מבקש אמת אמר:
בנציון אמר:
א. אינני חושב שכמה שעות של לימודי חול בגילאי 14-17 משפיעות על הרמה התורנית בגיל מבוגר. מהמציאות שאני רואה, בוגרי ישיבות תיכוניות מדביקים את הפער תוך כמה שנים, ובגילאי העשרים נמצאים באותה רמה תורנית של חבריהם בוגרי ישיבות קדושות, כשנתוני הפתיחה שוים. (
להתרשמות זו שותפים גם כמה מידידיי, שאינם נותנים להשקפה לבלבל את העובדות. כמו כן גם הגר"ח מוולוז'ין העיד על מציאות דומה, אלא שהוא דיבר באופן שבכלל לא למדו ולא שלמדו לימודי חול, ואף שיש לחלק מ"מ הסברא דומה). אלא שזה כן עלול להשפיע על הרצון להתמסרות מוחלטת לתורה, ולכן לגדולי התורה הפוטנציאלים זה יכול להזיק.
ב. ברור שהגר"א לא ישנה מדרך התורה בגלל שזה לא מתאים לרוב העם, ולכן בדיוק הוא לא לקח את השיקול הזה בחשבון. מאידך גם הבעש"ט לא פיתח את דרכו בגלל המון העם, אלא בגלל שראה בזה את דרך התורה. אלא שלמעשה יוצא ששיטה אחת היא אליטיסטית, והשניה לא, וממילא מזה התפתח חילוק בהשקפה הכללית על השקעה באליטה על חשבון כלל הציבור.
כמובן שלא רק בענין זה נחלק הגר"א על דרך החסידות, היו עוד הרבה נושאים שנויים במחלוקת, אבל הנידון כאן הוא על נושא ספציפי זה.
לגבי הישיבות התיכוניות הנה לך עדות מאדם שנמצא בפנים, הרב זלמן מלמד:רבותינו דרשו: זאת התורה אדם כי ימות באהל - אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו באהלה של תורה. לאמור: קניין התורה הוא רק בהתמסרות מליאה ומוחלטת לתורה ללא שיור. ובערובין כא,ב:שחורות כעורב - במי אתה מוצא דברי תורה?
במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש.
רבה אומר: במי שמשחיר פניו עליהן כעורב.
לאמור: רק בשקידה מליאה בכמות ובאיכות, בעמל וביגיעה, נקנית התורה. התורה מדרגתה עליונה כל כך, עד שנאמר בה "התעיף עיניך בו ואיננו". בכל הסח דעת כל שהוא מהתורה מאבדים את התורה. הדברים אמורים בקניין התורה בכלל, ובקניין הפנימי בפרט, לאמור: בהתקשרות, בהתדבקות ובהתבטלות אל התורה. יש צורך בביטול הרצון האישי ובקבלת רצונו יתברך המתגלה בתורה עד שנעשית התורה תורה דיליה, "ובתורתו יהגה יומם ולילה".
בקדושין ל,א אמרו:"'חנוך לנער ע"פ דרכו' - ר' יהודה ור' נחמיה,
חד אמר: משיתסר ועד עשרים ותרתין;
וחד אמר: מתמני סרי ועד עשרים וארבע".
לאמור: אלו שנות החנוך העקריות. כאשר המגמה היא למצות את המקסימום, ולרומם תלמיד חכם למדרגות היותר גבוהות בכל המובנים, א"א להשיג זאת אא"כ יהיו השנים הללו קדש קדשים לתלמודה של תורה בשלמות ובמסירות מלאה. בימינו רבים הם התלמידים המתחנכים בישיבות תיכוניות, וזמנם להתמסר לתלמודה של תורה מתחיל בגיל שמונה עשרה. על כן מוכרחים להדריך את המתאימים לכך לקבוע את דרכם בתורה בדבקות שלמה תוך דחית שרותם הצבאי.
ככלל קיים הבדל עצום בין בני ישיבה שלמדו בשנים הראשונות תורה בלבד, ובין אלו שלמדו בישיבה בשלוב עם שירות בצבא. כמובן יש יוצאים מהכלל, אך אנו בכלל עסקינן. ההבדל העיקרי הוא בבניין האישיות התורנית הנוצר מתוך מסירות לת"ת ללא שום תכלית נוספת: לא צבא ולא תעודת הוראה. רק כאשר שנות הלימוד הראשונות מוקדשות כולן לת"ת בלבד, תוך התגברות על לחצים חיצונים ופנימיים של הורים וחברים, נבנית אישיות חזקה ואיתנה מליאה ביראה ואהבה.