האם יש לפני עור בשוגג כשלא ידע שזה מכשול?

  • Thread starter Anonymous
  • תאריך התחלה
A

Anonymous

Guest
יש לחקור, אם מכשיל את חבירו בשוגג, שלא ידע המכשיל שזה מכשול, כגון נתן לחבירו דבר מאכל ולא ידע שזה איסור, האם עובר על לפני עור בשוגג, או שלא עבר כלל? 
בפשטות נראה שעובר הוא בשוגג שהרי סו"ס הכשיל את חבירו.
אבל נראה לומר חידוש בהגדרת הלאו. הלאו של לפני עור הוא אל תכשיל את האחר במה שאתה לעצמך דואג שלא להיכשל. ואם כן יש לומר שרק דבר שהמכשיל יודע שהוא מכשול והוא עצמו נשמר מזה ורק את חבירו הוא מכשיל, זה האיסור של לפני עור.    אבל באופן שגם הוא עצמו היה נכשל בזה כגון בדבר מאכל שסבור שהוא היתר והוא עצמו גם כן היה אוכל את זה, ונמצא שכשנותנו לחבירו אין זה משום שבא להכשילו, אין בזה לפני עור. אולי חסר עדיין הסבר אבל עצם הדבר נראה לי אמיתי.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
אין לי זמן להאריך, אבל באופן כללי יש ב' סוגי לפני עור. א' נותן עצה שאינה הוגנת, וב' הכשלה באיסור. והגדרים שלהם אינם זהים ממש. לדוגמא אין איסור ליתן לגוי עצה שאינה הוגנת, אבל אסור להכשילו באיסור [יש לזה הרבה מקורות. מה שאני זוכר כרגע: רש"י בע"ז י"ד ע"ב ד"ה מפני]. ולפ"ז יוצא שבמכשילו באיסור יש לפני עור גם אם הנכשל אינו יודע מזה כלל ולא הוי מכשול מצד מה שהוא עובר איסור, כיון שעצם זה שאתה גורם לו לעשות מעשה איסור נחשב לפני עור, אע"פ שמצד עצה שאינה הוגנת היה אפשר לטעון שאין בזה כלום. יש לזה מקורות, אבל אין לי פנאי כעת לחפש.
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
האחיעזר מאריך בזה שיש ב' עניני לפנ"ע עצה שאינההוגנת ודבר איסור. (ומה"ט כ' שבדרבנן יל"ד שיש רק עצה שאינה הוגנת). וזה הפשט שיש איסור אף שהשני יודע מהמכשול שלכאו' אין כאן מכשול כיון שהוא יודע.
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
איש פשוט מאד אמר:
האחיעזר מאריך בזה שיש ב' עניני לפנ"ע עצה שאינההוגנת ודבר איסור. (ומה"ט כ' שבדרבנן יל"ד שיש רק עצה שאינה הוגנת). וזה הפשט שיש איסור אף שהשני יודע מהמכשול שלכאו' אין כאן מכשול כיון שהוא יודע.
אני לא נכנס לכל זה. בפשטות שתי החלקים יסודם אחד.
מה שכתבתם 'וזה הפשט שיש איסור אף שהשני יודע שיש מכשול', לא זכיתי להבין ממנ"פ אם זה קשה אז מה עוזר שיש עוד חלק בלפני עוור סו"ס אין כאן נתינת מכשול כיון שהוא יודע שזה אסור.
אבל כמה מאירים דברי הרמב"ם פי"ב מהל' רוצח ושמירת נפש בסופו. וְכֵן כָּל הַמַּכְשִׁיל עִוֵּר בְּדָבָר וְהִשִּׂיאוֹ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת אוֹ שֶׁחִזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה שֶׁהוּא עִוֵּר וְאֵינוֹ רוֹאֶה דֶּרֶךְ הָאֱמֶת מִפְּנֵי תַּאֲוַת לִבּוֹ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט-יד) 'וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁל' עכ"ל הרי לנו שהתקשה הרמב"ם במה הנכשל נחשב לעוור והרי יודע שהוא איסור, ועל זה ביאר הרמב"ם שהוא עוור כיון שאינו רואה דרך אמת ועוור הוא בעיני השכל. 
 
