איש ווילנא אמר:
הערה נוספת רציתי להעיר
ראיתי שמספרים סיפורים על כך שהישיבה הייתה מצבה לא טוב מבחינה רוחנית
אכן ידוע שהיו בחורים שנתקלקלו שם
אבל יחד עם זה יש לידע שתקופה קצרה לפני סגירת הישיבה
יצאו משם כל גאוני ליטא הגדולים
רבי חיים עוזר. רבי ברוך בער. רבי שמעון שקופ רבי אהרון וואלקין ועוד רבים רבים
ומדובר תקופה קצרה של כמה שנים בודדות לפני סגירת הישיבה
כך שאם כל התופעות השוליות שהיה שם היה שמה רוח תורה גדולה שהוציאה גאוני עולם
שהישיבות לאחר מכן התקשו להוציא גדולים בסדר גודל כזה [ואכן התיאורים על ההתמדה בוולאזין באותו תקופה לא היה דומה לזה בישיבות לאחר מכן]
כך שלסגור כזו ישיבה זה היה הכרעה לא פשוטה.
מבחינה היסטורית הטיעון נכון, אך יש לי הערה מבחינה רעיונית. ישיבת וולוז'ין לא
הוציאה גדולי תורה, אלא אלו שמלכתחילה היה עדיים לגדולות פנו ללמוד שם, וגם אילו לא היתה הישיבה קיימת כלל היו יוצאים גדולים בתורה, כמו רוב גדולי אותו הדור שלא למדו בישיבות כלל (הרוגצ'ובער, האור שמח, החפץ חיים, ר' יצחק אלחנן, החזו"א, הגר"ח מבריסק ובנו הגרי"ז, ורבים אחרים). אני משער שהאוירה בישיבה בודאי השפיעה מאד לטוב על צמיחתם בתורה, אבל אי אפשר לומר שהיא ייצרה את גדולי התורה, אלא מקסימום סייעה להם להתעלות.
נ.ב. למען ההגינות האינטלקטואלית יש לציין, כי אי אפשר כלל להוכיח מהסיפור של ישיבת וולוז'ין על חינוך הישיבות בדורנו. זאת משום שאין מי שחולק שעל מנת ליצור אוירה שתדחוף לגדלות מקסימלית בתורה, צריך שהמטרה תתמקד רק בתורה, ללא תוספת של דברים אחרים, וכמו שכתב הנצי"ב בתשובתו. אלו הטוענים שצריך להכניס לימודי חול בישיבות אינם חולקים על זה, אלא טוענים שהישיבות בדורינו לא נועדו לאליטה התורנית כמו וולוז'ין, אלא לכלל הציבור, והיות ורוב הציבור לא הולך לצאת גדולי תורה ותלמידי חכמים, ממילא יש לתת להם כלים לפרנסה. הסיבה בשלה גדולי הדור בימינו מתנגדים למגמה כזו, היא משום שחוששים שהמגמה תתרחב ותתפשט באופן שיחליש את הדחף לצמיחה תורנית, וממילא ישפיע גם על אלו שעדיים לגדולות (במילים אחרות, מעדיפים להקריב את הפרנסה של הרבים בשביל הגדלות בתורה של היחידים*). מסיבה זו גם א"א להוכיח את ההיפך מדברי הנצי"ב שצידד בעד הקמת ישיבות עם לימודי חול לאלו שאינן עדים לגדולות, כיון שהמצב בזמנם מבחינת המסגרות החינוכיות היה שונה לחלוטין מבזמננו.
לסיכום, כל דור נמצא במצב אחר, וקשה להוכיח מהוראת גדולי הדור בדור אחר לדורינו זה, לשני הכיוונים.
* למיטב ידיעתי, השקפה "אליטיסטית" זו נפוצה יותר בקרב גדולי התורה הליטאים, ואילו אצל רוב הגדולים החסידים ההשקפה שונה לחלוטין, ומבכרת את ההשקעה ביהודי הממוצע על פני האליטה המצומצמת. כידוע, ויכוח זה שורשו כבר מראשית ימי החסידות, בין אסכולת וילנא לאסכולת מז'יבוז'.