לבקשת רבים, עדכנו את כללי פורום הקורונה, לטובת כולנו - נא להקפיד לשמור עליהם
מעתה, בפורום קורונה הראשי יעלו נידונים תורניים בלבד, ובתת הפורום עדכונים נחוצים בלבד
נא לא לערב בין הפורומים, ונא לא להעלות כלל עדכונים שאינם נחוצים ושאר מילי דעלמא, פורומינו - פורום לתורה!
בתקווה להבנה, בברכת "והסירותי מחלה מקרבך"

ברכת מעין שלוש, מדאורייתא או מדרבנן, ודין ברכה אחרונה על שלווה


פותח הנושא
גל גל
משתמש ותיק
הודעות: 298
הצטרף: 14 יוני 2018, 08:40
קיבל תודה: 114 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

ברכת מעין שלוש, מדאורייתא או מדרבנן, ודין ברכה אחרונה על שלווה

שליחה על ידי גל גל » 18 אוגוסט 2019, 21:13

בס''ד

פרשת עקב: ברכת מעין שלוש, מדאורייתא או מדרבנן

פתיחה
בפרשת השבוע אנו קוראים על הוראת התורה, שכל מקום שעם ישראל יכבוש - יהיה שייך לו, ויתקדש בקדושת ארץ ישראל. כאשר דוד המלך הרחיב את גבול עם ישראל בכיבושים המוזכרים בספר שמואל ב', הוא כבש בין השאר את סוריה, ונחלקו האמוראים במסכת גיטין (ח ע''א - ע''ב) האם סוריה קדושה כמו ארץ ישראל.

תנא אחד סובר שכן, מכיוון שכפי שכותבת התורה כל מקום שיכבשו עם ישראל לו יהיה. משום כך לשיטתו בסוריה יש חובה מדאורייתא לתת מעשרות ולנהוג בכל דיני שביעית. תנא שני חולק וסובר, שאין כיבושו של דוד נחשב ככיבוש שמקדש את סוריה, מכיוון שהוא נחשב 'כיבוש יחיד', והחובה לתת . נחלקו הראשונים בכוונת הגמרא, וממילא בשאלה מה מנע מסוריה להתקדש:

א. דעת רוב הראשונים, ובניהם הרמב''ן (עקב יא, כד), התוספות (גיטין שם ד''ה כיבוש) והרא''ש, שכאשר התורה הבטיחה שכל ארץ שעם ישראל יכבוש יתקדש, זה רק בתנאי שסיימו לכבוש את שאר חלקי הארץ. דוד הלך לכבוש את סוריה לפני שהוא סיים לכבוש את ירושלים מיידי היבוסי, ובעקבות כך סוריה לא התקדשה בקדושת הארץ, ובלשון הרמב''ן:

''והטעם כי דוד כבש אותה ברצון נפשו שלא שאל באורים ותומים ולא נמלך בסנהדרין, כי היה חייב להוריש כל שבעת הגויים בתחילה, ואחרי כן אם ירצה, ילך אל ארץ אחרת כאשר הבטיח השם בכאן. ומפני שלא נעשה הכיבוש ההוא כמצוות התורה, אמרו מקצתם לא שמיה (= הוא לא נחשב) כבוש, ודינו במצוות כדין חוצה לארץ, וכך היא שנויה בספרי (עקב כד).''

ב. רש''י (גיטין שם ד''ה כיבוש יחיד) לעומת זאת פירש, שאין מניעה לכבוש שטחים אחרים לפני שכובשים את שאר הארץ. הסיבה שסוריה נחשב כיבוש יחיד היא, שדוד לא כבש אותה לצורך עם ישראל, אלא לצורך עצמו, ובכך נמנעה מלחול קדושה באותו האזור .

בפרשת השבוע כותבת התורה, שהקב''ה מביא את עם ישראל לארץ שיש בה את שבעת המינים, ארץ שהם יאכלו בה אוכל לשובע ועוד. הגמרא במסכת ברכות למדה מפסוקים אלה מחלוקת בדיני ברכת מעין שלוש, ובכך נעסוק השבוע. כמו כן נעסוק בשאלה, איזו ברכה אחרונה מברכים על שלווה (= חיטה כסוסה).

1. מחלוקת התנאים
הגמרא במסכת ברכות (מד ע''א) מביאה מחלוקת בין חכמים לרבן גמליאל, איזו ברכה אחרונה יש לברך על שבעת המינים - כאשר למסקנה דעת חכמים שברכתם מעין שלוש, ואילו לדעת רבן גמליאל ברכת המזון ('שלוש ברכות' בלשון הגמרא). כפי שממשיכה הגמרא ומבארת, מחלוקתם תלויה בדרישת הפסוקים בספר דברים בפרשת עקב (ח, ח - י).

