מלתא דבדיחותא -במשנתם של גדולי ישראל

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
יוספזון אמר:
(בדרך הלצה) משיעורו של הבריסקער רב, איפה מצאנו דאמרינן מיגוי להוציא?
...
לא אלאה אתכם, שיהיה לכם המילתא דבדיחותא לפני הלימוד.
פעם בשיעורו של הבריסקער רב שהיה מוסר בפני בעלי בתים, הציג בפניהם את הדין לגבי שבת בחג הסוכות, דאמרינן לגבי דופן מסויים 'מיגוי דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת' שאל אחד מהבע"ב קושיא עצומה. והרי לא אמרינן מיגוי להוציא? דהיינו לגבי דיני הוצאה בשבת. ובדחי רבנן.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=2031&p=71789#p71834
הסיפור היה עם ר' שמואל כמו שכתבו שם.
וכששאל אותו הבעה"ב את זה  (זה היה בירחי כלה) ר' שמואל רצה שלא יהא השואל נבוך, וברגע כמימריה אמר לו "זה מגו להוציא ולהכניס, ואמרינן" והמשיך הלאה בשיעור.
 
 

שמעיה

משתמש ותיק
בן המלך אמר:
ידועה הקושייה אם כל ישראל נתנו כסף וזהב לעגל למה יצא עגל קטן היה יכול לצאת גודל של פרה גדולה,
מתרץ כמדומני ר' אייזל חריף העגל יצא קטן בגלל שהיו הרבה 'עסקנים' וד''ל....

ואם כך, למה יצא 'עייגל' (עגל) ולא 'פייגל' (ציפור קטנטנה)?
כי כנראה מספר יראי שמיים כן היו שם...
 

שניאור

משתמש ותיק
שמעתי פעם מאחד הרבנים כשבאו לספר לו מעשה לא טוב על אחד האברכים בקהילתו ואמר אני מכיר את האברך טוב וזה לא יתכן, אמרו לו שהרב ההוא מספר את זה, הגיב הרב בסיפור:
מישהו פגש איכר ושאל אותו ממה יש לך פרנסה ענה האיכר יש לי פרה חולבת שנותנת כל יום 100 ליטר חלב, שאל אותו האיש מה היא אוכלת שנותנת כ"כ הרבה חלב, ענה האיכר היא אוכלת כל יום 100 ליטר חלב, אמר האיש אם ככה אתה לא מרויח כלום כי את מה שהיא אוכלת זה מה שהיא נותנת, ענה האיכר מה אתה לא מבין היא אוכלת חלב עכו"ם ונותנת לי חלב ישראל... (לא ניכנס לחלק ההלכתי בבהמה שנתפטמה באיסור אם חלבה מותר).
סיים הרב את דבריו אתם יודעים שאף אחד לא יאמין לכם כשתספרו את הסיפור מעצמכם אז אתם מכניסים את זה בפיו של איזה רב ואח"כ יש לכם חלב ישראל...
 

שניאור

משתמש ותיק
רב אחד הלך לעשיר קמצן וניסה להוציא ממנו כסף לצרכי צדקה דחופים, העשיר התחמק שוב ושוב והרב ניסה שוב ושוב לבקש ממנו וכשראה שהוא לא מתכוון לתרום הוא התחיל צעוק עליו, אמר לו העשיר הרבה צריך להזהר בכבודי כי אני נכד של המגן אברהם, נענה הרב ואמר אי אפשר ללמוד מגן אברהם בלי "מחצית השקל"...
 

יש מהם שאומרים

משתמש רגיל
שאל כומר את ר' יצחק מוולוז'ין מדוע אתם מחתנים את בנותיכם נערות צעירות ולא מחכים עד הגיעם לבגרות?
ענה לו ר' יצחק שלפני כ1800 שנים (2019) היתה נערה אחת שלא מהרו הוריה להשיאה ונשארה בתולה ותראה כמה חורבן זה עשה לנו.........
 

במבי

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
מאן דהו אמר:
הסביר הרבי: כוונתי לפסוק "ואכלתם את בשר בניכם" בפרשת בחוקותי ההורים הכינו בביתם אוכל ליום טוב והבחורים ברחו, ואז אכלו אבותם את בשר בניהם שהכינו בעבורם ליום טוב.

פעם שמעתי פירוש חמוד בדרך צחות על הפסוק הנ"ל -
שואלים, הרי כל הקללות תיהפכנה לברכות, כיצד קללה קשה זו תיהפך לברכה?
אלא יגיע דור שהשיב לב בנים כשטרם שבו האבות, והבן רוצה לבקר את הוריו בשבת, אך הוא לא אוכל 'רבנות', אז הוא אומר להורים - אני אביא את הבשר לשבת, ואת זה אוכלים ההורים - הרי נתקיים בהורים אלה הפסוק "ואכלתם בשר בניכם"...

בן קם באביו.

פעם היה לי תלמיד שלמד בבית ספר חילוני ורצה לעבור לישיבה והוריו הודיעו לו שאם יעשה כך הם ינתקו כל קשר עימו, מיותר לציין שלא הקשיב להם ועבר ללמוד בישיבה.

