אלי מאירי אמר:
yosf אמר:
ולפי האמת היינו דבבריאה [והיינו העליונה] וכו' דהרי ודאי הוא דה' אחד וכו' אשר יראה ממאמר זה וכו' לפי העולמות המקבלים [עולמות הפירוד- דהיינו בריאה יצירה ועולמנו העשייה] או וכו' ואכמ"ל, וכבר עמדו בזה המפז"ל.
ולפי"ז ג"כ הכא וכו' בזוהר וכו' אבא, ובפתח אליהו נקרא מוחא דהוא מוחא ימינא וכו']. ואת השמיים כונן וכו' אמא, ובפתח אליהו נקרא ליבא]. והיינו רק הנהגות המשתנים כביכול רק כלפינו, ודי בזה.
המפז"ל? אכמ"ל? או"א? מקבלים? פתח אליהו? ודי בזה?
כבודו החליט להתעלל בחסרי ישע?!
אין הסבר לפסוק על פי הפשט, שהלכת לקבלה?
מאות שנים של מפרשים לא ענו על הפסוק הזה?
ועכשיו, אני אסביר מה כן הבנתי ממכם.
1. שמדובר על עולמות עליונים. ואז מה? זה פחות קשה?
2.שחכמה הכוונה ל'מוחא דימינא'. זה כן מסביר?
3. שתבונה הכוונה לליבא. מה הפירוש?
אבל במחילה מכבוד תורתו, ההסבר היחיד שמניח את דעתי זה: "והיינו רק הנהגות המשתנים כביכול רק כלפינו."
ולזה כיוונתי כשכתבתי שהחכמה והתבונה היא בעיני המתבונן, שסמוך ובטוח שהיוצר של היצירות האלו הוא בעל חכמה ותבונה.
הלא כן?
כבר כתבתי מה הנראה לפי הפשט.
והוספתי דלפי האמת לק"מ בכלל
אני ינסה להסביר קצת יותר בלי להיכנס יותר מדאי למקומות גבוהיים
דבר ידוע הוא לכל ילד ואף למי שלא למד קבלה מימ יו שיש ד' עולמות שקוראים אותם אבי"ע [אצילות בריאה יצירה עשייה] וכמובן שיש עוד עולמות לאין קץ, אך אלו עיקר העולמות השייכים לעבודתינו בעולם.
והנה בעת שעלה בדעתו יתברך לברוא את העולם הזה השפל שלנו, עשה כן יתברך ע"י אין סוף עולמות ומדרגות אין סוף עד שהיה מציאות לברוא עולם שפל זה, והיינו כי ברור דהעולם הא' שנאצל מאיתו היה עולם קדוש לאין תכלית ובו לא שייך להיות הויית העולם השפל הזה שהוא סוף ותחתית העשייה, ולפיכך נאצלו ונוצרו אלפי עולמות עד העולם האחרון היינו מקום שאנו עומדים בו.
והנה יש חילוק בין עולם האצילות שהוא הגבוה מכולם שהוא עולם האחדות הפשוט, לבין עולם הבריאה [מקום הכסא] וכ"ש יצירה ועשייה שהם עולמות הפירוד, דהיינו הרי ודאי שבכל דבר ודבר וגם בגופנו יש כוח אלוקי המחייה אותנו- אך ודאי שאין גופנו ח"ו בחינת אלקות, ולזה קוראים עולם הפירוד, ולעומת זה בעולם האצילות הכל אלקות גמור שהכל זה אחדות גמור דה' אחד ושמו אחד וכו'.
והנה לצורך בריאת העולמות הללו דאבי"ע השתמש כביכול הבורא יתברך בכוחות שונים [והיינו דלפי המקבלים הם שונים- דבו יתברך אין שינוי כלל דאני ה' לא שניתי] ולזה אמר הכתוב ה' בחוכמה יסד ארץ דהיינו בכוח הנקרא חוכמה [הנקרא אבא הנקרא מוחא וכו'....] ושמיים כונן ע"י כוח הנקרא תבונה [דהיינו חלק דאימא היינו ליבא היינו בינה וכו' וכו'....].
לסיכום:
ה' אחד באחדות גמור ולא שייך לומר בו רחום חנון וכו' כי אין שום שינוי בו שנאמר אני ה' לא שניתי
אבל כפי ערך המקבלים יקראו פעולתיו בשמות שונים חנון רחום חסד רחמים וכדו'
ובבריאת העולמות ברא ארץ בכוח חוכמה ושמיים בכוח תבונה.
מקווה שרווח לך יותר- אם כי אני בטוח שזה מצד שני מעורר עוד תהיות... כי ארוכה מארץ מידה!!!!
נ.ב. כל מה שכתבתי הוא לסבר את האוזן אבל באמת היינו יותר- והיינו דע"י חוכמה יצר ארץ לאו היינו ארץ תתאה כ"א כוח עליון הנקרא ארץ [ שאנו קוראים נוק'] רק דמ"מ ארץ שלנו שורשה ע"י ארץ עילאה.
וכן דתבונה כונן שמיים היינו שמיים העליונים [שאנו קוראים ז"א] ומ"מ שמיים תתאה נקרא ע"ש העליון כי שורש התחתונים תמיד בעליונים.
הדברים עוסקים ברומו של עולם ולפיכך יראתי בפצותי פי ורק כתבתי בקיצור דהמבין יבין הרבה ומי שלא- אדרבה שיבין שיש דברים שאפי' אינו יודע מה להבין ומה לא להבין... וע"י כך יראתו ואהבתו יתברך תתקבע בליבו כדברי רבינו ה רמב"ם המפורסמים!
ודי בזה....