברי תורה כל שבעה, כדאיתא בתוספות בפרק ואלו מגלחין.
 
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
בנציון אמר:
איש פשוט מאד אמר:
הסיפור על הרוגטשובר בימי אבלו.
ושם יש היתר של הירושלמי שאם היה להוט אחר התורה מותר. (אינני זוכר את הביאור וי"א כמדו' שזה משום שקרוב לפקו"נ).
זה כבר סיפור אחר.
לומר שאני עושה נגד הקב"ה כי אני רוצה לטעום גיהנם על דבר כזה, זוהי עקירת התורה.

הסיפור מפורסם אני לא זוכר על מי. וגם אני תמהתי כדברי בנציון. אבל אולי גם כוונתו היתה שהוא לא מסוגל לא ללמוד וזה נחשב כאונס.
כמדו׳ שהסיפור הוא שאמר שכדאי היא התורה לסבול עלי׳  גיהנום, ולפ"ז הקו׳ סרה
 
 

יהודה1

משתמש ותיק
חלק א׳ ממעל אמר:
כמדו׳ שהסיפור הוא שאמר שכדאי היא התורה לסבול עלי׳  גיהנום, ולפ"ז הקו׳ סרה
הקושיה לא סרה. כי אם ה' אמר לא לעשות דבר, הרי הוא שופט הארץ ואם הגיהינום לא מיירא אותו מלעבור על דבריו, אז מה טעם בכלל במשפט הזה. ומ"מ מסתמא לא יזכה לשלימות אם לא חושב מה רצון ה' ולא מה נוח לו. נמצא שאולי הגיהנום יצער אותו פחות אבל את תענוג העולם הבא מסתמא יפסיד על ידי זה.
אמנם כעין זה שמעתי בשם החזו"א שאמר שאדם מחוייב משום כיבוד אב ואם להסכים להיכנס לגיהינום בשביל כבוד אביו, וגם על זה תמהתי עד שמצאתי שהגמרא אומרת שאדם צריך לומר על אביו הריני כפרת משכבו, והינו הך שיהיה הוא בגיהינום כדי לפטור את אביו מעונשו.
 

דרומאי

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
כמדו׳ שהסיפור הוא שאמר שכדאי היא התורה לסבול עלי׳  גיהנום, ולפ"ז הקו׳ סרה
הקושיה לא סרה. כי אם ה' אמר לא לעשות דבר, הרי הוא שופט הארץ ואם הגיהינום לא מיירא אותו מלעבור על דבריו, אז מה טעם בכלל במשפט הזה. ומ"מ מסתמא לא יזכה לשלימות אם לא חושב מה רצון ה' ולא מה נוח לו. נמצא שאולי הגיהנום יצער אותו פחות אבל את תענוג העולם הבא מסתמא יפסיד על ידי זה.
אמנם כעין זה שמעתי בשם החזו"א שאמר שאדם מחוייב משום כיבוד אב ואם להסכים להיכנס לגיהינום בשביל כבוד אביו, וגם על זה תמהתי עד שמצאתי שהגמרא אומרת שאדם צריך לומר על אביו הריני כפרת משכבו, והינו הך שיהיה הוא בגיהינום כדי לפטור את אביו מעונשו.
הסיפור היה שאחר ש'נתפס' הרוגאטשובר בלימוד בימי אבלו (ומן הסתם הי' זה באונס גמור כי הרי דרכו היה שלא פסיק פומיה מדיבור בלימוד), אמר בהתנצלות שכעת יסבול קצת גיהנם עבור התורה...
אגב, שמעתי מסבא ז''ל שהי' ילד בן 12 בעת שבא הרוגאטשובר לוינא לדרוש ברופאים, וכבר הי' חולה וזקן וזמן לא רב אח''כ נפטר, וכמה וכמה פעמים באו אליו חשובי הקהל מ'שיף שוהל' לבקרו, והי' סבא עמהם. הוא לא הבין כלום מכל מה שדובר שם, רק סיפר לי שהגאון ז''ל היה מדבר בלימוד ברצף ללא הפסקה ממש, וגם כשבאה האחות למדוד חום ולחץ דם וכו', או בא הרופא לבדקו, היה ממשיך לדבר בלימוד ברצף ולא מתייחס אליהם כלל! ומידי פעם הי' אומר: 'בלייבט דאס שווער' ( זה נשאר קשה)- ומיד ממשיך לדבר (זה היה הדבר היחיד שיכל ילד בן 12 להבין).
 