(כיום הוא אברך והם רואים ממנו ומנכדיהם/ילדיו את הנחת הגדולה ביותר)
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פעם ישב השפ"א בטיש כשמולו ישב חסיד ישיש. העומדים מאחריו נדחקו ונשענו עליו. ביקש הרבי שלא ישענו עליו, ולהפיס דעתו של אותו ישיש אמר לו "הם רוצים לסמוך על אדם כשר"...
הגיב הלה בענווה שכנראה הייתה מעושה ומאוסה "וכי אני אדם כשר"...
ענה לו הרבי מיניה וביה - הוא אשר אמרתי להם שלא יישענו...
[מקור - יתד מוסש"ק בהעלותך תשעט].
 
כרם אמר:
ובהקשר להקשר
הגרי"ח זוננפלד זצ"ל ביקש מאחד הרבנים לעזור לו במאבקיו על קדושת ירושלים, והפציר בו להטות כתף למשימה זו.
אותו רב ענה לו: די לי שאיני מפריע לך ולמה זה אטה כתף?
ענה לו הגריח"ז בשנינות: בשר בשדה טרפה לכלב תשליכון אותו, משום שכתוב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. החמור זכה מכל הבהמות הטמאות במצות פדיון פט"ח משום שביציאת מצרים הטעינו את ביזת מצרים על החמורים. הא לך - סיכם הגריח"ז - בשביל הטיית כתף מקבלים מצוה, בשביל לשתוק מקבלים נבילה.

שמעתי את הסיפור בענין אחר 

שאחד מהרבנים לבית המזרחי הגיע אל ר' יוסף חיים ושיבח מאד את החלוצים, באמרו כי אף החמורים בגלל שעזרו לעם ישראל קיבלו את שכרם מן השמים

נענה ר' יוסף חיים מניה וביה 
ומה היא מצוותו? שיפדו אותו בבהמה טהורה, ואם לא יערפו את ראשו
 
מאן דהו אמר:
ד"ר הרט רופא במקצועו, שהיו אצלו בטיפול בני זוג שלא שמרו תו"מ, ורצו מאוד לזכות בילדים. יום אחד הוא אמר לבעל: לא ראינו פה הצלחה, יש בבני ברק יהודי שמברך, וזה עוזר. כדאי לך ללכת אליו. נכנסו הד"ר עם הבעל אל רבי חיים, והד"ר סיפר לו שיש כאן אדם נשוי וכבר שנים שאין לו ילדים. רבי חיים הרים את עיניו הטהורות, הסתכל על היהודי הזה, וראה שיש לו 'קוקו'. אמר לו רבי חיים: "שתי נשים זה לא הולך..." כלומר יש לו שער ארוך כמו של אישה, ואיך אפשר ששתי נשים יולידו?! "תגזור את השערות ותיוושע!". זמן קצר לאחר מכן הגיע היהודי לספר בשורות טובות...

מענין לענין באותו ענין 
שמעתי מיהודי שנסע לקברי צדיקים באירופה עם קבוצה גדולה
ושבתו את שבתם בליז'ענסק או בדינוב (לא זכור לי) 
ושהה שם באותו שבת הרב גרוסמן ממגדל העמק 
בסעודת ליל שבת נעמד לדבר וסיפר מעשה שהיה 

לפני שנים שהה במחיצתו של הרה"ק מריבניץ זיע"א 
ובעת השולחן הטהור ראה את הרה"ק מרים את עיניו ונחרד, כעבור כמה דקות שוב הרים את עיניו ושוב נחרד
ואז הבחין בילד שעומד מן הצד עם שער ארוך ביותר, הרב גרוסמן הבין שכנראה הרה"ק חושב שזו בת, והוא ניגש אל הרה"ק והרגיעו שזה בן, הרה"ק ביקש ממנו שיגש אל הילד וישאל אותו תמורת כמה כסף הוא יסכים לגזוז את שערו 
בהכירו את הילד וידע כי הוא סובל ממחלת האפילפסיה ל"ע (מחלת הנפילה) הציע לו שיאמר להרה"ק כי הוא מסכים לגזוז את שערו ובתנאי שיתרפא מחליו
הרה"ק בשמעו את הדברים נענה ואמר, עם כזה שער ארוך מה הפלא שנופלים, שיגזוז את שערו ותבוא ישועתו 
וכך הוה 

ובאותו מעמד הסתובב הרב גרוסמן אל הטבח, יהודי חסיד חב"ד והצביע אתם רואים את הטבח שלנו עוזי הוא היה הילד שמני אז נתרפא כליל ממחלתו
 
ומענין הריבניצער חזרה לענינינו ולאשכולנו

ידוע שהרה"ק מל במסירות נפש ילדי ישראל תחת מסך הברזל, והמשיך את מלאכתו אף בארה"ב

למרות שמעולם לא ידע את המלאכה
מסופר שפעם כאשר ראה הררבי מסאטמאר איך שהוא מוהל, אמר להרה"ק, גם אני מוהל, שאל אותו הרה"ק ולמה אינכם מוהלים, ענה כי אינני יכול
 
ושוב באותו ענין

פעם ערך הרב גרוסמן ברית לנכד וראש עיריית מגדל העמק הגיע להשתתף במעמד (בלא להיכנס לעצם הענין)
חשבו במה יוכל לכבדו, וכיבדו אותו בהבאת המים למוהל
הלה שהיה שנה ופירש'ניק נעלב מאד מהכיבוד

ניגש אליו הרה"צ ר' ישראל גרוסמן זצ"ל
וגער בו, למה אתה עושה צחוק מקארלינער מנהג
נחה דעתו, באמרו כי לא ידע שזה מנהג קרלין
 
