סיפור וספירה - מה הקשר?

  • Thread starter Anonymous
  • תאריך התחלה
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
נבשר אמר:
מתחזק אמר:
לא הייתי מעמיד את ר' משה שפירא בשורה אחת עם אלו שהזכרת, הוא לא עסק בענין בצורה יסודית ושיטתית, הוא היה בענין זה 'חובבן'.
אני דן אותך לכף זכות שמעולם לא שמעת ממנו או אותו, למי ששמע אותו הרבה מתורתו בנויה ומיוסדת ומשתלמת (לשון שלם) על לשון חכמים מרפא, ועסק בצורה יסודית וכן שיטתית, זה שלא הוציא ספר על הענין לא מעיד דבר. ובכלל ר' משה לא היה "חובבן" בשום תחום.
תקן אותי אם אני טועה.
שמעתי אותו, ועדיין. להיות חובבן בתחום מסויים זה לא חסרון, באתי רק לומר שאין להעמיד אותו בשורה אחת עם העוסקים בתחום זה ביסודיות.
 
 

חבלזון

משתמש רגיל
הכהן אמר:
האם יש קשר בין שמן לשמונה?
התשובה לכאורה לא!
ראיה: שמן מתורגם שמנא, ואילו שמונה מתורגם תמנא
יש ש' שנשאר בכל השפות השמיות כצורתו, ויש ש' שמשתנה. הוי אומר שבמקור השפה הם שונים.
הקשר ידוע ומפורסם, שמן זה מעבר למידה הטבעית, כך השומן, כך השמן שבמנורה שהוא צף מעל המים וגם השמונה מיצג את המעבר לטבע
ובמחילה אין שום הוכחה מהתרגום, כי ליסוד המשותף הזה אין פשוט תרגום בשפה אחרת, ולכן בתרגום המידע הזה "נאבד" והוא מתורגם עניינית לפי הבשר השמן או המספר שמונה
לא חסר מילים דומות מאוד ומשמעות כמעט שווה שמתורגמות אחרת לגמרי
 

הכהן

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
יהודה1 אמר:
בבא קמא אמר:
יש לך תיובתא על זה.
אני חושב שהרבה פעמים, בפרט כשחלק בלשון מקרא וחלק בלשון משנה, אז השימוש במשמעות אחת היא הַשְאָלה.
למשל המילה "משנה" היא מלשון "שנה" כלומר לחזור שוב ושוב. (או לפחות פעם שניה). ועכשיו זה כבר נעשה שם דבר ולא קוראים משנה לכל דבר שחוזרים עליו (כמו "מנטרה") אלא לדבר שידוע אצל אדם באופן ברור (כמו "משנה סדורה"). "אולי משנה היא מלשון "שינון"?
גם המילה "שנה" היא מאותה משמעות שהשמש חוזרת שוב לאותו מקום. אמנם יש "שנה מעוברת" דהיינו שמוסיפים לה חודש, אם כן השמש כבר עברה את המקום, ומאידך "שנה פשוטה" שהשמש עוד לא חזרה למקום.
וגם המספר 'שניים' הוא מלשון זה. ומסתבר שגם שינוי קשור לזה.
 

מסתמא גם שיניים וגם שנאה
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
תיובתא אמר:
מתחזק אמר:
מצינו בתורה את השורש ס.פ.ר גם בסיפור כמו ויספר אותו לאביו, ויספר משה לחותנו.
וגם בספירה כמו וספור הכוכבים, אשר לא יספר מרוב, וספרה לה, וספרתם לכם. 
מה הקשר בין סיפור לספירה?
שאלת תם: האם בהכרח לכל שני פעלים בעלי שורש זהה יש בהכרח קשר ? (לא קשר קבלי הקשור למבנה האותיות וכו' אלא קשר רעיוני)
למשל: תיובתא שהוא תשובה בלשון ארמי, [תשובה במשמעות של פירכה] ומה הקשר בין תשובה [ששורשו הוא 'שב'] לישיבה? כי בישיבה אדם 'שב' אל הקרקע - מצבו הטבעי לפני שנעמד וקם מהקרקע.
 