התורה בפרשת עקב כותבת שלושה פסוקים: הפסוק הראשון מספר על שבעת המינים, ארץ חטה ושעורה וכו'. הפסוק השני כותב, שבארץ ישראל לא נאכל לחם מתוך דוחק ''ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם''. הפסוק השלישי כותב, שנאכל, נשבע ונברך את הקב''ה על הארץ הטובה שהוא נתן לנו - מהפסוק הזה לומדת הגמרא בברכות (כא ע''א) שיש חובה מדאורייתא לברך ברכת המזון.

רבן גמליאל סובר, שמכיוון שהפסוק שמדבר על שבעת המינים (הפסוק הראשון) והפסוק שמדבר על ברכת המזון (הפסוק השלישי) סמוכים, צריך לברך ברכת המזון על שבעת המינים. חכמים חולקים וסוברים, שמכיוון שבין שני הפסוקים מופיעה בפסוק השני המילה 'ארץ' (ארץ אשר לא במסכנות וכו'), היא מפסיקה בין הפסוקים ומורה, שעל שבעת המינים לא מברכים ברכת המזון.

מה רבן גמליאל עושה עם המילה 'ארץ' ממנה לומדים חכמים את ההפסק? הגמרא אומרת שלשיטתו זה בא ללמד, שהכוסס את החיטה (דהיינו אוכל אותה לא מבושלת) לא מברך ברכת המזון, למרות שלכאורה היה מקום לברך כך, שהרי על לחם שעשוי מחיטה מברכים ברכת המזון, ובלשון הגמרא:

''אכל ענבים ותאנים מברך אחריהם שלש ברכות, דברי רבן גמליאל. וחכמים אומרים: ברכה אחת מעין שלוש. מאי טעמא דרבן גמליאל? דכתיב: ארץ חטה ושעורה, וכתיב: ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם, וכתיב: ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-להיך. ורבנן? ארץ הפסיק הענין. ורבן גמליאל ההוא מבעי ליה (= הפסוק הזה נצרך) למעוטי הכוסס את החיטה.''

דאורייתא או דרבנן

לדעת רבן גמליאל שמברכים על שבעת המינים ברכת המזון, בוודאי שתוקף הברכה מדאורייתא. אך מה הדין לשיטת חכמים? נפקא מינה לשאלה זו היא, כאשר יש ספק לאדם אם הוא בירך ברכת מעין שלוש. אם הברכה מדאורייתא, צריך לחזור ולברך מחמת הספק וכמו ברכת המזון, אך אם היא מדרבנן ספק ברכות להקל. למעשה נחלקו בכך הראשונים:

א. הרשב''א טען (ד''ה רבנן), שלדעת חכמים ברכת מעין שלוש היא מדאורייתא. הראיה שלו היא מכך, שאמנם הגמרא בדעת חכמים כתבה, שלא מברכים ברכת המזון על שבעת המינים, אבל כן לומדים בסופו של דבר את ברכת מעין שלוש מפסוקי התורה, דבר שמעיד שחובת הברכה היא מדאורייתא. כשיטה זו נקטו להלכה גם הטור (או''ח רט) וכן הוא הביא בשם בעל הלכות גדולות.

ב. הרמב''ם (ברכות ח, יב) חלק על שיטתם וסבר, שברכת מעין שלוש היא מדרבנן, וכך פסקו גם רבינו יונה (לב ע''א בדה''ר) והסמ''ג (עשין כז). כיצד הם מיישבים את ראיית הרשב''א שלמדו את ברכת מעין שלוש מפסוקים? הם תירצו, שהפסוקים הם אסמכתא בעלמא, דהיינו פסוקים שחז''ל הביאו רק כדי לבסס את שיטתם, כך שחובת הברכה היא מחז''ל ולא מפסוקים.

ראיה לשיטתו הביא רבינו יונה, מגמרא נוספת בברכות (יב ע''א). הגמרא אומרת, שבמידה ואדם בירך בטעות 'ברכת הזן' (הברכה הראשונה בברכת המזון) במקום ברכת מעין שלוש, הוא יצא ידי חובה. אומר רבינו יונה מכאן מוכח שברכת מעין שלוש היא מדרבנן. כאשר התורה קובעת נוסח מסויים, רק כאשר יאמרו את הנוסח המדוייק יצאו בו ידי חובה. מכך שאפשר לצאת בדיעבד ידי חובת מעין שלוש בברכה אחרת, עולה שנוסח הברכה רק מדרבנן, ובלשונו:

''ונראה למורי רבינו יונה, דברכת מעין שלוש אינה אלא מדרבנן. ומביא ראיה מדאמרינן, שאם בירך על התמרים ברכת הזן יצא, ואם איתא (= ואם תאמר) דברכה אחת מעין שלש היא מן התורה, היאך היה אומר שאם אמר במקומה ברכת הזן יצא?! אלא ודאי אינה אלא מדרבנן, לפיכך אם אמר במקומה ברכת הזן כיוון שהזכיר ברכת מזון יצא.''