מאן דהו אמר:
סיפר פעם הרב רוזנבלום שהוא נכנס פעם לבית הכנסת בצפון הארץ. לאחר שסיים החזן את תפילת החזרה, הגבאי דפק על השולחן וצעק: "קדיש"...
במבט לאחור לא היה נראה לרב שיש מוהל בבית הכנסת או אבא צעיר והוא חשב אולי יש סנדק.
הוא ניגש לגבאי ושאל: "נו... למי מגיע מזל טוב?!" הגבאי ענה מיד: "לא מזל טוב זה יום הפטירה של האדמו"ר.." תוך שהוא נקב בשמו...
הרב התפלא ושאל: "היום יום שני וכמה שזכור לי יום פטירתו של האדמו"ר הוא ביום רביעי?!" הגבאי לא איבד את העשתונות ואמר לרב תוך שהוא מניח את כף ידו על הלב: "תאמין לי הרב... הוא היה כבר חולה יומיים קודם"...
סיפר לי אברך שהוא התפלל לפני העמוד בשטיבלאך מסוים ביום שישי 
וכמנהג רבותיו לבית זידיטשויב לא אמר תחנון
(אציין כי כך מנהגו של אותו מקום)

לאחר התפילה ניגש אליו מזרוחניק ברוגזה והתנפל עליו על כך ושאל אותו מה זה ועל מה זה
נענה האברך ואמר 
היום יום ההולדת שלי
נרגע הלה והתנצל ואיחל לו ברכת מזל טוב
 
 
נדיב לב אמר:
מלתא דבדיחותא בהקשר לפרשת השבוע

מסופר על אחד האחרונים שבעיר כהונתו כרב היו כמה אנשים קלי דעת אוכלי טריפות ומחוצפים שהציקו לו. אמר עליהם, ידוע שלכלבים ניתנו אכילת הנבילות בשכר על שלא חרצו את לשונם עת צאת ישראל ממצרים, אבל ראו איזה פלא, הבעלי בתים שלי חורצים בלשונם, כי הם עזי פנים, אם כן מדוע אוכלים הם טריפות...?

רב אחד היה גר במרחק רב מהקצב.
יום אחד פגשו יהודי אחד ואמר לו: מדוע תטרח לילך אצל הרב, לך לכלבו של הגוי, והתורה אמרה לכלב תשליכון אותו. והיה אם יאכל הכלב - הרי היא טרפה; לא יאכל הכלב - הרי היא כשרה.
סבר הקצב וקיבל.
לא עובר שבוע, והוא חוזר אל הרב ושאלתו לצידו.
הרב ששמע מהסיפור, לא הסתיר את תמיהתו; מה לך אצלי, כלך לך אצל הכלב!
נאנח הקצב ואמר: כלב זה, מחמיר גדול הוא....
 

חידוד

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
שאלו לרבי אייזל חריף: 'ילמדנו רבנו, מה טעם סידר רבי במשנה "חרשׁ, שוטה וקטן", ולא סידר את השוטה בתחילה או בסוף?' השיב רבי אייזל: 'ללמדנו, שכל מקום שמצויים שניים, נכנס השוטה באמצע'..
כמדומה שר' אייזל היה באמצע שיחה ובאמצע התערב אחד ושאל וע"ז ענה לו כנ"ל
 
משה נפתלי אמר:
אחת מהנזיפות השנונות של הגר"א קוטלר נ"ע לקריאת ביניים של תלמיד שלא היתה כענין:
דוּ רֶעדְסְט וִוי אַ שִׁיקֶערֶער טֶערְק!
ההסבר שניתן:
שיכור – אני יודע מה הוא שח, אך הוא עצמו איננו יודע מה הוא שח;
טורקי – אני אינני יודע מה הוא שח, אך הוא עצמו יודע גם יודע;
אתה – נִיט דוּ וֵוייסְט וָואס דוּ רֶעדְסְט, אוּן נִיט אִיךְ וֵוייס וָואס דוּ רֶעדְסְט..
ראש ישיבה חשוב העיר לתלמידו על תשובה שהשיב: זו אפילו לא שטות!

לאחר כמה דקות, ניסה התלמיד שנית את מזלו.

אוה. זו שטות! השיב ראש הישיבה, ופני התלמיד אורו...
 
איטשע מאיר לורנץ אמר:
שמעתי את הסיפור בענין אחר 

שאחד מהרבנים לבית המזרחי הגיע אל ר' יוסף חיים ושיבח מאד את החלוצים, באמרו כי אף החמורים בגלל שעזרו לעם ישראל קיבלו את שכרם מן השמים

נענה ר' יוסף חיים מניה וביה 
ומה היא מצוותו? שיפדו אותו בבהמה טהורה, ואם לא יערפו את ראשו
שמעתי מסבי שהמעשה היה כך: באיזהו אסיפה עמד הרב קוק ואמר את הדברים הנ"ל ועשה רושם על השומעים, וכדי להוציא מלבם נעמד הגרי"ח זוננפלד והגיב כנ"ל
 
 