 

הכהן

משתמש ותיק
מתחזק אמר:
למשל: תיובתא שהוא תשובה בלשון ארמי, [תשובה במשמעות של פירכה] ומה הקשר בין תשובה [ששורשו הוא 'שב'] לישיבה? כי בישיבה אדם 'שב' אל הקרקע - מצבו הטבעי לפני שנעמד וקם מהקרקע.
ומה הקשר בין זה ל"שוב" במשמעות פעם שניה, ולשבי?
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
הכהן אמר:
מתחזק אמר:
למשל: תיובתא שהוא תשובה בלשון ארמי, [תשובה במשמעות של פירכה] ומה הקשר בין תשובה [ששורשו הוא 'שב'] לישיבה? כי בישיבה אדם 'שב' אל הקרקע - מצבו הטבעי לפני שנעמד וקם מהקרקע.
ומה הקשר בין זה ל"שוב" במשמעות פעם שניה, ולשבי?
שבי - לשון ישיבה, לשבת בשבי. לשבת בלי אפשרות לעמוד וללכת. מצב שאדם יושב ואינו עושה מעשה הוא חזרה למצבו הטבעי.
שוב - זה לחזור להתחלה ועוד פעם.
 
 

הכהן

משתמש ותיק
שבוע זה גם בגלל שזה חוזר עצמו
וגם חשב זה מלשון שהוא חשב עוד פעם
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
הכהן אמר:
שבוע זה גם בגלל שזה חוזר עצמו
שבוע לכאורה קשור למספר שבע.
וסתם הערה, השורש ח.ז.ר. לא נמצא כלל בתנ"ך, דהיינו המילה 'חזרה' מצינו רק בלשון משנה. [רק מצינו בתורה את החזיר.. ובמדרש למה נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור להיות מותר, נמצא לפי מדרשו שחזיר הוא מלשון חזרה]
 

במבי

משתמש ותיק
כתוב ברוקח ש"סיפור" - כמה פעמים מספרים אותו.
וישנו אבן עזרא שכותב "האחד סוד כל המספר ויסודו, ושנים תחילת מספר הזוגות, ושלשה תחלת מספר הנפרדים" (שמות ג-טו)
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=3926&p=46647#p46647

ופעם הסבירו לי שהוא מתכוון מספר לספירה של כמה ולא כהבנה הרגילה 
וא"כ הספרה 1 היא NUMBER אך היא לא מספר

וזה מסתדר עם הסבר הרוקח שסיפור מספרים כמה פעמים.

וכן ראיתי פעם בשם ר' נחמן מברסלב ש"ספר" הינו אסופה של הרבה דברי תורה, אך קצת ד"ת אינם נקראים עדיין "ספר" (שהוא ספירה של כמה)
 

הכהן

משתמש ותיק
מתחזק אמר:
שבוע לכאורה קשור למספר שבע.
והמספר שבע קשור לשבועה ושבועה זה עניין נדר, ונדר ונזר, ונזר זה כתר, וכתר מסובב הראש ושב אל מקומו.
 

במבי

משתמש ותיק
מתחזק אמר:
הכהן אמר:
שבוע זה גם בגלל שזה חוזר עצמו
שבוע לכאורה קשור למספר שבע.
וסתם הערה, השורש ח.ז.ר. לא נמצא כלל בתנ"ך, דהיינו המילה 'חזרה' מצינו רק בלשון משנה. [רק מצינו בתורה את החזיר.. ובמדרש למה נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור להיות מותר, נמצא לפי מדרשו שחזיר הוא מלשון חזרה]
ראיתי פעם שהוא נקרא חזיר מכיוון שאינו יכול להחזיר ולסובב את ראשו.
 
 

יש מהם שאומרים

משתמש רגיל
מתחזק אמר:
הכהן אמר:
מתחזק אמר:
למשל: תיובתא שהוא תשובה בלשון ארמי, [תשובה במשמעות של פירכה] ומה הקשר בין תשובה [ששורשו הוא 'שב'] לישיבה? כי בישיבה אדם 'שב' אל הקרקע - מצבו הטבעי לפני שנעמד וקם מהקרקע.
ומה הקשר בין זה ל"שוב" במשמעות פעם שניה, ולשבי?
שבי - לשון ישיבה, לשבת בשבי. לשבת בלי אפשרות לעמוד וללכת. מצב שאדם יושב ואינו עושה מעשה הוא חזרה למצבו הטבעי.
שוב - זה לחזור להתחלה ועוד פעם.

גם שבועה לכאורה זה מאותו שורש - שאדם מתחייב להשאר נאמן לדברים שזה עתה אמר ולא לזוז מהם בשום צורה שהיא. 
 

נבשר

משתמש ותיק
יש מהם שאומרים אמר:
גם שבועה לכאורה זה מאותו שורש - שאדם מתחייב להשאר נאמן לדברים שזה עתה אמר ולא לזוז מהם בשום צורה שהיא.
בנוסח אחר שמעתי מהגר"מ שפירא, ששבע זה המציאות כולה ז' ימים, ז' אלפים, ו' צדדים ואמצע וכו'. א"כ שבועה היינו שהאדם מעמיד עצמו תלוי במציאות שנשבע עליה.
 