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
איש פשוט מאד אמר:
האחיעזר מאריך בזה שיש ב' עניני לפנ"ע עצה שאינההוגנת ודבר איסור. (ומה"ט כ' שבדרבנן יל"ד שיש רק עצה שאינה הוגנת). וזה הפשט שיש איסור אף שהשני יודע מהמכשול שלכאו' אין כאן מכשול כיון שהוא יודע.
אני לא נכנס לכל זה. בפשטות שתי החלקים יסודם אחד.
מה שכתבתם 'וזה הפשט שיש איסור אף שהשני יודע שיש מכשול', לא זכיתי להבין ממנ"פ אם זה קשה אז מה עוזר שיש עוד חלק בלפני עוור סו"ס אין כאן נתינת מכשול כיון שהוא יודע שזה אסור.
אבל כמה מאירים דברי הרמב"ם פי"ב מהל' רוצח ושמירת נפש בסופו. וְכֵן כָּל הַמַּכְשִׁיל עִוֵּר בְּדָבָר וְהִשִּׂיאוֹ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת אוֹ שֶׁחִזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה שֶׁהוּא עִוֵּר וְאֵינוֹ רוֹאֶה דֶּרֶךְ הָאֱמֶת מִפְּנֵי תַּאֲוַת לִבּוֹ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט-יד) 'וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁל' עכ"ל הרי לנו שהתקשה הרמב"ם במה הנכשל נחשב לעוור והרי יודע שהוא איסור, ועל זה ביאר הרמב"ם שהוא עוור כיון שאינו רואה דרך אמת ועוור הוא בעיני השכל. 

 עי' בשו"ת אחיעזר ח"ב יו"ד סי' נ אות ז, חלק ג סי' ו אות ד', סי' סה אות ט', סי' פא אות ז'.
וע"ע שו"ת באגרות משה יו"ד ח"א סי' ג', ואה"ע ח"א סי' י"ד.
 

עניין

משתמש רגיל
מתוך אוצר עיונים ממתיבתא ע"ז בעניין לפני עיור בשוגג לפני עיור בשוגג.JPG

כמו כן יש להשוות לדין אונאה בשוגג.
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
עניין אמר:
מתוך אוצר עיונים ממתיבתא ע"ז בעניין לפני עיור בשוגגלפני עיור בשוגג.JPG

כמו כן יש להשוות לדין אונאה בשוגג.
יישר כח, אבל זה לא מטעם הסברא שכתבתי לעיל, שזה סברא מיוחדת בשוגג. 
 
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
זקן ויושב בישיבה אמר:
יש לחקור, אם מכשיל את חבירו בשוגג, שלא ידע המכשיל שזה מכשול, כגון נתן לחבירו דבר מאכל ולא ידע שזה איסור, האם עובר על לפני עור בשוגג, או שלא עבר כלל? 
בפשטות נראה שעובר הוא בשוגג שהרי סו"ס הכשיל את חבירו.
אבל נראה לומר חידוש בהגדרת הלאו. הלאו של לפני עור הוא אל תכשיל את האחר במה שאתה לעצמך דואג שלא להיכשל. ואם כן יש לומר שרק דבר שהמכשיל יודע שהוא מכשול והוא עצמו נשמר מזה ורק את חבירו הוא מכשיל, זה האיסור של לפני עור.    אבל באופן שגם הוא עצמו היה נכשל בזה כגון בדבר מאכל שסבור שהוא היתר והוא עצמו גם כן היה אוכל את זה, ונמצא שכשנותנו לחבירו אין זה משום שבא להכשילו, אין בזה לפני עור. אולי חסר עדיין הסבר אבל עצם הדבר נראה לי אמיתי.
המחשה לענין, אדם עורך סעודה הזמין את חבריו וידידיו לסעודה, ובשוגג הוגש שם דבר האסור באכילה, בעל הסעודה נכשל וכולם נכשלו יחד עמו, האם נאמר שבעל הסעודה עבר בשוגג בלפני עוור לא תתן מכשול, והרי הוא עצמו גם נכשל באותו מכשול.
 
 
חלק עליון תַחתִית