צבי500

משתמש ותיק
מצאו בריסקער אחד שלא עלינו איבד עצמו לדעת בתליה. במכתב שהותיר הוא כתב שהיה לו חשש שהוא מזרע עמלק...
אותו בריסקער נהג עוד בחיים חיותו (למטה מ-י טפחים...) לאכול בליל הסדר פעמיים "כורך". פעם אחת זכר למקדש כהלל, ופעם שניה "זיכר למקדש כהלל"..
היכן מרומז, שבשעה שמזכירים את השם המן במגילה, צריך לחבוט, דהינו "להכות את המן", בפסוק: "והיה אם בן הכות הרשע", סופי האותיות של שלושת המילים הראשונות: המן.
שמחת ה'בריסקער' כעצבון ה'חסיד' , חסיד ו'בריסקער' התווכחו. אמר החסיד: ה'בריסקעריס' שרויים תמיד בעצב ולא נברא פורים אלא כדי להוציאם לשעה קלה מעצבונם. התריס כנגדו ה'בריסקער': ולא נברא תשעה באב אלא כדי להוציא את החסידים ליום אחד מן העליצות. שמע את השיחה שלישי ואמר: שניהם טועים, שכןדומה שמחתו של הבריסקער' בפורים לעצבונו של החסיד בתשעה באב.
ועל זה אמרו שנהגו לקרוא מספר פסוקים במגילה בניגון איכה כדי שגם הליטוואקעס יוכלו לשמוח.. ואם כן היה ראוי לקרוא את כל המגילה בניגון איכה, אלא שזה כבר בגדר הוללות..
מנין שליעקב אבינו היה שטריימל? כתוב "ויצא יעקב מבאר שבע וילך.." "נו ?" וכי נראה לך שיעקב יצא ללא שטריימל ?
אגב בריסקער'ס, כידוע בבריסק מאוד מקפידים על ושמרתם לנפשותיכם, פיקוח נפש, פעם בט' באב , איזה בריסקע'ר מגיע הביתה, ומספר לאשתו שהוא מרגיש שהוא הולך להתעלף מחמת הצום, אז אשתו אמרה לו שהוא יקח חתיכת לחם פחות מכזית, וכמה כפיות מים כדי להתחזק קצת, אז הוא מסתכל ככה עליה עם עיניים גדולות, מה איתך?, הרי זה מצות עשה של ושמרתם לנפשותיכם ואת רוצה שאני יקיים את זה עם חתיכת לחם וכמה כפיות מים?!, תכיני לי סעודה כסעודת שלמה בשעתה!, נו, א מצוה איז דאך א מצוה, והכינה לו סעודה כמו שצריך, והוא אכל לשובע!, ריח האוכל הכניס גם בה תיאבון, והיא אמרה לו שגם היא מרגישה חולשה מחמת הצום, אז בעלה אמר לה תיקחי לך חתיכת לחם פחות מכזית וכמה כפיות מים, אז היא נזעקה!, זה הרי מצוה ואני רוצה לקיים את זה עם סעודה כמוך, אז הבריסקע'ר ענה לה, לא צריך ,וייבער דארפן נישט מחמיר זיין!!, [נשים לא צריכות להחמיר!]
מספרים על איזה בריסקע'ר שפעם בפורים ראו אותו רוקד משמחה ברחוב, שאלו אותו מה הוא כ"כ יצא מגידרו השנה הזה ?!, אז הוא ענה כבר כמה ימים שאני מחפש אביון אמיתי לקיים בו ומתנות לאביונים, ועכשיו מצאתי אחד כזה, אז ביקשו ממנו חביריו תן לנו את הכתובת שלו, ככה גם אנחנו יכלו לקיים בו ומתנות לאביונים , ענה להם הבריסקע'ר, מה איתכם אם אני יתן לכולכם את הכתובת שלו לשנה הבאה לא תהיה לי אביון אמיתי?!,
מספרים על בריסקע'ר, שפעם הלך ביער, ואיזה גוי בא מולו עם רובה וביקש להרגו רח"ל, אז הבריסקע'ר ביקש ממנו בתור משאלה אחרונה, שיתן לו לברך אשר קדשונו ,,,,,על קידוש השם!, הגוי נתן לו את מבקשו, והבריסקע'ר התחיל לעשות את הברכה בקולי קולות ובכל מיני תניעות, פחד גדול נפל על הגוי והתחיל לברוח משם, אז הבריסקע'ר התחיל לרוץ אחריו וצעק עליו נו נו תחזור ברכה לבטלה!,
ואם בבריסקער'ס עסקינן: א. בשם ר' ישראל יעקב פישר אומרים שאמר שלמזלו אין שיעור לברכת "אשר יצר", שכן אילו היה, היו הבריסקער'ס רצים אליו עם קופסאות... ב. בריסקער עולה לאוטובוס, כאשר הוא רואה שבאוטובוס נוהגת אשה, הוא נותן לה את דמי הכרטיס ואומר "שלא לשם קידושין". וי'א שכך היה המעשה: בריסקער עבר ליד זכרון משה ונתן צדקה לאשה ואמר לה שלא לשם קידושין, ור' ישראל יעקב שמע את זה ואמר בחיוך, מתוך שלא לשמה בא לשמה ג. אומרים שר' ישראל יעקב פישר שאל פעם אם הבריסק'ערס שמים מחיצה במקרר בין ה'אשל' ל'לבניה', מחשש יחוד.
נסתפקו בישיבת חכמי חלם האם כשתוס' כותב ק"ק הכונה ל"קצת קשה" או "קשה קצת". וישבו על המדוכה שבעה ימים ושבעה לילות ונשתברו ספסלים ועפו סטנדערים. עד שאורו פניו של ראש הישיבה ואמר: הרי פשוט וברור שצ"ל "קצת קשה" ולא "קשה קצת", וזאת משום שאם היה צ"ל קשה קצת הקו"ף של הקשה היה צריך לבוא לפני הקו"ף של הקצת. ודו"ק וכבר מפורסם על ר' בערל אייזנשטיין זצ"ל שהיה משתמש בק"ק כ- קלוץ קאשה