יישוב הקושיה

כיצד הרשב''א יישב את קושיית רבינו יונה מברכת הזן? נראה שאפשר ליישב אותה על פי דברי רש''י בדיני ברכת המזון:

הגמרא במסכת ברכות (טז ע''א) פוסקת, שכדי לא לגזול מבעל הבית את זמן העבודה של הפועלים שלו, חכמים קיצרו להם את ברכת המזון - את ברכת הזן מברכים כרגיל, ואת הברכה השלישית ברכת בונה ירושלים, הכלילו בתוך הברכה השניה 'ברכת הארץ'. את הברכה הרביעית (ברכת הטוב והמטיב) שחובתה רק מדרבנן, השמיטו לגמרי.

א. התוספות במקום (ד''ה וחותם) הקשו, כיצד חכמים שינו את נוסח ברכת המזון?! הרי מדובר בברכה מדאורייתא, וחכמים לא יכולים לעקור דינים מדאורייתא! הם תירצו, שבאמת בדרך כלל אי אפשר, אבל מכיוון שלולא התקנה בעלי העסקים לא היו רוצים להעסיק פועלים כלל, באופן חריג הם עקרו בכל זאת דבר מדאורייתא (ועיין בתוספות יבמות פח ע''א ד''ה מתוך).

ב. לעומת זאת מדברי רש''י במקום (ד''ה וכוללין) נראה, שהוא כלל לא התקשה בקושיית התוספות, מדוע? המגן אברהם (קצא, א) ביאר, שלדעת רש''י מדאורייתא יש חובה להזכיר רק את העקרונות שכלולים בשלושת הברכות, ונוסח הברכה הוא רק מדרבנן. לכן במידה והפועלים הזכירו את כל העקרונות של ברכת המזון, גם אם זה היה בשתי ברכות ולא בשלוש, מהתורה הם יוצאים ידי חובה.

על פי דברי רש''י, אפשר לתרץ את קושיית רבינו יונה על הרשב''א, כיצד אפשר לטעון שברכת מעין שלוש היא מדאורייתא אם יוצאים ידי חובה בדיעבד בברכת הזן: אפשר שבשביל לצאת ידי חובת ברכת מעין שלוש מדאורייתא, מספיק להזכיר את העניינים שכלולים בה, ונוסח הברכה הוא רק מדרבנן. לכן במידה ואדם בירך 'ברכת הזן', מכיוון שהוא הזכיר את העניינים שכלולים בברכת מעין שלוש הוא יצא מדאורייתא ידי חובה, ורק מדרבנן הוא לא יצא ידי חובה, אבל את זה חכמים יכולים לעקור.

להלכה

להלכה צעד השולחן ערוך (רט, ג) בעקבות הרמב''ם, ופסק שברכת מעין שלוש היא מדרבנן, ולכן במידה ויש ספק אם ברכו ברכת מעין שלוש, אין לברך אותה שוב מספק (שלא כברכת המזון).

אמנם כפי שראינו, לא מעט ראשונים חשובים סוברים שברכת מעין שלוש היא מדאורייתא, לכן האחרונים (ט''ז, חיד''א, משנה ברורה) פסקו, שבמידה ואדם מסתפק אם הוא בירך ברכת מעין שלוש, מן הראוי שיאכל עוד מאכל שברכתו מעין שלוש, וכך יוכל לברך בוודאי מעין שלוש ולפטור גם את הברכה שהוא הסתפק אם הוא בירך, ובלשון המשנה ברורה (ס''ק י):

''והנה מהמחבר (= השולחן ערוך) משמע שפסק כהרמב"ם והסמ"ג שסוברין שברכת מעין שלוש היא מדרבנן, אבל באמת יש הרבה ראשונים שסוברין שהוא מדאורייתא, ועל כן כתבו האחרונים דמי שאכל כדי שביעה מפירות או תבשיל של שבעת המינים ונסתפק לו אם בירך אחריו יאכל עוד מאותו המין שיעור כזית ויברך אחריו ויוציא על זה גם הספק שלו.''

כמו כן, ברכת המזון בעקבות כך שהיא מדאורייתא, פסק השולחן ערוך (קפג, י) שצריך לאומרה בישיבה ובמקום האכילה. האחרונים הוסיפו, שמכיוון שהרבה ראשונים סוברים שגם ברכת מעין שלוש מדאורייתא, גם אותה יש לברך לכתחילה בישיבה ובמקום האכילה.

