יש קשר בין תפילת מנחה לקרבן מנחה?

[אח שלך]

האם יש קשר ומכנה משותף (קשר לשוני) בין תפילת מנחה לקרבן מנחה?

זכורני ששעת המנחה זה מלשון מנוחה כמו התרגום "למנח יומא", אבל על קרבן אין לי מושג מה זה.

(חשבתי על זה ביו"כ קטן שאומרים מאין עוד פנות אל המנחה והיו לה' מגישי מנחה וכו', ולא ידעתי מה מיוחד דוקא במנחה ואם זה קשור לזמן מנחה)

[אח שלך]

בתחילה חשבתי שאולי מנחה זה חביב מיוחד בגלל שהעני מביא מנחה.
וכמו שכתב רש"י בפרשת ויקרא על הפסוק "ונפש כי תקריב מנחה" - שכאילו מקריב את נפשו וכו'.

אבל אחר כך נזכרתי שבעצם לכל קרבן יש גם מנחה הבאה עמו.
וא"כ אולי אין לזה קשר בדוקא למנחה של עני.

מענין לענין (באותו ענין?)
גם בזמירות שבת שאומרים "לאל ירצו כמנחה על מחבת" אולי יש למישהו הסבר למה דוקא מנחה?
האם זה קשור למה שהשבת יום מנוחה?

[יעקב שלם]

יש תוס' אולי בפסחים שאומר כמה טעמים לשם מנחה
נו מי יודע?

[יעקב שלם]

אחד הצדיקים הנסתרים בפורום שלח לי מקור זה
עי' תוס' פסחים קז וברמב"ן פר' בא ומנחה לשון מנוחת השמש

כנראה שבשביל לדעת היטב צריך הרבה רצון....

[מבקש אמת]

יש תוס' אולי בפסחים שאומר כמה טעמים לשם מנחה
נו מי יודע?

תוס' פסחים קז,א:
תימה אמאי קרי ליה מנחה דאי משום דמנחה היתה קריבה בין הערבים הלא גם בשחר קריבה מנחת חביתין ומנחת תמיד וי"ל בשחר יש שם אחר תפלת שחרית ועוד דאמרינן בפרק קמא דברכות הוי זהיר בתפלת מנחה שאף אליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה ושמא בשעת הקרבת מנחה נענה ולכך קרי ליה תפלת מנחה שאז היה שעת רצון.

ויעויין עוד בירושלמי ברכות ד,א:
אמר רבי יוסי לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים אלא לקטרת מה טעם תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב.

פירוש מעניין יש באבודרהם (סדר תפילת מנחה) וז"ל:
ונקראת זאת התפלה מנחה מפני שבשעה עשירית מן היום שנברא בו אדם הראשון חטא וזהו שכתו' לרוח היום ומתרגמי' למנח יומא.

[מבקש אמת]

מענין לענין (באותו ענין?)
גם בזמירות שבת שאומרים "לאל ירצו כמנחה על מחבת" אולי יש למישהו הסבר למה דוקא מנחה?
האם זה קשור למה שהשבת יום מנוחה?

גם אני התקשיתי בזה למה מדמה הפייטן את שמירת השבת דווקא לקרבן מנחה, וביותר למה דווקא למנחה על מחבת (מלבד מה שהוא מסתדר בחרוזים).

ההסבר שעלה בדעתי היה עפ"י דברי רבי יוסי הגלילי במנחות סג,א שמנחת מחבת באה בגלוי לכפר על עוונות הדיבור שהם בגלוי, ומנחת מרחשת באה מכוסה לכפר על הרהורים אסורים שהם מכוסים בלב. ולפי זה נראה, שהרי מהות השבת היא עדות על בריאת שמים וארץ, והמטרה של העדות שכולם יכירו מציאות זו. וממילא מי ששומר שבת רק לבדו שאינו עושה מלאכות באופן שהשבת כביכול "נסתרת", הרי חסר בעדות שצריכה להיות גלויה וברורה לכולם. אבל מי ששומר שבת באופן של "הבן עם הבת", כלומר שיוצר אוירה של שבת בביתו באופן שגם אחרים (הילדים) מושפעים מזה, הרי שמירת השבת שלו היא "מגולה" ומעידה לכל הרואים על בריאת שמים וארץ, ולכן מכפרת על עוונות הגלויים כמו מנחה על מחבת.


ועל דרך זה חשבתי לבאר הבית "כל שומר שבת כדת מחללו" וכו', שמחלק בין שני סוגי שומרי שבת: יש מי ששמירת השבת שלו היא רק בגדר "מחללו", כלומר שאינו מחלל את השבת, והוא בגדר "הכשר חיבת קודש גורלו" כלומר שאינו קדושה ממש אלא רק חיבת הקודש שהוא השפעה של הקדושה (שמכשרת לקבל טומאה אף עצים ולבונה ואף בלי מים) אך לא הקדושה עצמה. אמנם יש מי ששמירת השבת שלו היא בגדר "יצא חובת היום" כלומר שקיים את כל חיובי השבת, לא רק "שמור" אלא גם "זכור", ועליה נאמר "אל אל אדון מחוללו מנחה היא שלוחה" - שבת כזו היא בגדר קרבן מנחה שיש לה קדושת הגוף.