נבשר

משתמש ותיק
הכהן אמר:
מסתמא גם שיניים וגם שנאה
פעם חשבתי ששין שייכת לאברי החיתוך במוצאות הפה, וכן האות צ' רמז "צדיק יפריד ציצותיו תמיד", היינו עניינם לחתוך ולהבדיל, ואמרו ששונה שורש לשנאה. וכן מודגשת השין במילה. וכן בצ' צר, קצר, צורם, צור (אבן שחתוכת) וכן הרבה. 
 

יש מהם שאומרים

משתמש רגיל
נבשר אמר:
יש מהם שאומרים אמר:
גם שבועה לכאורה זה מאותו שורש - שאדם מתחייב להשאר נאמן לדברים שזה עתה אמר ולא לזוז מהם בשום צורה שהיא.
בנוסח אחר שמעתי מהגר"מ שפירא, ששבע זה המציאות כולה ז' ימים, ז' אלפים, ו' צדדים ואמצע וכו'. א"כ שבועה היינו שהאדם מעמיד עצמו תלוי במציאות שנשבע עליה.
אני שמעתי מהגר"מ שפירא ששבע זה חיבור בין מעלה ומטה ששש זה ששה קצוות ואילו השבע זה נקודת האמצע שמחברת הכל ובעיקר את המעלה ומטה ולכן ר' יהושע בן חנניה אמר לחכמי אתונה שנחש דהיינו המשיח מתעבר לשבע שנים כלומר שהמשיח שלנו בא לחבר בין מעלה ומטה ואילו הם טענו שזה לא כך אלא לשלוש שנים ואכמ"ל בביאור מחלוקתם בזה.

 
 

נבשר

משתמש ותיק
יש מהם שאומרים אמר:
אני שמעתי מהגר"מ שפירא ששבע זה חיבור בין מעלה ומטה ששש זה ששה קצוות ואילו השבע זה נקודת האמצע שמחברת הכל ובעיקר את המעלה ומטה ולכן ר' יהושע בן חנניה אמר לחכמי אתונה שנחש דהיינו המשיח מתעבר לשבע שנים כלומר שהמשיח שלנו בא לחבר בין מעלה ומטה ואילו הם טענו שזה לא כך אלא לשלוש שנים ואכמ"ל בביאור מחלוקתם בזה.
ודאי שאין בזה מחלוקת, רק לדעתי ההבדל פשוט שהוא דיבר ז' בחינת יחס ולעומת שאר הצדדים, מעלת הז', וכן דיברו חז"ל במדרש "כל השביעין חביבין"(בחודש הראשון), רק מה שאני מדבר על מציאות הז', היינו בחינת כל המציאות שיש בעולם, והיותה מציאות העולם, ופשוט לדעתי. ואם השוות לא דקדקת כ"כ.
 

יש מהם שאומרים

משתמש רגיל
רק הוספתי על דבריך.
כוונתי הייתה לומר ששבע זו המציאות כולה כיון שזה מחבר את הד' רוחות ואת המעלה ומטה יחד.
 
חבלזון אמר:
המרצה החשוב הרב צבי ענבל שליט"א, מומחה לחקר לשון הקודש, מביא בסדרת קלטות מרתקת עשרות דוגמאות לכך שיש משמעות פנימית במילות לשון הקודש. 

האם ידוע לאי מי איפה אפשר לשמוע/ולראות הקלטות האלה, או לקרוא יותר על שיטתו??
בתודה מראש
 

יוסף ה'

משתמש ותיק
במחילה ממעלת הרבנים דפה ולמעלה בקודש הגרמ"ש ולמעלה ממנו הרש"ר הירש וכל כיוצא בהם ובשיטתם.

כל שיטה זו, על אף שיש לה מקום רב, שפעמים רבות אכן זה ברור שישנם שורשים תואמים שיש להם משמעות דומה, מ"מ הם הפליגו עם זה לקדש את העיקרון, ומבחינתם עצם זה שהשורשים דומים מהווה הוכחה לקשר ומתוך זה מוציאים דרושים שאינם פשט הדברים כלל ועיקר.

מסכים אני עם דברי הרב @תיובתא שאין לתורה זו הוכחה ומקור בדברי רבותינו, ו"בל תוסיף" למדנו בפרשה זו.