2. ברכה אחרונה על שלווה

איזו ברכה אחרונה מברכים על שלווה? הגמרא בברכות פוסקת (לז ע''א), שאדם הכוסס חיטה, דהיינו אוכל חיטה חיה או מבושלת כאשר כל גרגר עומד בפני עצמו ולא נדבק לשאר הגרגרים (בית יוסף רח), מברך לפני האכילה בורא פרי האדמה. הגמרא לא כותבת מה מברכים אחרי שכססו חיטה, ויש להסתפק בדבר:

מצד אחד, מדובר בפרי בשבעת המינים, כך שלכאורה יש לברך ברכת מעין שלוש וכפי שמברכים אחרי פרי משבעת המינים. מצד שני, בניגוד לענבים וזיתים שרגילים לאכול חיים, את החיטה בדרך כלל טוחנים ואופים ממנה לחם, לכן יש מקום לומר שלא יברכו לבסוף מעין שלוש ברכה שמיועדת למאכלים חשובים, אלא רק בורא נפשות. למעשה נחלקו בכך הראשונים:

א. דעת רוב הראשונים, שכאשר כוססים חיטה מברכים עליה בורא נפשות מהטעם שראינו לעיל, כך פסקו בעל הלכות גדולות (טור סי' רח), הרמב''ם (ברכות ג, ב), הרשב''א (ד''ה ורבנן), והשיטה מקובצת (ד''ה ורבנן): ''הכוסס את החיטה מברך עליו בורא פרי האדמה, ולא פירש בגמרא איזו ברכה יברך אחריה, ויראה שיברך בורא נפשות ולא ברכת מעין שלוש''.

ב. אמנם התוספות (לז ע''א ד''ה הכוסס) הביאו את דברי ר''י שהסתפק בדבר, אולי בגלל שחיטה היא חלק משבעת המינים, חכמים פסקו שיש לברך עליה מעין שלוש וכצד הראשון שראינו לעיל. משום כך הוא נקט, שמשום הספק יש לאכול חיטה כסוסה רק בתוך סעודה שאכלו בה לחם, שאז הברכה האחרונה על החיטה הכסוסה נפטרת בברכת המזון, וכן פסק להלכה גם הרא''ש (ו, ט):

''הכוסס את החיטה לא פירש איזו ברכה יברך אחריה, ויראה שיברך בורא נפשות ולא ברכה מעין שלוש ואף על גב דחיטה כתיב בפסוק, כיוון דאין אכילתה חשובה כל כך לא חשיבא אכילה לברך עליו מעין שלוש. מיהו מכך שכלל בדברי חכמים כל שהוא מין דגן ולא עשאו פת משמע אפילו אכלו חי. ונכון להחמיר שלא לאכול חיטין או שלקות בעינייהו אם לא בתוך הסעודה משום ספק ברכה אחרונה''

להלכה
השולחן ערוך (רח, ד) הביא את המחלוקת בין הראשונים, ובעיקרון פסק להלכה כדעת הרמב''ם, שמברכים לבסוף בורא נפשות. אך בסוף הביא את דעת התוספות, שלכתחילה כדי לצאת ידי חובת כל השיטות יש לאכול את החיטה הכסוסה רק במהלך ארוחה שאוכלים בה לחם. אפשרות נוספת לצאת ידי חובת כל השיטות היא, לאכול מאכל שברכתו האחרונה היא וודאי מזונות, ועוד מאכל שברכתו האחרונה היא וודאי בורא נפשות, וכך השלווה תיכלל בברכה אחרונה של אחד מהאוכלים.

שבת שלום! מוזמנים להגיב...

3. עקב - מעין שלוש.docx
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


כלפי ליא
משתמש ותיק
הודעות: 1443
הצטרף: 22 ינואר 2017, 19:40
נתן תודה: 142 פעמים
קיבל תודה: 442 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ברכת מעין שלוש, מדאורייתא או מדרבנן, ודין ברכה אחרונה על שלווה

שליחה על ידי כלפי ליא » 18 אוגוסט 2019, 23:46

זה פשוט לא נכון
הספק הוא שאולי מברכים "על האדמה" [ולא "על המחיה"], אלא שכתבו הראשונים שכיון לא מצינו שתיקנו ברכה כזו, לכן צידדו שצריך לומר בנ"ר.
ממילא אין עצה כזו לאכול גם דבר שצריך על המחיה וגם בנ"ר, כי זה לא פוטר את הספק.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “הלכה ומנהג”

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 1 אורח