[אח שלך]

ויעויין עוד בירושלמי ברכות ד,א:
אמר רבי יוסי לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים אלא לקטרת מה טעם תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב.

תודה רבה. עזרת לי מאוד.

ואם הבנתי נכון אז לפי הירושלמי הזה יוצא שכל מנחה היא מלשון מנוחה וכמו המנחה שמביאים למי שרוצים לחלות פניו ולהניח דעתו ע"י משאת כפים.
[וזה היה כנראה פשיטא לירושלמי שהכל ענין של מנוחה.
ולכן לא נמנעו מלפרשו על הקטורת כי גם היא באה לאותה מטרה לעשות נחת רוח, והמילה מנחה איננה קשורה בדוקא לקרבן שאנו קוראים לו 'מנחה' אלא גם הוא לא שם עצם רק שזהו כינוי של כל מתנה]

[בבא קמא]

יש תוס' אולי בפסחים שאומר כמה טעמים לשם מנחה
נו מי יודע?

תוס' פסחים קז,א:
תימה אמאי קרי ליה מנחה דאי משום דמנחה היתה קריבה בין הערבים הלא גם בשחר קריבה מנחת חביתין ומנחת תמיד וי"ל בשחר יש שם אחר תפלת שחרית ועוד דאמרינן בפרק קמא דברכות הוי זהיר בתפלת מנחה שאף אליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה ושמא בשעת הקרבת מנחה נענה ולכך קרי ליה תפלת מנחה שאז היה שעת רצון.

ויעויין עוד בירושלמי ברכות ד,א:
אמר רבי יוסי לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים אלא לקטרת מה טעם תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב.

פירוש מעניין יש באבודרהם (סדר תפילת מנחה) וז"ל:
ונקראת זאת התפלה מנחה מפני שבשעה עשירית מן היום שנברא בו אדם הראשון חטא וזהו שכתו' לרוח היום ומתרגמי' למנח יומא.

ולמה באמת המתינו התוספות עד פרק ערבי פסחים לשאול שאלה זו, וכי במסכת ברכות לא נזכר תפילת ה'מנחה'?
 

[אליהוא]

מלכים יח: ויהי כעבר הצהרים ויתנבאו עד לעלות המנחה . . . ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר "ה' א-להי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה א-להים . . . ענני . . ."
זאת תפלה בשעת המנחה על פי הפשט. אכן לא היה צריך לחכות לתוספות.

[אח שלך]

לפי חלק מהמקורות שהביאו כאן:
האם זה נכון לומר שהלשון "מנחה" זה מתנה המניחה את דעתו של המקבל, אבל לאו דוקא מבטאת קשר בינו לבין הנותן.
אבל "קרבן" זה מלשון התקרבות של הנותן והמקבל?

(רב אחד אמר לי פעם שאמנם היום בלשון העם כל המושג קרבן הוא ביטול והכנעה.
ולכן מצוי שאומרים על המוותר או המפסיד - שהוא "קרבן" של השני...
אבל הוא סבור שהם טועים בזה קצת בהבנת המילה קרבן,
כי בקרבנות אדרבה העיקר זה ההתקרבות שבזה, וכל ההתבטלות היא רק היכי תימצי לקרב ולהתקרב)

[חגי פאהן]

ויעויין עוד בירושלמי ברכות ד,א:
אמר רבי יוסי לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים אלא לקטרת מה טעם תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב.

תודה רבה. עזרת לי מאוד.

ואם הבנתי נכון אז לפי הירושלמי הזה יוצא שכל מנחה היא מלשון מנוחה וכמו המנחה שמביאים למי שרוצים לחלות פניו ולהניח דעתו ע"י משאת כפים.
[וזה היה כנראה פשיטא לירושלמי שהכל ענין של מנוחה.
ולכן לא נמנעו מלפרשו על הקטורת כי גם היא באה לאותה מטרה לעשות נחת רוח, והמילה מנחה איננה קשורה בדוקא לקרבן שאנו קוראים לו 'מנחה' אלא גם הוא לא שם עצם רק שזהו כינוי של כל מתנה]

מכל שאר המקורות התעלמת? מנחה היא משורש מ.נ.ח, ומנוחה היא משורש נ.ו.ח. שעת אחה"צ קרויה מנחה ע"ש המנחה הקריבה עם תמיד של בין הערביים. וסדר יו"כ קטן נאמר בתפילת המנחה, לכן הפייט סידר חרוזים על מילה זו.

ולמה מנחה של בין הערביים, או כל קרבן מנחה, קרוי מנחה? לענ"ד מפני שמניחים אותו לפני האלקים. וקרבן קרוי כך מפני שמקריבים אותו לפני האלקים, כלומר מגישים אותו.
ואולי משום שהבשר הוא המנה העיקרית אותו מקרבים, ואת הלחם שבא אתו מניחים בצד, שאם ירצה יקח.