תלמיד השתכר בפורים ופלט דברים שאינם ראויים על רבו. לאחר שהתפכח מיינו, מאד התבייש ובא לבקש סליחה מרבו. התלמיד אמר כי אע"ג דאמרי אינשי: השיכור מוציא בשפתיו מה שיושב בלבו, יידע הרב כי אין זה נכון לגביו. אמר לו הרב: זה בסדר, תמיד היתה לי קושיה על אימרה זו, למה צריך לשחוט פרה ולבדוק את ריאותיה ואז אם יש טריפה צריך למכור לגוי? אפשר לדעת אם יש טריפה בלא שחיטה, פשוט נשקה אותה ביין ואז היא תוציא בשפתיה מה שיש בלבה, אלא שכנראה שבבהמות הכלל הזה לא עובד.

חסיד השתכר בפורים ומחמת שכרותו הוא בא לידי כעס על רבו וצעק עליו "חמור" ו מיד הוא נפטר לבית עולמו כשהגיע לשמים הכניסו אותו לבית הדין של מעלה וגזרו עליו לגהינום מהטעם של קורה לרבו בשמו.
למה קוראים את עשרת בני המן שנתלו במהירות? כדי שלא יספיקו להגיש בג"ץ.

ידוע המעשה בבתו של המן ששפכה את הדלי היישר מהשרותים על ראשו. ויש להקשות טובא, הרי להמן היו 208 בנים, ומדוע דוקא הבת היחידה היא ששפכה עליו את הדלי, וכי לא היו יכולים הבנים לעשות זאת? ועוד יש לתמוה, הרי הדלי היה מלא איסור (כי כל היוצא מן הטמא - טמא). ובעצם גם המן היה איסור (עמלק). וא"כ איך היה מותר לה לשפוך את הדלי על המן, והרי שנינו שאין איסור חל על איסור? אלא יש לתרץ, דהכלל שאין איסור חל על איסור הוא רק בזה אחר זה, אבל בבת אחת שפיר איסור חל על איסור. וממילא יתורץ שפיר, שאם בניו של המן היו שופכים את הדלי, הייתה בעיה של אין איסור חל על איסור. אבל משעשתה זאת בתו היחידה, הרי שזה בבת אחת, ובבת אחת אכן איסור חל על איסור.

כתוב במגילה: ובהקבץ בתולות שנית. למה? הרי זה היה אחרי שאחשורוש כבר בחר את אסתר למלכה.התירוץ הוא, שאי-אפשר לפרק גוף ממשלתי עם מנגנון פקידותי גדול אחרי שמקימים אותו.
 
נערך לאחרונה על ידי מנהל:

צבי500

משתמש ותיק
מקבץ של ר' יואליש מסאטמר :
  •  ‪ פעם בא אליו מישהו שחגג יום הולדת שישים וביקש ממנו ברכה שלא יזיק לו הבן שישים לזקנה ענה לו כמו שלא הזיק לך הבן ארבעים לבינה גם זה לא יזיק לך...
  • פעם בשמחת תורה קנה מאן דהו אשר היה רחוק מלהיות א 'הערלעכער יוד' (יהודי יר"ש) עליית חתן תורה, הדבר חרה לרבי יואל זי"ע עד למאוד עד שפלט: תראו איזה חתן יר"ש יש לנו, הוא אפי' אינו מעיף מבט לעבר כלתו משך כל השנה..
  • פעם נסע בראש קהל עדתו למקומות הקדושים בצפון והיתה התעוררות גדולה ובסיום המסע נאנח אחד המקורבים שאם יבא משיח צדקנו ויהיה תחיית המתים לא נזכה יותר להתעוררות מסוג זה, ועל זה השיב הרב אל דאגה יהיה מספיק צדיקים שלא יקומו.....
  • שהיה ילד פעם בעת אמירת ההושענות בהושענא רבה, אביו שהיה רב העיר עמד ודרש בפנים בבכיות והוא השתובב עם שאר הילדים בחוץ, פנה אליו אחד ושאל אותו, אבא שלך עומד ובוכה שם ואתה עומד וצוחק כאן, הוא ענה בטח, אבא שלי בוכה בגלל שיש לו ילד כמוני, אבל אני שמח שיש לי אבא כמוהו.(ישר חשבתי עלינו בקדרים באים בדשא הגדול בקבלת שבת)
  • דסקל שאלו שיש לו 2 הצעות היכן לפתוח את החנות, ברחוב רבי עקיבא או בסימטא אחרת יותר בזול. אמר לו הסאטמאר רב, גדולי עולם קדמונים חיברו תפילות ונשתכחו, והחיי אדם חיבר תפילה וכל עם ישראל אומר אותה. למה? כי היא נדפסה במחזור ליו"כ. כך שפחות משנה מה ויותר משנה איפה...
  • פעם באסיפה של התאחדות הרבנים אחד הנואמים היה צמא ושתה באמצע נאומו, והתנצל שאין מים אלא תורה, נענה רבינו יואל: ואתא תורא ושתא למיא...
  • מה היה תפקידם של הגבאים במדבר? לקרב את המן לפתח האוהל של רבם ולהרחיק למתחרים.
  • גביר אחד תרם בבית מדרשו של האדמו"ר מסאטמר 47 דולר (אז היה זה סכום מכובד), כמניין יואל. אמר לו האדמו"ר: אצלנו קוראים לי יואליש...
  • מסופר על אחד שבא לאדמו"ר מסאטמר שיברכו ברפואה שלימה. אמר לו האדמו"ר, שיתן צדקה כמניין שמו ומחלתו. והוא שאלו על פרטים אלו. ענה אותו אדם: שמי דוד והנני חולה בלב. הפטיר האדמו"ר: חבל ששמך אינו ארתחששתא ואינך סובל על הכרכשתא...
  • למה שכרו של פנחס נכתב בפרשה חדשה ולא בפרשת בלק? כי שבוע שלם צריך לחשוב אם לתת שכר לקנאי. כששמע הסאטמאר רב מיד אמר בשביל שהמזרוחניקים שיוצאים בתחילת קריאה"ת ג"כ ישמעו איזה שכר מגיע לקנאי...
  • כשבנו א' ממוסדותיו סייר במקום ושאל על כל דבר כמה עולה ומי עושה, היה דבר שאמרו שזה מישהו עושה לשם שמים, מיד אמר כזה הרבה כסף אין לי...
  • עוד אמר שהוא בכוונה משאיר את המנהלים שגנבו, שכמה כבר יכולים לגנוב. ובמקומות אחרים מביאים חדשים כל הזמן, וכל אחד מתחיל את הגנבות מחדש.
  • פעם נסע ברכבת עם ר' לייזר סילבר. ר' לייזר אמר נו סאטמאר רב, קפיצת הדרך... אמר לו הסאטמאר רב לאברהם ארך שלושה ימים עד שהגיע להר המוריה, ולמה? כי אליעזר היה איתו...
  • אומרים בשם הדברי יואל שאם גוי היה יודע השמחה שיש ליהודי ביום שיכולים לדלג על תחנון, היה מתגייר רק בגלל זה.
  • מספרים שבמבחן לאזרחות האמריקאית הלכו הבוחנים לקראת הרבי ואפשרו לגבאי רי"א לתרגם את השאלות. כששאל אותו הבוחן מי היה הנשיא על השטר של 20 $ אמר הרבי לר' יואל "זאג דעם ערל אז ווייניגער ווי א הינדערטער קיק איך נישט אן....." (אני לא מביט על שטרות פחות ממאה דולר..)
 

צבי500

משתמש ותיק
: בחור אמריקאי מישיבת בריסק ניגש לר' אברהם יהוושוע בתחילת חודש אדר, וביקש ממנו אישור לחזור הביתה למחרת פורים, ונימוקו עמו: שבזמן האחרון נכנס לתקופת השידוכים, והחשבון הוא כך: הבירורים לוקח 4-5 ימים, ופגישות 4 ימים, ואירוסין יום אחד, ואחרי זה היא תבוא אליהם לשבת שלפני פסח, וכך יוכל להתחיל את זמן קיץ באופן רגוע. 

ענה לו ר' אברהם יהושוע שיחכה עוד יום אחד. שאל הבחור: מה הענין ? ענה לו: לפי החשבון הברית יצא בשבת, לא כדאי.

 פעם כשרצה לחזק לב תלמידיו בעליונות דרך בריסק על החסידים השוטים וצדיקיהם עמי -הארצות העלה ראש ישיבת בריסק ר' אברהם יהושע סולובייצ'יק את זכר אבותיו וסביו ומלחמותיהם בחסידים. סיפר בשם סבו הגרי"ז שבזמן מלחמת העולם הראשונה גלה אביו הגר"ח בין החסידים בוורשא ופגש חסיד אחד שסיפר לו בשם הרעבע שלו שהצדיק ר' יעקב יצחק מלובלין, הידוע כ"החוזה מלובלין", ורבה של לובלין ר' עזריאל הורביץ, הידוע בכינוי "ראש הברזל", נחלקו כל חייהם ואעפ"כ קבורים הם אחד לצד השני בבית העלמין של לובלין.
ומכאן ראיה, המשיך החסיד בסיפורי רבו, שמחלוקתם הייתה לשם שמיים.
נענה הגר"ח ואמר לחסיד: "אני הייתי בבית הקברות של לובלין, ובמו עיני ראיתי שהם אינם קבורים כלל אחד ליד השני".
מיד נתחלחל החסיד בכל גופו, כביכול שמע דברי כפירה וצעק בהתרגשות: "במו אוזני שמעתי את הרבי שלי מספר בסעודת מלווה מלכה שהם כן קבורים, ואתה אומר לי שראית שלא?"
וסיים ר' אברהם יהושע, שהסבא הגרי"ז נהג לספר את הסיפור של אביו וראה בכך דוגמא להבליהם של החסידים שאינם מסתכלים כלל על המציאות אלא רק סיפורי חסידים וצדיקים בראשם.
רק סיים ר' אברהם יהושע ללעוג לחסידים, קפץ אחד מתלמידיו שומעי לקחו וסיפר שלפני כמה חודשים היה בלובלין והלך להתפלל על הקברים וראה שהם כן קבורים אחד לצד השני, ואפילו תמונות יש בידיו.
הקפיד ר' אברהם יהושע ולעג כדרכו על התלמיד: "הסבא סיפר שראה שאינם קבורים, ואתה אומר לי שראית שהם כן קבורים?"