וממילא איני מסכים כלל ועיקר עם השאלה שהתחילה את הדיון, והיא מה הקשר בין... אשר מניחה הנחה, כאי' ברור שאמור להיות קשר.
 

יוסף ה'

משתמש ותיק
ולגוף השאלה, על אף שלא הסכמתי עם הניסוח שלה, מן הסתם אפשר למצוא הרבה עליה בהקשר לפי' המשנה הראשונה בספר יצירה, עיי"ש ובפי' המקובלים.
 

יש מהם שאומרים

משתמש רגיל
מעורב בין הבריות אמר:
חבלזון אמר:
המרצה החשוב הרב צבי ענבל שליט"א, מומחה לחקר לשון הקודש, מביא בסדרת קלטות מרתקת עשרות דוגמאות לכך שיש משמעות פנימית במילות לשון הקודש. 

האם ידוע לאי מי איפה אפשר לשמוע/ולראות הקלטות האלה, או לקרוא יותר על שיטתו??
בתודה מראש

https://www.arachim.org/ProgramDetail.asp?ProgramID=3879
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
יוסף ה' אמר:
במחילה ממעלת הרבנים דפה ולמעלה בקודש הגרמ"ש ולמעלה ממנו הרש"ר הירש וכל כיוצא בהם ובשיטתם.

כל שיטה זו, על אף שיש לה מקום רב, שפעמים רבות אכן זה ברור שישנם שורשים תואמים שיש להם משמעות דומה, מ"מ הם הפליגו עם זה לקדש את העיקרון, ומבחינתם עצם זה שהשורשים דומים מהווה הוכחה לקשר ומתוך זה מוציאים דרושים שאינם פשט הדברים כלל ועיקר.

מסכים אני עם דברי הרב @תיובתא שאין לתורה זו הוכחה ומקור בדברי רבותינו, ו"בל תוסיף" למדנו בפרשה זו.

וממילא איני מסכים כלל ועיקר עם השאלה שהתחילה את הדיון, והיא מה הקשר בין... אשר מניחה הנחה, כאי' ברור שאמור להיות קשר.
היכן ראית דרושים? אני מסכים איתך ביחס לר' משה שפירא וכבר רמזתי על כך למעלה [ואין זה קשור דווקא לנושא המסויים הזה אלא באופן כללי] אבל אצל הרש"ר? הכל על דרך הפשטות, פשטות מבהיקה ביופייה.
 
 

יוסף ה'

משתמש ותיק
הרבה פעמים זאת פשטות מבהיקה.

אולם קידוש העיקרון מוביל למקום חדש, שלא היה לעולמים, ופעמים מכריח דברים חדשים שאינם בהכרח פשטות הדברים, ואיני מסכים עם מה שאתה אומר "הכל על דרך הפשטות".
 

תיובתא

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
תיובתא אמר:
יפה. השאלה האם כל דמיון או אפילו זהות בין שורשים, מורה בהכרח על קשר או רעיון דומה.
תמיד אפשר להתווכח.
הפשטות היא שלשון הקודש אינה כשאר לשונות הגויים ולא נהיו בה מילים "במקרה". גם בשאר הלשונות בדרך כלל מחפשים טעם איך נעשו מילים, לפעמים בגלל דמיונם למילים בשפות אחרות ולפעמים בגלל דמיונם למילים באותה שפה.
יש להביא סיעתא מהגמרא במסכת שבת עז:
"איבעיא להו גראינין או גרעינין אמר רבא בר עולא ונגרע מערכך" כלומר שמביא ראיה ש"גרעינין" שהרי לא נקראו בשם זה, אלא משום שגורעים מבשר הפרי.
הטיעון שלשון הקודש לא נוצרה במקרה הוא נכון, אבל זה לא אומר שאתה מבין את הסיבות כיצד ולמה היא נוצרה, ויתכן שהסיבות הם בכלל לא בשטח של הבנה פשוטה.
אני לא חולק שהשפה נוצרת (בכל השפות, עכ"פ הידועות לי) ע"י הטיות, שינויים, הלחמים וכו', המבוססים על מילה בסיסית כלשהי. אבל עדיין לא מצאתי טעם, לכך שלא יתכנו שני שורשים זהים בעלי משמעויות שאינם קשורות זב"ז מבחינה רעיונית,
ולמעשה היא הנותנת, שבשפות שהם הסכמת האומות ניתן לחפש הקשרים "הגיוניים", אבל בשפה שהיא "בעצם", מניין לנו יסוד זה?.

לגבי הראיה יפה כתבת. המילים גרעינין ועוממות מופיעות  במשנה במפורש? א"כ יש לי אולי פרכא על הראיה.
 