דרומאי

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
במבי אמר:
לא זוכר על מי מסופר זאת, אבל אחד מגדולי ישראל היה לומד בתשעה באב ואמר שהוא רוצה לטעום טעם גיהנם שמקבלים על לימוד תורה (אולי מדובר ברוגעצובער)

החזון איש כעס על הסיפור הזה 
לא כעס, ח''ו
הוא רק אמר שהגהינם על העבירה הזאת הוא אותו גהינם שעל כל העבירות...
ובאמת לא כך הי' המעשה, אלא כמו שביארתי בהודעה הקודמת שזאת היתה התנצלות שלאחר מעשה, ולא ח''ו הנהגה לכתחילה.
 

אוריאל

משתמש ותיק
באמת יש לדון בעיקר הענין, שהרי מבואר בירושלמי שאבל שאסור בת"ת, מ"מ אם היה להוט אחרי התורה מותר. הביאו הבית יוסף, אך כתב שלא הביאוהו הפוסקים.
והנה, לימוד תורה בת"ב קל יותר מלימוד תורה אצל אבל. וראיה לדבר, דבת"ב מבואר בהדיא דקורא ושונה בדברים הרעים, ואילו אצל אבל שיטת ר"ת היתה דאסור ללמוד כלל. ומעתה אחר ונתבאר דבאבל אם להוט אחרי התורה מותר, היה מן הדין להתיר גם בת"ב למי שלהוט אחר התורה [אלא דיש לדחות דבת"ב מי שלהוט יכול הא גופא, ללמוד בדברים הרעים].

באמת יש לדון בטעם ההיתר למי שלהוט אחר התורה. דהא בפשטות, הסברא נותנת היפך הדין, שמכיון שהוא להוט אחרי התורה יש להחמיר עליו יותר שלא יבטל האבילות. וראיתי מי שכתב שהוא מפני פיקוח נפש, אבל צריך להבין זה, כי אם הוא ממש פיקוח נפש, מה שייך בזה לומר שמי שלהוט אחר התורה מותר, הרי זה כמו שנאמר שמי שיש לו פיקוח נפש מותר לו לחלל שבת, והרי זה דבר פשוט שכן הוא.

ויותר נראה שאין ההיתר מצד פיקוח נפש, אלא כיון שהוא להוט אחר התורה, נמצא שאינו לומד למטרת תענוג, אלא לצורך החיים עצמם, והיינו שלומד מפאת ההכרח שמרגיש, ולא לשם שמחה. והגם שממילא נהנה מתלמודו, מ"מ אי"ז המטרה שלו.
עיין עוד ברא"ש ב"מ, שדרך ת"ח כשאינם לומדים שנחלש גופם.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
איש פשוט מאד אמר:
בנציון אמר:
במבי אמר:
לא זוכר על מי מסופר זאת, אבל אחד מגדולי ישראל היה לומד בתשעה באב ואמר שהוא רוצה לטעום טעם גיהנם שמקבלים על לימוד תורה (אולי מדובר ברוגעצובער)



מה שנקרא להיות חכם על הקב"ה.
הסיפור על הרוגטשובר בימי אבלו.
ושם יש היתר של הירושלמי שאם היה להוט אחר התורה מותר. (אינני זוכר את הביאור וי"א כמדו' שזה משום שקרוב לפקו"נ).
זה בכלל לא נשמע הגיוני, כי ממה נפשך אם יש לזה היתר של הירושלמי אז הוא לא יטעם טעם גיהנום כי זה מותר.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
אם נחזור לנושא של פותח האשכול

רק לציין שלגבי הלימוד בערב תשעה באב אחרי חצות שגם נאסר
שם כן מצינו שיש מקילים במקום שיתבטל בלי זה
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
רק לציין שלגבי הלימוד בערב תשעה באב אחרי חצות שגם נאסר
שם כן מצינו שיש מקילים במקום שיתבטל בלי זה
בערב ת"ב זה רק ממנהג ולא מעיקר הדין, לכן ודאי שאי אפשר ללמוד משם
 

דרומאי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
מלמד להועיל אמר:
אסור ללמוד בדברים רגילים בתשעה באב, ומותר ללמוד רק בדברים הרעים. המציאות היא, שבגלל זה נגרם ביטול תורה.
יש מן הענין להזכיר את דעת רבינו תם, שהיה אוסר (טרם חזרתו לעת זקנה) לאבל לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה, אלא יושב דומם מדברי תורה כל שבעה, כדאיתא בתוספות בפרק ואלו מגלחין.



רבינו תם לא מיירי בת"ב אלא באבל.
 
חלק עליון תַחתִית