בעיירה היו בחירות לרב, ואבוי - היה תיקו בין שני רבנים. חשבו ראשי-הקהילה מה לעשות, ומצאו כתוב בתקנות הקהל הישנות, שאם יש תיקו בבחירות לרב - הולכים אל הכומר הראשי שיחליט מי הרב המתאים. התפלאו מאוד, אבל אמרו - "אם כך הסדר הוא שוין פון קדמונים - אין ברירה". הלכו שני הרבנים אל הכומר, והסבירו לו את המצב. חשב הכומר מה לעשות - הרי איננו מבין בהלכות היהודים, ואיך יחליט מי הרב המתאים יותר? איך יבחן אותם? בסוף החליט הכומר, שיביאו הרבנים את ספר תפילות היהודים, יפתחו בו באקראי, ויקראו. מי שתפילתו שגורה יותר על פיו, משמע הוא רב מומחה יותר. וכך עשו.
הרב הראשון פתח, וימצא כתוב "אשרי יושבי ביתך". שמח שמחה גדולה, ואמר 'אשרי' כזקן ורגיל.
הרב השני פתח, ויפתח לו ביוצר לשבת פרה.. "בֶּחָרוּת חֲקוּקָה. וּבְלוּחַ לֵב מְחֻקָּה. מִדּוֹק תְּלוּלָה וּמִשְׁאוֹל עֲמוּקָּה. וּמִדָיְרֵי אַרְקָא. מְסִלָּתָהּ חֲמּוּקָה.." קיצור המעשה, שבר את כל השיניים. בחר הכומר ברב 'אשרי' ולא ב'יוצר', וחסל.
יצאו ה'אשרי' וה'יוצר', ויפנה ה'יוצר' ל'אשרי' ויאמר - "איזה מזל יש לך.. נפתח לך באשרי ולי ביוצר"...
ויען ה'אשרי' - וכי נראה לך שבאמת נפתח לי ב'אשרי'? ומהיכן יידע הערל הזה לשוננו לידע היכן נפתח לי? בא אים איז פורים, בא מיר חנוכה... נפתח לי היכן שנפתח לי, ואני אמרתי 'אשרי'!
מוסר השכל: צדקו הקדמונים בתקנתם. רק כך גילו מי מבין שני הרבנים גם יודע ספר, וגם יש לו שכל.
 

וחי בהם

משתמש ותיק
סיפר הסטייפלר על שני בחורים שעמדו ברחוב ולאחד מהם לא היה דרכון. זה היה בעת מלחמת העולם, שאז היו יכולים לירות במי שאין לו דרכון. לפתע הם רואים חייל מגיע למולם והבינו שהוא הולך לבקש להם דרכון. מה עשו? זה שיש לו דרכון אמר לחברו 'אתה תשאר לעמוד ואני אתחיל לרוץ'. החייל בראותו שאחד מהם מתחיל לרוץ הבין מיד שכנראה לו אין דרכון והתחיל לרדוף אחריו. אחרי מרדף של כמה רחובות הצליח החייל להשיגו ומיד דרש ממנו לראות את דרכונו. הבחור הוציא את הדרכון והראה אותו לחייל. החייל כעס מאוד ושאלו מדוע אם כן ברחת ממני? השיב לו הבחור בתמימות כי הוא חולה במיעיו והרופא הורה לו לרוץ כל יום למשך שעה. 'מה לא ראית שאני רודף אחריך'? הקשה החייל. 'חשבתי שגם לך הורה הרופא לרוץ' השיב הבחור...

האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל סיפר, שהרה"ק ר' צבי הירש מזידיטשוב היה מתנגד גדול לרופאים בכלל, ובפרט על רופא העיר זידיטשוב הוא היה שונא גדול ולא רצה בשום אופן לראותו (מפני שהיה הרופא בעל עבירה וכו'). פעם אחת נחלה הרה"ק ושכב על מיטתו בחולשה גדולה, וציוה הרה"ק את הגבאי לקרוא לרופא שיבוא אליו מיד, הגבאי הבין שאם הרה"ק מצוה לקרוא לרופא השנוא עליו מסתמא המצב חמור ומיד רץ אל הרופא וביקשו להזדרז ולבוא אל הרה"ק לרפאותו מחוליו. הרופא כששמע שהרה"ק בעצמו צריך לו נתמלא לבו בגאוה ובשחצנותו כי רבה צעד כל הדרך אל הרה"ק ביהירות ובוז והחיוך לא מש מפניו, וכי מילתא זוטרתא היא, הרי גם השונא הכי גדול שלו סוף סוף הבין שאי אפשר בלעדיו. כשנכנס אל חדר הצדיק הניח את תיקו בנחת ובחשיבות עצמית פנה לעבר הצדיק והכריז ביהירות, 'יא ראביי הכן עצמך ונבדוק מה קורה'. הצדיק לא פנה אליו ולא הגביה עיניו אליו אלא הפטיר לעומתו, לא ולא, איני צריך לרפואתך, קראתי לך רק ל"קל וחומר". 'מה כוונת הראביי' - תמה הרופא. פשוט מאוד, ענה הצדיק, אני רוצה לעשות קל וחומר, ומה אתה שהינך רשע מרושע אף על פי כן הינך חזק ובריא, קל וחומר שאני בודאי צריך להיות חזק ובריא, ועתה לך לשלום ולא תוסיף לראות פני. יצא הרופא והסתלק משם בבושת פנים, ואילו הצדיק אכן נתרפא וחזר לבריאותו [ומבאר שם מספה"ק שמידת "קל וחומר" מסוגל מאוד להמשיך חסדים ורפואות וכו'].
 