יהודה1

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
לגבי הראיה יפה כתבת. המילים גרעינין ועוממות מופיעות  במשנה במפורש? א"כ יש לי אולי פרכא על הראיה.
מוזכרים מפורש. מה הפירכא? שאולי לשון המשנה מאוחרת ללשון המקרא. אבל בלשון המקרא יש שני שורשים שאינם קשורים? אם כן אפשר לבדוק בספר השורשים לרד"ק (יברר לכל הפחות את שיטתו) גם במה שמביא רש"י בפירושיו תמיד את מחברת מנחם ומחפש דמיון משמע שיש קשר בין מילים מאותו שורש.
אמנם זה לא מוכיח שלא ייתכן שורש אחד לשתי משמעויות.
ובאמת בדברי חז"ל משמע לפעמים להיפך אלא שיש לומר תמיד שיש קשר עמוק יותר. למשל במילה נוקב. שיש לה משמעות "מפרש" ומשמעות "מחורר".
 

חבלזון

משתמש רגיל
יהודה1 אמר:
ובאמת בדברי חז"ל משמע לפעמים להיפך אלא שיש לומר תמיד שיש קשר עמוק יותר. למשל במילה נוקב. שיש לה משמעות "מפרש" ומשמעות "מחורר".
נוקב בתורה מופיע דווקא כמקלל, ובנביא "ויקוב חור" שזהו המחורר
והקשר בין כולם הוא מהות של "הגבלה" נקב יוצר מקום מוגבל לקבלת משהו, הפירוש מגביל לפירוש מסוים (שזה מה שמפריע להרבה כותבים כאן בכל הענין של שרשי לשון הקודש) וקללה היינו קל ופחות - שזו הגבלה. כמובן שזה בקיצור נמרץ וחסר רחמים...
 

הכהן

משתמש ותיק
חבלזון אמר:
נוקב בתורה מופיע דווקא כמקלל
"וּפָרֵשׁ בַּר אִתְּתָא בַת יִשְׂרָאֵל יָת שְׁמָא"

ומה הקשר בין חרט לשון סודר, כמו והמטפחות והחריטים (ישעיה ג, כב.), ויצר ככרים כסף בשני חריטים (מלכים-ב ה, כג.), לחרט כלי אומנות הצורפין שחורצין וחורטין בו צורות בזהב, כעט סופר החורט אותיות בלוחות ופנקסין, כמו וכתוב עליו בחרט אנוש (ישעיה ח, א.), ומה בין שניהם לחרטה?
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
חבלזון אמר:
יהודה1 אמר:
ובאמת בדברי חז"ל משמע לפעמים להיפך אלא שיש לומר תמיד שיש קשר עמוק יותר. למשל במילה נוקב. שיש לה משמעות "מפרש" ומשמעות "מחורר".
נוקב בתורה מופיע דווקא כמקלל, ובנביא "ויקוב חור" שזהו המחורר
והקשר בין כולם הוא מהות של "הגבלה" נקב יוצר מקום מוגבל לקבלת משהו, הפירוש מגביל לפירוש מסוים (שזה מה שמפריע להרבה כותבים כאן בכל הענין של שרשי לשון הקודש) וקללה היינו קל ופחות - שזו הגבלה. כמובן שזה בקיצור נמרץ וחסר רחמים...
למה כל כך מסובך?
נקב זה חור. וגם מקלל בא לעשות חור בדבר שהוא מקלל. 
 
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
הכהן אמר:
חבלזון אמר:
נוקב בתורה מופיע דווקא כמקלל
"וּפָרֵשׁ בַּר אִתְּתָא בַת יִשְׂרָאֵל יָת שְׁמָא"

ומה הקשר בין חרט לשון סודר, כמו והמטפחות והחריטים (ישעיה ג, כב.), ויצר ככרים כסף בשני חריטים (מלכים-ב ה, כג.), לחרט כלי אומנות הצורפין שחורצין וחורטין בו צורות בזהב, כעט סופר החורט אותיות בלוחות ופנקסין, כמו וכתוב עליו בחרט אנוש (ישעיה ח, א.), ומה בין שניהם לחרטה?
חרט הוא לא סודר, חרט זה לחרוט בתוך הדבר לחפור בו, חריטים זה בד שמכניסים לתוכו, כביכול חופרים בו בית קיבול, וזה כמובן חריטת כלי אומנות. גם חרטה היא חפירה ועקירה של הדבר הקיים. [חריטה מתחלף בחתירה]
 
 
חלק עליון תַחתִית