HaimL

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
בן המלך אמר:
ידועה הקושייה אם כל ישראל נתנו כסף וזהב לעגל למה יצא עגל קטן היה יכול לצאת גודל של פרה גדולה,
מתרץ כמדומני ר' אייזל חריף העגל יצא קטן בגלל שהיו הרבה 'עסקנים' וד''ל....

ואם כך, למה יצא 'עייגל' (עגל) ולא 'פייגל' (ציפור קטנטנה)?
כי כנראה מספר יראי שמיים כן היו שם...
קצת מזכיר לי בדיחה אחרת, על הרבי שקיבל סכום כסף הגון לפדיון נפש. ביקש הרבי מהמשמש שיניח את הכיס של המעות על מדף גבוה, כדי שלא תשלוט בו ידם של הצדיקים (ע"ש ועמך כולם צדיקים וגו'). אבל אח"כ נמלך הרבי, וביקש שיניח על מדף יותר גבוה, שלא תשלוט בו ידם של הבעלי תשובה.  
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אברך כולל אמר:
מספרים שבאו להמגיד
מדובנא והגידו לו שאיש אחד מתחזה
בשמו ואומר את דרשותיו. השיב להם
המגיד, כל זמן שאומר את שלי בשמו לא
נורא, אוי ואבוי יהיה אם יאמר את חידושיו
שלו בשמי.



דבר זה אמר החת"ס לתלמידיו, "אני מרשה לכולכם לומר את כל תורתי בשם עצמכם, ובלבד שלא תאמרו את תורת עצמכם בשמי!"
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
[שמעתי בצעירותי, ואינני זוכר עם מי זה היה]

פעם תלה רב ליטאי אחד מודעה שהיה כתוב בו "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם, וחסידים יכשלו בם".
ראהו חסיד אחד, ובקנאותו מחק את המילה "וחסידים" ותקנו וכתב במקומו (כלשון הפסוק המקורי) "ופושעים יכשלו בם"
אמר הרב הליטאי - תראו מה אני עשיתי, ומה הוא עשה -
אני הפכתי פושעים לחסידים, והוא הפך חסידים לפושעים!!
 

שניאור

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
[שמעתי בצעירותי, ואינני זוכר עם מי זה היה]

פעם תלה רב ליטאי אחד מודעה שהיה כתוב בו "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם, וחסידים יכשלו בם".
ראהו חסיד אחד, ובקנאותו מחק את המילה "וחסידים" ותקנו וכתב במקומו (כלשון הפסוק המקורי) "ופושעים יכשלו בם"
אמר הרב הליטאי - תראו מה אני עשיתי, ומה הוא עשה -
אני הפכתי פושעים לחסידים, והוא הפך חסידים לפושעים!!

מספרים את זה על הנוב"י שכתב כן בתשובתו על "לשם יחוד" וכו'.
אגב לא בכל דבר צריך לעשות נקודות קריאה להפחיד!!!
 
יושב אוהלים אמר:
[שמעתי בצעירותי, ואינני זוכר עם מי זה היה]

פעם תלה רב ליטאי אחד מודעה שהיה כתוב בו "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם, וחסידים יכשלו בם".
ראהו חסיד אחד, ובקנאותו מחק את המילה "וחסידים" ותקנו וכתב במקומו (כלשון הפסוק המקורי) "ופושעים יכשלו בם"
אמר הרב הליטאי - תראו מה אני עשיתי, ומה הוא עשה -
אני הפכתי פושעים לחסידים, והוא הפך חסידים לפושעים!!

אומרים זה על הנוב''י בתשובתו המפורסמת על ה'לשם ייחוד'

שמעתי עוד משפט שכתב הנוב''י על שם ה' מלעיל או מלרע הוא 'כל האומרו מלעיל הוא עצמו מלרע וידו על התחתונה'. נובי קמא או''ח סי' ב
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
אומרים זה על הנוב''י בתשובתו המפורסמת על ה'לשם ייחוד'
שמעתי שפעם נשאל המלבי"ם למה הוא מתעסק כל כך עם דקדוק הלשון, הרי הנודע ביהודה אמר על עצמו (אינני יודע מקורו) "ואין לי עסק בחכמת הדקדוק כלל"
הוציא לו המלבי"ם אחד מכתבי מעתיקי שמועת האריז"ל (אולי רח"ו) והראה לו שכתוב שם הלשון "ואין לנו עסק בנסתרות".
אמר המלבי"ם בדיוק באותו רמה שלא היה לו לאריז"ל עסק בנסתרות, כך לא היה לנוב"י עסק בדקדוק!"
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הכהן אמר:
יושב אוהלים אמר:
הרי הנודע ביהודה אמר על עצמו (אינני יודע מקורו) "ואין לי עסק בחכמת הדקדוק כלל"
הוא בתשובה ב', ומיד הוא מאריך בענין דקדוקי
יישר כחכם
ממש זיכית אותי בהשלמת הידיעה, אחרי כל כך הרבה שנים שסיפרתי את הסיפור הזה ללא ידיעת מקור דברי הנוב"י שציטט המלבי"ם.
 
 
חלק עליון תַחתִית